איינשטיין נמנה בין המדענים הגורסים כי ההתבוננות בסדר ובתכנון שבטבע מעניקה להם את אותו הסיפוק הרוחני שאחרים מצאו באמונה. איינשטיין לא היה יהודי שומר מצוות, אבל האמין בקיומו של א-לוהים וטען שלאור מחקריו לא ייתכן שהעולם מתנהל ללא השגחה עליונה ויד מכוונת. הוא זיהה את חוקי הטבע עם א-ל חי וקיים, ואף נתן את דעתו על מהותו. הגילויים במסגרת מדעי הטבע יש בהם כדי להעניק לנו תובנה מיוחדת לגבי מעשה ידיו של הא-ל. הכרת חוקי הטבע מעניקה בידינו ספר המפרט את הכללים המושלים ביקום. משום כך אך טבעי הוא שגם האסטרו-פיזיקאי הדגול סטיבן הוקינג מכתיר את חוקי הטבע בתואר "רוח הא-ל".¹

כשמחקרו נעשה מסובך מדי, היה משנה את כיוון מחשבתו: "א-לוהים לא היה עושה זאת כך", היה אומר.

איינשטיין היה לוחם החלטי ואמיץ למען עקרונותיו, ומעולם לא חשש לומר את דברו. עם-זאת היה נעים-הליכות ונדיב-לב, ובנפש חפצה נתן את שמו והעניק מזמנו ומכספו לנזקקים בכל רחבי העולם. במחקריו היה ממוקד וביקורתי ביותר כלפי עצמו. הוא האמין בפשטותם וביופיים של החוקים שביסוד היקום. כשמחקרו נעשה מסובך מדי, היה משנה את כיוון מחשבתו: "א-לוהים לא היה עושה זאת כך", היה אומר.²

עוד בצעירותו לעיתים קרובות התעמת עם א-לוהים. כשלמד בבי"ס יסודי במינכן האמין באלוהי הנצרות. רוב בתי-הספר שפעלו באותן שנים בגרמניה במימון ממשלתי-חלקי היו בעלי זהות דתית - קתוליים, יהודיים, וכדו'. הוריו החליטו כי ההשכלה שתינתן לו בבי"ס קתולי תהיה טובה יותר ממה שיקבל בבי"ס יהודי, ופעלו בהתאם לכך.³ הוא היה היהודי היחיד בביה"ס, ונראה שלא היתה לו שום בעיה להחליט להינשא למילווה מאריץ', שהיתה קתולית. ככל שההבדלים הדתיים לא נחשבו בעיני איינשטיין, הוריו ייחסו להם חשיבות רבה והזכירו אותם בין כמה סיבות לכך שלא חיבבו את מילווה. כפי שלימים יפרט איינשטיין במכתבו אליה מיום 29 ביולי 1900, לאחר שסיפר לאמו כי הם מתכוונים להינשא:

אמא השליכה עצמה על המיטה, טמנה את ראשה בכר ובכתה כמו ילדה. אחרי שהתאוששה עברה להתקפה נואשת: 'אתה פוגע בעתיד שלך והורס את ההזדמנויות שלך. שום משפחה הגונה לא תקבל אותה. אם היא תכנס להיריון אתה תסתבך עמוק'. ההתפרצות הזאת, שבאה אחרי רבות אחרות, גרמה לי לאבד סוף-סוף את סבלנותי.⁴

ומה בדיוק כבר יכול היה לעשות, לאור העובדה שהוריו שלחוהו להתחנך במסגרת קתולית מעורבת? אך נדמה כי החשש הנבואי של אימו היה מוצדק: מילווה היתה מבוגרת מאלברט ב-4 שנים, ולדברי איינשטיין, הוא לא הצליח להכירה באמת ב-17 שנות נישואיהם. כשהתחתן לא ידע כי היו מקרי סכיזופרניה במשפחת אמה, כי היא עצמה אדם דיכאוני שאינו נותן אמון באיש, וכי סבלה מעיוות פיזי בשל מחלת השחפת שלקתה בה בילדותה. היות שלא יכלה להשלים עם גירושיה מאיינשטיין, הפכה מרירה וערמה קשיים על יחסיו עם שני בניו, אליהם ניסה להישאר קרוב, כפי שעולה ממכתביו הרבים לבנו האנס אלברט.

איינשטיין נישא שנית לקרובת משפחתו, אלזה לוונטל איינשטיין, "את מישהי שנותנת לי סיבה לחיות", כתב באחד ממכתביו החשאיים אליה.⁵

הולכת שולל מכוונת

היחשפותו הראשונה של איינשטיין לדת ממוסדת היתה בביה"ס היסודי הקתולי במינכן. הוא התייחס לכתוב בברית החדשה כאמת לאמיתה. עם הזמן גילה את המדע. עוד בהיותו בן חמש נתן לו אביו מצפן עם מחט מגנטית. המצפן עורר את סקרנותו של אלברט ועורר בו מחשבות על הכוחות הבלתי-נראים, הגורמים למחט המצפן לפנות תמיד צפונה. בשנים שלאחר מכן הרבה איינשטיין הילד לקרוא ספרי מדע פופולרי ולתהות על תעלומות היקום. זמן-מה אף התעניין באמונה הדתית, אולם החליט להתמקד במדע, שבו ראה ביטוי לסדר המסתורי של הבריאה הא-לוהית.

האגדה מספרת כי אבא של איינשטיין היה ממתין לו כל יום בשובו מבית-הספר. מעולם לא שאל אותו, "מה למדת היום בבית-הספר, אלברט?" אבל תמיד רצה לדעת "מה שָאַלְתָּ היום בבית-הספר?".⁶

מי שהביא אליו את הסדרה "ספרים פופולריים על מדעי הטבע", מפרי עטו של מחבר הקרוי אהרן ברנשטיין, היה סטודנט יהודי עני מרוסיה בשם מקס תלמוד, אותו אירחו הוריו לארוחות השבת. על אף שהוריו לא היו שומרי מצוות, דבקו במנהג היהודי היפה של הזמנת תלמיד-חכם עני לסעוד על שולחנם. מקס ואלברט הנער בילו שעות רבות בדיונים על הספרים הללו.

איינשטיין כתב באוטוביוגרפיה שלו:

אגב קריאה בספרי מדע פופולרי שוכנעתי במהרה כי חלק ניכר מהכתוב בסיפורי הברית-החדשה אינו יכול להיות אמת. התוצאה היתה חגיגה פרועה, על דרך החיוב, של חשיבה חופשית, צמודה להתרשמות שהמדינה מוליכה שולל במכוון באמצעות שקרים; היתה זו התרשמות מוחצת.⁷

א-ל מחוכם שאינו זדוני

איינשטיין האמין אמונה איתנה בא-ל בורא עולם כרוח מארגנת גדולה של היקום. אותה כינה "הזקן".

לאחר שהתפרסם נשאל איינשטיין לעתים קרובות אם הוא מאמין בא-לוהים. בתשובה נהג להבחין בין "השגחה פרטית", א-לוהים המאזין ועונה לתפילותינו הפרטיות ומנהיג על אורח-חיינו במישור המיקרו, לבין "השגחה כללית", א-לוהים המיוצג בארגונו של היקום ובעובדה שהיקום נראה כמציית לחוקים מוגדרים שבני-אדם יכולים להבינם. ברוח ההבחנה הזאת, איינשטיין האמין אמונה איתנה בא-ל בורא עולם כרוח מארגנת גדולה של היקום. איינשטיין דיבר לעתים קרובות על הרוח הזאת, אותה כינה "הזקן". תכופות אמר כי תפקידה האמיתי של הפיזיקה הוא לגלות את סודות "הזקן", וחש כי בסופו של דבר יתברר שהסודות הללו פשוטים והחוקים השולטים ביקום יפים.

הוא היה סמוך ובטוח כי א-לוהים אינו רע עד כדי ליצור חוקים מכוערים, או כפי שאמר בשעתו למתמטיקאי מפרינסטון, אוסקר וֶבּלֶן: "הא-ל הוא מחוּכּם, אך אינו זדוני".⁸ יש אומרים שבהערה זו התכוון איינשטיין לכך שהטבע הא-לוהי מסתיר את סודותיו מאחורי מראית עין מחוּכּמת, ואילו אחרים טוענים, שהוא התכוון לכך שהטבע הא-לוהי מגלה שובבות אך אינו מוליך שולל. ופעם אפילו טען ש"יש לי מחשבות שניות. ייתכן שא-לוהים הוא אכן זדוני",⁹ כאשר כוונתו היא שא-לוהים גורם לנו להאמין שהבנו משהו, בעוד שבמציאות אנחנו רחוקים מהבנה.

בשל הספק שהטיל בהתערבותו הפרטית של הא-ל במתרחש עלי אדמות, נמתחה עליו ביקורת מצד מאמינים רבים. הקרדינל הקתולי ויליאם אוֹ'קוֹנֶל מבוסטון, למשל, כתב עליו: "תורת היחסות עוטה גלימת-רפאים מפחידה של אתיאיזם... ספקולציה מעורפלת המביאה להיווצרות ספיקות בדבר קיום הא-ל והבריאה".¹⁰ בעיצומה של המחלוקת הדתית על תורת היחסות ב-1929 הופצה שמועה שאיינשטיין והתיאוריות שלו אתיאיסטים. הרב הרברט גולדשטיין, רבהּ של ניו-יורק, שלח מברק קצר לאיינשטיין בברלין ובו שאלה חד-משמעית: "האם אתה מאמין בא-לוהים?".¹¹ איינשטיין מיהר להשיב לו במברק משלו: "אני מאמין באלוהי שפינוזה, המתגלה בהרמוניה השוררת בקרב כל מה שקיים בעולמנו, אך לא בא-לוהים המתערב בגורלם ובמעשיהם של בני-האדם".¹²

איינשטיין האמין שא-לוהים ברא את היקום, ובתוכו גם את בני-האדם.

איינשטיין האמין שא-לוהים ברא את היקום, ובתוכו גם את בני-האדם. מתשובתו משתמעת השאיפה לעמוד על טיבו של הא-ל והנחישות להבין את כוונתו ומעשיו, להבין מגמות הטבועות בנו והמשותפות לכל בני המין האנושי, ובהן מותר האדם משאר היצורים עלי אדמות. כלומר, איינשטיין הוא פנתיאיסט שאינו מאמין בא-ל פרסונלי, כפי שגם מיהר להכחיש את היותו אתאיסט. אייזיק ניוטון, למשל, שלל כל צורה של פנתיאיזם, באומרו שא-לוהים שולט בכול.

הרב גולדשטיין היה מרוצה מתשובתו של איינשטיין ואמר בקשר לכך:

שפינוזה ראה את התגלות הא-ל בכל התגלמויותיו של הטבע, ואיינשטיין ודאי שאינו יכול להיות אתאיסט. יתר על כן, איינשטיין הציע אחידות. תורתו זו, אם נסיק ממנה את מסקנתה הלוגית, תתרום למין האנושי נוסחה מדעית לאמונה המונותיאיסטית בא-ל אחד, ולא לאמונה הפוליתיאיסטית באלים רבים.¹³

הפנתיאיזם של שפינוזה, בו האמין איינשטיין, קובע את אחדות הא-לוהים והעולם הטבעי שאינם ניתנים להפרדה. תפיסה זו רחוקה מהאתיאיזם כרחוק מזרח ממערב, שכן האתיאיזם דוגל בהיעדר מוחלט של הא-ל. ואיינשטיין אף טען מפורשות שאמונה בהשגחתו הפרטית של הא-ל עדיפה על אתיאיזם, בניגוד למה שמייחסים לו חסידי האתיאיזם.¹⁴

א-לוהיו של איינשטיין מייצג יקום מאורגן, החל במבנה האטום הזערורי והמורכב וכלה במערכות האדירות של הגלקסיות. הוא האמין כי החוקים העומדים בבסיס כל התופעות והתנועה ביקום הם אותם חוקים עצמם, וככל שניטיב להבינם, כן נתקרב לא-לוהים.¹⁵

הפרק הקודם: היקום המסודר.
הפרק הבא: דת ומדע.

1 סטיבן הוקינג, "קיצור תולדות הזמן", (מאנגלית: עמנואל לוטם), ספריית מעריב, ת"א 1989.
2 וולטר ס. מי, "אלברט איינשטיין - חייו ותורתו", (תרגום: עודד זיו), הוצ' יבנה, ת"א 2002
3 ג'רמי ברנסטיין, שם.
4 אליס קלפרייס, שם.
5 "מסמכי איינשטיין", כרך 5, מסמך 476, מ- 10 באוקטובר 1913.
6 מובא אצל אברהם בורג, "א-להים חזר", תל-אביב: הוצ' ידיעות אחרונות, 2004.
7 ג'רמי ברנסטיין, שם.
8 אליס קלפרייס, שם; צוטט רבות בגרסאות מתורגמות שונות, כגון: "הטבע מסתיר את סודותיו משום שהוא נעלה, ולא משום שהוא נוכל", ?"חד כתער הוא האלוקים, אבל אינו זדוני", ועוד.
9 במכתבו אל ולנטינה ברגמן; מתוך: אליס קלפרייס, שם.
10 R. Clark, "Einstein: The Life and Times", New York: Avon Books, 1984.
11 Ibid.
12 Ibid,
13 Ibid,
14 Ibid,; "לא תישא את שם אלברט איינשטיין לשווא...", "מקום למחשבה בשער", גיליון 11, ספטמבר 2000,
15 A. Calaprice, "The Quotable Einstein", New Jersy: Princeton University Press, 1996.