אתם בוודאי מכירים את אמרתו המפורסמת של בנג'מין פרנקלין ש"אין שום דבר בטוח בחיים, מלבד מוות ומיסים". למרות שלא מעט רואי חשבון טוענים שהם יכולים להיפטר מאחד מהאלמנטים הנ"ל, ברור לכל שאת ודאותו של האלמנט השני עדיין לא נמצאה שיטה לסלק.

יש עוד דבר ודאי אחד בחיים, והוא חוסר הודאות. כולנו מתאמצים לשלוט ככל יכולתנו בגורמים השונים בחיינו, אבל למרות שאנחנו נורא רוצים לראות את העולם דרך עדשה של שחור ולבן, אנחנו חיים תחת ספקטרום דומיננטי של אפור.

אנחנו מנסים לאזן את לחצי החיים ולתכנן מהלך פעולות שיוביל אותנו דרך מבוך חיינו הפתלתל. לחצים ודאגות משמעותיים ורבים עומדים מולנו – לכולנו יש לחצים כלכליים, לחצים רפואיים, לחצים משפחתיים, לחצים חברתיים ולחצים תעסוקתיים. אפילו בעלי המזל הטוב ביותר שבינינו אינם פטורים מדאגה, לכל הפחות בתחום אחד מכל הנ"ל.

דת, אמונה באלוקים והמנהגים הנלווים, מעניקים לרבים אי של יציבות בעולם רועד, וליהודים רבים, התורה מספקת את התוכנית המפורטת כיצד לחיות.

חג הסוכות מתקרב. החג מנציח את מסעותיהם של בני ישראל במדבר במשך 40 שנה, ואת כניסתם לארץ המובטחת.

המוטיב הדומיננטי בחג הסוכות, הוא כמובן הסוכה - מבנה ארעי ורופף שאינו בנוי על יסודות עמוקים ויציבים, נוח להעברה, לפירוק ולבנייה מחדש. הסמליות כאן ברורה למדיי. החיים של כל אחד מאיתנו הם מסע זמני. לא משנה עד כמה נאמין שאנחנו שולטים על מה שקורה לנו, בכל זאת כולנו נתונים לשינויים במזג האוויר ובכלכלה, למשל. המחשבה שאנחנו יכולים לשלוט בהווה, שלא נדבר על העתיד, אינה אלא אשליה.

הצוואה

מקס פיינברג היה רופא שיניים משיקגו שנפטר בספטמבר 1986 בגיל 77. פיינברג, בן למהגרים, אדם בעל מוסר עבודה גבוה שהסכים לקבל פציינטים שבעה ימים בשבוע, היה גם יועץ השקעות מנוסה שהרוויח המון כסף. הוא היה גאה ביהדותו וקיווה שנכדיו ימשיכו את מורשתו.

נתיב חייו של מקס לא היה שונה משל יהודים רבים בני דורו. הוא היה יהודי מסורתי, שעשה כמה פשרות בשמירת המצוות (כמו עבודה בשבת) כדי 'להתקדם' בחיים. למרות זאת הוא תמך בכמה בתי כנסת, התרועע בעיקר בחברת יהודים, וגם בנו וגם ביתו נישאו לבני דתם. הוא הניח כנראה שהמסורת יהודית תמשיך ותעבור מאליה גם לבניו ולנכדיו, ומכיוון שלהוריו, סביו והורי סביו היה קשר עמוק ליהדות, לא הייתה למקס סיבה להאמין שנכדיו יהיו שונים.

אולם כשמקס החל להזדקן, וגילה את השפעתם של ההתבוללות הגואה ונישואי התערובת המביאים חורבן על הקהילות היהודיות, הוא התחיל לחשוש. כששמע שנכדו יצא עם נערה לא יהודיה למסיבת סיום הלימודים, זה עורר אותו לפעול ולהוסיף בצוואתו תנאי שמונע בפירוש מנכדים אשר יינשאו ללא יהודיים, שלא התגיירו, לקבל את חלקם בנכסיו הרבים.

בעשרים השנים האחרונות, ארבעה מנכדיו של מקס נישאו לגויים. בסערה של תביעות ותביעות שכנגד בתוך המשפחה, שעסקו בחלוקת הירושה, ניסו חלק מנכדיו של מקס לדחות ולבטל את תנאי הנישואין ליהודים שבצוואה.

תשכחו מהחסכונות, תנו לילדיכם חינוך יהודי טוב

מקס פיינברג טעה בגדול. הוא חשב שהוא יכול לשלוט בעתיד לאחר מותו. הוא חשב שהוא יכול להבטיח את עתידם היהודי של צאצאיו, על ידי כתיבת צוואה המטילה סנקציות כלכליות. אבל, לאחר מלחמה משפטית קשה והרסנית, בית המשפט לערעורים בארה"ב, שם חי פיינברג, פסק שהאיסור על נישואי תערובת "מנוגד לאמנה החברתית" ולכן חסר תוקף.

קשר רוחני

כל עוד לצעירים אין קשר רוחני ליהדותם, לא נוכל לשלוט בנישואין בתוך הדת. אילו מקס פיינברג ודומיו היו משקיעים נתח ניכר מזמנם וממונם עבור חינוך יהודי משמעותי, ועומדים על כך שנכדיהם יקבלו גם חינוך יהודי שורשי, הם היו משיגים את המשכיותה של מורשתם היהודית.

אהבת הדת, קשר עם אלוקים ואהבת הזולת, חייבים להתעורר מבפנים ולהקרין כלפי חוץ. זה לא דבר שמי מאיתנו יכול להורות לאחרים לעשות, אלא משהו שכל אחד חייב להרגיש בעצמו.

נפלא להוריש לילדינו, ולילדיהם, כסף, מעמד חברתי, תפנוקים ושם טוב. אבל לפעמים העושר המשפחתי אובד והמעמד החברתי יורד. כל דבר שקשור לחיים בעולם הזה חשוף וחסר יציבות כמו סוכה. ובסופו של יום, הדבר היחיד שחשוב באמת, הדבר שיימשך גם לאחר המוות וישלוט בדורות הבאים, הוא התורה והקשר שלנו לאלוקים. רק על ידי העברת הוראותיה הרוחניות של המסורת, נוכל לתמוך בסוכות הרעועות של חיינו, ולצקת יסודות עמוקים וברי קיימא לדורות העתיד.