איינשטיין הִרבה לעיין בתנ"ך בזקנותו.¹ על תכונותיו הטובות, כולל תפישתו המדעית הייחודית, אמר כי באו לו מן היהדות, ותמיד הדגיש את אמונתו בא-לוהים, א-לוהים המתגלה בהרמוניה שביקום וגם בתודעתנו ובמצפוננו. על מנת להבין את הא-ל, אמר, עלינו לחקור את חוקי הטבע, את תודעתנו ואת מצפוננו. הבנה מעמיקה של חוקי הטבע תעורר בנו הערצה לפלאי היקום, ואמונתנו בא-ל ובמצפוננו תהא הבסיס למוסריותנו.

"דתיותו [של החוקר] טמונה בהתפעלותו המוקסמת מן ההרמוניה של חוקיות הטבע, שמתגלה בה תבונה עילאית כל כך עד שלעומתה כל מחשבה וארגון הגיוניים של בני האנוש אינם אלא השתקפות אפסית לחלוטין. רגש זה הוא המנחה את חייו ואת שאיפותיו, אם הוא מסוגל להתעלות מעל לשעבוד לרצון האנוכי. אין שום ספק שרגש זה קרוב לרגש שמילא את הדמויות היצירתיות הדתיות של כל הזמנים".²

"די לי להרגיש את התעלומה של נצחיות החיים, להכיר ולנחש את בניינו הנפלא של כל הקיים, להיאבק במרץ כדי לתפוס גרעין, ואף הקטן ביותר, של התבונה המתגלה בטבע...". ³

"...מתגלה [בטבע] תבונה כה עליונה שכל המשמעות שבני-אדם מייחסים למחשבותיהם אינה אלא אפסית בהחלט לגביה. הרגשה זו היא הקו המנחה של חיי המלומד ומאמציו... במידה שהוא יכול להתרומם מעל השעבוד לתשוקותיו האנוכיות. אין ספק שהרגשה זו קרובה מאוד לזו שהתנסו בה יוצרי הדתות בכל הזמנים".⁴

דומה כי איינשטיין הודה במרכזיות תקומתה של הדת למישורי החיים. גישתו התפרסמה בשל ביטויים כמו:

• "החיים היו נדמים לי ריקים לחלוטין בלי הרדיפה אחרי המטרה שלעולם אין להשיגה בתחומי האמנות והמחקר המדעי"⁵

• "צירוף מקרים הוא הדרך של א-לוהים להישאר אנונימי";

• "אין ספק שבבסיס כל עשייה מדעית ברמה גבוהה שוכנת אמונה – הדומה לרגש דתי – ברציונליות של העולם ובהיותו ניתן להבנה";⁶

• "מה שבאמת מעניין אותי הוא אם לא-לוהים היתה איזו ברירה בבוראו את העולם".⁷

הוא הדגיש כי תכליתה של הפיזיקה:

אינה רק לדעת מה טיבו של הטבע וכיצד מתבצעות בו הריאקציות, אלא גם להשיג את המטרה האוטופית והשחצנית-לכאורה, שהיא לדעת מדוע הטבע הוא כך ולא אחרת... בדרך זו אדם חווה, אם מותר לומר כך, כי א-לוהים עצמו לא היה יכול לסדר את הקשרים הללו בשום צורה אחרת מלבד זו הקיימת... זהו היסוד הפרומתאי של הניסיון המדעי... בכך טמון בעיני מאז ומעולם קסמו המיוחד של המפעל המדעי. ⁸

אמת, איינשטיין לא היה יהודי שומר מצוות – כפי שהדבר בולט למשל בצוואתו בה ביקש שאפרו יפוזר לרוח כיוון שלא רצה שאנשים יבואו לסגוד לעצמותיו⁹ – אך האמונה בא-לוהים העסיקה את מחשבתו, כפי שניתן גם ללמוד מהמובאות הבאות של דעותיו:

• "אינני יכול להבין את הרעיון של א-ל פרסונלי, המשפיע במישרין על מעשיהם של בני-אדם... הדתיות שלי מתבטאת בהערצה כנועה של הרוח הנעלה לאינסוף, המגלה את עצמה באותו מעט מזעיר שאנו מסוגלים להבין מתוך המציאות".¹⁰

• "הדת שלי מורכבת מהערצה כנועה לרוח עילאית בלתי-מוגבלת, המגלה את עצמה בפרטים קלי-הערך שאנו מסוגלים לתפוש במוחותינו השבריריים והחלושים. השכנוע העמוק הזה בנוכחותו של כוח תבוני עליון, המתגלה ביקום שאינו ניתן להבנה, הוא אידיאת הא-ל שלי".¹¹

איינשטיין פירט את שלבי החוויה הדתית אשר, כך טען, נמצאת ברמה גבוהה ביותר – "הרגשה דתית קוסמית" – כך כינה זאת:

"הפרט חש מה נואלות ערגות אנוש ומטרותיו, ומה נשגב הסדר המופלא המתגלה בטבע ובעולם המחשבה כאחד. קיום הפרט הוא לדידו מעין בית-אסורים, ורצונו לחוות את היקום כשלמות יחידה ורבת ערך".¹²

דומה שתיאולוג ולא פיזיקאי כתב דברים אלה, אבל איינשטיין טען כי: "הגאונים הדתיים בכל התקופות הצטיינו בתחושה דתית מעין זו...", כפי שפירט בדבריו המובאים למעלה האינטלקטואל ג'ורג' שטיינר. לימים הוסיף איינשטיין באורח מרשים יותר: "התחושה הדתית היא המניע החזק ביותר והאצילי ביותר למחקר המדעי".¹³

התבוננות בבריאה

תחושתו של איינשטיין את הרגש הדתי הקוסמי אינה כה רחוקה מן התמונה המקראית של א-לוהים.

אידיאת הא-ל של אלברט איינשטיין אינה מוכרת כאתאיזם בהתגלמותו. דומני שבדיוק על נקודת החולשה השכלית והשבריריות של מוחנו בתפישת הא-ל, עומד איינשטיין בדבריו ומבססה אנושית-רגשית. ולא זו אף זו: תחושתו של איינשטיין את הרגש הדתי הקוסמי ודחייתו את הא-לוהים האישי אינה כה רחוקה מן התמונה המקראית של א-לוהים כפי שאולי דימה בנפשו, ומדמים בנפשם, אחדים מפרשניו. במקרא עם ישראל מטפח את התפישה של א-לוהות שהיא מחוץ לגבולות הטבע. אבל "מחוץ" אין משמעו "במקום אחר". הכוונה היא רק שאינו מוגבל על-ידי תחומים כלשהם של הטבע, אלא הוא מעבר לטבע, לזמן ולהיסטוריה. התפישה המקראית, וממילא היהודית, כוללת את היסוד החשוב הזה, המתיישב יפה עם הדגם הקוסמולוגי של תיאוריית "המפץ הגדול". כלומר, במקרא א-לוהים הוא גם קוסמי וגם אישי. מה שמכונה במחשבת ישראל כ"השגחה פרטית" לעומת "השגחה כללית".

כל המעיין בכתביו של איינשטיין ימצא בהם אמונה יהודית: למשל הפסוק של דוד המלך בספר תהילים (צב, ז-ח): ''מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך; איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת''. לא נאמר כאן שאיש נבון וחכם ישיג מחשבותיו וגדלות מעשיו של הא-לוהים. מה שנאמר הוא שאיש נבון וחכם ''יבין את זאת'', יבין "מה גדלו ועמקו מעשיו", אך אין ביכולתנו להבין ולתפוש אותם.

בדיוק כך סבר איינשטיין כי:

"הרגשתו הרליגיוזית [של המדען] מקבלת צורה של התפעלות נלהבת מן ההרמוניה של חוקי הטבע, המגלה את האינטליגנציה של הכוח העליון, עד שבהשוואה עמה נראות כל מחשבותיו השיטתיות ופעולותיו של האדם כבבואה חסרת ערך".¹⁴

או כפי שכתב במקום אחר:

"החוויה היפה ביותר שיכולים אנו לחוות היא המסתורי. זהו רגש היסוד העומד בערש האמנות והמדע האמיתיים. מי שאינו מכירו ואינו יכול עוד להשתאות ולהשתומם הוא בבחינת מת שעיניו כבויות. הידיעה בדבר קיומו של משהו שאין אנו יכולים לרדת לעומקו, התחושה של גילוי התבונה העמוקה ביותר והיופי הקורן ביותר, הנגישים לתודעתנו רק בצורותיהם הפרימיטיביות ביותר – ידיעה זו ותחושה זו הן במרכז הדתיות האמיתית".¹⁵

דוגמא נוספת לאמונתו היהודית של איינשטיין מצויה בעצם אמונתו של איינשטיין בא-ל של שפינוזה, ''המגלה עצמו בהרמוניה של כל מה שקיים'', כלשונו. לפי השקפה זו, ככל שאתה מיטיב להבין כיצד פועל היקום, כן אתה מתקרב לא-לוהים. והרמב''ם מה הוא אומר על האמונה היהודית בא-לוהים? ''הסתכל במעשיו, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם''. ¹⁶

ואלו דברי הרמב''ם בהלכות ''יסודי התורה'' (ד, יב):

'בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ... ואדם כיו''ב, ויראה חכמתו של הקדוש-ברוך-הוא בכל היצורים וכל הברואים – מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום-ברוך-הוא ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו'.

