הערה: התורה מסוגלת ומוכנה לתת בכל רגע נתון תשובות להתפתחויות הטכנולוגיות. בכל אופן, לפני שניתן פסק הלכה סופי על ידי מנהיגי התורה של הדור, הם חייבים לשקול בקפדנות ובדייקנות את כל הנושאים הרלבנטיים בהתבסס על עקרונות הלכתיים מקובלים מדורי דורות. נושא השיבוט (ושיבוט אנושי בפרט) לא עבר עדיין את התהליך ההלכתי הנדרש כדי לקבוע פסק לגביו. לכן, מאמר זה נועד לספק רקע עובדתי בלבד, ואין בשום פנים ואופן להתייחס אליו כקביעה מעשית בעניינים הלכתיים.

נושא השיבוט פרץ לחזית תשומת הלב הציבורית בחודש מרץ 1997, כאשר ד"ר יאן וילמוט הודיע כי הכבשה "דולי" נולדה במכון רוזלין בסקוטלנד. דולי הייתה שיבוט, יצור זהה גנטית לתורמת התא ממנו נוצרה. (בסרט "פארק היורה" תואר דבר דומה, כאשר השתמשו בטיפה שנשמרה מדמו של דינוזאור ליצור דורות חדשים של דינוזאורים). חוקרים במדינת אורגון בארה"ב הודיעו מאז על שיבוט של קופים, ומדענים צופים כי שיבוט אנושי הוא בר השגה במהלך העשור הקרוב.

חשוב להגדיר במדויק כיצד פועל השיבוט, מהו בדיוק שיבוט ומה הוא איננו. אחרת, אפשר לגלוש עד מהרה לדיון חסר בסיס הנושא אופי של מדע בדיוני, שעשוי לשעמם כל מי שאינו חסיד של "מסע בין כוכבים". הבה נספק אפוא את מידע הרקע החיוני לנושא זה:

כל תא בגוף מכיל את הקוד הגנטי של כל המבנה הפיזיקלי שלנו. למשל, תא של הכבד מכיל את כל הקוד הגנטי של צבע העיניים, צבע השער, רמת המשכל, גוון העור, וכד'. במהלך התפתחות העובר מתרחש תהליך בו אלפי אפיונים המוצפנים בתא DNA, כולם מלבד אחד, "מושתקים". למשל, בתא המסוים שהופך לכבד, רק ה DNA של הכבד "משמיע את קולו", בעוד שה DNA- של צבע העין נותר רדום.

בתהליך השיבוט, מקבל תא בוגר אחד (במקרה של דולי, היה זה תא מעטיני הכבשה התורמת) תמריץ עד לנקודה שבה כל אלפי האפיונים הרדומים "מופעלים מחדש". כתוצאה מכך מתאפשר פיתוחו המלא של יצור חדש מתא בודד זה. (תהליך זה היה הבסיס ל"ישנוני", סרטו של וודי אלן משנת 1973, בו מתואר כיצד משוחזר מנהיג מעצמה עולמית שנפצע אנושות בתאונת דרכים, על ידי תא שנלקח מאפו.)

קיימים שלושה שלבים עיקריים בשיבוט:

1) מסירים מביצית של נקבה את הDNA שלה בשלמותו. הביצית היא עתה תא חלול, שאין בו שום מאפיינים גנטיים של תורמת הביצית.

2) תא בוגר אחר, אשר "הופעל מחדש" כמתואר לעיל, ממוזג עתה לתוך הביצית החלולה, באמצעות זרם חשמלי. דבר זה נקרא "השתלה גרעינית".

3) הביצית שהופרתה זה עתה מושתלת לתוך רחמה של נקבה אחרת (האם הפונדקאית). העובר, שמתפתח בצורה של הריון רגיל, זהה גנטית לתורם התא המקורי.

כל יצור אנושי הוא יחיד במינו

בדרך כלל, כל פריצת דרך מדעית (למשל, אדם על הירח, הפריית מבחנה, וכד') מתקבלת על ידי הציבור הרחב בהתלהבות ושבחים. קבלת הפנים אשר לה זוכה, לעת עתה, רעיון השיבוט האנושי, היא של דחייה וחשש. מדוע?

מכיוון שאנשים תופסים שיבוט כעלבון לאנושיות ולתחושת המיוחדות שלהם.

קבלת הפנים אשר לה זוכה, לעת עתה, רעיון השיבוט האנושי, היא של דחייה וחשש. מדוע?

אבל תחושה עממית זו מקורה במידה רבה, בטעות. מי שסובר כי "זהה גנטית" הוא שווה ערך ליצור אנושי זהה - טועה. בסרט משנת 1978, "The Boys From Brazil", מתואר כיצד מדען מושחת מתכנן בחשאי לאחר המלחמה לשבט את היטלר, כדי להקים דור חדש של מנהיגים נאציים. הסרט מראה כי כאשר חסרה האינדוקטרינציה האינטנסיבית, נוטים אותם "היטלרים צעירים" לפתח אפיונים של ציירים חובבים מאשר להפוך רודנים צמאי דם.

הבה נשקול גם את הדוגמה של תאומים זהים – שלמרות היותם זהים גנטית - גדלים לעתים קרובות להיות שני אנשים בעלי אישיות שונה לחלוטין. דבר זה ניתן ליחס ל: 1) נשמות ייחודיות, ו- 2) ניסיון חיים שונה של השניים. גם לייצור המשובט, בהקבלה, יש נשמה ייחודית, וניסיון חיים שונה (ההבדל היחיד בין תאומים לאדם משובט הוא כי התאומים הם בני אותו גיל, בעוד שמשובטים נבדלים איש מרעהו בדור אחד, או ליתר דיוק, בשנות הגיל של תורם התא).

מישהו העלה רעיון לשבט את מייקל ג'ורדן כדי ליצור (בפוטנציה) שחקני כדורסל גדולים. הטענה כי ערך היצור האנושי מוגדר על ידי מערכת מסוימת של תכונות פיזיות - היא רעיון לא יהודי, אפילו גזעני. פילוסופיה מסוג זה מקודמת על ידי ניאו-נאצים ומי שדוגל בעליונות הגזע הלבן.

בבסיס ההשקפה היהודית עומד הרעיון שלכל אדם יש נשמה ייחודית. לכל יצור אנוש יש מערכת שונה לחלוטין של כשרונות, מיומנויות, רגישויות ותחושות. גיוון זה הוא אשר עושה אותנו יקרי ערך ו"אנושיים". התלמוד אומר כי האדם הראשון נברא יחיד, כדי שכל אדם יוכל לומר "עבורי נברא העולם". כדי להגשים את הפוטנציאל שלנו, עלינו לגלות במה מתבטאת תרומתנו הייחודית לעולם.

השיבוט שאליו התוודענו באמצעות חידושי מדע הרפואה של ימינו, הוא לאמיתו של דבר מסר נוקב לאדם להתבונן בצורה רצינית על עצמו ולנסות להבין מהי מטרת חייו! הרי אם גופנו ניתן לשכפול, במה בא לידי ביטוי קיומנו בתור יחידים? למעשה, כל אחד מאתנו צריך בכל רגע לעצור ולשאול את עצמו: אילו נותרה לי רק שנה אחת לחיות, מה הייתי בוחר לעשות? אילו דברים הייתי משנה בעבודתי וביחסי עם הסובבים אותי? כיצד הייתי משנה את האופן שבו אני מבלה את זמני ומוציא את כספי?

הפריה והמשפחה היהודית

בניגוד לדתות אחרות הנוטות לדחות באופן גורף את החידושים המתקדמים של מדע הרפואה, נוקטת היהדות בגישה פרגמטית (וכמובן מתוך נקודת המוצא ההלכתית) לנושאים אלה. למשל, הכנסייה הקתולית אוסרת הפלות אפילו במקרה קיצוניים של סכנה; היהדות, לעומתה, בוחנת כל מקרה לגופו. בנוסף לכך, הכנסייה הקתולית מתנגדת לכל צורות ההריון המלאכותי בבני אדם, הכולל הפריות מבחנה, אמהות פונדקאית, ועכשיו, שיבוט אנושי.

בעשור הקודם עסקה ההלכה בכובד ראש בסוגיות של הפריה מלאכותית, הפריית מבחנה, ופונדקאות.

היהדות תומכת בהפריה אם היא נעשית באופן הנכון שאינו פוגע בצניעות הפרט וקדושת המשפחה ובאמצעות תהליכים מקובלים-הלכתית. בעשור הקודם עסקה ההלכה בכובד ראש בסוגיות של הפריה מלאכותית, הפריית מבחנה, ופונדקאות. לדוגמה, הפוסקים התירו הפריה מלאכותית רק אם הזרע בא מבעלה של האישה כדי למנוע בעיות של גילוי עריות, בעיות הלכתיות הקשורות לשושלת יוחסין והלכות ירושה.

ממד ייחודי לדיון בסוגיית השיבוט מוסיפה העובדה שליצור המשובט אין אב ביולוגי (מאחר שהזרע אינו מהווה חלק מתהליך השיבוט). הדבר מוחק אפוא "גברים" מן המשוואה של יצירת התינוק. (דבר שהוליד את הבדיחה: מה אומרת דולי הכבשה המשובטת כאשר היא קמה בבוקר? - "איפה אבא שלי?"). מכל מקום, בעידן בו חודר לאופנה המושג של "משפחה חד הורית", מהווה העיסוק בנושא השיבוט הזדמנות טובה לדיון בחשיבות וביתרונות של גידול ילדים במשפחה המסורתית שבה שני הורים.

שיבוט: יתרונות וחסרונות

יכולים אנו לחשוב על מספר תרחישים אשר בהם יכול שיבוט להציל חיי אדם. למשל, אדם בעל כליה אחת בלבד, הלומד לדעת כי הוא התורם המתאים היחיד לאחיו, אשר ימות אם לא תושתל בו כליה חדשה. אותו אדם יכול לשבט את עצמו, ואז לקוות כי האדם החדש שיוולד יסכים לתרום כליה להצלת האח.

מצד שני, הפוטנציאל הגלום באפשרות לעשות שימוש לרעה כתוצאה משיבוט הוא עצום. הרעיון המפחיד ביותר הוא של גידול יצורי אנוש בכלובים, כדי להשתמש באבריהם כחלקי חילוף. אדם עתיר ממון וחסר מצפון המשבט עצמו באופן זה, למקרה שיזדקק פעם לכליה, לב, עין, מח עצמות וכד' - איננו דבר דמיוני כל כך.

שימוש פוטנציאלי אחר לרעה הוא יצירת מעמד של עובדים משובטים חסרי דעת. דבר זה הוא לא חוקי ולא מוסרי. אם מטרת השיבוט היא לעצב יצור אשר ימלא ללא דעת תכתיבים קבועים, עומד הדבר בניגוד למוסר היהדות. המסורת היהודית מעודדת חשיבה עצמית. למעשה, המטרה של הורה יהודי, של מורה או של רב - היא ליצור עצמאות רעיונית אצל התלמיד. זאת הסיבה שהתלמוד פוסק כי על ההורים מוטלת האחריות ללמד את ילדיהם קרוא וכתוב, ללמד אותם תורה, ללמדם מקצוע מפרנס, לדאוג לנישואיהם - כל זאת כדי שילדיהם/תלמידיהם יוכלו להיות אנשים בעלי שיעור קומה ועצמאות רעיונית.

חיי נצח

כדי לפצות עצמם על גופם החולף, בנו הפרעונים פירמידות, הקיסרים בנו את רומא, ודונלד טרמפ בנה גורדי שחקים. יש אנשים שרעיון השיבוט עבורם הוא דרך להותיר אנדרטה חיה של עצמם, על ידי השארת העתק גנטי שלהם; מין דרך להשיג "חיי נצח" זמן רב לאחר שחלפו מן העולם.

האמת היא, שלהשגת חיי נצח אמיתיים נדרש מן האדם הרבה יותר מאשר יצירת העתק גנטי של עצמו. האם באמת סבור מישהו שאנשים אינם אלא "מחשבים עשויים בשר ודם" שבאו לעולם כדי לאכול ולשתות ולהתרבות?

לא! אותם אנשים המדמים להשיג לעצמם נצחיות באמצעות שיבוט - טועים. לאמיתו של דבר אנו זוכים להשיג חיי נצח דרך ביצוע מעשים טובים. כאשר אנו משפיעים על אחרים ערכים חיוביים, הם ממשיכים את המורשת שלנו הרבה לאחר שעזבנו את העולם. אם יבנה מישהו בית ספר לילדים נזקקים, תעניק פעולה זו השראה לאחרים לפעול בצורה דומה. (מלבד כמובן ההשפעות החיוביות שיהיו לבית ספר זה ואשר דורות לעתיד יזכו ממנו.)

מסקנה

ובכן… האם שיבוט הוא טוב או רע? אין בעולם, על פי היהדות, שום דבר שהנו טוב או רע מיסודו; קיים רק הפוטנציאל להיות טוב או רע. אפילו דבר שבאופן טבעי אנו מסווגים כ"רע" - למשל, כעס - אפשר להשתמש בו לטוב - כעס כנגד אי צדק. בדומה לכך, אפילו דבר שבאופן טבעי אנו מסווגים כ"טוב" - למשל, נתינה - אפשר להשתמש בו לרע - נתינת יתר. באופן דומה, כשרון, חינוך וחכמה הם רק דברים פוטנציאליים, השאלה היא איך נשתמש בהם.

על פי סקרים שנערכו, מתנגדים רוב האנשים לשיבוט אנושי בגלל הסבירות הגדולה של שימוש לרעה שייעשה בו. דומה כי אנשים נוטים לראות את החברה האנושית כחסרת אחריות ולא ראויה לאמון. כוח גרעיני, גם לאחר כל השימושים החיוביים הפוטנציאליים הגלומים בו, נותר איום לכל האנושות. כמו הגולם, הוא נוצר על ידי התבונה האנושית, אך בעת ובעונה אחת עלול לסטות באופן מסוכן, לפרוץ את מחסום השליטה האנושית ולהפוך הרסני. הרב משה טנדלר אומר כי "הבעיה האמיתית היא כי בכל פעם שאנשים השיגו עליונות על אנשים אחרים, הוליד הדבר שיעבוד". זאת אולי הסיבה שהממשל האמריקאי ומדינות רבות אחרות אסרו בחקיקה הקצבת כספים ממשלתית לטובת שיבוט אנושי.

תפילתנו שהעולם ישתמש בכוחותיו רק למטרות טובות, קדושות, ו"אנושיות" באמת.

שאלות לדיון

1) מהם לדעתך היתרונות בשיבוט? איזה שימושים חיוביים ותועלת ניתן למצוא בשיבוט?

2) מדוע אתה עשוי להתנגד לשיבוט? באיזה אופנים עלולים לעשות שימוש לרעה בשיבוט?

3) האם יש לדעתך הבדל בין שיבוט בעלי חיים ושיבוט בני אדם?

4) כיצד משפיע השיבוט על הרעיון שכל אדם הוא ייחודי ומיוחד?

5) האם אתה חושב ששיבוט הוא ניסיון "לשחק א-לוהים"?

6) אם היית יכול להיות השיבוט של מישהו, במי היית בוחר?

7) באם תינתן לך האפשרות, האם היית רוצה להיות משובט?