רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

האסיר ממחנה הריכוז שהמציא חיסון לטיפוס ושיטה בנאצים

ז׳ במרחשוון ה׳תשפ״ב ז׳ במרחשוון ה׳תשפ״ב 13/10/2021 | מאת ד"ר איווט אלט מילר

סיפורו מעורר ההשראה של ד"ר פלק

כיום, נמצאת המחלה הקטלנית טיפוס בעיקר בספרי ההיסטוריה, לאחר שנכחדה מן העולם במידה רבה הודות לעבודתו של לודוויק פלק, מדען יהודי מבריק שהיה אסיר של הנאצים. ד"ר פלק, שאולץ לערוך ניסויים על אסירים במחנה המוות בוכנוואלד, הצליח לפתח חיסון נגד טיפוס - ולשמור על תגליתו פורצת הדרך בסוד מפני שוביו הנאצים האכזריים.

הפחד מטיפוס ושנאת יהודים

כשאנו מביטים לאחור על תקופת השואה, קשה לתפוס עד כמה הנאצים ואחרים חששו מפני טיפוס ולהבין את האופן שבו השתמשו הנאצים באמצעים שונים כדי לעורר פחד ושנאת יהודים. עם זאת, האימה הרבה מפני התפרצויות טיפוס סייעה להזין את שנאתם של הנאצים כלפי היהודים.

מגפת הטיפוס השתוללה כאשר אנשים התגוררו בצפיפות רבה ובתנאים לא סניטריים ולא יכלו להחליף בגדים או להתרחץ בקביעות. חיילים בצבא היו מועדים במיוחד להתפרצויות טיפוס בזמן מלחמה, כיוון שהחיילים חיו בתנאי זוהמה והכינים - מפיצות המחלה - התרבו בקצב מהיר.

ד"ר לודוויק פלק

עם עליית התנועה הנאצית, התרבו יותר ויותר ההאשמות כלפי היהודים בהפצת המחלה. "הנאצים תיארו לעיתים קרובות את קורבנות רדיפותיהם כתולעים, טפילים או נושאי מחלות", מציין מוזיאון השואה בארה"ב. בתקופת הנאצים, "אנשי מקצוע גרמנים מתחום הרפואה דחפו שוב ושוב את הטענה השגויה לפיה היהודים הם האחראים הראשיים להתפרצויות הטיפוס…" בתעמולה הנאצית, היהודים תוארו לרוב בקריקטורות פוליטיות ככינים, כאשר הרמיזה הייתה שהם נושאים מחלות, ובעיקר טיפוס. "יהודים הם כינים, הם גורמים לטיפוס", נכתב בפוסטר תעמולה נאצי שהופץ בפולין ב- 1941.

"יהודים הם כינים, הם גורמים לטיפוס"

האיום של התפרצות טיפוס שימש לנאצים כתירוץ מרכזי כדי לשלוח יהודים לגטאות בערים שנכבשו על-ידי הנאצים. למרבה האירוניה, התנאים הנוראים בגטאות הצפופים היו בדיוק הגורמים שאפשרו לטיפוס להתפשט. ב- 1940, 380,000 יהודים נכלאו בתוך גטו ורשה, הגטו הנאצי הגדול ביותר. למעלה מ- 80,000 תושבים מתו בסופו של דבר כתוצאה מרעב ומחלות (למעשה כמעט כל היהודים שנותרו גורשו למחנות המוות הנאציים, שם נרצחו).

ב- 1941, הורה גנרל האס.אס ריינהרד היידריך לרופא הראשי של האס.אס להדביק במכוון את תושבי גטו ורשה במגפת הטיפוס. במהרה השתוללה המגפה ברחבי הגטו והרגה מספר גדול של אסירים יהודים שממילא סבלו מרעב ומתת-תזונה.

זמן קצר לאחר מגפה זו שיזמו הנאצים, באוקטובר 1941, טען קצין הרפואה הראשי של ממשלת פולין הנתונה לשליטה נאצית, ד"ר יוסט ולבאום, בפני קהל רופאים כי הכרחי לכלוא ולרצוח יהודים כדי למנוע את הפצת הטיפוס ומחלות זיהומיות אחרות. "היהודים הם באופן גורף נשאים ומפיצים של מחלת הטיפוס", הוא הודיע. "יש רק שתי דרכים "לפתור" את זה. נדון את היהודים בגטו למוות ברעב או נירה בהם… יש לנו אחריות אחת בלבד: שהעם הגרמני לא יידבק ולא יהיה נתון בסכנה מצד טפילים אלה. לשם כך, כל האמצעים כשרים". מילים מצמררות אלה זכו לתשואות.

טיפוס, מלחמת העולם הראשונה וד"ר פלק

מגפת הטיפוס עיצבה באופן מכריע את מהלך מלחמת העולם הראשונה. מגפה קשה פרצה בסרביה עם תחילת המלחמה ב- 1914. בסרביה מתו מהמחלה למעלה מ- 150,000 בני אדם תוך שנה, מתוכם 50,000 שבויי מלחמה. אחוז התמותה בהתפרצות המגפה בסרביה הגיע ל- 70%. שליש מהרופאים בסרביה מתו מהמחלה. לפי החברה המיקרוביולוגית שבסיסה בלונדון, ההתפרצות המשתוללת של טיפוס באמצע מלחמת העולם הראשונה "הניאה את הפיקוד האוסטרו-גרמני מפלישה לסרביה בניסיון למנוע את התפשטות הטיפוס אל גבולותיהם".

באותו זמן, החלה מגפת הטיפוס להתפשט ברחבי הצבא הרוסי והחזית המזרחית של המלחמה. אחרי המהפכה הרוסית ב- 1917, יצאה מגפת הטיפוס ברוסיה מכלל שליטה. סופר המדע הבדיוני וההיסטוריון ארתור אלן תיעד את סיפורו המדהים של ד"ר פלק ואת המירוץ להמצאת תרכיב חיסון נגד טיפוס בספרו The Fantastic Laboratory of Dr. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis משנת 2014 (בהוצאת נורטון אנד קו). בראיון ב- 2015, תיאר אלן את המחיר הכבד שגבתה מגפת הטיפוס באותה עת. "אחרי מלחמת העולם הראשונה, כששרר כאוס נוראי בכל רחבי החזית המזרחית לאחר שלנין הסיג את כוחותיו משם והחיילים הרוסים נהרו לכל רחבי רוסיה, אוקראינה ובלרוס - בפולין היו שבויי מלחמה. המחלה התפשטה כמו אש בשדה קוצים בכל האזור. היו הערכות לפיהן 20 מיליון איש חלו בטיפוס… מתוכם 3, 4, 5 מיליון מתים".

אחד החיילים הרבים שנלחמו בצד הגרמני וצפו באימה בהתפשטות מגפת הטיפוס במהלך מלחמת העולם הראשונה היה לודוויק פלק, סטודנט יהודי צעיר מלבוב, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (ב- 1919 היא הפכה לחלק מפולין העצמאית. כיום היא חלק מאוקראינה). לבוב הייתה ביתה של קהילה יהודית משגשגת כשד"ר פלק נולד ב- 1896. הוא למד רפואה, אולם לימודיו הופסקו עקב מלחמת העולם הראשונה, במהלכה עבד ד"ר פלק כקצין רפואה וראה במו עיניו את המחיר הכבד שגבתה מגפת הטיפוס מחיילים ואזרחים כאחד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה יצר ד"ר פלק קשר עם ד"ר רודולף וייגל, ביולוג מוערך ומבוגר יותר. כשהוא המום מההשפעות הקטלניות של מגפת הטיפוס, להן היה עד בצבא, החל ד"ר וייגל לעבוד על תרכיב חיסון נגד טיפוס, כשהוא מתבסס על מחקר שנערך באותה תקופה בכל רחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית. ד"ר וייגל שיתף פעולה עם מדענים אחרים, כולל אישתו זופיה, והצליח ליצור חיסון יעיל נגד טיפוס במעבדה, על-ידי שימוש בכינים כנשאי המחלה. החיסון פעל, אולם היה קשה מאוד לייצר אותו וד"ר וייגל התנגד לעריכת ניסויים בבני אדם.

כפי שציין המיקרוביולוג הנודע סטפן קרינסקי, ייצור תרכיב החיסון לטיפוס בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה היה מוגבל ביותר. ה"היסוס [של ד"ר וייגל] לפני שהסכים לשימוש החיסון בבני אדם היה מבוסס על זהירות קיצונית, שהוחמרה עוד יותר כתוצאה מהעובדה שהוא עצמו לא היה רופא…" החיסונים המוקדמים של ד"ר וייגל כנגד טיפוס הדרדרו במהרה, אולם הוא הקים מעבדת מחקר בלבוב וגייס מדענים בולטים - רבים מהם יהודים - לסייע במחקר על טיפוס ומחלות אחרות.

באותה תקופה, היה קשה ליהודים לקבל משרות מחקר באוניברסיטאות פולניות. ד"ר פלק, שהיה אז וירולוג בולט בזכות עצמו, היה אחד מאותם מדענים יהודים מוכשרים שלא הצליחו להשיג מינוי אקדמי. במקום זאת, הקים ד"ר פלק מעבדה רפואית פרטית בלבוב, שם הוא ניתח מספר מחלות, כולל טיפוס. עבודתו הביאה אותו ליצור קשר עם ד"ר וייגל והצוות שלו, אחת המעבדות המדעיות המקומיות שלא גילתה אפלייה כלפי חוקרים יהודים. במעבדה של ד"ר וייגל הגיע ד"ר פלק לפריצת דרך משמעותית והמציא בדיקה דרמטולוגית לאבחון טיפוס.

שנאה גואה כלפי יהודים

בשעה שהנאצים צברו כוח בגרמניה בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, עודדה הממשלה הלאומנית הימנית בפולין גילויי אנטישמיות, והעבירה חוקים נגד יהודים גם בתוך פולין עצמה. תחת ראש הממשלה פליצ'יאן סבוי סקלדקובסקי, ששימש כראש הממשלה ושר הפנים של פולין בשנים 1936 - 1939, זכו הפולנים לעידוד כדי שיחרימו את העסקים היהודים ואף יבצעו פרעות ביהודים בערים פולניות שונות.

איטליזים בבעלות יהודים נאלצו להיסגר ועסקים יהודים אחרים התקשו לקבל רשיונות מסחריים או הלוואות מהבנקים. ראש הממשלה פליצ'יאן סבוי סקלדקובסקי עודד החרמת עסקים ובעלי מקצוע יהודים. באוניברסיטאות הפולניות, הוכרחו הסטודנטים לשבת בחלקים נפרדים של הכיתה. הפורעים הפולנים תקפו יהודים בערים שונות כגון ראדום, ברסט-ליטבוסט, וילנה, צ'נסטוחובה ולבוב, עיר מולדתו של ד"ר פלק. הרשויות סירבו להתערב, ובמקום זאת עצרו חברים בכוחות ההגנה העצמית של היהודים, לא את הפורעים הפולנים.

ארתור אלן מתאר את האווירה בבית הספר לרפואה בלבוב: בשנת 1937, כבר לא התקבלו יהודים לבית הספר. "חברים ממועדוני הסטודנטים האנטישמיים… הטילו אימתם על הסטודנטים היהודים הנותרים ברחובות ובין כותלי האוניברסיטה, חמושים בסכיני גילוח המחוברים למקלות עץ. מתוך הסטודנטים היהודים הרבים שהוכו והותקפו, לפחות שלושה מתו…"

ד"ר רודולף וייגל

פולנים רבים סירבו להיכנע לאווירת שנאה זו, כולל המנטור של ד"ר פלק, ד"ר רודולף וייגל. יום אחד, כשנכנס ד"ר וייגל לאולם ההרצאות בו לימד בבית הספר ברפואה בלבוב, הוא ראה את כל הסטודנטים היהודים שלו עומדים, כיוון שנאסר עליהם לשבת. "מה קורה פה?" שאל ד"ר וייגל. כשהסטודנטים האנטישמיים הסבירו שליהודים אסור לשבת בכיתה, השיב ד"ר וייגל, "אם כך, אני אעמוד עד שהם ישבו" (ציטוט מתוך הספר The Fantastic Laboratory of Dr. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis מאת ארתור אלן).

פיתוח תרכיב חיסון בתוך גטו לבוב

הכוחות הנאצים נכנסו ללבוב ב- 29 ביוני, 1941. היהודים נאלצו לוותר על רכושם ונשלחו כעדרים לתוך הגטו הצפוף. קרוב ל- 5,000 יהודים נורו על-ידי הנאצים במהלך הקמתו של גטו לבוב. למעלה מ- 110,000 יהודים נכלאו במהרה בין כתלי הגטו. רעב ומחלות - כולל טיפוס - היו נפוצים מאוד.

פירוק גטו לבוב

ד"ר לודוויק פלק, יחד עם אשתו ארנסטינה ובנו רישארד, אולצו לגור בדירה בגטו לבוב יחד עם שתי משפחות יהודיות נוספות. במשך מספר חודשים, הצליח ד"ר פלק להמשיך את מחקרו בתוך הגטו. יחד עם שלושה מדענים יהודים עמיתים - ד"ר אולגה אלסר, ד"ר ברנרד אושווייף ומדען שלישי אותו זיהה ד"ר פלק כד"ר אנהלט - הוא הצליח באורח פלא ליצור חיסון נגד טיפוס בתנאי מעבדה ב"בית החולים היהודי" בתוך הגטו. הישרדות הצוות הייתה בחלקה הגדול הודות לד"ר רודולף וייגל, שציין מדענים יהודיים אלה כשותפים במעבדה שלו, שעבדה כעת למען הצבא הגרמני.

אחרי השואה, תיאר ד"ר פלק את המחקר שביצע בגטו לבוב: הייתה חשיבות עליונה למצוא שיטה שתאפשר לנו ליצור את החיסון בתנאים הפרימיטיביים בגטו… הצלחתי ליצור תרכיב חיסון שהיה מבוסס על שתן של חולים (בבית החולים היהודי) שסבלו מטיפוס. החיסון הציל את חייהם של רבים מתושבי הגטו, כמו גם את חייהם של רבים מתושבי מחנה הריכוז ינובסקה (בקרבת מקום), שם חיסנו את האסירים…"

ד"ר לודוויק פלק

הצלחתו המפתיעה של חיסון הטיפוס של ד"ר פלק לא חלפה מתחת לרדאר של השומרים הנאצים. הם שאלו את ד"ר פלק אם ניתן לחסן גם את הגרמנים. "עניתי שזה מוטל בספק, כיוון שהם שייכים לגזע שונה ושהחיסון מיוצר משתן של יהודים חולים…" נזכר ד"ר פלק בתשובתו להם.

במרץ ואפריל 1942, רצחו הנאצים 15,000 יהודים שחיו בגטו לבוב. הם נשלחו למחנה הריכוז ינובסקה, ומשם נשלחו ברכבות למחנה המוות בלזק. בין אלפי היהודים שנרצחו היו 2 אחיותיו של ד"ר פלק, אנטוניה פלק-סילבר, והנריקה פלק-קסלר. שתי הנשים היו מורות בבית הספר המקצועי לבנות יהודיות בלבוב. הן נרצחו בינובסקה, עם בעליהן.

נס החיסון בבוכנוואלד

ד"ר פלק, אשתו ובנו, גורשו לאושוויץ. בתחילה הוכרח ד"ר פלק לבצע עבודות כפייה מפרכות, אולם במהרה זיהו בכירי המחנה את מומחיותו הרפואית של ד"ר פלק ושלחו אותו למרפאה של אושוויץ כדי לסייע בעריכת ניסויים רפואיים הקשורים לחיידקים וזיהומים על האסירים. בסוף 1943 נשלח ד"ר פלק למחנה הריכוז בוכנוואלד. שם ניסתה הממשלה הגרמנית להקים מעבדה כדי להמציא חיסון יעיל נגד טיפוס, שניתן יהיה לייצרו באופן המוני ולשלוח אותו לחיילים גרמנים.

מנהיג הפרוייקט הזה היה פסודו-מדען בשם יואכים מרוגובסקי, שזייף חלק גדול ממחקריו והיה, כפי שתיאר ד"ר פלק בהמשך, "בור מבחינה מדעית". אחרי שהמעבדה שלו בברלין נהרסה על-ידי מפציצים בריטיים, מתאר הסופר ארתור אלן כיצד החליט מרוגובסקי "לייצר את החיסון בבוכנוואלד, במחשבה שפצצות כוחות הברית לא תגענה לשם. האסירים היהודים במחנה - עליהם גזרו הגרמנים מות כאילו היו כינים אנושיות - יועסקו בייצור החיסון ויצילו את הכוחות הגרמנים בחזית".

באותה תקופה, החיסון הידוע ביותר נגד טיפוס היה מיוצר על-ידי ד"ר רודולף וייגל. עם זאת, שיטתו של וייגל הייתה כרוכה בגידול תרביות טיפוס בגופן של כינים. לאור הפחד המשתק של הנאצים מפני כינים, לא היה סיכוי שהם יאפשרו לחוקרים לגדל כינים בבוכנוואלד. היה צורך להמציא דרך חדשה לחלוטין ליצור חיסונים נגד טיפוס. ד"ר מרוגובסקי גייס מדען גרמני אחר בשם ד"ר ארווין דינג-שולר כדי להקים מעבדה לחיסון נגד טיפוס בבוכנוואלד. ד"ר דינג-שולר בחר מדענים יהודים מתוך האסירים בבוכנוואלד, שיהוו את צוות המרפאה שלו. רבים מהגברים שהוא בחר לא היו מדענים או רופאים, אולם העמידו פנים שיש להם מומחיות רפואית, כדרך להיראות בעלי תועלת בפני הנאצים ולהישאר בחיים.

הצוות עבד סביב השעון והמציא דרך חדשה לחלוטין לגידול טיפוס בחיות שלא השתמשו בהן בדרך כלל בסוג כזה של מחקר על טיפוס. שיטות המחקר של ד"ר דינג-שולר היו כרוכות בשימוש בחזירי ים (שרקנים), ארנבים ועכברים. בדיוק לפני חג המולד ב- 1943, היה החיסון מוכן: ד"ר דינג-שולר הזריק לאסירים את החיסון וחיכה לתוצאות.

למרבה הצער, החיסון לא עבד. ד"ר דינג-שולר זייף את תוצאות הניסוי כדי שתיראנה כאילו הצליח להשיג את מה שאיש לא השיג: לפתח חיסון אפקטיבי נגד טיפוס שניתן יהיה להשתמש בו מחוץ למעבדה ולא יהיה כרוך בגידול כינים. עם זאת, הוא היה זקוק לעזרה כדי להבין מה השתבש.

אז הועבר ד"ר לודוויק פלק לבוכנוואלד, ודינג-שולר מינה אותו אחראי על פרוייקט החיסונים. תיכף ומיד הבין ד"ר פלק שאין לד"ר דינג-שולר מושג מה הוא עושה. בפרטיות, קרא לו ד"ר פלק "דאמקוף", מילה ביידיש שפרושה "אידיוט". ד"ר פלק נזכר בהמשך שהמדענים הנאצים בבוכנוואלד "הסתכלו במיקרוסקופים שלהם ושוב ושוב לא הבינו מה הם רואים… לא היה אדם אחד שהיה אחראי לטעות. הטעות נבעה מתוך האווירה הכללית".

ד"ר פלק התאים את שיטת תרבית הטיפוס והצליח ליצור חיסון מציל חיים נגד טיפוס, כשעבד עם עובדי כפייה יהודים, ששימשו כעמיתיו בגיהנום הבלתי נתפס הקרוי בוכנוואלד.

הולכת הנאצים שולל

ברגע שד"ר פלק התאים את דרך ייצור החיסון, החליטו הוא וחבריו המדענים היהודים לשמור על תגליתם בסוד. ד"ר יוג'ן קוגן, רופא יהודי כלוא בבוכנוואלד שעמד בראש צוות ייצור החיסון היהודי, תיאר בהמשך מה קרה: "כיוון שדינג-שולר דרש כמויות גדולות של חיסון, ייצרנו שני סוגים: אחד שהיה חסר ערך והיה לחלוטין בלתי מזיק - תרכיב אותו שלחנו לחזית, וסוג שני, בכמויות קטנות מאוד, שהיה יעיל מאוד והשתמשנו בו במקרים מיוחדים, למשל כדי לחסן את חברינו האסירים שעבדו במקומות קשים במחנה" (ציטוט מתוך הספר The Fantastic Laboratory of Dr. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis מאת ארתור אלן).

