ריפוי הוליסטי

המלה הומאופתיה מורכבת משתי מלים: הומאוס – שפירושה דומה, ו- פתוס – שפירושה סבל.

ההומאופתיה הקלאסית היא שיטת טיפול הוליסטית (גוף ונפש), המטפלת במחלות פיזיות ונפשיות על-ידי שימוש בחומרים מהטבע, כגון – מינרלים, צמחים וכו'. עקרונות ההומאופתיה נתגלו במאה ה-18 על ידי רופא בשם סמואל הנמאן, שהאמין ששיטות הטיפול שהיו נהוגות בזמנו אינן נכונות ויש צורך להתייחס גם לנפש האדם כחלק מן הבעיה הרפואית. לדעתו, היה צריך להתייחס לאדם, לאופיו ולבעיותיו האישיות כמכלול שלם ולא קיים בנמצא פתרון אחד, המתאים לכל המטופלים באותה מחלה.

החומרים בדילול כה גבוה, עד כי ברוב התרופות לא נמצאת אפילו מולקולה אחת מן החומר המקורי!

החומרים בהומאופתיה מדוללים מאד, עד לרמה שלא קיימת כלל סכנת הרעלה או פגיעה, כשבכל מקרה לא משתמשים בחומר עצמו. למעשה, החומרים בדילול כה גבוה, עד כי ברוב התרופות לא נמצאת אפילו מולקולה אחת מן החומר המקורי! (נשמע מופרך? ובכל זאת ישנן הוכחות בשטח, למטופלים בכל הגילאים, כולל תינוקות, שהחלימו ממחלות). תהליך הדילול המיוחד מביא לכך שהתרופות מחזקות אותנו בצורה אנרגטית, בשונה מתרופות קונבנציונליות שמתערבות בגוף באופן כימי.

ההומאופתיה מתאימה לטיפול במחלות אקוטיות וכרוניות, ללא תופעות לוואי וללא התמכרות. היא ניתנת ללקיחה ככדורים קטנטנים למציצה או כטיפות אלכוהוליות.

הגוף מרפא את עצמו

ההומאופתיה אינה נלחמת במחלה, אלא מעוררת את המערכת החיסונית של הגוף, לשחרר את כוח הריפוי הטבעי הטמון בה ולסלק את המחלה בעצמה. מטרתה היא לטפל בסיבה למחלה ולאו דווקא בתוצאה. לדוגמא, אם מטופל סובל מפריחה בעור, ההומאופתיה לא תנסה דווקא להעלים את הפריחה, אלא תחפש את הסיבה להופעתה של הפריחה – ובה תטפל. חיפוש הסיבה נעשה ע"י תהליך הקרוי "תשאול" – ראיון הכרות מעמיק שנעשה לכל מטופל טרם הטיפול. אם למשל, בדוגמא שלנו, יתגלה שהפריחה הופיעה כתוצאה מטראומה – תינתן תרופה לטראומה, שתטפל גם בטראומה וגם בפריחה שהופיעה כתוצאה ממנה.

ישנם רופאים הטוענים, שההטבה למטופלים, היא בעקבות השיחה בלבד, הוי אומר השפעה פסיכולוגית.

ישנם רופאים הטוענים, שההטבה למטופלים, היא בעקבות השיחה בלבד, הוי אומר השפעה פסיכולוגית – "אפקט פלסיבו" (מתן תרופת דמה לחולה ללא ידיעתו, מאפשרת לו להאמין כי הוא בדרך להבראה וגורמת למערכת החיסונית שלו לפעול).

במי ניתן לטפל בהומאופתיה?

בכל הסובלים ממגוון בעיות כגון: מיגרנות, אסטמה, דלקות אוזניים חוזרות, בעיות פרקים, אלרגיה, כאבי גב, בעיות במערכת העצבים, הפרעות עיכול, מחלות עור, אי שקט וחרדות, הפרעות שינה, בעיות גניקולוגיות, בעיות הורמונליות, תסמונת קדם ווסתית (כאבי מחזור), בעיות קשב וריכוז אצל ילדים וכו'. ניתן גם לעזור לאוטיסטים, אם כי לא לרפא את הבעיה ב- 100 אחוז.

"דומה בדומה ירפא"

למרות שד"ר סמואל הנמאן טוען לכתר "הוגה ההומאופתיה", ניתן למצוא הוכחות לשימוש בהומאופתיה ובחוק "דומה בדומה ירפא" כבר בתורה. מהו חוק זה? – את החוק ניסח לראשונה היפוקרטס במאה החמישית לפנה"ס כשטען שכל חומר בטבע, המסוגל לעורר תסמיני מחלה אצל אדם בריא, מסוגל (לאחר דילול גבוה) לרפא את האדם החולה בתסמינים אלה.

כל חומר בטבע, המסוגל לעורר תסמיני מחלה אצל אדם בריא, מסוגל (לאחר דילול גבוה) לרפא את האדם החולה.

לדוגמא – אדם הלוקה ב"קדחת השחת", מגיע עם צריבה בעיניים, שיעולים ועיטושים, על פי הרעיון ההומאופתי צריך לחפש את אותו חומר שיגרום את התופעות הללו לאדם בריא – למשל, בצל! בצל מדולל שיינתן לאדם עם סימפטומים אלה – יוכל לרפא אותו ממנה.

בתורה המקור לחוק זה, בא לידי ביטוי ב"מים המרים" (שמות טו פסוק כה) – "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". חכמים מלמדים שהעץ שהושלך למים היה מר, ורבן שמעון בן גמליאל אומר: "בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר. אבל הקב"ה מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל בתוך דבר המתחבל כדי לעשות לו נס".

הכוונה היא, שרובינו מתקנים מצבים על ידי שימוש בדבר המנוגד – אם אדם היה צריך להמתיק את המים, היה מוסיף להם סוכר, כדי שלא יהיו מרים יותר. אולם הדרך ההומאופתית היא להשתמש באותו כיוון, בדבר דומה. המים הומתקו על ידי עץ מר, כאשר מר ומר יצרו מתוק.

על ידי תדר התואם לתדר המחלה ולא הפוך לו, היא בעצם מעוררת את המערכת החיסונית שלנו לפעול כדי לרפא אותנו.

דוגמא שאני מרבה להשתמש בה כדי להסביר את העיקרון הזה, היא דרך פעולתו של הקפיץ – כדי לגרום לקפיץ להתרומם גבוה, עלינו ללחוץ עליו כלפי מטה – לא להרימו. כך גם השפעתה של התרופה ההומאופתית – על ידי תדר התואם לתדר המחלה ולא הפוך לו, היא בעצם מעוררת את המערכת החיסונית שלנו לפעול כדי לרפא אותנו.

דוגמא אחרת מהתורה, לשימוש בחוק "דומה בדומה ירפא", היא עגל הזהב. בחטא העגל משה מרפא את בני ישראל מחטאם על ידי השקייתם בעגל עצמו (שמות פרק לב, כ) – "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל".

ודוגמא נוספת היא "נחש הנחושת"(במדבר כא, ט) – אנשים רבים מהעם מתו בעקבות נשיכות נחשי השרף שא-לוהים שלח בהם. משה יצר נחש שרף מנחושת, וכל מי שננשך, הביט בו ונרפא. הנחש הכיש והנחש ריפא. " ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחושת, וחי. "

מסתבר כנראה שההומאופת הראשון היה לא אחר מאשר... משה!