ביקשו ממני להרוג את הבת שלי. הם ניסו לשכנע אותי, ניסו לעזור לי לראות את האור. ובכל פעם שעמדתי מולם, מתאמצת לגרום להם להבין את הערך שבחיי האדם, כפי שאני רואה זאת, להבין שמה שהופך אדם ליקר כל כך בפני א-לוהים זה לא רק היכולת שלו לעשות, אלא גם היכולת שלו פשוט להיות, לחיות – מצאתי את עצמי עומדת במבוי סתום.
אנחנו לא נמצאים באותה נקודה, הרופאים ואני. הם חיים בעולם של זוהר שבו האדם זוכה לתשבחות על הישגיו ומבוזה על כישלונותיו. עולם שבו אובדן העצמאות כמוהו כמוות, וש"איכות" החיים הנראית לעין היא הגורם המכריע בענייני חיים ומוות. בעולם של היום קדושת החיים אינה רלוונטית; אם אינך יכול להיות פרודוקטיבי, לא מגיע לך לחיות. ואם אתה עדיין שולט בראש שלך, כפי הנראה מצפים ממך לא לרצות לחיות.
אני זוכרת שלפני התאונה, בעלי ואני האזנו לשיחה של מרצה ידוע, כשנסענו יחד במכונית. נושא הקלטת היה "איכות-החיים מול קדושת-החיים". ההרצאה הייתה מרתקת. המרצה דיבר בצורה משכנעת, והסביר לציבור מאזיניו את ערך חיי האדם, אפילו חיים בלי שום תרומה – חיים של תלות מוחלטת בחברה, ולמראית עין, חיים חסרי כל משמעות.
אני זוכרת שהדברים ריגשו אותי כמעט עד דמעות. לקלטת הייתה השפעה רבה על בעלי ועלי. הזדהינו איתה, והרגשנו כאילו המרצה פונה ישירות אלינו, והוא באמת דיבר אלינו - רק שאנחנו עדיין לא ידענו זאת.
התאונה
השיחה הגיעה בשעות הערב המוקדמות, ביום קיץ חם. שיחה שתשנה את חיינו ותנפץ לנצח את חלומותינו.
זאת הייתה טעות. תאונה. הבת הקטנה שלנו נחנקה וכתוצאה מכך היה לה דום לב. עברו 25 דקות עד שהצליחו לעורר שוב את ליבה לפעום, אבל אז זה כבר היה יותר מדי מאוחר. הנזק הנוראי נעשה.
ישבנו בטיפול נמרץ, מכונות מצפצפות בלי הפסקה, קוים מרצדים על המוניטורים ומעידים על יציבות או, לא עלינו, ההיפך. ישבנו הלומים לגמרי. הבת שלנו שוכבת לידנו חסרת תנועה, לא רואה, בעולם אחר משלה. דיברנו אליה, התחננו אליה שתתעורר, אבל היא לא זזה.
אפשר תמיד להתפלל לנס, אבל אי אפשר לצפות לו
הם השתדלו להציג לנו את החדשות הנוראיות בצורה הכי עדינה שביכולתם, אם כי כבר חשדנו בכך קודם, והאבחנה רק אישרה את חששותינו - המוח כמעט מת. היא לעולם לא תתעורר שוב, אלא אם יקרה לנו נס. אתם יכולים תמיד להתפלל לנס, אבל אתם לא יכולים לצפות לו.
אני זוכרת שישבתי בוקר אחד ליד בתי, כשמתנדבת צעירה ומקסימה נכנסה לחדר עם ילדה קטנה. היא באה ב"משימת חסד" והביאה אוכל לנשמות חסרות מזל כמותי, שניצבו ערות ליד יקיריהן השוכבים במיטות בית החולים. כמעט בגאווה היא סיפרה לי שהיא יודעת איך זה להיות בבית חולים עם ילד, מכיוון שבתה (וכאן היא הציגה את בתה הקטנה היפהפייה, שנראתה בריאה לגמרי) שהתה כתינוקת בבית חולים, בגלל סיבוך גסטרולוגי מסוים.
הבטתי בה בתמיהה. ניסיתי להבין אותה ונתקלתי בחומה אטומה. היא בטח לא חושבת שזה שלבת שלה היה ניתוח בבטן שלאחריו היא הבריאה, ינחם אותי. היא ודאי מבינה מה זאת אומרת שיש לך ילד שלעולם לא יוכל להתעורר שוב.
כן, בכל זמן שמישהו יקר לך זקוק לאשפוז יש רמה גבוהה של לחץ, אפילו עצב, בייחוד אם האשפוז נובע מסיבה רצינית, אבל האם היא לא יכולה להבין מה זאת אומרת, שפשוטו כמשמעו, אין תקווה? נראה שלא. היא המשיכה לספר בפרוטרוט על הילדה שלה, ואני עמדתי בסמוך למיטה עליה שכבה בתי, חסרת הכרה, כשחייה תלויים על חוט השערה ומוחה הפגוע עלול לקרוס לתוך עצמו בכל רגע נתון.
מציאות חדשה
מאוחר יותר הבנתי. יש דברים שהם פשוט יותר מדי כואבים, יותר מדי לא מובנים מכדי שמוח האדם הממוצע יוכל לסבול. אלמלא כן, היינו נאלצים להסתכל על האמת הכואבת ישר בפנים. אני מקווה שאותה אישה צעירה לעולם לא תבין. היא לא יכלה לדעת מה משמעות המילה "לתמיד", רק אני יכולתי, כי לא הייתה לי ברירה. פתאום חשתי חיוניות; מוכנות להישיר מבט אל החיים. הבנתי את המציאות שהיא לעולם לא תוכל להבין, ושאיתה אני מתמודדת.
