רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

תרופות בפסח

ח׳ בניסן ה׳תשס״ח ח׳ בניסן ה׳תשס״ח 13/04/2008 | מאת ד"ר דניאל אייזנברג

סקירה כוללת של ההלכות הנוגעות לשימוש בתרופות בפסח, כללי אצבע פשוטים להתמצאות ראשונית והפנייה לרשימה המעודכנת של התרופות הכשרות לפסח.

התורה פורשת מערכת שלמה של הלכות הקשורות למזון, שאותה אנו שומרים במשך כל השנה. לדוגמא, אנחנו מפרידים בין בשר לחלב, לא אוכלים בעלי חיים מסוימים (כמו חזיר וצדפות), דואגים לשחיטה על פי ההלכה, ולא אוכלים חלקים מסוימים בבהמות (כמו גיד הנָשֶה או חֵלֶב).

בחג הפסח, מתוספת למערכת הכללים הזאת סדרת כללים נוספת, המיוחדת לימי החג בלבד. במרכזה, האיסור לאכול כל מזון המכיל חמץ או תערובת של חמץ. בעוד שבאופן עקרוני הכלל נראה פשוט וברור, מסתבר שמדובר בטווח רחב של השלכות, ובפרטי הלכה רבים הנובעים מצירוף הלכות הפסח אל הלכות הכשרות היומיומיות. אנחנו מקרצפים את הבית מהמסד עד לטפחות, מסלקים את כל המאכלים שאינם כשרים לפסח, ומוציאים מהבוידם מערכות נפרדות של כלי אוכל ובישול (בשרי, חלבי ופרווה – מיוחדות לפסח). ואז, ברגע שההכנות מושלמות, נכנס חג מלא שמחה.

בדרך כלל אין קושי להשיג מזון כשר לפסח, אבל אילו כללים חלים על תרופות בחג? האם הן חייבות להיות "כשרות לפסח" ואם כן, כיצד נוכל לברר אם תרופה מסוימת מותרת או אסורה? האם זה תלוי במצבו של נוטל התרופה?

חשוב להבין שכל מצב של סכנת חיים דוחה את כל הלכות הפסח (ואת כל חוקי התורה – מלבד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים). אין להפסיק ליטול בפסח תרופות שמטפלות במצב רפואי מסוכן או בכזה שעלול להפוך למסוכן, מבלי להיוועץ תחילה ברופא (וברב). היהדות אינה רואה בעין טובה התחסדות שלא במקומה.

כשר מול כשר לפסח

למרות שהלכות הכשרות הרגילות והלכות הכשרות של פסח פועלות בדרך כלל ביחד, כל אחת מהן מתפקדת גם באופן עצמאי. מוצרים רבים הם כשרים לימות השנה אך אינם כשרים לפסח. הדבר הזה מתבטא אפילו כשלא מדובר בנו, בבני אדם שאוכלים את האוכל. לדוגמא, אסור (במשך כל השנה וגם בפסח) להאכיל את חיות המחמד בתערובות המכילות בשר וחלב שבושלו יחד (1). ואילו במשך חג הפסח, אסור להאכיל את החיות גם בחמץ, ולא משנה אם האוכל הזה כשר למאכל אדם ביתר ימות השנה (2). זה מסביר מדוע מזון לבעלי חיים חייב להיות כשר לפסח, מלבד כשרותו במשך השנה.

אותו עיקרון חל גם בנושא התרופות. יש תרופות המותרות לשימוש במשך השנה, למרות שהן לא כשרות למאכל רגיל. אבל כשמגיע חג הפסח, מתעוררת השאלה אם בגלל מערכת ההלכות המיוחדת לפסח, ייאסר השימוש בתרופות אלה. זהו הטעם לפרסום רשימת התרופות הכשרות לפסח. מפרסמי הרשימות מסייגים את דבריהם ומסבירים שהתרופות שמופיעות ברשימה אינן בהכרח כשרות, אלא שהן לא מכילות חמץ או קטניות (האסורות לאכילה בפסח ע"פ מנהג בני עדות אשכנז). ובכל זאת מתעוררת השאלה: האם יש בכלל צורך ברשימות התרופות ה"כשרות לפסח" שמתפרסמות מדי שנה?

האם תרופות נחשבות ראויות לאכילה?

