לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הגרמנים הנחמדים

הגרמנים הנחמדים

הגיגים לאחר ביקור עם אבי, ניצול השואה, בקונסוליה הגרמנית.

מאת

אבי הגיע לגיל שהוא כבר לא נוהג למרחקים ארוכים. הוא נוסע בשמחה כמה רחובות עד לבנק או למכולת, אבל מעבר לזה, הוא משאיר את ההגה לאחרים. לא מזמן, באחד מהמקרים האלה, הוא ביקש ממני להתלוות אליו אל הקונסוליה הגרמנית שבמרכז העיר מיאמי בה הוא מתגורר. עזרתי לו להיכנס לרכב ויצאנו יחד למסע הקטן.

כשהגענו למקום, הורדתי אותו מתחת לבניין כדי שהוא לא יצטרך ללכת יותר מידי. לפני שנסעתי להחנות את המכונית, הזכרתי לו לעלות לקומה ה-22, ושניפגש שם בעוד כמה דקות.

במגרש החניה העירוני הקרוב, היה צריך לשלם תשלום מוגזם של 6$ לשלוש השעות הראשונות, אפילו אם חונים בו רק חצי שעה - כמו שאנחנו היינו אמורים לחנות. ציינתי לעצמי שכשאחזור למכונית, אתן את הכרטיס עם הזמן הנותר למישהו אחר כדי להניח על החלון. למה לתת לעירייה לסחוט שני אנשים אם אפשר למנוע את זה?

כשנכנסתי לבניין, אמרתי לשומר שאני צריך להגיע לקונסוליה, והוא ליווה אותי אל המעלית, הקיש קוד ולחץ על הקומה ה-18.

"הקונסוליה לא נמצאת בקומה 22?" שאלתי אותו.

לאיזו קונסוליה אתה צריך להגיע?"

"לגרמנית", עניתי.

"אה", ואז הוא הקיש קוד חדש ולחץ על קומה 22.

כשדלתות המעלית נפתחו בקומה ה-18 יכולתי להבחין בתמונה פנוראמית גדולה של ישראל על הקיר. שיערתי שהכיפה שעל ראשי גרמה להנחה השגויה. מישהו שהיה איתי במעלית ציין את האירוניה בכך שהקונסוליות הישראלית והגרמנית נמצאות באותו בניין. "כן", הגבתי, "עברנו דרך ארוכה, לא?".

הצטרפתי אל אבי וחיכינו בחדר ההמתנה הקטן והנקי, שהנשים מאחורי מחיצות הזכוכית יעשו את עבודתן הבירוקראטית. כעבור 15 דקות הוכרז ברמקול, "מר נייטינגייל, חדר 1". פתחתי את הדלת עבור אבי, והוא פנה אל הגרמנייה הבלונדינית הצעירה, "זה הבן שלי. הוא יכול להצטרף אליי?"

החיוך שלה העיד על תשובתה. היא החליקה את המסמך מתחת למחיצת הזכוכית, על מגש מתכת דמוי קופה, לחתימתו. מדובר היה בטופס שמוכיח שהוא עדיין חי, ולכן זכאי לפיצויי מלחמה מהממשלה הגרמנית שלאחר השואה.

כל העסק לא נמשך יותר מדקה, אבל ברגעים בהם ישבתי ליד אבי במשך אותו תהליך שגרתי, לא יכולתי שלא להבחין כמה מוזר וסוריאליסטי כל העניין. מולנו יושבת גרמניה צעירה וחביבה, שמסייעת לאבי בנעימות ואדיבות לקבל את התגמולים מהממשלה הגרמנית. במחשבתי הצבתי מולה את היחס הברוטאלי והנורא שהוא סבל מאבותיה לפני למעלה מ-60 שנה. תהיתי אם אבא שלי קולט את האירוניה שבכך, אבל לא יכולתי לאזור אומץ ולשאול.

עברנו דרך ארוכה, לא?

אין בי כל שנאה כלפי הצעירה הזאת, ואני גם לא חושב שסבא שלה היה קשור במשהו ליחס שאבי קיבל או לרצח הוריו. העם הגרמני נושא באחריות מועטה אם בכלל וכבר הביע חרטה על עברו, שלא כמו הקמבודים, הסובייטים או אומות רבות אחרות שביצעו זוועות דומות אולם טאטאו אותן מתחת לשטיח. פשוט... ובכן, אני חושב שהשיחה הקצרצרה שלי עם הבנאדם במעלית מסכמת את הכל: עברנו דרך ארוכה, לא?

יצאנו מהבניין ואני ביקשתי מאבא שלי להמתין בלובי עד שאביא את הרכב. בחניון זכרתי מה שהבטחתי לעצמי, וחיפשתי מישהו שיוכל לקבל את כרטיס החנייה שלי. מצאתי זוג תיירים שנראו נבוכים משום שהם הכניסו למדחן שלושה דולר, אולם לא קיבלו שום כרטיס וגם לא עודף.

נתתי להם את הכרטיס שלי והם הרעיפו עליי תודות. על פי המראה והמבטא שלהם, יכולתי לדעת שהם גרמנים.

10/4/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 15 תגובות ב-14 דיונים

(14) אוראור, 3/12/2016 17:45

עם כל הכבוד לכבוד הרב - אסור לנו להאמין ל"נחמדות" של הגרמנים

הארורים - הרי נחמדות כזאת הייתה בדיוק לפני השואה: הגרמנים לכאורה הראו ליהודים פנים שוחקות או מחייכות - ואחר כך שחטו אותם ללא רחם. כבוד הרב - לפעמים מי שמחייך אליך - דווקא הוא יוציא אותך מכליך. יצא לך פעם לראות אדם שקודם מחייך אליך ואחר כך עושה פרצוף חמור? אם כן - נכון שזה מעצבן ומרגיז? אז כבוד הרב צריך להבין שככה בדיוק היו הגרמנים - לא הייתה להם בעיה לחייך ולדבר יפה - חיוך ומילים יפות לא עולים כסף או דורשים מאמץ - אבל אחרי שהם דיברו בלשון חלקה - הם דיברו על יהודים סרה - בפנים או מאחורי הגב. אז בקיצור: כבוד הרב - אל תיפול במלכודת הדבש הזאת.

(13) אסתר, 9/5/2011 09:29

העם הגרמני נושא באחריות מועטה?!!

הרב נותן מחילה גורפת לעם הגרמני ללא כל בסיס. העם הגרמני אחראי במיוחד על השואה. לוליא העם הגרמני, קרוב לוודאי שלא היתה מתרחשת. כלל.עליית היטלר לשילטון היתה בבחירה חוקית. שיתוף הפעולה של העם היה גורף. שאלות רבות ותשובות ניתנות לגבי תכונות העם הגרמני שהיו חלק ממסע ההרג הנורא.כידוע מצעדי המוות בהם הובלו היהודים עם נפילת גרמניה,היו כדי להמשיך ולחסל. הרי יכלו הגרמנים הנסוגים להימלט וזהו.אכן היו מעטים גיבורים,שהתנגדו למישטר הרצחני בסתר או בגלוי. כזכור יהודי בולגריה ניצלו ברובם,מכיון שהבולגרים הבריחו אותם למקומות שונים. השליט הגרמני כתב לברלין:אין שנאת יהודים בבולגריה." הם בגדו ביהודי מקדוניה,לא ברור מדוע. על כך התנצלו הבולגרים. קיראו נא את ספור הגבורה ואהבת האדם של הבישוף וראש העיר באי זאקינטוס ביוון, אשר הצילו יהודי האי,כאשר היו רעבים והגרמנים ניסו לפתותם באוכל. הם לא הגירו אף לא יהודי אחד. על כן היזהר נא בדבריך.

אנונימי, 9/5/2011 09:37

הנה הקישור למאמר על סיפורה המדהים של יהדות זקינטוס

http://www.aish.co.il/ci/n/112697369.html

(12) יוסי רוזנטל, 6/3/2011 11:51

גרמניה/ישראל

קראתי על המפגש בין היהודי הקשיש יוצאי השואה ובנו עם הגרמניה בקונסולחה הגרמנית. אני לצערי נפגשתי עם המדינה היהודית שגזלה את הפיצויים מניצולי השואה וגם אחרי 60 שנה אינה מוכנה לתת אותם בחזרה. יחי הפתרון הביולוגי. חרפה!!

(11) אנונימי, 19/4/2010 14:21

המכונה הגרמנית היתה יעילה לפני שנים והיא יעילה גם היום!

אין סיבה לכעוס על הדור הגרמני החדש, הם לא אשמים והממשל הגרמני גם מביע חרטה ומשלם את הפיצויים עד הגרוש האחרון ומנסים להיות הכי טובים ולבביים עם העם היהודי. זה שזה כבר לא עוזר לאלו שעברו על בשרם את השואה, זה כבר סיפור אחר...

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub