רוזי ושרי היקרות,

אני מודאגת מבתי, שנמצאת בסוף שנות העשרים לחייה. היא יוצאת עם בחור כבר קרוב לשנתיים, ולא יכולה להחליט להתחתן איתו. היא אומרת שהיא לא בטוחה שהוא 'האחד'. היא אומרת לי שהיא לא בטוחה שהוא ישמור על יציבות בדעותיו או במטרות חייו. פעם היא עזבה אותו, אבל אז התגעגעה אליו, והם חזרו לצאת יחד.

באופן אישי נראה לי שהיא לא מספיק מתפעלת מהאישיות או התכונות שלו בשביל להתחתן איתו. מצד שני, הוא גבר נחמד בעל כוונות טובות.

בעלי ואני ניסינו לא להתערב, משום שאנחנו חוששים להשפיע על כל החלטה שהיא, שמאוחר יותר היא תתחרט עליה.

אבל הזמן עובר, ואני חושבת שבעתיד עלול להיות לה קשה יותר להחליט. כיצד נוכל לעזור לה? מהם הגבולות בין עזרה לבין התערבות של ההורים?

י.

י. היקרה,

אנחנו מאוד מעריכות את פנייתך אלינו ואת רצונך כאם לעזור לבתך הבוגרת לבחור נכון בתחום ההיכרויות. כמו כן אנחנו מסכימות איתך שלא קל לדעת מתי להציע תובנה או עצה שלא בקשו ממך לתת, ומתי מתאים יותר לקחת צעד לאחור, ולהניח לילדה שלך לפלס את דרכה בחיים באופן עצמאי.

הורים משחקים תפקיד הרבה יותר משמעותי בחיי ילדיהם הבוגרים ממה שהם חושבים

הורים משחקים תפקיד הרבה יותר משמעותי בחיי ילדיהם הבוגרים ממה שהם חושבים. למרות שלבוגרים צעירים אולי יש רישיון נהיגה וזכות להשתתף בבחירות, ההורים עדיין מרגישים חובה לעזור להם בהחלטות לגבי לימודים, כיוון מקצועי, בריאות, נושאי חוק וכלכלה וכד' ופעמים רבות ממשיכים לתת עצות והדרכה כשילדיהם מתקדמים בחייהם.

ועדיין, כשמדובר בהחלטה החשובה ביותר בחיים, רבים מאיתנו חוששים להביע דעה, עצה או מידע. אנחנו חוששים להתערב יותר מדי, ובכל זאת, כשאנחנו רואים כיצד הילד שלנו נאבק למצוא אנשים מתאימים להיכרות, ו/או בוחר שותפים להיכרות על פי קריטריונים שנראים בעינינו שטחיים או לא מציאותיים, לא יודע כיצד לבנות מערכת יחסים שתוכל להוביל לנישואין בריאים, או נשאר במערכת יחסים לא בריאה בלי לדעת אם לצאת או איך לצאת ממנה – אנחנו חשים שיתוק. מדוע אנחנו מהססים להביע את דעתנו בתחום ההיכרויות, בעוד אנחנו מרגישים נוח מספיק להציע הדרכה בתחומים אחרים בחיי ילדינו הבוגרים?

פעמים רבות פגשנו הורים שקוננו, "לא רציתי להתערב ולבטא את חששותיי ביחס לבן/בת הזוג שלי בני/בתי, ועכשיו אני מצטער שלא עשיתי את זה...", ולא חסרים צעירים וצעירות שגילו לנו, "ההורים שלי הבחינו בבעיה, אבל הם לא רצו לספר לי עליה כי הם לא הרגישו שיש להם זכות להתערב. הלוואי שהם היו אומרים. זה היה נותן לי את ה'פוש' להתמודד עם נושא בסיסי שהתעלמתי ממנו."

מה אם כן צריך להיות תפקידם של ההורים בתהליך ההיכרויות? התשובה תלויה בגורמים רבים: עד איזו רמה הורים אחרים במעגל החברתי שלכם מעורבים, סוג הקשר שלך עם בתך והאם היא מקבלת בברכה את התערבויותיך, ועד כמה היא מודאגת לגבי הבעיה הספציפית שעומדת לדיון. מי שרק מתחיל לצאת, עשוי להפיק תועלת מעצותיהם של הוריו לגבי ציפיות מציאותיות לנישואין ואילו מעלות לחפש בבן זוג פוטנציאלי. מי שנמצא בתוך עולם ההיכרויות יכול להעריך עזרה של ההורים בטוויית רשתות חברתיות, ואולי ירצה לשמוע באמת את דעותיהם של הוריו לגבי האדם עמו הוא יוצא ברצינות.

חשוב לברר אם ומתי להביע דעה. להורים רבים יהיה קשה למצוא את נקודת האיזון להתערבות שלא התבקשה, והכללים הברורים מועטים:

  1. אל תחליטו עבור ילדכם, ואל תלחצו עליו להגיע להחלטה מסוימת.

  2. עליכם לשתף את ילדיכם בחששותיכם, בכל מקרה של מערכת יחסים שנראית לכם כלא בריאה או מסוכנת.

הצורך לדבר

מכתבך מעיד שבתך חשה בנוח לשתף אותך בחלק מרגשותיה כלפי הגבר עמו היא יוצאת בשנים האחרונות, ושאת נמנעת מלעשות יותר מאשר להקשיב ולהציע תמיכה. מכיוון שהיא עדיין מתלבטת אם להמשיך את מערכת היחסים, נראה שזהו הזמן המתאים עבורך לשתף אותה בחלק ממחשבותייך וחששותיך. אנו מציעות שתשבי קודם עם בעלך ויחד תשוחחו על הנקודות שהייתם רוצים להעלות. טוב לחשוב על ההיבטים החיוביים של מערכת היחסים של בתכם, כמו גם על הנקודות שמטרידות אתכם. אחרי שתחליטו אילו נקודות להעלות, קבעו זמן לשיחה פרטית באווירה שקטה עם בתכם.

אנחנו לא יכולים סתם לשבת מהצד ולראות איך את מתמודדת

אנחנו מציעות שתתחילו במשהו כמו, "אנחנו רואים כמה קשה לך בחודשים האחרונים להגיע להחלטה לגבי 'מאיר', אבל עד היום לא שיתפנו אותך באמת במחשבות שלנו, משום שחשבנו שזהו תהליך שאת צריכה לעבור בעצמך. אבל עכשיו אנחנו מבינים שבתור ההורים שלך, אנחנו לא יכולים סתם לשבת מהצד ולראות איך את מתמודדת. אנחנו חושבים שאם נשתף אותך במחשבותינו, אולי זה יעזור לך להגיע לידי החלטה לאיזה כיוון את רואה את עצמך מתקדמת בחיים, והאם 'מאיר' יהיה חלק מתוכניותייך או לא.

למותר לציין שאין זה הזמן לתת לבתכם הוראות כמו, "את צריכה לעזוב אותו", או "את צריכה להתחתן איתו", או "אתם צריכים לקחת הפסקה זו מזה".

חשוב גם לנסות להציג את דעתכם בצורה לא מאשימה. בתך לא תוכל להקשיב לדבריכם אם היא תיכנס למצב של התגוננות. אבל אחרי שבעלך ואת תשתפו אותה במחשבותיכם, תנו לה את המקום להחליט אם ועל מה היא רוצה לשוחח אתכם. אולי תוכלו גם לעודד אותה לבחור דמות חיצונית בה היא בוטחת, שתלווה אותה בתהליך שיבוא בעקבות שיחתכם.

נקודות למחשבה

להלן כמה קוים מנחים שיכוונו אתכם לקראת השיחה עם בתכם. הראשון הוא שהעובדה ששני אנשים שמחבבים זה את זה וחשים קשר ידידותי חזק, אינה מספיקה כדי להוות בסיס יציב דיו לנישואין. זוגות צריכים גם לכבד זה את זה ולהתפעל זה מזה, ושיהיו להם ערכים תואמים, מטרות משותפות לעתיד וציפיות לסגנון חיים דומה. בנוסף, כל אחד מהם צריך להאמין שהשני יוכל להיות בן זוג יציב ונאמן לחיים. בתך יכולה לשאול את עצמה אם היא מתקשה להחליט משום שאחד או יותר ממרכיבים אלה חסרים מבחינתה בבחור עמו היא יוצאת.

או, יכול להיות שבתך אינה בטוחה בגבר הזה, משום שהוא עדיין נתון בתהליך של בירור עצמי לגבי מה הוא רוצה מהחיים, בעוד שלה כבר יש כיוון ברור. זכרו, צעירים רבים עדיין מצויים בתהליך של פיתוח אספקטים באישיות שלהם וניסוח מטרותיהם וערכיהם. יתכן שטעמם והעדפותיהם השתנו מאז שהם התחילו לצאת לפני שנתיים. אולי הם לא צמחו באותם כיוונים, או שאחד מהם התבגר מהר יותר מאשר השני. יתכן שאחד מהם או שניהם עדיין לא מרגישים בשלים לנישואין.

יתכן שמשום שהם מחבבים זה את זה ויש להם עבר משותף ארוך, יותר קשה להם להבין שהם נהיו יותר מדי שונים מכדי להתאים לנישואין. או שאולי הם מרגישים שנישואין "אמורים" להיות הצעד ההגיוני הבא במערכת היחסים שלהם, אבל כרגע הם פשוט "תקועים" בנוחות שבשלב ההיכרות.

קשה להורה לראות כיצד ילדו מתמודד עם מערכת יחסים שדורכת על מקומה במקום להתקדם. היכרויות מסוג זה, בדרך כלל מתפוררות כשאחד מבני הזוג רוצה להתקדם לשלב הבא, ונהיה מתוסכל מחוסר ההתקדמות של בן הזוג השני. אבל כשהיכרות צועדת בהילוך איטי במשך זמן רב, לפעמים קשה לבני הזוג להרגיש שהעסק נתקע. אם תבטאו את דאגותיכם בפני בתכם, ואם תעודדו אותה לבחון מקרוב את מטרותיה בחיים ואת ציפיותיה ממערכת יחסים קבועה, תוכלו לעזור לה להגיע לבהירות לה היא זקוקה כדי להחליט את ההחלטה הנכונה לגבי עתידה. מאחלות לך ולבתך הצלחה בדרככן.

רוזי ושרי