וכך כתב הרב אברהם ישעיהו קרליץ, המפורסם בחיבורו "החזון איש", בשירו הידוע על האמונה כחידת העולם:

מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חופשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שורשה והשערים ננעלו. ¹⁷

אחרית דבר

שנים לאחר מותו נותר איינשטיין אחד האישים הידועים בעולם, ולפני 5 שנים (2000), הכריז המגזין "טיים" על איינשטיין כ"איש המאה ה-20" כפי שנבחר על-ידי קוראיו ועורכיו. בהחלטתם ציינו את מקוריותו וחדשנותו המדעית לצד אישיותו והיותו בן לעם היהודי, שסבל יותר מכל אומה אחרת במהלך המאה, ובכל זאת הצמיח ענקי מדע.

איינשטיין ייזכר לעד כאדם ששינה את פני עולם הפיזיקה וכגאון של ממש. עם-זאת, שומה עלינו לזכור אותו גם כאדם מאמין.

איינשטיין ייזכר לעד כאדם ששינה את פני עולם הפיזיקה וכגאון של ממש. עם-זאת, שומה עלינו לזכור אותו גם כאדם מאמין ולהקיש מכך על עצמנו. שהרי ההתבוננות ביקום, כפי שנהג להתבונן בו איינשטיין, מעבר למגבלות האדם, היא הרפתקה נפלאה. מרתק לחשוב על היקום בלי האדם. כאשר מגיעים להשקפה האובייקטיבית הזאת ומעריכים במלואם את החידה וההוד של החומר, בשעה שחוזרים לראות את חיי האדם כחלק מהחידה האוניברסלית העמוקה הזאת – זוהי חוויה נדירה ומלהיבה. ההתבוננות המדעית הזאת מסתיימת ביראה ובפליאה נוכח חידת היקום, ובמידה רבה של חוסר ודאות, אבל נדמה שהדבר מרשים ועמוק כל כך, עד שהתיאוריה שהכול הוא במה שבה הא-ל יכול לצפות במאבק האדם בין הטוב והרע, נראית מתאימה בהחלט.

בצדק או שלא בצדק, התיאור המדעי של הטבע שחק את רגש המורא האנושי-הטבעי – שהיה מבוסס במידה רבה על המסתורין של הטבע – על-ידי כרסום המסתורין הזה, שהוא חלק הכרחי באמונה הדתית. טול את המסתורין – ונטלת את יראת הכבוד.

סדרת התגליות ביחס למקור היקום היא נוראת הוד. בהרהרו על מקור היקום, בהקשיבו להד ההתפוצצות, בעוקבו אחר הגלקסיות המתרחקות ממנו במהירות, בחשבו את מספרם המדהים של הכוכבים והמרחקים ביניהם, בהתמודדותו עם המשמעות של המודעות שלנו לכל אלה – חייב אדם להודות שהמדע פורע את החוב שנתחייב בו כאשר שלל מאיתנו כל כך הרבה מחוויית הפליאה מהטבע, שאותה קשרנו עם הא-לוהים.

תחושת החוויה הדתית הקוסמית של אלברט איינשטיין היא עכשיו בהישג ידו של כל מי שמסוגל לשקול ולהעריך את גודל מידתם של דברים אלה.

הפרק הקודם: דת ומדע.

1 A. Calaprice, "The Quotable Einstein".
2 אלברט איינשטיין, "רעיונות ודעות".
3 Albert Einstein, ''Comment je vois le Monde''.
4 Ibid.
5 Ibid.
6 בתשובתו לשאלותיו של מלומד יפני.
7 כפי שהעיר פעם באוזני עוזרו ארנסט שטראוס: Gerald Holton, in "The Advancement of Science and Its Burdens", (Cambridge: Cambridge University Press, 1986).
8 Albert Einstein, contribution to Festschrift fur Aunel Stadova (Zurich: Orell Fussli Verlag, 1929).
9 עם זאת, בניגוד לדרישותיו, פיסות ממוחו נלקחו בידי Dr. Thomas Stoltz Harvey, במהלך הניתוח שלאחר המוות.
10 אליס קלפרייס.
11 "ניו יורק טיימס", 19 באפריל 1955; מתוך: אליס קלפרייס.
12 Albert Einstein, "Religion and Science", in Einstein, 'Ideas and Opinions' (New York: Bonanza, 1954).; נכתב במקורו בשביל ה"ניו יורק טיימס מגזין" (9 בנובמבר 1930).
13 Albert Einstein, "Ideas and Opinions" (New York: Bonanza, 1954).
14 Albert Einstein, ''Ideas and Opinions''.
15 Albert Einstein, ''Comment je vois le Monde'',; אלברט איינשטיין, "רעיונות ודעות".
16 שו''ת הרמב''ם, סימן ק''נ, י-ם תשי''ח; בהוצ' פרימן: סימן א'.
17 הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", בספרו "אמונה וביטחון", בני ברק: הוצ' ספרייתי (גיטלר), מהד' תשנ"ז, פרק א'.