ב-1905, השנה שלימים תכּונֵה "שנת הפלאות", פרסם איינשטיין בירחון המדעי הגרמני המכובד Annalen der Physik ארבעה מאמרים מונומנטליים, שיחד עם מאמר הדוקטורט שלו, אף הוא מאותה שנה, הניחו את היסוד לשלושה תחומים בסיסיים בפיזיקה: תורת היחסות, מכניקת הקוואנטים של האור, ותיאוריה שהסבירה את התנועה הבראונית, קיומן של מולקולות וביסוס המודל האטומי. איינשטיין זכה לתהילת עולם כאשר פִרסם את מאמריו פורצי הדרך. המאמר השלישי והידוע מכולם הביא לעולם את המונח "תורת היחסות", שקבע כי זמן ומרחב אינם מושגים מוחלטים כי אם יחסיים. הוא טען כי "המסה של גוף היא מדד לתכולת האנרגיה שלו". את הרעיון הזה שב וניסח ב-1907 כמשוואה המדעית המפורסמת ביותר של כל הזמנים, ושהפכה ברבות השנים לאייקון תרבותי: E=mc2, שלפיה האנרגיה תלויה במכפלה של המסה במהירות האור בריבוע.1 תיאוריות אלה עיצבו במידה מכרעת את ההתפתחות המדעית והטכנולוגית במאה ה-20 ואת ראיית העולם שלנו ומקומנו בו.
איינשטיין הפך לאייקון לא רק בגלל גאוניותו הפיזיקלית, אלא גם בשל אותם ערכים שיצרו אישיות מיוחדת במינה.
איינשטיין הפך לאייקון לא רק בגלל גאוניותו הפיזיקלית, אלא גם בשל אותם ערכים שיצרו אישיות מיוחדת במינה. כך שמעבר להיות איינשטיין גדול המדענים של המאה ה-20, ישנה הערכה רבה לאישיותו גם מחוץ לעולם הפיזיקה ודעותיו בנושאים העוסקים ברומו של עולם עוררו עניין רב.
איינשטיין פעל ללא לאות למען כבוד האדם וחירותו ותקף כל צורה של אפליה. היה ער לבעיות העם היהודי ולשאיפתו לחדש את חייו בארץ-ישראל; ואף שימש יו"ר כבוד של חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית. לימים נתן ביטוי למחויבותו רבת-השנים לאוניברסיטה העברית כאשר חמש שנים לפני מותו הוריש לה את כל רכושו – ממאמרים מדעיים וכתבי-יד שונים של אוסף המסמכים העשיר שלו ועד לקריקטורות של דמותו הססגונית – והפך בכך את האוניברסיטה העברית לביתה של מורשתו האינטלקטואלית.2
במכתב לדוד בן-גוריון מ-1952, שבו דחה את ההצעה להתמנות לנשיאה השני של מדינת ישראל משום שהוא מבקש להקדיש את כל זמנו למדע, מעיד איינשטיין על עצמו: "הקשר שלי עם העם היהודי הפך להיות הקשר האנושי החזק ביותר, מאז נעשיתי מודע באופן מלא למצבנו המסוכן בין אומות
העולם".3
במאמר שפרסם ב-1979 במגזין האמריקני "ניו-יורק רוויו אוף בוקס" כתב הפילוסוף והיסטוריון האידיאות ישעיהו ברלין כי "איינשטיין נתן את היוקרה העולמית של שמו הדגול, ולמעשה נתן את ליבו ליהדות".
כך איינשטיין כתב:
היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה. מחובתנו, אנו היהודים, להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו – להיות חיילים במאבק על השלום, שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים התרבותיים והדתיים.4
וכן:
הקשר שאיחד את היהודים במשך אלפי שנים ושמאחד אותם היום הוא, מעל הכול, האידיאל הדמוקרטי של צדק חברתי, בצירוף האידיאל של עזרה הדדית וסובלנות בין כל בני-האדם עלי אדמות... המאפיין השני של המסורת היהודית הוא הכבוד הגדול שהיא רוחשת לכל צורה של שאיפה אינטלקטואלית ומאמץ רוחני".5
בן-גוריון ואיינשטיין, התמקדו דווקא בשאלה אם יש ראיות לכוח עליון המכוון את היקום... שניהם הסכימו שיש כוח מרכזי, כוח עליון כזה.
בפברואר 1923 ערך איינשטיין ביקור בן שבועיים בארץ-ישראל, בין השאר על מנת להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, ובה הקמת הפקולטה לפיזיקה שתישא את שמו. המדובר באותו מסע מפורסם ליפן, שאחריו עבר בארץ בדרכו חזרה לאירופה. עוד בהיותו בסינגפור התבשר איינשטיין כי זכה בפרס נובל, וכך הגיע לישראל כגיבורו עטור-התהילה העולמית של היישוב היהודי. ברישום הפגישה הפרטית שהתקיימה אז בין מי שעתיד להיות ראשון מראשי ממשלות ישראל, דוד בן-גוריון לבין אלברט איינשטיין, התמקדו השניים דווקא בשאלה אם יש ראיות לכוח עליון המכוון את היקום... שניהם הסכימו שיש כוח מרכזי, כוח עליון כזה.6 אך דומה כי לשניהם לא היה כל רגש לדת הרשמית.
בן-גוריון לא העריץ את היהדות הרשמית, הגם שידע להוקיר את ספר-הספרים ואף כתב את ספרו "עיונים בתנ"ך", ושנים רבות קיים בביתו חוג ללימוד התנ"ך, שראה בו ביטוי נעלה לערכיו המוסריים של עם ישראל וּראיה לכוח יצירתו בשבתו על אדמתו. מעיון בנאומיו ובמאמריו עולה כי כמעט בכל נושא נהג לצטט מהתנ"ך, שהיה תמיד מונח על שולחנו, וכאשר הופיע בפני ועדות חקירה מנדטוריות הצהיר כי "התנ"ך הוא המנדט של היהודים על ארץ ישראל".7
גרמני בן דת משה
איינשטיין, שהאמין בקיומו של כוח עליון שברא את היקום והאדם, מתגלה כבעל הבחנה פסיכולוגית מלאת חמלה, לעיתים ציני ואפילו קצת רכלני. בביקורו בכותל המערבי בירושלים כתב ביומנו: "...אחר כך מטה, ירדנו אל חומת בית-המקדש (=כותל הדמעות), מקום שם אנשים קהי-מוח מהשבט שלנו התפללו בקול רם, פניהם מכוונים אל הכותל, תוך נענוע גופם לפנים ולאחור. מראה פתטי של אנשים נושאי עבר וחסרי הווה".8
סביר להניח שאיינשטיין לא הכיר מקרוב את המתפללים בכותל המערבי, כדי שקביעתו הצינית-הרכלנית תהלום את הווייתם. שכן יהודי-גרמני זה מעולם לא פגש עד אז יהודים-ירושלמים שומרי מצוות ומה פלא שאלה נראו בעיניו הזרות כמוזרים, ועוד כאשר בן-גוריון אוחז בידו במהלך הטיול...
ספק גדול אם יימצא ולו אחד מבעלי המוחות המדעיים המעמיקים שאין בו רגש דתי.
סלידתו ממתפללי הכותל היא סלידה אותנטית של "גרמני בן דת משה", כפי שנהגו היהודים הגרמנים לכנות את עצמם, כלומר קבוצה גרמנית למהדרין, טהורה, נקייה, מכובדת ומקפידה על צורתה החיצונית, שבמקרה גם מחזיקה בדת משה (בניגוד לגרמנים בני דת לותר או הדת האפיפיורית). הדת היא גורם מגדיר-זהות יותר מאשר מגדיר-אמונה (מבוססת קהילתיות ולא שמירת מצוות) ופגישתם של גרמנים אלה עם "אוסט-יודן" (יהודים מזרחיים, כלומר פולנים) גורמת להם גועל ואי-תחושת שותפות-גורל עמם.
אך עדיין נשאלת השאלה: האומנם לא התפלל איינשטיין מימיו? האומנם לא החזיק בידו סידור תפילה יהודי? האומנם האמין בקיומה של משמעות חילונית לחיי האדם עלי אדמות?
במכתבו מיום 24 בינואר 1936 לילד צעיר ששאל אותו האם המדענים מתפללים השיב:
ספק גדול אם יימצא ולו אחד מבעלי המוחות המדעיים המעמיקים שאין בו רגש דתי. כל מי שמעורב ברצינות בחקירה המדעית משתכנע בהדרגה שבחוקי היקום מתגלמת רוח – רוח נעלה לאין שיעור מזו של האדם... בדרך זו מוליכה החקירה המדעית מהרגשה מדעית להרגשה דתית ומיוחדת במינה.9
דומה כי איינשטיין צידד בכך שכל תחומי עיסוקיו המדעיים הם תפילה אחת גדולה לרוח הנעלה של כוח עליון שבו האמין. כלומר, הוא מתפלל את מנגינת תפילתו בכינור ייחודי משלו.10
בהזדמנות אחרת (לפני 1934), כשנשאל למשמעות החיים, כתב:
מה משמעות חיינו, מהי משמעות חיי כל היצורים בכלל? לדעת את התשובה על השאלות האלה פירושו – להיות דתי. אתה שואל: כלום יש בכלל טעם לשאול שאלה זו? אני משיב: מי שרואה את חייו שלו ואת חיי שאר הבריות עלי אדמות כחסרי משמעות הוא לא רק אומלל; הוא כמעט אינו מסוגל לחיות.11
"פסיכוזה של שנאה"
איינשטיין היה מעורב עמוקות בנושאים פילוסופיים, חברתיים ואף מדיניים. את פרסומו הרב ניצל רק כדי לקדם מטרות ציבוריות, כמו שלום בין העמים ואחווה בין הבריות. הוא לא היה מדען מנותק, מסוגר במגדל שן אקדמי-מדעי, אלא אותו אחד שהביע זעזוע באוזני הפסיכו-אנליטיקאי היהודי זיגמונד פרויד על ש"אינטלקטואלים נוטים יותר מאחרים להיסחף בפסיכוזה של שנאה", משום ש"אין להם שום מגע עם החיים עצמם אלא רק עם החיים שבכתובים".12
מצבו של הקיבוץ היהודי שלנו, המפוזר על פני האדמה, הוא ברומטר לרמת המוסריות של העולם הפוליטי.
מודעותו הגוברת לאנטישמיות, הן לפני מלחמת העולם הראשונה והן במהלכה, הובילה אותו בהדרגה להזדהות עם הקהילה היהודית. עד גיל 35, לפי עדותו של איינשטיין עצמו, לא קרה דבר מה-משמעותי שעורר את רגשותיו היהודיים. הדבר נפל ב-1914, כאשר חזר לברלין ונתקל לראשונה באנטישמיות בוטה וגזענית. מאז הִרבה לכתוב עליה כתופעה חברתית וניסה להבין את מניעיה: ב-1920 התבטא בדבר מעמדו של העם היהודי המפוזר והמפורד כברומטר מוסרי לעולם: "מצבו של הקיבוץ היהודי שלנו, המפוזר על פני האדמה, הוא ברומטר לרמת המוסריות של העולם הפוליטי. כי מה יכול למדוד טוב יותר את מצב המוסר הפוליטי ואת רגש הצדק מאשר יחס האומות כלפי מיעוט חסר ישע, שייחודו מתבטא בשמירה על מסורת תרבותית עתיקה?", שאל רטורית.13 ובהומור הדק הידוע שלו אמר "לעתים בשעות הפנאי / ליהודים יפנו עיני / רק דבר אחד בטוח: / לא תבוא לי מהם נחת רוח. / כשאני סוקר אחרים לידי / ארגיש מאושר שאני יהודי".14