כשמגיע פסח, סף הפסילה מוגבה, ורק מוצרים אשר אינם ראויים לאכילת כלב מוצאים מכלל המזון ואינם נחשבים חמץ

מעמדן של תרופות הנצרכות דרך הפה, שונה ממעמדן ביתר ימות השנה בשתי נקודות משמעותיות. ראשית, בפסח, בנוסף לאיסור לאכול חמץ, קיים איסור ליהנות מחמץ בכל דרך שהיא, וכן איסור להחזיק חמץ בבעלות יהודית. למרות שכללי הכשרות הרגילים אוסרים אכילת מזון שאינו כשר, אין איסור ליהנות ממנו בדרך אחרת (להוציא תערובת בשר וחלב). כך, למשל, מותר להשתמש באינסולין שהופק מחזיר, מותר להשתמש בשסתום לב של חזיר, ואפילו לשחק כדורגל בכדור שנעשה מעור חזיר, בלי שום קשר לסכנת חיים. לכן, אם יש תרופות המיוצרות מבעלי-חיים לא-כשרים והן מתאימות לשימוש חיצוני כלשהו – גם אם הן ראויות למאכל, מותר להשתמש בהן אפילו לצורך רפואי מינורי - כל עוד לא אוכלים אותן (3).

ההבדל השני קשור לנקודה שעל פיה מוגדר מוצר כבלתי ראוי למאכל. במשך השנה, אוכל שאינו ראוי לאכילה של אדם ממוצע, אינו נחשב מבחינה כשרותית למזון. כשמגיע פסח, סף הפסילה מוגבה, ורק מוצרים אשר אינם ראויים לאכילת כלב מוצאים מכלל מזון ואינם נחשבים חמץ. השאלה ההלכתית המעניינת היא, אילו סוגי תרופות נחשבות לכאלה שנאכלות על ידי כלב ואילו נחשבות כפסולות לאכילה. השאלה אולי נשמעת פשוטה, אך התשובה עליה מורכבת למדי.

מי שחולה במחלה המסכנת את חייו, או חולה שמחלתו עלולה להפוך למסוכנת, יכול בלי כל ספק לצרוך כל מזון, משקה או תרופה שמתאימים למצבו, גם אם הם מכילים חמץ, בתנאי שלא ניתן להשיג בקלות תחליף נאות שאינו מכיל חמץ. לא רק שמותר לאכול חמץ במצבים כאלה, חייבים לעשות זאת על פי מצוות התורה לשמור על חיינו (4). לכן, אמנם ראוי שהחולים יבדקו את רשימת התרופות שהם צורכים מול רשימת התרופות הכשרות לפסח, אבל הדבר ייעשה רק למען שלוות נפשם, כדי שיוכלו להיות בטוחים שהם לא צורכים חמץ בפסח או כדי שישאלו את הרופא שלהם אם מופיעות ברשימות תרופות חלופיות מתאימות שאינן מכילות חמץ. אסור, בשום פנים ואופן, שפסח ישמש תירוץ לאנשים בעלי מחלות קשות או שעלולות להיעשות קשות (כמו בעיות לב, יתר לחץ דם, סכרת או זיהומים) להפסיק לקחת את התרופות שנרשמו להם ללא הוראה ברורה מהרופא (5).

האם גלולות צריכות להיות כשרות לפסח?

לחולה שאין בו סכנה (שמחלתו אינה מסכנת את חייו) אסור לקחת שום תרופה שמכילה אפילו כמות קטנה של חמץ ראוי למאכל. ובכן, מה לגבי תרופות שטעמן רע והן אינן ראויות לאכילת כלב? לכאורה, נראה שתרופה כזאת אמורה להיות מותרת באופן אוטומאטי. לא כן? הדיון בשאלה זו מבוסס כולו על פירושו של משפט אחד במסכת פסחים (6): "כפי שאמר רבא – חרכוֹ [את הלחם] קודם זמנו [זמן ביעור חמץ – בצהרי היום שלפני החג] מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו."

