שמעתם על הקנאי הדתי שרצה ללמד פיזיקה בקיימברידג'? המועמד למשרה הזאת לא היה סתם נוצרי; הוא היה כל כך עמוס וגדוש בידע על הנבואה התנ"כית, עד שחיבר ספר בשם התבוננות בנבואות דניאל והאפוקליפסה של חזון יוחנן. יותר מזה - על פי עיון מעמיק בספר דניאל, הוא חזה את תאריך האפוקליפסה: לא לפני 2060. הוא גם חישב את השנה בה נברא העולם - כשבספר בראשית א, א כתוב "בראשית", הוא קובע, זאת אומרת 3988 לפני הספירה הנוצרית.

לא הרבה אוניברסיטאות מודרניות היו מוכנות להעסיק פרופסור למדעים, שלא רק תומך בתפיסה של "תכנון תבוני" של היקום, אלא משוכנע לגמרי בבריאה אלוקית – כפשוטה. בכתביו של המועמד הנ"ל על אסטרונומיה למשל, כלולים דברי ההגות הבאים לגבי מערכת השמש: "מערכת מדהימה זאת של השמש, הכוכבים וכוכבי השביט, יכולה להמשיך רק מתוך שליטה והכוונה של ישות תבונית ורבת עוצמה... הוא שולט בכל, ויודע כל מה שיכול או צריך להיעשות."

לקבל מישהו עם כאלה השקפות כדי ללמד פיזיקה? אולי באיזו אוניברסיטה נידחת של המיסיון, אבל אם הוא יעז לנסות להתקבל במקום אחר – הסגל האקדמי יתפוצץ. רבים מהם יצטטו את ריצ'רד דוקינס מאוקספורד, הביולוג ההתפתחותי הנודע, שכותב ב"אשליית האלוקים" שהוא "עוין את הדת הקנאית, משום שהיא משחיתה באופן אקטיבי את היוזמה המדעית... היא חותרת תחת המדע ומוצצת את כוחו של האינטלקט."

סאם האריס, PhD במדעי המוח, בוטה לא פחות ועוין כמוהו את הדת: "הקונפליקט בין דת ומדע טבוע בדת והוא תמיד על חשבון המדע", הוא כותב במסה שכותרתה – "המדע חייב להשמיד את הדת" – ומבהיר את האנטיפתיה שחשים רבים מהמדענים המודרניים ביחס לאמונה הדתית. "הצלחת המדע באה פעמים רבות על חשבון הדוֹגמה הדתית; המשכיותה של הדוֹגמה הדתית תמיד באה על חשבון המדע."

אולי פחות אלגנטי, אבל בעל השפעה רבה יותר, הוא החוזר "סטנדרטים לחינוך הלאומי למדעים", שיצא לאור על ידי האקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1995, ומסווג את הדת יחד עם "מיתוסים", "השראה מיסטית" ו"אמונות טפלות" – כולם, כמובן, ממש לא עולים בקנה אחד עם לימודי מדע. מיכאל דיני, ביולוג מטקסס, עשה כותרות ב-2003 בשל מדיניותו למנוע מכתבי המלצה מכל בוגר שלא יכול "לאשר בכנות וביושר את התשובה המדעית" לשאלת מוצא האדם. "מדע ודת," הוא אמר אז בראיון, "לא יכולים לחיות יחד."

יש אמיתות שצריכים לגלות בשני ה"ספרים" שחיבר אלוקים, ספר הקודש, וספר הטבע

אבל, תאמינו או לא, שיקולים כאלה לא מנעו מקיימברידג' לקבל את המועמד הנ"ל, את האדם הספוג בתיאולוגיה ותנ"ך. היא אפילו העניקה לו את התואר הנכבד של פרופסור למתמטיקה בקיימברידג', בשנת... 1668. ומזל שהיא עשתה את זה, משום שאייזיק ניוטון – חרף נטייתו הדתית ועניינו הרב בפירוש המקרא - התקדם והפך למדען המפורסם ביותר בזמנו, ואולי אפילו למדען בעל ההשפעה הרבה ביותר בהיסטוריה.

עניינו הרב של ניוטון בתיאולוגיה,אסכטולוגיה וסודות התנ"ך, היווה בסיס לתערוכה "סודותיו של ניוטון" שהוצגה בעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. הכתיבה הדתית הרחבה שלו – כ-3 מליון מילים - עסקה במידות מקדש שלמה, עברה בשיטה לחישוב תאריך חג הפסחא והגיעה לביאור לסמלים תנ"כיים.

"ניוטון היה אחרון דמויות ההוד של תקופת הרנסנס", סיפר אוצֵר התערוכה. "איש הגות שעבד במתמטיקה, פיזיקה, אופטיקה, אלכימיה, היסטוריה, תיאולוגיה ופירוש נבואות, וראה קשר בין כולם." הדעה הקדומה של המאה ה-21, שהדת ללא ספק "מערערת את המדע", מופרכת על ידי הדמות יוצאת הדופן שהצליחה לגלות את הרכב האור, להסיק את חוקי התנועה, להמציא שיטות לחישוב מהירות הקול ולהגדיר את כוח המשיכה האוניברסלי, הכל יחד עם אמונה עמוקה ב"שליטה של ישות תבונית ועוצמתית". רחוק מאוד מ'ערעור השלמות המדעית'. "אדיקותו של ניוטון שימשה אחד מכוחות ההשראה שלו לחקור את הטבע ואת מה שנקרא היום מדע." הוסיף האוצֵר.

ניוטון ראה כאקסיומה את ההשלמה ההדדית של המחקר הדתי והמחקר המדעי. יש אמיתות שצריכים לגלות בשני ה"ספרים" שחיבר אלוקים – ספר הקודש, וספר הטבע – או כפי שפרנסיס בייקון כינה אותם, "ספר דברי האלוקים", ו"ספר יצירת האלוקים". זה שבוחנים ולומדים את העולם בצורה אמפירית, לא אומר שנוטשים את האמונה הדתית. להפך: ככל שמבינים עמוק יותר את יצירת הבריאה, כך אפשר להתקרב יותר לבורא. או כפי שניסח זאת דוד המלך בתהילים (יט), "השמים מספרים כבוד א-ל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע".

שיהיה ברור: דוֹגמָה דתית יכולה להיות עצימת עיניים, שמסתירה עובדות מאלה שמסרבים להבחין בהן. לדוֹגמָה מדעית יכולה להיות השפעה זהה. לא אמונה ולא הגיון יכולים לענות על כל שאלה, וכפי שניוטון ידע, הדרך הבטוחה ביותר להבנה, היא זאת שיש בה מקום לשניהם.