לימים, איינשטיין יצהיר בפומבי, לנוכח עליית הנאצים לשלטון ב- 1933:
השאיפה לרכוש דעת לשם רכישת הדעת, האהבה לצדק הגובלת בקנאות והחתירה לעצמאות אישית – אלה הם המאפיינים של מסורת העם היהודי הגורמים לי לחוש שהשתייכותי אליו היא מתנת הגורל. 15
כך ראה באקט ההתבוללות ההמונית של יהודי אירופה בני דורו כהתבוללות עקרה, בנאומו בעת ביקורו הראשון בארצות-הברית (אפריל-מאי 1921):
"היהודים התאימו עצמם אל עמי אירופה שבקרבם חיו בשפה, במוסר ובמידה חלקית אפילו בצורות הדתיות; אך הסתגלות זו לא היה בכוחה למחוק את אותה תחושת זרות בין היהודים לבין העמים האירופיים המארחים. לרגש ספונטני זה של זרות יש לייחס בסופו של דבר את האנטישמיות. משום כך גם אי-אפשר לסלקה מן העולם בנאומים ובמאמרים בעלי כוונות טובות. הלאומים אינם רוצים להתערב זה בזה, כל אחד מהם רוצה ללכת בדרכו שלו. אפשר להגיע לידי מצב משביע רצון רק בסובלנות ובכבוד הדדי. לשם כך עלינו ללמד מחדש להזדהות בשמחה עם אבותינו ועם ההיסטוריה שלנו, וכעם עלינו לקבל עלינו שוב משימות תרבותיות שיש בכוחן לחזק את תחושת השיתוף שלנו. לא די שנשתתף בתור יחידים בהתפתחותה התרבותית של האנושות... רק בדרך זו תוכל היהדות להבריא מהבחינה החברתית".16
ובהזדמנות אחרת (באפריל 1923) יטען כי "עלינו להיות מודעים להיותנו שונים [משאר העמים] ולהסיק מכך את המסקנות".17
הפרק הבא: "פיזיקה יהודית".
1 דיוויד בודאניס, "E=mc2 – סיפורה של התגלית הגדולה בהיסטוריה", הוצ' כתר, (מאנגלית: יניב פרקש), י-ם 2002.
2 לאחרונה הופיע לאור הספר "אלברט איינשטיין מבעד למראה", בהוצ' ארכיון איינשטיין במכון הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית, בעריכת מנהל הארכיון פרופ' זאב רוזנקרץ: "Albert through the Looking-Glass", The Personal Papers of Albert Einstein, Ze`ev Rozenkranz (ed), The Jewish National & University Library.
3 הצהרה שמסר באמצעות אבא אבן ב- 18 בנובמבר, 1952; ארכיון איינשטיין 28-943; מתוך: אליס קלפרייס (ליקטה וערכה), "כמו שאיינשטיין אמר", (מאנגלית: איתן בן-נתן), הוצ' הד ארצי, אור יהודה 1999.
4 מתוך נאום לפני כינוס יהודי בברלין, 1929; מתוך: אליס קלפרייס.
5 אליס קלפרייס.
6 פרופ' ג'ראלד שרודר, "המדע והאל", הוצ' כתר, (מאנגלית: נילי לנדסברגר), י-ם 2001. המחבר מביא את התרשמותה של רעייתו, הסופרת ברברה סופר, לכשעיינה ברישום הפגישה הפרטית בין איינשטיין לבן-גוריון.
7 נאומו המלא של דוד בן-גוריון הובא לאחרונה כמסמך בכתב-עת "נתיב", ינואר 2004, גיליון 96, ירושלים: מרכז אריאל.
8 פרופ' זאב רוזנקרנץ, "אלברט איינשטיין: יומן המסע לארץ-ישראל", 3 בפברואר 1923. ארכיון: מקראות לארכיונאות ולתיעוד.
9 ארכיון איינשטיין, 54-834; מתוך: אליס קלפרייס (ליקטה וערכה), "כמו שאיינשטיין אמר", (מאנגלית: איתן בן-נתן), הוצ' הד ארצי, אור יהודה 1999.
10 ד''ר יעקב ויינרוט אמר פעם בראיון ל''מעריב'': ''תפילה היא לא משא ומתן. תפילה איננה תקשורת. תפילה היא משהו שאמור וצריך לבוא ממקום שבו האדם פוגש את עצמו במקום העמוק ביותר, וממילא הוא פוגש שם גם את אלוהיו. ... כל אדם ואדם הוא כינור ייחודי, שאין שני לו, ויש לו מנגינה מיוחדת שרק הוא יכול להפיק, בזמנים ובנתונים מסוימים מאוד''.
11 אלברט איינשטיין, פורסם ב"דמות עולמי", 1934; נדפס שוב ב"רעיונות ודעות", (תרגום: דוד זינגר ויכין אונא), הוצ' מאגנס האוניברסיטה העברית, י-ם 2005.
12 עמוס איילון, "רקוויאם גרמני – יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743-1933", (תרגום: דני אורבך), הוצ' דביר, אור-יהודה 2004.
13 אלברט איינשטיין, "רעיונות ודעות", שם; מובא גם אצל הרב ד"ר יוסף צבי הרץ, "ספר המחשבות הישראליות", הוצ' יהושע צ'צ'יק, ת"א 1960.
14 עמוס איילון.
15 אלברט איינשטיין, "רעיונות ודעות"; מובא גם אצל פרופ' נחום טים גידל, "היהודים בגרמניה – מתקופת הרומאים עד לרפובליקת ויימאר", (תרגום: יהודית אוסטרר), י-ם: הוצ' גפן.
16 אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות.
17 אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות.
(13) אנונימי, 2/10/2010 07:57
?
?
(12) גד, 2/6/2009 14:45
214 אלף לחובת הנשיא טרומן מינוס קצת
אתם יודעים מה זה גאון? יש-מח. שחקו עם האותיות תבינו איפה הפרופסור עכשיו. טרומן ביקש בשנות ה-40 פצצת אטום אחת אבל זרק 2. היטלר היה בנו של השטן הוא גם ידע בדיוק מה הוא עושה. טרומן היה טיפש כל כך שלא הבחין שאטום זה לא דינמיט! יאללה נזרוק עוד אחת מה כבר יהיה? אתם מבינים? אני הרגשתי (זו תכונה שלי בלי לדעת) שלטרומן יש שם אמצעי כמו לכל המתנקשים. כי הוא ירה לתוך הלב של איינשטיין באותו יום שהפילו את הפצצות. בשביל מה צריך תורת יחסות אם נשיא אמריקאי לא מבין שהוא לא ה'? וש-1 יש רק למעלה? אבל יש-מח יבוא בקרוב להרים מעפר את מי שצריך. ואתם תדעו מי הנשמה ששוכנת בתוכו. בע"ה. ואל תיתפסו למשפט מהעבר יש מלא חוזרים בתשובה
(11) אנונימי, 30/4/2007 06:45
האינטלקט הוא בהחלט נשק
האינטלקט הוא בהחלט נשק כמו שאינשטיין אמר ,אבל הוא לא האמת האבסולוטית ואני סוגדת לו רק כאשר הוא משרת מטרות נעלות.
גם להיטלר היה אינטלקט גבוה אבל הביא רק הרס. וגם סוקרטס סגד לאינטלקט כמו לאלוהים, אבל הוא לא שם לב שהוא חטא בחטא גאוות הידע. ולכן הביא על עצמו מוות.האינטלקט הוא כלי של האדם ,אבל הוא בהחלט יכול להישלט על ידי כוחות שלילים אם הם אלה ששולטים באדם .היטלר האמין במה שהוא עשה. אבל זאת הייתה האמת שלו.
אנו צריכים לבדוק את האמת שלנו וזה הנושא העיקרי של העידן החדש. להיות יהודי? האם זה מה חשוב או להיות אדם שהוא פרי היצירה של אלוהים והיצור הנעלה בבריאה.
