רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

יש שם מישהו!

ה׳ בתמוז ה׳תשע״ב ה׳ בתמוז ה׳תשע״ב 25/06/2012 | מאת הרב אבי שפרן

מתברר שחולים שנחשבו 'צמחים' שומעים וחושבים.

ההריסות דוממות. הכל שקט, להוציא נקישות קלות שנשמעות מלמטה. אתה צועק: "אתה שומע אותי?" ובתגובה נשמעות נקישות נוספות.

יש לך רעיון. "אם אתה מבין אותי", אתה צועק, "תקיש אחת". נקישה בודדת. "אם אתה פצוע", אתה אומר, "תקיש פעמיים". שתי נקישות.

יש שם מישהו!

הסצנה הזאת מתאימה אמנם למצב שבא בעקבות אסון טבע, כמו רעידת האדמה ביפן או הכורים שנקברו בפיר המכרה בצ'ילה, אולם היא יכולה גם לשמש כדימוי מתאים למציאתו של אדם שנאבק להישמע דרך חורבות גופו שהוא אינו מסוגל להניע.

קבוצת מדענים אירופאים גייסה אמצעי טכנולוגיית-על כדי לשמוע את נקישות הנפש הכלואה בגופים חסרי תגובה. ארבעה חולים שאובחנו כ'צמחים' ונחשבו חסרי הכרה, התגלו למעשה כבעלי תודעה, למרות חוסר יכולתם לנוע או לאותת על מודעותם על ידי כל תנועה שהיא, ואפילו מצמוץ.

ארבעה חולים שאובחנו כ'צמחים' ונחשבו חסרי הכרה התגלו למעשה כבעלי תודעה

הגילוי בא כתוצאה משימוש יצירתי במכשיר סריקה מגנטית תפקודית (fMRI), שמגלה פעילות-תאית בחלקי המוח. תוצאות הניסוי העידו שהחולים האלה שומעים, חושבים ואף מסוגלים לתקשר.

הניסוי ניצל את העובדה שכאשר אדם חושב על תנועה אקטיבית, תאים באחד מאזורי המוח מתחילים לפעול, וכשהוא מדמיין את עצמו מנווט בתחום מוכר, נוצרת פעילות של תאים באזור אחר. בהתחלה, החוקרים בקשו מהחולים חסרי יכולת התגובה הפיזית, לדמיין שהם חובטים במחבט טניס. אחר כך הם בקשו מהם לדמיין שהם סובבים בין חדרי ביתם. סריקת ה-fMRI גילתה פעילות מוחית בהתאמה למחשבות השונות.

זה כשלעצמו כבר גילוי מרשים. אולם החוקרים לא הסתפקו בזה. הם הציגו לכל אחד מהחולים רשימה של שאלות כן ולא עובדתיות, כגון - האם לאחד מהוריו או אחיו קוראים בשם מסוים, והורו לחולה להשיב "כן" בדמיון של משחק טניס ו"לא" בדמיון של הליכה בביתו. כל אחד מהחולים הונחה להתרכז בפעילות ה"כן" או ה"לא" במשך 30 שניות תמימות, הרבה מעבר לכל פעילות מוחית אקראית - והם הצליחו להגיב בהתאם.

התוצאות היו פשוט מדהימות. התשובות שארבעת החולים - חלק מקבוצה של 54 - השיבו, היו נכונות כולן, והוכיחו שיכולה להיות הכרה אנושית גם בגוף שלכאורה מנותק מהעולם. לפני בדיקת ה-fMRI, טענה כזאת לא הייתה יכולה להיות יותר מהצהרה אמונית, עכשיו זוהי עובדה. לנו נותר רק לנחש אם באחד הימים תצליח טכנולוגיה עתידית מפותחת לגלות תודעה אפילו בחולים שמוחותיהם אינם מסוגלים ליצור אותות שמזוהים בטכנולוגיות הקיימות.

איש אינו יודע מהי רמת המודעות הקיימת בגוף שאינו מסוגל לנוע. אבל כעת אנחנו יודעים שרמה מסוימת יכולה להתקיים בחלק מהגופים הללו, ששייכים לאנשים שעד כה נחשבו אולי למשהו פחות מבני אדם.

ולמעשה, גם היום לא כולם משוכנעים עדיין שהם אכן בני אדם. בטור המערכת של ה'ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין', מזהיר הנוירולוג ד"ר אלן ה. רופר מפני השוואה בין "פעילות עצבית [כמו זאת שנראתה בסריקת המוח של ארבעת הפציינטים] עם זהות [אנושית]". הוא טוען ש"הרופאים והחברה אינם בשלים ל'יש לי פעילות מוחית לכן אני קיים'."

מה היינו חושבים על אדם שמתבונן בחורבות הדוממות, שומע נקישות עמומות, ו... הולך לדרכו?

שיילה מק'לין, פרופסור לחוק ואתיקה מאוניברסיטת גלזגו, אינה מתייחסת במאמרה בגארדיאן הבריטי ל"פעילות מוחית" באותה אגביות כמו ד"ר רופר. בניגוד לו, היא מניחה שחולים כמו אלה שתקשרו את תשובותיהם למדענים האירופאים, אכן חושבים. ובכל זאת היא שואלת "אם באמת לא ניתן לרפא אותם, האם זוהי רחמנות להשאיר בחיים אנשים במצב כזה?"

"על פניו" היא טוענת, "הדבר היחיד שגרוע יותר מלהיות צמח, זה להיות גם צמח וגם בהכרה."

אולי, אבל שוב, אולי לא. פרופסור מק'לין מהירה מדי לפטור את ערכם של חיים, אפילו כשהם כלואים מבחינה גופנית. האם רק התנועה שלנו משמעותית?

פעמים רבות אנשים מוצאים את עצמם עומדים ברגעי חייהם האחרונים מול שאלת משמעות החיים. לא כל אחד מאיתנו יחווה התגלות בסוף מסע חייו, אבל לכולנו יש פוטנציאל לזכות לברכה הזאת. ורבים מאיתנו, אפילו אם הם חסרי תנועה, חסרי תגובה פיזית ובלי סיכויים סבירים להחלמה, עשויים עדיין לקחת חלק בעניינים חשובים ביותר "דברים כמו סליחה, חזרה בתשובה, קבלה, נאמנות, אהבה, א-לוהים". אולי העניינים החשובים ביותר עליהם נחשוב אי פעם במהלך חיינו. האם מעשים חיוניים כאלה נחשבים פחות מריצה או קפיצה? האם סיום חיים של התבוננות טהורה מעוררים פחות התנגדות מסיום חיים שכוללים פעילות גופנית?

וכך מעירה פרופסור מק'לין, "משמעות הדיאגנוזה של מצב צמח קבוע היא שיתכן שיהיה מותר מבחינה חוקית לנתק התקני מזון ונוזלים" - שיגרמו כמובן למותו של החולה.

נחזור להריסות שלאחרי אסון הטבע. מה היינו חושבים על אדם שמתבונן בחורבות הדוממות, שומע נקישות עמומות, ו... הולך לדרכו?

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן