שאלה
שלום רב,
אשתי ואני הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים ילדים. אין לנו שום כמיהה לילדים, ונראה שלאף אחד מאיתנו אין רגשות הוריים. אנחנו יודעים שחשוב להמשיך את הדורות ושלפי התורה יש "לפרות ולרבות", ולא נוח לנו עם דחיית המסורת וההלכה בעניין זה. אבל לעומת זאת, אנו ממש דואגים בעניין אופי ההורות שלנו, אם יהיו לנו ילדים. אשתי גדלה בבית ללא גילויי חיבה אמיתיים מצד הוריה (בלי ספק, אחת הסיבות לכך היא שאמה הייתה עסוקה מדי בגידול שאר הילדים במשפחה לבדה), והרקע שממנו באה עדיין גורם לה לבעיות רגשיות. איננו רוצים לעשות זאת לילדינו.
מה דעתך?
שלך,
מ.ז.
תשובה:
דאגותיכם והיסוסיכם בנוגע להקמת משפחה מובנים לחלוטין, בהתחשב במה שאתה מתאר כהעדר רגשות הוריים מצדכם, וברקע המשפחתי של רעייתך, שהיה רחוק ממטפח ומספק מבחינה רגשית.
בלי ספק, ניתן לטעון שילדים להורים מתעללים ימשיכו ויתעללו אף הם בילדיהם. עם זאת, גם אם סביר להניח שכך יקרה, אין הדבר חקוק בסלע.
המאפיין העיקרי של המין האנושי הוא בחירה חופשית, היכולת לבחור את תגובותינו בלי להתחשב בניסיון העבר.
המאפיין העיקרי של המין האנושי הוא בחירה חופשית, היכולת לבחור את תגובותינו בלי להתחשב בניסיון העבר. לכולנו יש יכולת לשבור דפוסים מהעבר. למעשה, יש מקרים רבים מאוד שבהם אנשים שסבלו בגלל הורים לא ראויים, מפצים על חסר זה בחייהם באמצעות עירנות גבוהה יותר לצרכי ילדיהם.
מודעות יכולה להעלות תגובות מכוונות וממוקדות שיכולות לשנות את המקום הפגוע בנו ולהפוך אותו לבריא. לפיכך, "טיפוח" ראוי או בלתי ראוי לא בהכרח יכתיב או יקבע את תנאי קיומנו. אנחנו לא עכברים במעבדת ניסויים, מותנים ומתוכנתים, שבחירותיהם הינן חסרות משמעות.
ריטה, זמרת אופרה בתחילת קריירה מבטיחה, בילתה ערב שבת בביתנו, בסעודת שבת. כשסיפרה לנו על חתונתה המתקרבת, שיתפה אותנו בהחלטתה שלא להביא ילדים לעולם. היא סיפרה שאמה סבלה ממחלה משתקת בחינה נפשית, ונעדרה מחייה של ריטה בשנים שבהן התעצבה דמותה. ריטה, בחששה מפני גורם גנטי המעורב בכך, לא רצתה להעביר לדור הבא נטל רגשי בעייתי שכזה.
הבטתי בצעירה המוכשרת, המבריקה והמקסימה הזאת, ולא יכולתי להתאפק מלשאול את השאלה הברורה: במבט לאחור, בהתייחס להורות הבעייתית של אמה, האם היא הייתה מעדיפה שלא להיוולד? ואילו אמה הייתה בוחרת שלא להביא ילדים לעולם, האם זה היה הדבר הנכון?
גיסי, מרצה ללימוד משפטים, הציג את השאלה הבאה בשיעור אתיקה: "פרוצה היושבת בכלא, וסובלת ממחלת מין, נכנסה להריון. האב הוא אלכוהוליסט חסר תקנה. האם תמליצו על הפלה?"
הכיתה החליטה פה אחד שהפלה היא הפיתרון הרצוי במקרה זה. ואז הודיע להם פרופ' טוורסקי שפסק הדין שלהם היה הורג את בטהובן.
ברור וידוע שרק הקב"ה, בחוכמתו העמוקה מני ים, יכול להבין מדוע דברים מתרחשים כהווייתם. ברור, שאם אנו נכתוב את התסריט, יוולדו ילדים דווקא לכל הזוגות שמשתוקקים לכך ומשקיעים בכך מאמצים כה רבים. מובן, שכאשר הדבר אינו מתרחש, כמו במקרה של עקרות של אחד מבני הזוג, מחליט הקב"ה שהמתנות והכשרונות של אנשים אלה יבואו לידי ביטוי בדרכים אחרות. ברור כשמש כי לאדון העולם יש תוכנית אחרת בנוגע לתרומה שיתרמו אנשים אלה לעולם.
רגשות הוריים שלא היו ידועים להם עד אז, התגלו והבריקו פתאום.
אתה מדבר על היעדרם של רגשות הוריים. יש משפחות רבות שבהן לא נהה הלב אחרי ילדים, ולא היה כל רצון להביא אותם, אך עצם הבאתם לעולם שינתה את פני התמונה. רגשות הוריים שלא היו ידועים להם עד אז, התגלו והתפרצו פתאום.
בחברה נרקסיסטית כמו שלנו, חשוב לומר, בכנות ובאובייקטיביות, את האמת. בהתחשב ברוח זמננו, קל לתרץ את הרצון לחיות חיים ללא עול, חיים שבהם אנו חופשיים להתמקד בעצמנו – כנטייה אלטרואיסטית ואידיאליסטית הנובעת מחשש מפני העדרם של כישורים ויכולות מתאימות. התרבות שבה אנו חיים מרוכזת מאוד ב"עצמי". מה שמפריע לנו מעיסוקנו בעצמנו נחשב לנטל, לדבר שיש להתעלם ממנו.
אכן כן, הורות היא תפקיד מאתגר ותובעני. היא מצריכה זמן רב, מרץ, ואנרגיה רגשית. כשזוג הופך למשפחה, החיים משתנים באופן דרמטי ודורשים שינויים רבים. בלי ספק, יש זוגות חופשיים מכל עול ש"נהנים" מהססטוס-קוו, ואינם רוצים לזעזע את אמות הסיפים של עולמם הנוח. יש כאלה שיטענו את טענת פיצוץ האוכלוסין, ויאמרו שאינם רוצים להביא ילדים מסיבות אקולוגיות. במקרה זה, הם יכולים לבחון את כנות עמדתם אם יבדקו את אופציית האימוץ. יש ילדים רבים שכבר הובאו לעולם וייהנו לזכות בבית מטפח ואוהב.
שואל השאלה חש, ובצדק, שכאשר יהודי בוחר במכוון שלא להביא ילדים, אין הדבר תואם את מסורתנו (למעט מקרים של בעיות הנוגעות לבריאות הנפש או הגוף, שבר סמכא בתורה יזהה כמוצדקות). לא קשה לראות שבסדר הדברים הטבעי, ההתרבות היא חובה ראויה. יתרה מזו, ההיגיון והצדק מורים שיש להעביר הלאה את הפריבלגיות והנאות החיים שניתנו לנו כמתנה, והופקדו בידינו כדי שנעבירן לדורות הבאים.
לגיטימי לדאוג באשר לתפקידנו העצום כהורים. זה מזכיר לי סיפור על קהילה יהודית, שהרב הזקן שלה נפטר, ואנשי הקהילה ביקשו מתלמיד חכם צעיר ומוכשר, לשרת בתפקידו. הבחור סירב בנימוס, בטענה שהוא צעיר ולא מנוסה. יתר על כן, המחשבה שהוא עלול להטעות את הקהילה בעצה בלתי ראויה שניתנה בגלל שיפוט שגוי, הבהילה אותו מאוד.
אנשי העיר, משוכנעים בכישוריו המבריקים ובחוסן מוסריותו, עמדו על כך שהוא מועמד ראוי לתפקיד. בשל סירובו, הם החליטו להביא את העניין לבירור בפני רבה הנערץ של קהילה סמוכה. הרב שמע את טענות הקהילה, ואז הקשיב למועמד הצעיר שביטא את פחדיו מפני מילוי בלתי נאות של תפקידו העצום.
החכם פנה אל הצעיר ושאל אותו בענייניות: "האם היית מעדיף שהמישרה תינתן לאדם שאינו חש עול כבד כל-כך ותחושת אחריות רבה כל-כך כלפי התפקיד?"
ההימנעות וההיסוס הנובעים מההבנה שהורות היא משימה עצומה, הם בעצם אלו שמכשירים את הזוג הזה להיות הורים, יותר מאלו שאין להם כל פקפוקים בעניין. בה בעת, עליהם לדעת שכל מה שעלינו לעשות הוא לזרום עם החיים, לעשות את המיטב, ולהתפלל לעזרה אלוקית שתבוא, ובשפע.
(12) רציונאלי בשטח, 11/11/2015 08:48
קצת עובדות
אם כותבים משהו לפחות תבדקו שזה נכון... בטהובן נולד למשפחה מבוססת ואצילה. גם ם יכול לצאת אדם כבטהובן מפרוצה ושיכור- הסיכוי לכן הוא כמעט אפסי. לא שאני בעד הפלות, אבל לפעמים אומללות חיים מתמשכת גרועה גם היא (וזו לצערנו מנת חלקם של לא מעט ילדים שנולדים למציאות של עוני ואלימות) מתוך ויקיפדיה: בטהובן נולד בעיר בון בנסיכות קלן (כיום בשטח גרמניה), ליוהאן (1740–1792) ומגדלנה (1744–1787) ואן בטהובן. ידוע כי בטהובן הוטבל ב-17 בדצמבר, וכי משפחתו חגגה את יום הולדתו ב-16 בדצמבר. יוהאן ואן בטהובן היה בנו של מוזיקאי פלמי (בלגיה של ימינו) בשם לודווייק (Lodewijk) ואן בטהובן. בטהובן הנכד נקרא על שם סבו (לודוויג הוא המקבילה הגרמנית של לודווייק בפלמית). הסב, לודווייק ואן בטהובן (1712–1773), היה זמר הבס בחצר נסיכות קלן, והפך ברבות הימים לקאפלמייסטר של המקום. בנו יוהאן, שעבד כטנור באותו מקום, גם נתן שיעורים בפסנתר וכינור כדי להשלים את משכורתו. אביו של בטהובן דאג שילמד מוזיקה מאז שהיה בן חמש, בתקווה שיוכל לסייע בפרנסת המשפחה. בטהובן אכן הראה כישרון מוזיקלי מיוחד והתקדם במהירות בלימודיו, וכך מורו המוזיקלי הראשון של בטהובן היה אביו. האב, שהיה נגן בתזמורת הדוכס, היה מורה קשוח ובלתי צפוי - הוא נהג לצוות עליו לבלות כל היום בחדרו ולהתאמן בנגינה.
אנונימי, 16/5/2017 15:28
אז מתוך ויקיפדיה...
"האב, שהיה נגן בתזמורת הדוכס" - זה לא אומר שהיה אציל או מבוסס.
כמו כן: " בגלל האלכוהוליזם המחמיר של אביו, גם נאלץ לגדל ולפרנס את שני אחיו הצעירים"
וגם: "אחת היה האב שב עם חברו המורה לביתו באמצע הלילה, כשהם שתויים לחלוטין, וגורר את לודוויג הצעיר מחוץ למיטתו כדי שינגן לפניהם עד שיירדמו. למרבה הפלא, השניים לא השניאו על בטהובן את הנגינה - אדרבא, המוזיקה היא שהמציאה לילד מקום מפלט ממכאוביו"
(11) דבורה, 20/8/2014 10:22
כמה מילים...
לא מוטל עלינו להביא ילדים כדי שידאגו לנו ברבות הימים... עלינו לעשות את ציווי הבורא בתמימות ולהאמייייין שאם אלוקים בחר להפקיד את הילד הזה! בידיים שלי!! אז אני האדם הכי טוב בשביל לגדל אותו...! ואגב, כדאי לחשוב טוב כי בעתיד עלולים להצטער על החלטות שכאלו אלא שלפעמים מאוחר מידי וחבל!
(10) אור, 20/8/2014 05:34
ולא תזיק גם קצת עין טובה כלפי ההורים
האמנם לא היה שום יחס אוהב מצד אותה אם שהיתה עסוקה בגידול שאר הילדים?? או שפשוט מתמקדים בקושי ובחיסרון והטוב נראה ברור מאליו. ואכן הגיע הזמן שדורנו יקח אחריות על הבחירות שלו ויפסיק להאשים את ההורים בכל התנהלות שלילית של עצמו.
(9) אנונימי, 1/9/2010 18:59
בתור חד הורית עם ילד כשחיפשתי גבר שיהיה מספיק ראוי לגדל ילד...
חיפשתי דווקא אחד שבעיקרון לא מעוניין בילד ששיך ביולוגית לאשה, חיכיתי שנים עד שאבא של ילדי (לא ביולוגית, אבל האמיתי) ובעלי היקר יתיאש קצת מנושא השידוכים והוא רצה אותי ואת הילד בסופו של דבר. כי מי שלא רוצה ילד מתוך אחריות הוא זה שראוי לגדל ילדים. הוא מבין במה זה כרוך. תודה לה'.
(8) אנונימי, 10/1/2010 10:33
האם להביא ילד לעולם ?
לדעתי, זו באמת בחירה חופשית, אך אם הזוג יעמיק בעניין תהיה לו דרך וסיבה חדשים לאהוב יצור נפלא או שניים, לתת להם מעץ החיים. מי ייתן והזוג יתעשט ויחליט פתאום לנסות להביא ילדים לעולם. זו שמחה בפני עצמה למרות ההתמודדות.
(7) רוויטל, 5/1/2010 19:21
ליבי ליבי על הטועים והאומללים
זוג יקר ומבולבל..יפה שחשפתם את לבטיכם לזולת אך איש לא יעזור לכם בהחלטה הזאת..מה שאני יכולה לומר לכם כדי להוריד את ספקותיכם בנושא הוא ..תחשבו היטב...א) אין לכם המשכיות ושם בעולם..כמו שנולדתם ככה תמותו עריריים ובלי מטרה לשמה..אם שרשרת הדורות שהביאה אותכם עד הלום הייתה חושבת כמוכם לא הייתם נוצרים...אל תנסו להיות חכמים מידיי....אם אחד מכם ימות לפני השני טרם עת איש לא יגיש לכם אפילו כוס תה שלא לדבר על לשאול בשלומכם,אתם קוטעים את שרשרת הגנים שלכם בגלל פחד מהלא ידוע כאשר נערה בת 16 קוצרת פירות של אושר בלי לחשוב פעמיים כשהיא נכנסת להיריון (אפילו לא רצוי)..בת ה16 הזאת אולי לא תצא לבלות שנה שנתיים ראשונות אבל היא כבר לא תרצה לעשות זאת כי יש לה משהו הרבה יותר חשובבבבבבב בבית...ואתם זוג בוגר שניתן לו גוף על ידי הבורא שלא לדבר על הציווי האלוקי "פרו ורבו" שהיא המצווה הראשונה בתורה,יום אחד כשתכמהו לאהבה אמיתית אולי תאמצו כלב אבל אני יכולה להבטיח לכם שלא הוא זה שיגיש לכם את הכוס תה למיטה כשתהיו זקנים או חולים..הגנטיקה לא ניתנה לכם כדי שתשחקו איתה משחקי "מה יקרה אם" היא ניתנה לכם מתנת חינם עם מטרה..אל תקטעו את השרשרת של משפחתכם ושל העם היהודי שלנו המועט כל כך רק כי אתם דואגים (לעצמכם) אל פחד...האושר מובטח לאמיצים ! (big mama)
נועם, 25/3/2012 00:47
תמותו ערירים ? איזו אפוקליפסה מאיימת ?!
איפה את חיה בדיוק ? מי מגיש תה להורים הקשישים שלי ? יש לי שכנה שבתה היחידה עברה לניו יורק ובעלה מת לפני 3 שנים. אולי הבן שיביאו ימות לפניהם -מת את יודעת ?!
(6) שירה, 29/12/2009 10:23
ל 5
לדעתי זה לא אומץ אלא פחדנות.