אני מצטערת מאוד אבל המוטו של העידן החדש
הוא אנו כן אשמים בכל מה שקורה לנו ובכל מה שקורה בעולם. אנו אחראים לעצמנו וגם לאחרים באותה המידה.ואנו צריכים לזהות את אבן הנגף ולהסיר את אבן הנגף שכן אם לא נסירנה יפלו גם אחרים בדרך.
אני יהודיה אבל אני מניפה את הדגל של האנושות. כי זה הדגל היחידי והוא לא לא יכול להיות קשור לשום דת.
בקשר לאמירה ששל אינשטיין שהאמין שהעם היהודי הוא עם מוסרי וסובלני. מי יתן והוא צודק.
אבל אני בהחלט חושבת שלעם שיש סובלנות והוא נאור אמורה להיות לו גם יש לו גם קארמה טובה ולא הסטוריה עקובת מלחמות ודם.
חומר למחשבה........
(10) , 16/5/2006 08:05
לאיתי מס' 9
אולי תקרא את כל הכתבה...
יש עוד פרקים שמתייחסים לנושא.
בכל מקרה אף אחד לא בא לומר שאיינשטיין היה יהודי חרדי שכל יום טבל 40 פעם במקווה... מדברים רק על דעות ואמונות.
בכל מקרה הוא לא היה אתאיסט כמו שרוב הציבור חושב.
(9) איתי, 16/5/2006 07:53
אתם מתחמקים מהכרעה -הנה ציטוטים
1. "אני מאמין באל של שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה של כל הקיים, אבל לא באל המעסיק את עצמו בגורלם ובמעשיהם של בני האדם". (שם, עמ' 134)
2. "אינני יכול להבין את הרעיון של אל פרסונאלי, המשפיע במישרין על מעשיהם של בני-אדם... הדתיות שלי מתבטאת בהערצה כנועה של הרוח הנעלה לאינסוף, המגלה את עצמה באותו מעט מזעיר שאנו...מסוגלים להבין מתוך המציאות. (שם, עמ' 133)
(8) שימי מליחי, 15/11/2005 21:22
תאווה לעיניים
נחמד לראות שאפשר לנהל דיאלוג מול העורך כתבה בלי קללות והשמצות כמו באתרים אחרים בהם אני נוהג לגלוש אני ממש מרגיש ימות המשיח
אני מצטרף לקודמי שדמויות יהודיות מהעבר כגון דני קיי או יהודים מפורסמים אחרים ומשמעותיים בהסטוריה העולמית יזכו לסיקור משלהם
(7) אלי בן דוד, 20/9/2005 10:12
יהדותו של איינשטיין
לסיכום פרק ראשון ולפני שקראתי הפרק הנוכחי - תגובתי היא: אני ממתין לכל הסריה אבל שומר לעצמי הזכות להגיב על כל פרק בנפרד
כה לחי
(6) רוית, 18/9/2005 03:23
תודה רבה על הכתבה
נשמע מוזר כיום לומר שאיינשטיין היה מאמין ולכן כל כך חשוב מאמרים כאלו...
(5) עודד, 16/9/2005 11:10
תגובה לאלי בן דוד
אלי שלום,
הייתי רוצה לענות לך על שלושה דברים.
השאלה הגדולה המסתמנת שלך היא למה רק איינשטיין?
פשוט! - למה לא? - אפשר להגיד ללא ספק שהוא היה המדען הגדול ביותר בכל ההיסטוריה, ודבר לא פחות חשוב מזה -הוא גם היה יהודי. לכן קודם כל זה יעניין הרבה אנשים מה היה הקשר שלו עם היהדות (לאו דווקא במובן הדתי). מלבד זה מסתמנת בתגובתך מין סלידה כנגדו שאולי נובעת מהיותך אדם דתי, אבל צריך להבין ואפשר להבין זאת מאמרותיו שהוא היה מאמין בקיום בורא עולם... אמנם הוא לא ביקר בבתי כנסת יותר מדי (אם בכלל), הוא היה חילוני וכאדם חילוני בחברה חילונית ודתית אומר לך שזה לא עושה אותו יהודי פחות טוב.
לשאלתך - למה לא נילס בוהר, דני קיי...
שאלה מצויינת - אבל אולי היה יותר נחמד אם זה היה נכתב בלשון הצעה ולא בלשון צינית.
לתגובתך על סירובו לקבל עליו את תפקיד הנשיא אני רק יכול לומר שבחישוב פשוט רובו המוחלט של האנשים היו פועלים כמוהו, בתפיסה, כי יש להם ייעוד בעולם וזה - חקר המדע. תחשוב לעצמך שאתה המדען הגדול בעולם ופתאום מציעים לך להיות הנשיא (תפקיד סמלי בלבד במשרה מלאה). "כנראה" שאיינשטיין האמין שהוא יתרום יותר כמדען מאשר נשיא. בנוסף אני מאמין שהצעה זו הובאה יותר כמחווה להערכתו והישגיו מאשר אמונה אמיתית כי הוא יסכים לכך.
(4) אלי בן דוד, 14/9/2005 13:48
יהדותו של איינשטיין ומפורסמים
לאורי,
אני מודה לך שענית לי בפירוט רב. ייתכן ש"קפצתי מעל הקורקבן" שלי - אמתין לכל הסרייה ואם יהיה בי העוז להשיב או לעמוד על דעתי אעשה כך באופן המכובד ביותר. אני עדיין טוען שצריך להיח ליהדותו של איינשטטין. אני מעז להניח (ברב חוצפתי) שאיינשטיין הוא דוגמה רבתי לעוז רוחו של פיזיקאי גדול השורה בעולמות אחרים (חילוניים לחלוטין, אולי) החוזר אל כור מחצבתו. זה ברור. חבל שלא השלים את החזרה לכור מחצבתו (וזו טענתי הגדולה) ודחה בהתנשאות - תוך תירוץ עלוב - הזמנה מראש מדינת היהודים להיות נשיאה השני של אותה מדינה. נראה כי נוקטים איתו מעשה דוד המלך שלמרות רוע ליבו הרב הפך למלך הנערץ ביותר על העם היהודי, למרות מעשיו הנלוזים בימי חייו הפך לסמל ודוגמא לגבורה היהודית, או כמו מעשה רבי עקיבא שלמרות היותו האידיאולוג הראשי של המרד הגדול ובכך הביא לחיסולו הכמעט מוחלט של העם היהודי בארץ ישראל על ידי הרומאים, וקנאותו הרבה שהובילה לחורבן רב (של ארבעה וחצי מליון יהודים) עדיין נחשב לגדול הרבנים של ימי בית שני, אבל בסדר איינשטיין לא אחראי לשום חורבן ואני עדיין ממתין לקרוא את כל הסריה.
היה שלום
אלי בן דוד
(3) חיים, 14/9/2005 04:15
מאוד מעניין
מחכה להמשך הסדרה - כמה פרקים אמורים להיות?
(2) אורי פז, 12/9/2005 13:58
עושים עניין מאי-עניין
אלי בן דוד, תודה לך על תגובתך המצננת.
דומה כי באת לצנן ונמצאת מחמם. מה? אופס! כן, הלא כבר עמדתי במאמרי הקודם והראשון באתר זה, "גורל אחד" - http://www.aish.com/hisrael/judaism/One_Fate.asp - על עמדותיהם של חכמים יהודים בני זמננו אודות זהותם היהודית. אלברט איינשטיין הוא רק עוד חוליה נוספת בשרשרת היהודים הגאים בזהותם העצמית, היהודית.
ונכון אמרת כי הדיון ביהדותו של איינשטיין הוא דיון ראוי בשל הפופולאריות הציבורית של האיש ופחות בשל פניו המדעיות, למרות שלדעתי לא היה זוכה לפופולאריות ציבורית כה ענפה אילולא פרסום תורת היחסות והמהפכה במחשבה ובתפיסת האדם שזו הביאה בכנפיה.
ואכן, מ"הדברים המובאים לעיל לא עולה כאילו איינשטיין ממש התקרב ליהדות", אך השאלה היא האם בכלל התרחק מיהדותו שצריך היה להתקרב אליה? ויתירה מזו, אם טרם שמת לב מדובר בפרק ראשון מתוך סריאל שלם של מספר פרקים ברשימה אודות איינשטיין האדם, היהודי והמאמין. כך שחזון למועד.
ולא, אל תחשדו נא בי כי באתי "להחזיר בתשובה" את איינשטיין, כי אם לחשוף את פניו האמיתיות מבין כתביו, הפחות מוכרות לציבור הרחב ולקהלי יעד קוראי האתר החשוב הזה.
ותרשה נא לי לחלוק על גרסתך כי "איינשטיין היה יהודי כמו כל מפורסם אחר. אעיז ואומר אז ועכשיו". האם, למשל, זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה יהודי בן בית בקרב עמו? האם לא פירסם את ספריו הכפרניים על הדת היהודית, כפי שעמדתי על כך בין השאר ברשימתי הבאה: http://www.notes.co.il/uripaz/13330.asp?
ואולי בעצם, אתה צודק. הגיע הזמן להוסיף פרק נוסף על הפרקים המיועדים כאן לפרסום. פרק שכולו יעסוק על היעדר כל הבדל בין גישתם האמונית של הוגים יהודים (ואפילו לא-יהודים) מפורסמים לזהותם העצמית לבין גישתו של אלברט איינשטיין.
(1) אלי בן דוד, 12/9/2005 07:38
יהדותו של איינשטיין
אני מבין מדוע נוטה מר פז לנהל דו שיח ציבורי על יהדותו של איינשטיין דווקא. טוב, הוא היה פיזיקאי גדול, גדול מדעני העם היהודי בעולם כולו וחכמתו הרבה השפיעה על דורות שלמים של פיזיקאים ואינטלקטואלים וכו', אבל למה דווקא רק איינשטיין? הרי מהדברים המובאים לאיל לא עולה כאילו איינשטיין ממש ממש התקרב ליהדות. הוא פשוט היה כמו כל אינטלקטואל יהודי בן דורו: משכיל, מפורסם, ומאחר שהגויים לא הניחו לו לשכוח שהוא יהדי, היה גם פעיל באופן כזה או אחר בענייני יהודים, כמו כל אינטלקטואל מפורסם בן דורו של איינשטיין. כך היו כלם. אין טעם "לגייר" אותו לטובת הכתבה. הוא היה יהודי כמו כל מפורסם אחר. אעיז ואומר אז ועכשיו. למה לא הציעו לדני קיי אותה פריביליגיה? גם יהודי, גם יהודי גאה, גם יהודי פעיל, גם מפורסם מאד, מצחיק מאד, מוזיקאי גדול ומחונן, ניצח פעמים רבות על התזמורת הפילהרמונית, היה בעל זיקה גדולה יותר ליהדות ולישראל (מפורסמת ומוכחת)מאשר איינשטיין והוא לא זכה משום מה לפריבילגיה להיות מוזמן להיות נשיא המדינה ולא קראו על שמו של פקולטה בשום אוניברסיטה ושום בית ספר לאמנות לא זיכה אותו ביותר מבת-שחוק. למה דווקא איינשטויין? מה עם נילס בוהר? מה עם כל המפורסמים האחרים? בכל אופן זה נחמד לשמוע על פיזיקאי בעל שיעור קומה כמותו עם זיקה לישראל. לא יותר. יש בסירובו להיות נשיאה השני של מדינת ישראל משום עלבון למערכת השלטונית הדמוקרטית של ישראל אם לא ממש התנשאות עם תירוץ עלוב ולא משכנע. אז חברה', בסדר, פיזיקאי גדול וענק, יהודי יקר אבל אל תגזימו