התאמצתי להכיל את משמעות החיים במצב קבוע של צמח
אז חשבתי. התאמצתי להכיל את משמעות החיים במצב קבוע של צמח, חיים שלא יכירו אושר ולא עצב, לא כאב ולא נחמה; חיים של קיום בצורה הפרימיטיבית ביותר שלהם. היה קשה לעבד את הדברים כדי לקבלם. אפילו בתוך מסגרת היהדות, אנחנו תמיד מחונכים לנסות לעשות – להשיג – הכי הרבה שאנחנו יכולים, כל עוד אנחנו חיים. תמיד מלמדים אותנו ש"היום קצר והמלאכה מרובה" (פרקי אבות ב, כ), ולכן אנחנו חייבים לאסוף הכי הרבה מעשים טובים שאפשר, כל עוד אפשר. מה אם כן יכולה להיות מטרתם של חיים שאין בהם איסוף מעשים טובים, שאין לנשמה סיכוי לקדם את עצמה, אפילו באופן מזערי, ולהתקרב לא-לוהים?
התחלתי לעבוד על הבנת המטרה הכללית של חיי האדם על פני האדמה. הסתמכתי על דברים שלמדתי, וכמובן על אותן מלים מחיות ששמעתי לא מזמן על קדושת החיים. הבנתי שלכל אדם יש תפקיד ספציפי שלהשלמתו הוא הוצב בעולם הזה. לרובנו המטרה כוללת עשייה של כל מיני מעשים טובים, הטבעת חותמנו האישי בעולם הזה בצורה כלשהי. אבל יש כאלה שתפקידם לא ברור. א-לוהים ברא את כל בני האדם בצלמו , כך שבעצם קיומם הם ממלאים את המשימה הא-לוהית.
חיי האדם הם בעלי ערך משל עצמם. למעשה, יש להם ערך רב כל כך, שאסור לגעת באדם גוסס, ואפילו לאחוז בידו או לעצום את עיניו, מכיוון שזה עלול להביא את המוות רגע אחד קודם. הרמב"ם מסביר שאדם שעומד למות הוא כמו נר מהבהב; אם אתה נוגע בו, אתה עלול לכבות אותו (הלכות אבלות). והתלמוד אומר שלהביא את המוות אפילו רגע אחד קודם, זה נחשב כמו רציחה (שבת קנא, ב). ברור שכל שנייה של חיים יקרה, אפילו בחייו של אדם שעומד למות בכל מקרה... וזה ניחם אותי.
וכשצוות הרופאים עמד שם שוב למחרת, והתאמץ לשכנע אותי תוך הפעלת לחץ מתון, כפייה ואפילו איומים סמויים - הייתי מוכנה. "את יודעת, אם תנתקי אותה מן המכשירים, היא תמות", הסבירה לי הנוירולוגית בפרקטיות.
"כן, אני יודעת," עניתי ברוגע, "אבל אני לא מתכוונת לעשות את זה. אני לא רוצה להרוג את הבת שלי. אני לא עושה החלטות מהסוג הזה. בורא עולם יחליט מתי יגיע זמנה לעזוב אותנו."
"אבל היא סובלת. איך את יכולה, במלוא ההכרה, להשאיר בחיים ילדה שסובלת?"
"חשבתי שאמרת שהיא לא מסוגלת להרגיש כלום, שהמוח שלה לא יכול לעבד את העובדה שהיא הייתה אמורה לסבול. נראה לי שאמרת שהמוח שלה לא יכול לעבד כלום."
הנוירולוגית נבוכה לרגע. אבל היא התעשתה במהירות וענתה, "כן, אבל העדר שמחה גם הוא סבל. לחיים שלה אין משמעות. החיים שלה לא שווים כלום."
"מצטערת שאני לא מסכימה איתך, דוקטור", עניתי. "אבל את מבינה, כיהודים אנחנו מאמינים בערך המוטבע של חיי האדם, אפילו אם לחיים אין שום 'איכות'. לכן לא ננתק אותה מהמכשירים שמחיים אותה."
אחר כך, כשהיה לי זמן לחשוב טוב יותר, התחלתי להבין שאפילו אדם במצב של צמח יכול להביא כל כך הרבה טוב לעולם מעצם קיומו. חשבתי על בתי. איך כל כך הרבה מתנדבים עשו כל כך הרבה חסד כשביקרו אותה, הביאו אוכל לבית החולים, הסיעו אותנו כשהיינו תשושים מכדי לנהוג בעצמנו, התפללו עליה... נראה לי שהיא הצליחה לגרום להרבה יותר מעשים טובים בשנות חייה הקצרות, ממה שאני הספקתי לצבור בחיים ארוכים פי עשר!
אנחנו לא מתכוונים לנתק אותה מהמכשירים בכלל, דוקטור. וכשיגיע זמנה של בתנו להצטרף אל בוראה במקום בו נמצאות נשמות טהורות כשלה, נתנחם בידיעה שהיא מילאה את תפקידה בעולם הזה בדרך הכי טובה שאפשר. את זה, את לא יכולה להכריח אותנו לקחת ממנה.
(59) אנונימי, 18/8/2010 11:39
התרגשתי והזדהתי,גם ביתי צמח,מחוסרת הכרה
הקושי אין תאר יומיומי,אני רואה שהכותבת מאוד חזקה.אני מעונינת לשוחח איתה ,על המשותף..אם תוכלו בבקשה לקשר ביננו,זו תהיה הצלה.תודה על האתר המקסים!!!!
(58) אנונימי, 19/5/2010 12:59
את אם אמיצה המשיכי לשמור על תחושותייך ומי ייתן ושהקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלמה לבתך, אמן
(57) תמר, 18/5/2010 05:16
תיהי חזקה אל תיתני לשום דבר לישבור אותך כשיגיע זמנה ללכת היא תלך בשום פנים ואופן אל תנתקי אותה מין המחשירים אני יודעת שזה קשה אבל נסי לימצא את הטוב שבזה!
(56) , 16/5/2010 19:32
מרגש.
(55) נטלי, 16/5/2010 17:59
אל תתיאשי הקדוש ברוך הוא עושה ניסים
יהודית היקרה אני מבינה מה את עוברת,אל תתיאשי ואל תשמעי לרופאים , הקב"ה איתך,תיהיי חזקה ותתפללי המון, אני עברתי את אותו הדבר, בני בן ה-5 חלה היה לו יום גבוה, נסענו למיון בדקו אותו ואמרו שיש לו וירוס והוא יהיה בסדר בעוד כמה ימים,אחרי 3 ימים המצב החמיר חזרו לבית החולים והם רצו לשלוח אותי שוב הביתה, התעקשתי שיאשפזו אותו ,אחרי כמה שעות שאנחנו בבית חולים לבן שלי היה פירכוס,הם חשבו בגלל החום הגבוה, אבל זה לא היה זה, כשלקחו נוזל מעמוד השדרה הם אמרו לי לבן שלי יש שפעת והחיידק הגיע למוח, הבן שלי היה בקומה 7 חודשים, הם אמרו לי שחבל על הזמן, שיש לו נזק אדיר במוח , ושהוא לעולם לא יתעורר ושאם כן הוא יהיה צמח, לא יוכל ללכת,לאכול, לדבר, בעלי אמר לרופאים שהם לא אלה שקובעים אלא רק הקב"ה הוא הרופא האמיתי ורק הוא מרפא חולים,רק עם האמונה שלנו, ובעזרת הקב"ה שהיה איתנו לאורך כל הדרך,הבן שלי התעורר אפילו הארופאים לא האמינו ובעזרת הפיזיוטרפיות והמון אהבה הוא משתפר תודה לאל כל יום, היום הוא הולך, אוכל, אבל עדיין לא מתקשר איתנו ולא מדבר וכמובן בעזרת השם בעתיד גם ידבר ויחזור לעצמו, הקדוש ברוך הוא יתן לביתך את הדרך שנתן לבני והיא תתעורר ויהיה לה נס רפואי אמן!! תיהיי חזקה
(54) זהבה, 16/5/2010 17:16
ערך החיים של בתי
הכתבה מרגשת מאד ובהחלט נותנת זוית חדשה על מקרים כאלה, ההסתכלות על הדברים מאד מעניינת שאכן במצבה גרמה לאנשים רבים לעשות מעשה טוב. מי יתן ותיהיה לבתך רפואה שלמה.
(53) , 14/5/2010 07:14
ערך החיים של בתי
יהודית כתבת כאן דברים מאלפים..זרקת נתח עסיסי מעורר הערצה וגורר למחשבה להעמיק בדברים על האופן שבו גם למת החי יש משימה? כלפי עצמו כלפי הסביבה? על האופן בו הופך להיות מושא משפיע ,הבורא מציאות חדשה של עשייה ומחשבה סביבו ועליו, עקב היותו דווקא מה שהינו!! סוג של מציאות חדשה ,הוויה אחרת, שגוזרת הבטי התנהלות חדשים ובלתי מוכרים.. .. דבר מה שילד וייצר דוקא מתוך אותה פאסיביות טוטאלית, התיחסות חדשה סובלנית ישועית הייתי אומרת לכבד ולהשגיב גם את אותה ההוויה הפאסיבית , ליראות את המשמעות שלה לפתע ,שכן יש בה את את העדר המעשה באופן הטוטאלי ביותר המטלטל ביותר ואולי המאתגר ביותר? ברמת העמידה בכאב ובסבל .. יש כאן אולי בדיוק ?את המקום המאפשר לדממה להיות נוכחת וכמו שאמרת את במילים מעט אחרירות..שמאפשר את האנטי טזה של: היום קצר והמלאכה מרובה..זה אדיר.. בשבילי זו היא תובנה אדירה מאלפת חדשנית סוג של אבולוציה מחשבתית תבונית .. ווט אבר . כל כך יפה קלטת את הענין ואני חשה איתך ואחריך: כמובילה ויוזמת של ההבנה הזו, כשייכת גם אני להליך החשיבתי הזה .. משהו שהיה זר לי עד ממש לא מזמן הופך לפתע עבורי נכון מאד וראוי.. . יהודית אם יש לך את ההרצאה של אותו רב אשמח להקשיב לה לקרא אותה או אף לרכוש אותה מידיך את תבחרי מה..בברכה תירזהאשמח לתת פרטים אם תבקשי ממני .. דרך אתר זה או מיקום זה
(52) מורן, 13/5/2010 11:24
אין מילים
כמו שכתבת אין אדם בעולם שיכול להבין אותך. רק כזה שעבר את אותו הדבר. מקווה שה' יתן לכם רק טוב. והלוואי ויהיה נס והיא תתעורר לחיים טובים ולשלום.
(51) אסתר, 12/5/2010 14:15
כואב הלב,מאחלת שבתכם תפקח את עינה ותתעורר, אמן
מאחלת לכם שתהיו חזקים בשביל הילדה ובעזרת ה' יתן לה רפואה שלמה.
(50) יערה נג'רי, 12/5/2010 10:59
תודה
ריגשת אותי מאוד, את פשוט צודקת .אף פעם לא חשבתי בצורה כזאת. שה' יתן לכם הרבה כוחות ותיזכו גם לנס. ושוב תודה יערה
(49) כוכבה, 12/5/2010 09:09
ישועת ה' כערף עין
(48) , 12/5/2010 08:10
מרגש ביותר!!!!!!!!!!!!
מאחלת לכם הרבה בריאות וכוחות,אל לכם לשכוח שליד כל צרה שמגיע נמצאת מזודה מלאת כוחות מימינכם,שתזכו רק לשמחות ובשורות טובות-אמן!!!!!!!!!!!!!!
(47) בלהה גבעוני, 11/5/2010 21:00
,השתתפות העקבות המאמר
שלום משפחה יקרה,שולחת לכם כוחות לנתיב שבחרתם.שלוחה בקשתי בענוה וצניעות וחס מליפגוע.......שמרו על עצמכם ועל יתר בני משפחתכם כמה שתוכלו כדי לנהל חיי שגרה בתוך האי שגרה שנכנסה לחייכם.........המשיכו להיות נאמנים לעצמכם בהתרגשות..
(46) יעל, 11/5/2010 20:50
נתקי אותה!
את מדברת על יעוד ושליחות לעשות מעשים טובים ולתקן את העולם אז יעוד עשית הטוב שלך כרגע הוא לגאול את בתך חסרת הישע והסובלת מכלא גופה ולתת לנשמתה למצוא מחסה בצל כנפי עליון ואני מנצלת במה זו לפנות לכל אלה שחושבים כמו מחברת המאמר,אנא אל תשתתמשו בסבל יקירכם כדי להוכיח משהו,יותר מזה הם זקוקים להבנתכם ולחמלתכם,שחררו אותם.
(45) שרי בר נוי, 11/5/2010 20:24
מרגש
מצמרר וכל כך אמיתי. אין ספק שלחיים יש ערך בכל מצב ובמיוחד לקרובים לאותה ילדה שבעצם נוכחותה גורמת לכל כך הרבה אנשים לעשות מעשים טובים. שתדעו רק טוב
(44) אנונימי, 11/5/2010 19:42
ישועת השם כהרף עין
דבריך חיזקו אותי עד מאוד ,לכל אדם בעולמינו יש תפקיד.אל לנו להתערב במעשה הבריאה והבורא ,קטנים אנו להבין את המתרחש בעולמו והשגחתו.חיזקו ואימצו
(43) , 11/5/2010 18:26
הרבה יישר כח
מאחלת לך הרבה כח ושמחה - אין יאוש בעולם בלל וישועת ה' כהרף עדיין
(42) אתי, 11/5/2010 05:20
אנשים עם מוגבלות?!
כל מילה בכתבה, מחזקת את המאבק היומיומי שלי\נו להנחיל את התפיסה הזו. עבודתי מפגישה אותי עם אנשים שלהם מוגבלות קשה. אנשים אשר אינם מתקשרים עם הסובב, אינם מסוגלים לאכול, לשתות או לשלוט על צרכיהם, לא במצב של ביתך אך לא שונים בהרבה ממנה ומצבה. ומה החברה אומרת? היא רוצה להדחיק אותם למקומות מרוחקים, שלא יראו אותם, ומצהירה בכך על כך שלאותם אנשים אין מה לתרום לחברה. אז ראשית, כדבריך גם לאנשים שנראה שאין מה לתרום יש תפקיד. אך בסוף דבריך כתבת כמה גם במצב קשה יש לכל אדם תפקיד, כזה שלא תמיד מטיבים לראותו, תפקיד לנו- לסובבים אותו. אני מאחלת לך מכל ליבי שתצליחי בתפקידך, ושאנו כחברה נמלא את חלקנו.
(41) אנונימי, 10/5/2010 21:11
סיפור מדהים!!!
רפואה שלמה!!! "הבוטח בה' חסד יסובבנו!!!"
(40) , 10/5/2010 18:42
גם לנו יש את אותה בעיה. וגם אנחנו לא מסכימים להוציא מהמכשירים. ובעזרתו יתברך נראה גם ישועות . אשריכם!
(39) אנונימי, 10/5/2010 06:49
ה' יהיה בעזרכם!
אתם נותנים כח להרבה אנשים!
(38) ורדה, 10/5/2010 04:50
רציתי לשתף אותכם במשהו דומה
אני מתגוררת בחו"ל עם משפחתי. אני לא דתיה מן השורה אבל משתדלת לשמור שבת.גרה בבניין ליד בית חב"ד ובבניין שיש בו בית כנסת ומקווה.לבניין הזה נוערים כל מיני אנשים.בין היתר אנשים שלא מוצאים את עצמם ונתקעים ללא מטרה עד שכמה מתגייסים לקנות להם כרטיס ולהגיע לארץ.הסיפור שלי הוא סיפור שונה לאלף אלפי הבדלות מזה של הצדיקה הקטנה שנחנקה והפכה צמח אבל המסר הוא אותו מסר.לאותו בניין שאליו נוערים המון אנשים הגיע אדם בשנות ה40 לחייו שלא ברור מאיזו שהיא סיבה אינו רוצה לעזוב את המקום וגורם לזולת לרחם עליו לתת לו אוכל כסף להציע לו עבודה ומקום לינה כמצד אותו אדם אין שום כוונה להראות שום יכולת נתינה כלומר אותו אדם נמצא במצב של חוסר אונות לא מבין מה קורה סביבו חושב שחייבים לעזור לו ואינו מסוגל לקחת אחריות לחייו. יש לציין שלאותו בניין שבו יש בית כנסת ישנה דירת שני חדרים שבה מתגוררים אורחים שמגיעים מרחוק או אפילו כאלה שרוצים להשיר אותה לעוברי אורח. דירה לא מטופחת אבל משמשת את המטרה.לאותה דירה נכנס אותו אדם שמתגורר בה ללא תשלום וכביכול חושב שחייבים לתת לו לגור בה. לאותו אדם אין אמצעים להתקיים רק מתרומות של אנשים וכו.אני גרה באותו בניין ושומעת כל הזמן את כולם כועסים על המצב ולא מבינים איך הוא מגיע למצב כזה שהוא חושב שחייבים לו האדם הזה לא מראה שום סימנים של לקום בבוקר ולמצוא עבודה נתלה על אנשים ופשוט זומבי.כמו שכתוב בכתבה"כיהודים אנחנו מאמינים בערך המוטבע של חיי האדם, אפילו אם לחיים אין שום 'איכות'" זה הזכיר לי איכשהוא את אותו אדם שזקוק בעצם לעזרה וכוון אבל כל שהוא מקבל זו רק סתירת לחי שיכולה להוביל אותו ליתר בלבול והשם ישמור אולי לנסיונות שלא נדע.איך אפשר לעזור לאדם הזה שנחשב בעיני הבריות לכלומניק ושלא פגע באף אחד לא הרים קול על אף אחד אבל חי בעולמו שלו לאלף אלפי הבדלות משל עולמה של אותה צדיקה.איך עוזרים לאדם שלא רוצה לקחת אחריות לחייו.אני מציינת ההבדל בין הסיפור בכתבה לסיור עם האדם שונה אבל המסר הוא אותו מסר.איך מתנהגים לאדם שהוא כביכול לא יכול לתת ורק "לקחת".?
(37) אנונימי, 10/5/2010 03:06
תהיו חזקים ה יעזור!!!!
(36) , 9/5/2010 23:56
אני שטודנט למשפטים, ולא מזמן הרצה מרצה מבולוניה על המתת חסד, ועל התופעה ההולכת וגוברת של העניין. הוא דיבר על כך לגבי כמה משאבים צריך להקצות ולכמה חולים, והאם זה יהיה מוצדק להחזיק בתרדמת כ 5000 חולים על חשבון תקציבים אחרים. ואני חשבתי שיש בכך הגיון, עכשיו אני מתבייש בכך. תודה על הכתבה, ושרמת לי להבין את מה שאני יודע. ריגשת אותי מאוד! בהצלחה
(35) פרח, 9/5/2010 22:14
בעקבות הכתבה
אמא גדולה שכמותך!!! אנא רשמי את שם ביתך ושמך ובלי נדר נוסיף את שמה לקריאת תהילים שנעשית באופן קבוע כל יום בגני וברוך ה' כבר ראינו ישועות ידוע כי ה' מתאווה לתפילת תינוקות של בית רבן כלומר ילדים רכים בשנים. נשמח אם תצרי קשר
(34) , 9/5/2010 18:09
שוב נוכחים אנו לדעת עד כמה נסתרות דרכי ה'. את שנמצאת בסיטואציה שלא ניתן לתופסה, את שעל פי היגיון זקוקה לתמיכה וחיזוק, מחזקת אותי, מחזירה לסדר ומכניסה אותי לפרופרוציות. מזכירה לי שכל נשימה בחיינו היא מתנה מאת הקב"ה. מזכירה לי לתת ערך למתנות שאנו מקבלים ממנו. ושכל רגע בחיינו אינו מובן מאליו. יישר כוח אישה מדהימה.
(33) ל, 9/5/2010 17:53
כל הכבוד לכם על האומץ.
ושהקב"ה ישלח רפואה שלמה לבתכם.
(32) מנשה גור, 9/5/2010 17:04
החיים כערך
ראשית אני מוקיר אותך על השיתוף המרגש והמעורר את כל אמות הסיפים האנושיים,והשאלה אינה פשוטה,חיי אדם הם ערך עליון בדגש על חיים, השלה העולה האים מתקימים בילדה חיים במובן הרחב,ולצערי התשובה הכואבת היא לא,ומכאן שהילדה אינה מקבלת דבר ואינה נותנת דבר שהם תמצית החיים .האינסטינקט הבסיסי שלנו כבני אדם הוא להביא צאצאים לעולם וגם זאת ביתך אינה יכולה לקיים, וכך אני מניח הרשימה עוד ארוכה והשאלה הקשה ביותר היא מה כן ביתך יכולה לתת לתרום במצבה שאיני מכירו אך מה שעולה בפני אילו הילדה היתה יכולה לתרום את אבריה היה זה מעשה אצילי להעניק חיים במותה.שנאמר המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. זו נקודת המבט שלי ולהורים אומר הנסיבות לא פשוטות אך אתם מצווים לחיים ובעיקר לחיים שלכם.חיזקו ואימצו.
(31) דאץ, 9/5/2010 16:46
וואו!
איזו אמונה! רפואה שלמה!
(30) בויה, 9/5/2010 16:27
דילמה קשה ביותר. מה פירוש העדר שמחה?. אם כל האנשים "הלא שמחים"בעולמנו דינם היה נגזר למות, לא היו נשארים פה הרבה אנשים. כבוד על הנחישות והכוח, שאלוקים יוסיף לכם עוד הרבה כוח ושמחה.
(29) אנונימי, 9/5/2010 16:06
לא לנתק אותה
אני כל כך מבינה לליבכם, למרות שבני זקוק בדחיפות להשתלת כליה, לא מסוגלת לחשוב שהיתי מסוגלת לנתק את בתי, גם אם הסיכוי הוא אפסי.
(28) מירי גולן, 9/5/2010 15:46
המקרה המסופר הינו בארץ?
כי עד כמה שידוע לי בארץ יש חוק שמונע המתת חסד..
(27) משה שפריר, 9/5/2010 15:04
ערך החיים
יש ערך לחיים בכל מצב, ולו גם החמור ביותר. על כך גם כתבתי שירים רבים (אני משורר "ותיק", שספרי (העשירי והאחרון, "אסיף היובל" יצא בספרית פועלים לפני כשנתים, והוא מסכם את כתיבתי השירית במרוצת יובל השנים). חיזקו ואימצו!
(26) מדמוני יהודה, 9/5/2010 14:50
ניתוק מכשירים
בס"ד לגברת היקרה שלום א, אין להאשים את הרופאים הם עושים את תפקידם לא צריך לדון אותם את גברתי מדברת מתוך כעס ולא רואה מסביבך דברים קשים אני אומר זה לא משנה מה הרופא עושה יש לפניו הרבה עבודה כולנו תחת פיקודיו רק שאנו רואים את הצד הקרוב אלינו קרה מיקרה,אנחנו ההורים נתפלל על מה שקרה לנו (ברוחניות- בתת מודע התפילה מתקבלת)אנחנו לא בחרנו את הילדים שלנו ולא הילדים בחרו את ההורים נגזר עלנו לחיות ביחד בעל קורחנו אנחנו חיים בעל קורחנו אנחנו מתים ובעל קורחנו אנחנו עתידים לתת דין וחשבון לפני מלך מלכיי המלכים . את ובעלך ברוחניות בתת מודע(בחשיבה חיובית)תבקשו רחמים על הילדה. שבעלך יטול ידים לפני החשיבה החיובית יד ימין ויד שמול עם נטלה ויברך ברוך אתה......על נטילת ידים אחרי הברכה יחבר יד ימין ביד שמול לא בתוך יד שמול אצבע על אצבע אמה על אמה וכן הלאה לא לדבר עם אף אחד ללכת ישר לילדה עם האגודל לעסות את המצח ממרכז המצח לצדדים ולאחר מכן עם הידיים "ויאמר אנא אל נא רפא נא לה פעמיים בהראות לה נועם זיווך אז תתחזק ותתרפא והיתה לך שפחת עולם" .להגיד את שם הילדה בת שם אמא רפאה שלמה ב"ה ותראו ניסים וניפלאות ב"ה ולא לחזור על מה שעשתם רופא הרופאים בורא עולם הוא נותן נשמה ורק הוא רשאי לעשות בה מה שהוא רוצה לאחר מכן לתת צדקה לבית כנסת איפה שאתם רוצים פעמיים (חי) 18 18 =36 -3 6 = תשע - אמת= תשע " צדקה תציל מוות" לא לנתק מכשירים בשום אופן . לחיים- טובים ולשלום. כול מה שקורה סביבם זה נותן לכם נחת רוח ושמחה שיש תקווה ויש השגחה פרטית על נשמה ונשמה שיורדת לעולם שלנו בחשיבה חיובית להגיד זה לא קורה הילדה לא צמח היא קמה ומשתחררת מבית החולים הביתה. הגוף יודע לשרוד הוא צריך רק דחיפה קלה התאונה היתה סיבה למנוחת הגוף ולהיתחזקותו מחר הדוקטור יגיד נס רפואי תשמרו את זה בלב שלכם לא לזלזל יש השגחה פרטית ב"ה לחשוב רק טוב על עם ישראל ר פ ו א ה ש ל מ ה אמן יהי רצון.
(25) נח גיל, 9/5/2010 14:38
אין מילים
זו לא רק נחמה. זהו סיפור עם מוסר השכל ענק: "אלוקי! נשמה שנתת בי טהורה היא... ואתה עתיד ליטלה ממני לעתיד לבוא". רק הקב"ה הוא המחליט, מתי לקחת אליו את הנשמה. הניסיון שלנו לעיתים גדול אבל השכר של העמידה על מוסר היהדות גדול הרבה יותר. חוץ מזה מי קבע, ש"אין תקווה"? הרופאים?! לא! א6ין תקווה לדברי מי, שהיום הוא כאן ומחר הוא שם. רק הקב"ה מחליט וכבר אירעו ניסים גלוים גם בעניין זה. חיזקו ואימצו!
(24) מלכה, 9/5/2010 14:30
החלטה אמיצה
קודם כל - חיבוק :) כל דברייך אמת וצדק ! מי אנו שנקבע מתי זמנה של נשמה לשוב אל בוראה. אין אנו מחליטים לא על רדתה של נשמה לעולם ולא על סופה. גם בתנו היתה מונשמת ומלאת צינורות ניקוז וכו' וכו' , עד שחיבק אותה ה' אליו בחזרה בהיותה בת פחות מחודש. היא שבה אל ה' ביום ה-24 לחייה. כ"ד ימים היא חייתה בעולם הזה, ולימדה אותנו שיעורים שבלעדיה היינו חסרים עד היום. זה שהיא נפטרה דוקא ביום "כד" אמר לנו שהיא מילאה את כדהּ בעולמה, ועוד יותר מזה לימדה אותנו שגם אנחנו כמו כַּד, אנו כלי שמשימתנו למלא את החלל שבתוכנו . כך שגם תינוקת שחייתה כ"ד ימים כבר עשתה תיקון גדול בהבנה שלנו את ערך החיים. חיזקו ואימצו ! עשירים אתם ! המון כוחות, בריאות איתנה ושמחת לבב מלכה -
(23) אני, 9/5/2010 14:09
מרגש
צודקת,לא לנתק מהמכשירים!
(22) פנינה, 9/5/2010 14:07
חייה של ביתי
ריגשת אותי מאד בכתבה, תהיו חזקים
(21) גלי, 9/5/2010 13:42
עצוב לקרוא. אמונתך מחזקת כל-כך!
אי אפשר לקרוא כתבה זו בלי לדמוע. מחקרים שפורסמו לאחרונה על צמחים מראים תגובתיות בדרגות שונות לנאמר להם (יש דירוג שונה). מוסיקה, קולות של אנשים מוכרים משפיעים במשהו על המוח ובאופן מצטבר (מבלי להשלות איש) עשויים להוביל לשיפור. המוח לא מת לגמרי במצב של צמח. והזנתו במידע, מוסיקה וקולות משמחים משנה את מצבו. גם פיזיותרפיה ותנועה עשויים לשפר זרימת דם למוח. מחקרים (דר' ברני סיגל, בני הזוג סימונטון ועוד) מראים שאף לתפילות יש כוח (קראי את הספר "הסוד" של רונדה בריאן וכן צפי בסרט שלה הניתן להורדה באינטרנט.מתפללים להחלמתה!
(20) אורה, 9/5/2010 13:28
חיזוק
השם יחזק אותכם וישמרכם ויבואו עליכם בשורות טובות -אמן
(19) אנונימי, 9/5/2010 13:27
תגובה לכתבה : ערך החיים של בתי
מבקשת להעביר לכותבת את התרגשותי הרבה מכל מילה שהיא כתבה, רוצה לומר לה שתמיד תשמור על האמונה החזקה שמלווה אותה, וכמובן מבקשת גם לדעת, במידה וזה אפשרי מה שלום ביתה הקטנה? תודה על המילים המחזקות שהיא כתבה בברכת ימים טובים של אמונה וחיבור לנשמה בברכה בתיה
(18) אנונימי, 9/5/2010 13:24
יישר כוח על דברייך האמיצים,הנבונים ובעלי המשמעות. בתקווה שגם אחרים (אנשי הרפואה יטיבו לראות כמוך). חזקי ואמצי
(17) אנונימי, 9/5/2010 13:10
אשרכם ישראל!
אשרכם ישראל! ש-ה' יעזור! עד כמה זה נכון... הייתה לי חברה שנפטרה וגם עליה אמרו שאפסו הסיכויים וכדאי לנתק אותה ממכשיר ההנשמה אך הוריה לא הסכימו..ובצדק!כל דקה בחיים חשובה ואפשר להספיק לעשות בה משו..
(16) תמר בן שושן, 9/5/2010 13:09
תרומת איברים
לפני כשבועים חברתי הייתה באותה סיטואציה כמוך ממש , ולאחר בגיקה גרעיני המוח שהוגדר בנה כמוות קליני סופי , הושיבו את המשפחה עם פרופסור שטינברג שהוא גם רב והממונה על התיקה של הדבר , ולבסוףהוחלט על תרומת איברים , זוהי החלטה שאני לא הייתי רוצה להתנסות בה, ברם לפעמים נדמה כי גם במוות יש תפקיד, אבל אני מצדיעה לך על עמידתך והחשוב מכל שאת תהי שלמה עם זה
(15) , 9/5/2010 13:09
כל הכבוד
אני קוראת את הכתבה בכאב גדול ואכן קשה לנו להבין את הכאב שאת חשה ומבינה. אני חושבת שזה מעשה גבורה לא לגזול את חיי ביתך חזקי ואמצי . בשורות טובות
(14) פרץ מיכל, 9/5/2010 12:58
המתת חסד
רק לבורא עולם יש את הזכות לקחת נשמה מהעולם הזה יש להתפלל ולקוות שהשם רחום וחנון יפקח את עיניה ויבריא אותה
(13) אלי מואס, 9/5/2010 12:54
רציתי שהוא יחיה גם באנשים אחרים
זאת היה תגובתה של האלמנה כשקיבלה את ההחלטה לתרום את אבריו של ד.ש בעלה . כשהרופאים הודיעו לה את מצב בעלה היא לא הסיסה לרגע ועשתה את המעשה האציל והסכימה לנתק אותו ממכונת ההנשמה ובכך היצילה 8 אנשים . אני מושתל הלב .גם אחרי 8 שנים מיום ההשתלה אני לא שוכח לרגע שלצד השמחה שלי יש הרבה עצב לאחרים. ליבי איתך
(12) אלברט אמלארד, 9/5/2010 12:49
ערך החיים
אין כאב גדול יותר לאבד אדם יקר ,ובכל זאת רק בידי אלוקים ההחלטה לקיומו של אדם יקר לכשעצמו.
(11) תהלה, 9/5/2010 12:35
מרגש, אם תתני לנו את השם נוכל להתפלל עליה
ולהוסיף חסדים, אנשי אמונה!
(10) ליאת, 9/5/2010 12:24
קראתי את המאמר שלך כמעט מבלי למצמץ. לצערי הרב, גם אני עברתי ועדיין עוברת הרבה עם אחת מבנותיי. אחת מבנותיי מרגע שהיא נולדה היא היתה בפגיה ואחרי זה אושפזה בבית חולים בירושלים (אנחנו מאזור המרכז)עד גיל שנתיים. היה לה קנולה וגסטרו (אני מקווה בשבילך שאת לא יודעת מה זה). היא אמנם היתה ילדה רגילה ותפקדה פחות או יותר נורמלי (עד כמה שהיה ניתן) אבל היו לה עליות וירידות מבחינה רפואית ואשפוזים חוזרים ונישנים שבשני מקרים קראו לנו כדי להיפרד ממנה. אנחנו כמובן נאבקנו בשבילה/עבורה על כל דקה וכל שניה כדי שהיא תרוויח את המושג הזה שנקרא "לחיות". בגיל שנתיים היא שוחררה תודה לאל, הביתה. אבל היא שוחררה עם מכשיר הנשמה וכל הציוד הרפואי של הקנולה והגסטרו (אני שוב מקווה בשבילך שאת לא מבינה בזה) היתה לנו פיליפינית בבית שטיפלה בילדה במשך שנה שלמה. אחרי שנה, כלומר בגיל 3, הוצאנו לה את הקנולה ובגיל 3 וחצי הוצאנו לה את הגסטרו. היום היא ילדה רגילה לכל דבר תודה לאל, אבל עדיין היא עוברת ניתוחים כל חצי שנה (ליישור עמוד השדרה). עכשיו... את בטח שואלת.. למה אני מספרת לך את כל זה? אז.. אני יודעת שבמקרים כאלה אין לך כח לשמוע אף אחד. ובמיוחד לא סיפורים ונחמות של אנשים אחרים. אני יודעת. אני הייתי בתסריט הזה ולצערי אני עדיין בתסריט הזה- כל חצי שנה! אבל למרות הכל הרגשתי שאני חייבת לשלוח לך חיבוק אחד גדול, ענק. ממני אלייך. זה לא קל. זה קשה. קשה מאוד! אני יודעת. קראו לי פעמיים להפרד מהילדה שלי. ישבתי לילות כימים ליד המיטה שלה בכל מיני בתי חולים בארץ (עין כרם, שערי צדק, אלין, פגיה בשניידר, דנה-איכילוב). אני יודעת איך זה מרגיש. אתה כועס על כל העולם. הרופאים אמרו לי שאין סיכוי שהילדה הזאת תחיה. והנה- היא היום בת 5 וחצי בגן חובה. אני יודעת שזה לא מעודד אותך אבל כשקראתי את זה לא יכולתי להשאר אדישה והרגשתי צורך לשלוח לך תגובה... אני לא אגיד לך "תהיי חזקה" כי.. מותר להיות חלשים. ומותר ליפול בשלב מסויים. את בנאדם. מותר לך. אבל.. אל תפסיקי להתפלל. אל תפסיקי לבקש. יש אלוקים בשמיים. הוא שומע. כן. גם אם נדמה שלא- הוא שומע! תצעקי! כן. תצעקי אליו! תתבעי ממנו את החיים שמגיע לבת שלך! מגיע גם לה לטעום את טעם החיים! לסיום- אני רוצה להתפלל לרפואתה ולכן אני אשמח לקבל למייל שלי את שמה. חיבוק ענק ממני אליכם. ליאת.
(9) , 9/5/2010 12:18
שיהיה לכם הרבה כח ותרגישו אותה עימכם גם אם היא לא מתקשרת פיזית צדיקים קרויים חיים
(8) לחייני אסנת, 9/5/2010 12:18
ערך החיים
אני באופן אישי חושת אחרת אבל כל כך התרגשתי מהדברים מהזווית שלך כאמא אני מחזקת את ידיכם כי זהו מצב לא קל בכללאפילו קשה מאוד רגשית ופיזית.אבל אהבתי את עניין מתן האפשרות לתת לאחרים לעשות מעשים של חסד להגיע ולבקר לעודד אתכם ההורים .כמה קשה לראות ילד שלנו סובל...
(7) סימה, 9/5/2010 12:16
התרגשתי
ריגשת אותי עד דמעות, אני לא אישה דתיה אך בהחלט נושאת את עיניי לבורא עולם. יש המון חוזק ועוצמה במילים שלך,הייתי שמחה לחבק אותך אם היית מרשה לי.
(6) אנונימי, 9/5/2010 12:13
קראתי את מאמרך בעיון ואני רוצה להתלבט יחד איתך . יש לי חברה הנמצאת באותו מצב בו נמצאת ביתך. הסיבה - חיידק הפרה המשוגעת הגיע עד למוחה. היא מחוסרת הכרה כמעט חצי שנה וברור לכולם שלא ניתן לעשות מאומה. הזכרת את המקורות, לדעתי חיים המוארכים בצורה מלאכותית אינם חיים. מה היה קורה לפני 100 שנים. ברור לי שחברתי לא הייתה נשארת בחיים, התקדמות הטכנולוגיה הביאה לדעתי למצב שבו לא מאפשרים לאדם להחזיר את נשמתו לבורא
(5) קארין, 9/5/2010 12:04
הכותבת ממש נגעה לליבי, אני מאחלת רפואה שלמה מכל הלב והלוואי ויהיה נס ובעזרת ה' הילדה תתעורר!!!! אמן כן יהי רצון!!! תהיי חזקה!! כל הכבוד לך על האומץ!!!
(4) , 9/5/2010 12:04
ערך החיים של בתי
חזקי ואמצי ואל תוותרי רק הקב"ה מליט החלטות מהסוג הזה ישועת ה' כהרף עין אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים
(3) אנונימי, 9/5/2010 11:52
הייתי בדיוק באותה סיטואציה עם בני כתוצאה מחנק, אחרי כמה ימי יסורים הבנו שהוא מת מוות מוחי, לאחר יממה ללא מכשירים הודיעו לנו מבית החולים שהוא נפטר, לדעתי זה סבל מיותר הן לחולה והן למשפחה להשאיר ילד במצוות של מוות מוחי , עם כל הקושי בדבר.
(2) שרית, 9/5/2010 11:44
איזו צמרמורת.....
איזו מחשבה....פשוט גדולה...המון חיזוקים ואמן שיקרה הנס.
(1) אנונימי, 9/5/2010 11:39
שטויות!!!!
כשאדם הוא צמח, זה סבל לכולם, ואין לכך שום ערך, אלא אם כן יש סיכוי שיתעורר