תומס מלתוס, כומר וכלכלן אנגלי שפיתח תיאוריה בנושא צמצום הילודה, נפטר לפני 170 שנה, אולם למרבה הצער הטעות העקרונית שבבסיס דבריו – החשש שגידול האוכלוסייה יביא עמו רעב, מחסור והרס סביבתי – עדיין חיה ובועטת.

  • הצפיפות הגדולה בעורקי התחבורה הראשיים נגרמת בשל "חוסר השליטה על הגידול הפרוע של האוכלוסייה", מקוננת קבוצה קליפורנית לייצוב האוכלוסייה, ומספר קבוצות שהצטרפו לקמפיין התקשורתי שלה. וכך גם "בתי ספר וחדרי מיון... מתפקעים." ועם כל אמריקאי נוסף, מהגר או יליד המקום, "מגיעה הפחתה נוספת באוצרות הטבע האמריקאים".

  • בסרט תיעודי מאשים הנסיך הבריטי פיליפ את צפיפות האוכלוסין בעליית מחירי המזון. "כולם חושבים שזה בגלל שאין מספיק אוכל", מצהיר בעלה של המלכה, "אולם האמת היא שהצריכה גדולה מדי – יותר מדי אנשים".

  • התפוצצות האוכלוסייה היא "מאוד רצינית – מאוד, מאוד רצינית", אמר הדלאי לאמה לקהל של 50,000 איש בסיאטל. ובחוסר עקביות מסוים הוא טוען גם ש"ילדים הם בסיס התקווה שלנו", וש"עתידנו תלוי בהם".

  • "האם הכוכב שלנו עמוס מדי בבני אדם?" שואל העיתונאי ג'והן הארי באינדיפנדנט. יש משהו בדבריהם של "הלובי למניעת התפוצצות האוכלוסין", הוא מחליט. "כיצד תוכל להחליט להפחית את טביעת הרגל הפחמנית של הרכב שלך ושל הטיסות שלך בלי להפחית את זאת של התינוק שלך? האם תוכל ליהנות באמת מטפיפותיהן של רגלי פחמן קטנטנות?

כמו דעות קדומות אחרות, האמונה שמשמעותם של בני אדם רבים יותר היא סבל רב יותר, גוברת על ההוכחות המשכנעות שההיפך הוא הנכון. במאתיים השנים האחרונות, מספר תושבי כדור הארץ כמעט והכפיל את עצמו פי שבע - טיפס מ-980 מיליון ל-6.5 מיליארד - ובכל זאת בני האדם היום בריאים יותר, עשירים יותר, נהנים מחיים ארוכים יותר, אוכלים טוב יותר ומקבלים חינוך טוב יותר מאי פעם.

תחזיתם הקטסטרופאלית של מלתוס וחסידיו – חלקה ברבי מכר כמו, " The Population Bomb" (פצצת האוכלוסין), שחזה ש"מאות מיליוני בני אדם ירעבו למוות על אף מבצעי ההצלה המאומצים שנעשים כיום" – מעולם לא התגשמה. וזאת משום שבני האדם אינם נטל גדול אלא הנכס היקר ביותר שלנו – המעיין הנובע לכל משאב שבזכותו מתרחשת ההתקדמות האנושית: אמביציה, אינטואיציה, התמדה, כושר המצאה, מנהיגות, אהבה.

ככל שיהיו פחות בני אדם, יהיו פחות פיות להזין. אבל יחד עם זה יהיו גם פחות חלוצים, ופחות פותרי בעיות

נכון, ככל שיהיו פחות בני אדם, יהיו פחות פיות להזין. אבל יחד עם זה יהיו גם פחות חלוצים, ופחות פותרי בעיות. זאת הסיבה מדוע דווקא התדלדלות האוכלוסייה האנושית, ולא צמיחתה, עלולה להוליד צרות. כפי שטוען פיליפ לונגמן, מומחה לדמוגרפיה וכלכלה בקרן ניו-אמריקה: "מעולם לא היה בהיסטוריה מצב של שגשוג כלכלי יחד עם ירידה בכמות האוכלוסייה".

וירידה בכמות האוכלוסייה, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לאו, אורבת לנו ממש מאחורי הפינה. זהו המסר המרכזי של סרט תיעודי משכנע בשם: "חורף דמוגרפי: שקיעת המשפחה האנושית". לונגמן, אחד מתוך המומחים הרבים שרואיינו לסרט, עוסק בחקר הגורמים וההשפעות של מה שיכול להפוך להיות אחת המציאויות המוזרות ביותר של חיי המאה ה-21 - הירידה בשיעורי הילודה כמעט בכל מקום בעולם.

הילודה האנושית נמצאת בירידה במשך שנים, וכעת היא עומדת מתחת לרמת התחלופה – המינימום הדרוש כדי למנוע ירידה במספר האוכלוסין – במדינות רבות, כולל סין, יפן, קנדה, ברזיל, תורכיה וכל אירופה. אוכלוסיית העולם עדיין גדלה, בעיקר בשל העלייה בתוחלת החיים – יותר אנשים זוכים לאריכות ימים מבעבר. אבל כשהרבה פחות ילדים נולדים היום, יהיו הרבה פחות בוגרים להביא ילדים לעולם מחר. במדינות מסוימות, הקריסה כבר החלה. רוסיה למשל, מאבדת בימים אלה 700,000 איש לשנה.

אפילו בארה"ב, שם שיעורי הילודה עדיין (בקושי) ברמת התחלופה, מתגלים סימנים לבואה של החריגה: בפיטסבורג, מדווח הניו יורק טיימס, עולה מספר הפטירות על מספר הלידות, ובתי חולים סוגרים מחלקות לידה או הופכים אותן למחלקות טיפול נמרץ לקשישים. ההרשמה לבתי הספר הממלכתיים בפיטסבורג שעמדה על 70,000 בשנות השמונים, עומדת היום על 30,000 – וממשיכה לרדת.

להערכת האו"ם, באמצע המאה יהיו פחות 248 מיליון ילדים ממה שיש היום. לתרבות שחששה בלי סוף מסכנת התפוצצות האוכלוסין, חדשות אלה אולי ישמעו כמידע משמח. אולם לא זאת המציאות. אף חברה לא מרוויחה כשהיא מאבדת את המשאב היקר ביותר שלה, ואף משאב אינו רב ערך יותר מהמוח האנושי. החורף הדמוגרפי הבא עלול להיות מצמרר עבור כולנו.