(5) אנונימי, 28/12/2009 09:35
אומץ לב
אכן דרוש אומץ לב לבחור לא להביא ילדים לעולם. נועדנו להתרבות ואנו בוחרים בניגוד לייעוד. חבל שבני זוג שמתלבטים לגבי ההורות ומודעים לקושי יבחרו לא להביא ילדים בה בשעה שבני זוג חסרי מצפון מביאים ילדים לעולם ולא תמיד נושאים באחריות לגידולם. אבות שנטשו את בנות זוגם והילד גדל במשפחה חד הורית למרות שאביו הביולוגי חי. אם שאינה מודעת לנפשו של הילד ומגדלת אותו בלי תשומת לב.
(4) , 28/12/2009 09:32
להתנדב !!!!
בשום אופן לא להביא ילדים במצב כזה. גם כך גידול ילדים כרוך בכל כך הרבה פשרות וויתורים , משלב ההריון ועד הקריירה...וההוצאות...כל דבר קטן ישבור אתכם !!!! אני הייתי מציעה לצאת , להתנדב, בבית יתומים או בבית חולים . או אפילו בצער בעלי חיים. את מצוות פרו ורבו תחליפו במצוות גדולות וחשובות לא פחות. יש מספיק ילדים בעולם שזקוקים ליד מלטפת . אני בטוחה שתצאו הרבה יותר ממסופקים . ואולי .....גם יעשה לכם חשק לילדים. בהצלחה !!!!!!
(3) אשת-איש, 27/12/2009 16:45
מאמר מקסים ועמוק
ה' פותח את מעיינות הלב והאהבה ברגע שהתינוק או התינוקת יוצאים אל אוויר העולם.. זה מדהים מה הבכי הראשוני והחסר אונים הזה יכול לעשות לשניכם בלב בנשמה פנימה-אי אפשר לתאר זאת וגם לא במשך כל תשעת חודשי ההריון הקודמים לרגע זה,זה קורה רק כאשר זוכים להגיע לשניה המדהימה והמבורכת הזו בסיעתא דשמיא. זה כמו שזוג מאורס לפתע שוקל מחדש את נישואיו אחד לשני מתוך חשש ופחד איך יתמודדו בנישואין ומה יהיה עליהם.. דווקא החששות מבטאים את ההבנה הנפלאה שלהם שנישואין זו עבודה ומאמץ, אבל בסופו של דבר יווכחו לדעת כי זו העבודה המקסימה ביותר עלי אדמות שהקב"ה העניק לברואיו, ובדיוק אותו דבר גם בהורות...
(2) סיגל, 27/12/2009 12:46
זוג שלא רוצה להוליד ילדים
אני חושבת שצריך להעריך את אומץ הלב להודות בכך. מה עוד שהזוג יודע מה טוב לו ואל לנו לקבוע מה טוב עבורם. באופן אישי אני יכולה להעיד שגם אני גדלתי בתנאים קשים 4 ילדים שההורים עובדים קשה לפרנס ואינם בנימצא .למרות החששות ילדתי 3 ילדים ואין בי צער להיפך אני מאוד קשובה והניסיון חישל אותי והפקתי לקחים . זה לא קל אך נותן המון סיפוק. לסיכום תעשו רק מה שאתם מוצאים לנכון .בלחץ החברתי עצום אך צריך להכיר בעובדה שלא לכולם זה מתאים
(1) אנונימי, 27/12/2009 12:40
גילוי כוחות פנימיים
מאמר יפה. כאשר התינוק של הזוג יגיע לעולם, הקב"ה ייתן להוריו את הרגשות "ההוריים". לפני כן, אין סיבה שיהיו להם רגשות כאלה. זהו דבר שאפשר להבין רק אחרי שהופכים להורים. ילדתי את ביתי הראשונה בגיל די מבוגר, ובמשך ההריון שאלתי את עצמי האם אני בכלל ירגיש קשר לתינוק שיוולד, ואיזה מין אמא אהיה. חברה חכמה אמרה לי שעם התינוק יבואו הרגשות הנוכנים, וכך באמת היה... בסופו של ענין, בכל שלב בחיים, ובכל התפתחות, צריך אמונה בקב"ה שהוא נותן לנו את הכלים והקישורים לכך, אך הכלים יינתנו בדיוק כאשר נזדקק להם ולא לפני. בהצלחה לזוג...