קו חשיבה אחד (7) טוען, שבעוד שמותר להשתמש בפסח בחמץ שנעשה בלתי אכיל לחלוטין, בכל זאת אסור לאכול אותו. אם מישהו בוחר לאכול דבר כזה, הוא מוכיח במעשיו שהוא מחשיב אותו כראוי לאכילה - או "אַחְשְׁבֵיהּ" (החשִיבוֹ, בארמית) (8). קו החשיבה האחר (9) טוען שלא רק שמותר ליהנות ולהשתמש בלחם שרוף, מותר אפילו לאכול אותו! הסיבה שהתלמוד לא אומר בפירוש שאפשר לאכול אותו היא, שבדרך כלל אנשים לא אוכלים דברים כאלה. על פי הטענה השנייה, כל אדם יכול לצרוך באופן חופשי תרופות שמכילות חמץ שאינו ראוי עוד לאכילת כלב. על פי הטיעון הראשון, תרופות כאלה יכולות להיות בעייתיות לחולה שאין בו סכנה (בגלל אַחְשְׁבֵיהּ). הסיכום המעשי, אחרי כל זאת, מתמצה בשתי סוגיות: האם אַחְשְׁבֵיהּ חל על תרופות, והאם בליעת גלולה נחשבת אכילה?

השאלה הראשונה – התיאורטית לכאורה (10) - מצאה ביטוי פרקטי בפסיקותיהם של רבנים בני זמננו. הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, במכתבו לד"ר אברהם אברהם, מחבר הספר "נשמת אברהם", הסביר שהמחלוקת בין שתי הגישות חלה על מקרים שבהם התרופה עצמה היא החמץ הפגום; ואילו היום, הבעיה העיקרית של חמץ בגלולות היא עטיפה או ציפוי המכילים חמץ, בעוד שבמרכיבים הרפואיים עצמם אין חמץ. ובכן, האם החמץ נחשב לפגום אם הוא מעורב באופן בלתי-הפיך במה שנחשב כדבר שאינו ראוי למאכל?

הרב יהושע נויבירט (11), מחבר הספר שמירת שבת כהלכתה, מקבל את פסיקתו של הרב אברהם יהושע קרליץ (החזון אי"ש) "שטבלאות רפואה שמעורב בהן קמח, אם הם מעורבים בדברים שאינן ראויים לאכילת אדם אין בהן משום חמץ כדין נפסל מאכילת אדם, כיון דאי אפשר להפריד הקמח וגם אינו ראוי לחמע בו (-להחמיץ בו עיסה אחרת), ומותר לבלען בפסח לרפואה... דלא שייך כאן אחשביה, דדעתו על הסמים" (12). ובמלים אחרות – מכיוון שלא ניתן להפריד שוב את הקמח, ולא ניתן להחמיץ בו עיסה אחרת, הקמח שבתערובת אינו נחשב חמץ. וכן, לא ניתן לטעון שהחולה מחשיב את החמץ שבגלולות בתור אוכל, משום שמה שחשוב לו באמת הוא הרכיבים המרפאים – ולכן מותר לבלוע את הגלולות האלה.

על שאלתנו השנייה משיב הרב נויבירט בפסיקה שבליעת כדור אינה נחשבת לאכילה בדרך הרגילה. הוא מסביר שפסיקתו תואמת לדעתו של הרב אוירבך, שסבר שלמרות שבליעה נקראת בדרך כלל אכילה (13), זה כך רק כשמדובר במזון רגיל. מכיוון שהדרך הנורמלית לצרוך תרופה היא לבלוע אותה בלי ללעוס, הגיוני לסבור שגלולה כזאת כבר אינה נושאת עליה שם "מאכל", ומכיוון שהיא גם לא יכולה עוד להחמיץ בצק אחר, נראה שמותר לבלוע גלולות כאלה (14).

אפילו הרמב"ם (15), שמחזיק בדעה המחמירה שאסור לאנשים בריאים לאכול חמץ פגום, כותב שהאיסור ליהנות מחמץ שנפגם חל רק כאשר משתמשים בו בדרך שבה אנשים רגילים ליהנות ממנו (כמו לאכול אותו), אבל מותר להשתמש בו במשחה או בתערובת עם משהו מר, ואז מותר אפילו לחולה שאין בו סכנה לאכול את התערובת, משום שהוא לא נהנה מהחמץ.

הרב משה פינשטיין (16) פסק, שאפילו חולים שאין בהם סכנה יכולים לבלוע בפסח גלולות המכילות חמץ שאין בהן הנאה לחיך (לא ללעיסה או למציצה), משתי סיבות. ראשית, כל החמץ שבגלולה בוטל לפני פסח (17). שנית, הרב פינשטיין פסק שאחשביה אינו חל על גלולות, מכיוון שאדם יכול לאכול כמעט כל דבר, בין אם הוא מזון ובין אם לאו, אם נראה לו שתהיה בכך תועלת להרגשתו או לרפואתו. לכן, כשבולעים גלולה, אין בכך גילוי דעת שמחשיבים את הגלולה כאוכל; כל השימוש בה הוא למטרות בריאות. בעוד שפוסקים גדולים אחרים
(18) מסכימים עמו, מוסיפים הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל את ההסתייגות, שכלל זה חל רק על חולה שאין בו סכנה; אבל אדם שסובל מחולי קל או שחש אי נוחות בלבד, לא ישתמש בגלולות שיתכן שהן מכילות חמץ.

לסיום, חשוב גם לזכור שאם קיים מרכיב בעייתי כלשהו בתרופות, הרי הוא בדרך כלל קמח תירס (שאסור ליהודים אשכנזיים משום קטניות) (19), ולא חמץ ממש. ואפילו בהתייחס לגלולות שמכילות קמח חיטה, כמעט ודאי שהחמץ הפך בלתי ראוי למאכל לפני הפסח. ולכן, מותר בהחלט לחולה שאין בו סכנה לצרוך כל סוג של גלולה לבליעה (ולא ללעיסה או מציצה) בפסח (אלא אם קיים בהישג יד תחליף שאינו מכיל חמץ) (20), ואין לו שום סיבה להפסיק לקחת את תרופותיו מבלי להיוועץ קודם ברופאו. נאמר לי על גוף כשרות אחד לפחות, שהפסיק לפרסם רשימות של תרופות כשרות לפסח, בגלל החשש שמא חולים יפסיקו, שלא כראוי, להשתמש בתרופותיהם בפסח, אם לא יהיה להם ברור שהן כשרות לפסח.

מסקנות סופיות

הדיון שלעיל עסק כמעט אך ורק בנוזלים מרים או בגלולות שאין החיך נהנה מהן. תרחיפים (סירופים) ממותקים או כדורי לעיסה ומציצה עם טעם, הם הרבה יותר בעייתיים. כך מתעוררת בעיה ביחס לתרופות ילדים, שבדרך כלל משתייכות לשני הסוגים האלה. נוסחה פשוטה להתמצאות ראשונית בנבכי כשרות התרופות בפסח, מחלקת את התרופות לשלוש קטגוריות בסיסיות:

  1. כל התרופות (עם או בלי חמץ) שמיועדות לבליעה מותרות. ויטמינים ותוספי מזון לא בהכרח נכנסים לקטגוריה הזאת (אפילו כשהם מופיעים בגלולות), וכל אדם צריך להתייעץ עם רבו.
  2. בתרופות נוזליות או אכילות (או גלולות המצופות בציפוי עם טעם) שעלולות להכיל חמץ, ניתן להשתמש רק על פי הוראותיו של רופא ורב, שיקבעו את חומרת המחלה, את הסבירות שהתרופה מכילה חמץ, ויבחנו אפשרות לשימוש בתחליף של גלולות לבליעה. חשוב: אל תפסיקו לצרוך סירופ, גלולת לעיסה או כל תרופה אחרת בלי להיוועץ ברופא וברב.
  3. מותר לחולה להשתמש בתרופות נוזליות או אכילות הנקיות מחמץ אבל מכילות קטניות. אדם בריא שרוצה להשתמש בסוג כזה של תרופה רק כדי להקל על אי-נוחות, יוכל לעשות זאת רק אם ברור שהמוצר נקי מחמץ ומקטניות (-לאשכנזים).

מכאן ברור שרשימות התרופות הכשרות לפסח, שימושיות בעיקר בשביל תרחיפים ממותקים, גלולות ללעיסה או מציצה ותרופות שאינן חיוניות, כמו תרופות ללא מרשם, ויטמינים ותוספי מזון. על כל שאלה לאיזו קטגוריה נכנסת תרופה בלתי-חיונית, יש להתייעץ עם רב פוסק. לדוגמא, בעוד שבדרך כלל קיימת הסכמה שוויטמינים נחשבים מזון ודורשים השגחה מיוחדת לפסח, קיים גם קונצנזוס שנשים הרות יכולות לצרוך בלי חשש ויטמינים שנרשמו להן על ידי הרופא. בנוסף לכך, קיימים נושאים מיוחדים הקשורים לתרופות לילדים ולסוגים רבים של טיפולים לא-קונבנציונאליים, כמו רפואה הומיאופתית, שדורשים שיקול דעת מיוחד. למידע נוסף על תרופות, מוצרי קוסמטיקה ותמרוקים כשרים לפסח, תוכלו למצוא מקורות מצוינים רבים באינטרנט ובחנויות ספרי יהדות (21). שימו לב – הרשימות מתעדכנות מדי שנה, ויש לוודא שהרשימה שבידכם מיועדת לשנה זו.

שיהיה לכולנו פסח בריא וכשר.

הקליקו כאן לרשימת התרופות הכשרות לפסח


1) האיסור לערב בשר וחלב כולל איסור ליהנות בכל דרך שהיא מהתערובת. לכן, אסור להאכיל כלב בתערובת אסורה של בשר וחלב.
2) האיסור לערב בשר וחלב כולל איסור ליהנות בכל דרך שהיא מתערובת כזאת. לכן, אסור להאכיל כלב בתערובת אסורה כזאת במשך כל השנה. עם זאת, מותר להאכיל כלב בבשר שאינו כשר במשך השנה, בין אם מדובר בבעל חיים שלא נשחט כראוי או בחיה אסורה אחרת, כמו חזיר או סוס.
3) למרות שמובאות בספרות ההלכתית אנלוגיות שונות בקשר לאכילת משחה בתחומים אחרים של ההלכה היהודית, פוסקים רבים לא מציינים קשר כזה ביחס לשמירה על הלכות הכשרות. הגאון מווילנא הוא יוצא דופן בולט בעניין זה.
4) ר' מסכת יומא פ"ב עמוד ב. (ד"ה חוץ), שולחן ערוך יורה דעה רל"ח, דברי הש"ך ה.
5) ד"ר אברהם אברהם, נשמת אברהם, כרך א' אורח חיים; הרב שמעון איידר הלכות פסח (הוצ. פלדהיים).
6) פסחים כ"א עמוד ב.
7) ע"פ רבנו אשר (הרא"ש), פסחים כ"א עמוד ב. דעה דומה נמצאת ברמב"ם (משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ד, יב), תרומת הדשן קכ"ט ושולחן ערוך, אורח חיים תמ"ב, ד.
8) המושג הזה נקרא אחשביה, מהמילה חשוב. המושג של אחשביה אומר שקביעת החשיבות לחומר יכולה להחזיר לו מעמד של חמץ בכך שהיא מעלה אותו חזרה לדרגה של מזון. על פי הלוגיקה הזאת כותב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ד, י"ב): "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, או שאינו מאכל כל אדם... אף על פי שמותר לקיימו [במשך הפסח], אסור לאוכלו עד אחר הפסח; ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא [כמות מזערית], הרי זה אסור לאוכלו [בפסח]".
9) רבנו ניסים (הר"ן) פסחים מ"ה עמוד ב. דעה דומה נמצאת בבעל המאור מאירי, ריטב"א מצטט את הרא"ה, והמהר"ם חלאוה (ר' נשמת אברהם, כ' א': אורח חיים).
10) השאגת אריה 75 (הרב אריה לייב גינצבורג) והשולחן ערוך הרב אורח חיים תכ"ב, כ"ב (הרב שניאור זלמן מלאדי) אסרו תרופות שמכילות אפילו חמץ פגום לחולים שאינם חולים מסוכנים, משום שהם פוסקים שאחשביה חל אפילו כשמישהו צורך חומר שאינו ראוי לאכילה מסיבות בריאותיות. נראה שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי (שו"ת אחיעזר ג, ל"א) מקבל את דעתו של השאגת אריה. בכל אופן, רוב האחרונים (פוסקים מהתקופות המאוחרות יותר) חולקים עליהם, כולל יד אברהם (יורה דעה קנ"ה, ג), יסודי ישורון ו, רכ"א (הרב גדליה פלדר), שו"ת יחווה דעת ב, ס (הרב עובדיה יוסף), וכפי שנפרט בהמשך, ספר החזון איש קט"ז, ח (הרב אברהם יהושע קרליץ) ושו"ת אגרות משה אורח חיים ב צ"ב (הרב משה פינשטיין). שו"ת הכתב סופר, אורח חיים קי"א (הרב אברהם שמואל בנימין סופר), מבחין בין אדם בריא שבוחר לאכול חמץ פגום לחולה שאוכל אותו מסיבות בריאותיות. נראה שגם הרב משה איסרליש (רמ"א), שולחן ערוך יורה דעה קנ"ה, ג (וכנראה אף אורח חיים ש"כ, א), חולק על דעתו של השאגת אריה. היד אברהם והחזון אי"ש מוסיפים נקודה נוספת, שאחשביה חל רק כשמוצר החמץ הבלתי אכיל נאכל לבדו. אבל אם אוכלים את החמץ הבלתי אכיל האסור לכאורה, יחד עם מרכיבים מותרים אחרים, לא חל אחשביה ולא נחשב שהרכיב הבלתי אכיל עלה שוב לדרגת מזון.
11) שמירת שבת כהלכתה מ הערה קס"ט.
12) ספר חזון איש, אורח חיים קט"ז, ח.
13) לדוגמא, ראה פסחים קט"ו ע' ב, שם כתוב שמצוות אכילת מצה בפסח מתקיימת אפילו אם בולעים אותה מבלי ללעוס.
14) נראה שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי חולק (שו"ת אחיעזר ג, לא), וסובר שאם מישהו רוצה לבלוע גלולה שמכילה רכיבים אסורים, הוא חייב לעטוף קודם את הגלולה בפיסת נייר.
15) משנה תורה, יסודי התורה ה, ח.
16) שו"ת אגרות משה, אורח חיים ב, צ"ב (ור' אורח חיים ג, ס"ב).
17) בעוד שאפילו כמות מזערית ביותר של חמץ (-'משהו') אינה מתבטלת בפסח, אם החומר בוטל כהלכה לפני הפסח, אפשר לאכלו בפסח. זו אחת הסיבות מדוע קונים חלב לפני פסח אם קשה להשיג חלב כשר לפסח.
18) ציץ אליעזר, כרך י' כ"ה, כ.
19) השולחן ערוך באורח חיים תנ"ג, מגדיר 'קטניות' בתור כל מיני גרעינים שמבושלים ונאפים בדומה לחמשת מיני דגן, ובכל זאת הן אינן נחשבות בעיני ההלכה כחמץ ממש. דוגמאות לקטניות הן אורז, תירס, חרדל וכל משפחת הקטניות בלשוננו היום (שעועית, פולים, עדשים אפונה וכו').
20) ר' מסורה ז, 91-96 (אלול התשנ"ב), מאת הרב דוד הלוי האבר, מנהל כשרות בארגון הסטאר-K, ולשעבר מתאם כשרות ב-OU. הרב האבר מסביר שהלכה למעשה נוהגים ע"פ דעת הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין, שאם תרופה מכילה רכיבים לא כשרים, גם חולה שאין בו סכנה יכול להשתמש בה בתנאי שהיא חסרת טעם או מרה. הסיבה שראוי להימנע אפילו מתרופות מרות או חסרות טעם לטובת תרחיפים או גלולות נקיים לגמרי מחמץ, שניתן להשיג בקלות, היא בשל דעתו של השאגת אריה. זו אחת הסיבות העיקריות מדוע רשימות של תרופות שאינן מכילות חמץ נערכות ומפורסמות מדי שנה. טעם נוסף להפקתן של רשימות אלה הוא הקושי להגיע לקונצנזוס, מה דרוש כדי שתרופה תיחשב כפסולה לאכילת כלב. הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה א, יז) כותב שהוא אינו משוכנע שרבות מהתרופות שלנו באמת אינן ראויות למאכל. הרב האבר כותב (מסורה יד, צא, תשרי התשנ"ח), שהרב משה היינמן מגדיר תרופה כפסולה למאכל אדם, רק אם לאף אחד מהמרכיבים אין "ערך תזונתי" או ערך בתור נוזל לגוף, והוא אינו ראוי למאכל, כמו כדורי פחם. בכל אופן, מכיוון שרוב הגלולות מכילות כמות מזערית של עמילן מזין, ספק אם העמילן שמצוי בגלולות שלנו עונה על הקריטריונים האלה (למרות שרוב העמילן בתרופות הוא עמילן תירס – כלומר קטניות).
21) אם תרצו לברר אם התרופות שברשותכם מכילות חמץ, תוכלו לבדוק זאת במדריכי הכשרות השונים המופצים ברשתות השיווק המיועדות לציבור הדתי, וכן ברשימות המופצות על ידי קופות החולים השונות או באינטרנט. שימו לב – המדריכים מעודכנים ומפורסמים מדי שנה, יש לבדוק לאיזו שנה מתייחסת הרשימה שבידכם.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן