רוזי ושרי היקרות,

לפני כששה חודשים נסעתי לטיול באירופה, והכרתי שם גבר יהודי מקסים. יש לנו המון מהמשותף, ונוצר בינינו קליק מיידי. בילינו המון זמן יחד במשך השבועות הבודדים בהם שהיתי שם, ואז החלטנו לנסות ללכת על קשר מרחוק. התחלנו לשוחח על נושאי המרחק כבר מראשית ההיכרות שלנו. שנינו יוצאים למטרת נישואין, ורוצים לבדוק אם הקשר הראשוני שלנו יוכל להתפתח לכיוון זה. מאז, דיברנו כמעט בכל יום, והוא הגיע לבקר אותי למשך מספר שבועות.

אני מטורפת עליו, אבל מעייף אותי להיות כל כך רחוקה. ככל שאנחנו חיים יותר זמן במקומות מרוחקים, ככה ייקח לנו יותר זמן להחליט על עתידנו ולהתחתן, וכמובן - אני לא נהיית יותר צעירה, ואני פשוט רוצה כבר שנוכל להיות יחד.

כדי לקדם את העניינים, החלטנו לעבור לגור באותה עיר למשך מספר חודשים, ולבלות יותר זמן בצוותא. בשלב זה, אני לא אוכל לעבוד בעיר שלו בגלל הגבלות מסוימות על בעלי מקצוע זרים, אבל אני יכולה לעבור למקום במרחק שתי שעות נסיעה, כדי שנוכל להיפגש בסופי שבוע.

הוא מקווה שהחיים באירופה ימצאו חן בעיני ואני ארצה להישאר

למרות שאני מוכנה לגור במדינה שלו לתקופת מה, בסופו של דבר אני רוצה לחזור לכאן. הוא ביטא את נכונותו לשנות מקום, אבל הוא עומד לקראת חתימה על חוזה עבודה שיאלץ אותו להישאר באירופה לעוד שלוש שנים. שנינו הגענו למסקנה שאנחנו יכולים לחיות עם המציאות הזאת, ולכן החלטנו להמשיך ולהיפגש.

אם נחליט להתחתן, הנישואין שלנו ייפגשו עם תחילת החוזה שלו, ואני חוששת שמסגרת הזמן עלולה לגדול, ושיחלוף זמן רב עד שנוכל להתייצב במקום מגורים קבוע. אני גם חוששת שבנקודה כלשהי הוא מקווה שהחיים באירופה ימצאו חן בעיני ואני אבחר להישאר - אבל זה לא הולך לקרות.

אני דואגת גם שכשבסופו של דבר נחזור לכאן, החיים פה לא יימצאו חן בעיניו או שהוא יותר מידי יתגעגע למשפחה ולחברים שלו.

האדם הזה מאוד חשוב לי, ומעולם לא יצרתי קשר כזה עם גבר בעבר. כך, שבעודי מתכננת את המעבר, יש לי דאגות רבות. לפעמים אני מרגישה שהסיטואציה שלנו יותר מידי מסובכת, ודורשת יותר מידי פשרות משני הצדדים מאשר רוב מערכות היחסים. כמה פשרות הן יותר מידי, ומהי עצתכן לי?

ק.

ק. היקרה,

אנחנו רואות יותר ויותר זוגות שמתמודדים עם המורכבות שבהיכרות ממרחקים. אפשרויות הנסיעה הנוחות וסקייפ מאפשרים לשני אנשים מחלקים שונים בתבל, להיפגש ולהמשיך להכיר זה את זה, גם בלי לחיות באותו מקום.

כמו במקרה שלך, הזוג יוצא למספר פגישות, כשאחד מהם נוסע למקום מרוחק. הם נקשרים זה לזה ומחליטים שהיו רוצים לבדוק אם יש עתיד למערכת היחסים. הם יוצרים קשר טלפוני, או בעזרת אי מיילים ושיחות אינטרנט – ומארגנים שהאחד יבקר את השני כדי להיפגש פנים אל פנים. כשהמבקר צריך לחזור לביתו, בני הזוג ממשיכים להתקשר ולהתכתב, אבל הם מתגעגעים זה לזה ומבינים שהם זקוקים ליותר פגישות פנים אל פנים, כדי לדעת אם הם באמת מתאימים.

חלק מההיכרויות הרחוקות מתחילות בצורה זאת, אולם לא מתפתחות מעבר לכך. קשה מאוד לעבור חודשים בלי להיפגש, ואז לתפוס כמה ימים חמקמקים יחד. המרחק עלול להיות גדול מכדי לאפשר יותר משניים או שלושה סבבי ביקורים, אלא אם בני הזוג נפגשים מתוך התמקדות נחושה במטרה לברר אם הם מתאימים לנישואין.

למרבה המזל, את ובן זוגך הבנתם כבר מההתחלה, שאם אתם מתכוונים לצאת ליותר מפגישה אחת או שתיים, יהיה עליכם לבחון את נושא שינוי מקום המגורים, כבר בשלב מוקדם של התהליך (זאת ההמלצה שלנו לכל זוג באותו מצב. אם אף אחד מהצדדים אינו מוכן לחשוב על שינוי מקום מגורים, הם לא צריכים להתחיל להיפגש). את הבהרת את מוכנותך לעבור לגור במדינה אחרת באופן זמני, ואת רצונך לגור בסופו של דבר במולדתך. הוא ביטא נכונות להכות שורש בארץ, כל עוד הוא יוכל להתקדם עם חוזה העבודה שחשוב לו מאוד. שניכם גיליתם גמישות, מעלה חשובה מאוד בנישואין, והגמישות שלכם היא אחת הסיבות שמערכת היחסים המרוחקת שלכם ממשיכה להתקדם.

נכונותכם להסתגל זה אל זה מעידה גם על סדרי העדיפויות שלכם

נכונותכם להסתגל זה אל זה מעידה גם על סדרי העדיפויות שלכם; היא אומרת ש"הנישואים חשובים לי מספיק כדי לעבור למדינה אחרת, ואולי לשנות את מסילת הקריירה שלי, אם אמצא את האדם הנכון". לא כל אחד מסוגל לומר זאת, או להבין שפשרות והסדרי מגורים מסוימים הם באמת השקעות שנושאות רווחים אדירים.

נראה מדבריך שההשקעה הראשונה באה לך בקלות. את רואה את המעבר למקום שונה בעולם למספר חודשים, כולל העקירה וההשתקעות מחדש, על כל ההוצאות הנלוות, ואפילו את המגורים במרחק שעתיים, כהשקעה שווה. כך תוכלו להיפגש ביותר מצבים יומיומיים, לפתח חוויות משותפות ולהגיע לבהירות לגבי עתיד יחסיכם. מספר חודשים תמורת מה שיכולים להיות חיים מתגמלים יחד, נראים לך כמו השקעה טובה למדי. בנוסף, משום שאת אופטימית לגבי סיכויי ההצלחה של הקשר, את מוכנה לקחת את הסיכון.

כעת, את חוששת שהשהות באירופה עלולה להתמתח יתר על המידה. זוהי עצתנו: למה לא לראות גם את השלב הבא כהשקעה? אם תישארי באירופה עוד שנה או שלוש, זה יהיה בגלל שאת ובן זוגך החלטתם להתחתן. במקום לדאוג לגבי כמה זמן תהיו באירופה, האם תוכלי לומר לעצמך שכל מסגרת זמן שהיא תהיה השקעה שראוי לאדם נשוי לעשות? האם זוגות נשואים אחרים לא משקיעים השקעות מעין אלה - כמו לעבור דירה כדי שאחד מהם יוכל ללמוד מקצוע, לעשות סטאז' או לספק תמיכה רגשית לקרוב משפחה במשבר?

יתכן שתצטרכי לעבור הסבת מקצוע משמעותית עם הזמן, אבל זה דבר שאנשים נשואים בוחרים פעמים רבות לעשות כחלק מהשקעתם. שינוי מקום מגורים, כדי שהגבר שאת אוהבת יוכל לממש הזדמנות עבודה שהוא עמל להשיג, יתרום המון ל"חשבון הבנק" הרגשי של מערכת היחסים שלכם (וגם לקריירה של בעלך ולחשבון הבנק האמיתי שלכם), ויוכל גם לתרום לאישיותך במובנים רבים. תהיה לך הזדמנות להשקיע את עצמך בתרבות שונה, ליהנות מאתרי טבע ואטרקציות תרבותיות שאין לך בארץ, וליצור קשרים חברתיים וידידויות שיוכלו להמשיך גם אחרי שתחזרי "הביתה", הודות לאותה טכנולוגיה ונסיעות זולות יחסית ברחבי העולם, שמאפשרות לך לצאת עם מישהו שגר כל כך רחוק ממך, ובכלכלה הגלובאלית שלנו, העבודה שלך באירופה עשויה להתגלות גם כהשקעה בתחום המקצועי שלך.

אז למרות שאת חוששת ששנתיים עשויות להיות זמן רב כדי לדחות נטיעת שורשים, אם תשני את הפרספקטיבה שלך, תוכלי לראות את השלב הבא הזה כשהשקעה שתניב רווחים שונים רבים.

חששך שהגבר שאיתו את יוצאת מקווה בסתר ליבו שתישארי באירופה, היא דבר שאתם יכולים להבהיר בשיחה כנה מלב אל לב. אבל אם יהיה לו טוב לגור בארץ או לא, זה דבר שאף אחד מכם אינו יכול לצפות מראש. למעשה, זוגות לא יכולים לצפות מראש אפילו אם הם יאהבו את השכונה החדשה אליה הם עוברים או את המשרה שהם קיבלו. ואין זה משנה אם הם עוברים למרחק של כמה רחובות או אלפי קילומטרים. בכל אופן, העובדה ששניכם גמישים ושכל אחד מכם נכון לעשות כמה שינויים משמעותיים למען השותפות הפוטנציאלית שלכם, גורמות לנו להאמין שתוכלו להתאים את תוכניותיכם במידת הצורך כדי להצליח. ובסופו של דבר, אלו הן מידות נפלאות לשני אנשים שעושים את דרכם במשעול המוביל לנישואין.

בברכת הצלחה,

רוזי ושרי