"פיתחנו במודע חיסון לא יעיל… דינג, האידיוט, מעולם לא הבין זאת…"

בכל פעם שהנאצים הפכו חשדניים ודרשו חיסונים לבדיקה, שלחו ד"ר פלק ושאר המדענים היהודים בקבוקון של החיסון האמיתי ויקר-הערך, ובדיקות על-ידי גורם שלישי היו מאששות שהחיסון פועל. ד"ר פלק נזכר כי "חוסר ההבנה של ד"ר דינג-שולר במדע היה מועיל במיוחד לפעילויות החבלה שקבוצת מדענים ורופאים עסקו בהן מתוך מחנה הריכוז בוכנוואלד… "פיתחנו במודע חיסון לא יעיל… דינג, האידיוט, מעולם לא הבין זאת…".

בשעה שד"ר פלק ואחרים ייצרו כמויות קטנות של חיסון על-ידי שימוש בארנבים, חזירי ים וחיות אחרות, ד"ר רודולף וייגל המשיך לייצר חיסונים שהופקו מכינים במעבדה שלו בלבוב. גם ד"ר וייגל היה נחוש בדעתו לשטות בנאצים ולסייע ליהודים.

ד"ר וייגל נאלץ למסור כמעט את כל מלאי החיסונים שלו לנאצים, אולם הסופר ארתור אלן תיעד כי ד"ר וייגל הורשה לשמור 8,200 מנות מדי חודש כדי לערוך ניסויים נוספים וכדי לחסן בני משפחה וחברים. במקום לכבד הסדר זה, פעל ד"ר וייגל בגבורה. הוא חיבל במנות החיסון שנתן לנאצים ותרם את המנות שהורשה לשמור לקבוצות מחתרת, יתומים, לוחמים יהודים וכמרים. הוא אפילו הצליח להבריח 30,000 מנות חיסון יקרות ערך לגטו ורשה, שם הייתה מגפת הטיפוס נפוצה, כדי לחסן 30,000 יהודים.

מתן עדות על זוועות הנאצים

לאחר שחרורו, העיד ד"ר לודוויק פלק על הזוועות בהן חזה. "בכל הקשור לניסויים מזעזעים שבוצעו על אסירים, הייתה לי הזדמנות להעיד בנושא בבית המשפט בנירנברג", נזכר ד"ר פלק. אחד הניסויים וה"טיפולים" הרפואיים הנוראים שתיאר היה הדבקה מכוונת של מספר גדול של אסירים בטיפוס, כדי שניתן יהיה לתת להם את החיסון.

במשפטי נירנברג, נמצא ד"ר יואכים מרוגובסקי, שהקים את פרוייקט הטיפוס בבוכנוואלד, אשם בפשעים כנגד האנושות ונתלה. ד"ר דינג-שולר התאבד בכלא צבאי אמריקאי לפני המשפט שלו. הוא השאיר אחריו מכתב ובו ביקש מד"ר קוגון, הממונה היהודי על הניסויים בחיסון בבוכנוואלד, להשגיח על אשתו וילדיו. עם זאת, אשתו של דינג-שולר נפטרה זמן קצר לאחר מכן - מטיפוס.

בפולין שאחרי המלחמה, הואשם ד"ר רודולף וייגל - בשגגה - בהיותו מודיע נאצי. הממסד המדעי הפולני התעלם ממנו והוא נפטר ב- 1957, כשגבורתו וגאונותו המדעית נשכחו. ב- 2003 הכריז יד ושם על ד"ר וייגל כעל "חסיד אומות העולם" וניטע עץ לזכרו בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים.

ד"ר פלק שרד את השואה, יחד עם אשתו ובנו. בנם, רישארד פלק, עלה לישראל עם הקמת מדינת היהודים ב- 1948. ד"ר פלק ואשתו נותרו בפולין, שם היו לו משרות מכובדות באוניברסיטת לובלין ואוניברסיטת ורשה, בעריכת מחקר ובכתיבת עבודות פילוסופיות. ב- 1957 חוותה פולין התפרצות מחודשת של אנטישמיות ובני משפחת פלק נמלטו ממנה והצטרפו לבנם בישראל.

בישראל עבד ד"ר פלק בתחום האפידמיולוגיה במכון למחקר ביולוגי בעיר נס-ציונה. במקביל הוא המשיך בכתיבה פילוסופית. המאמר האחרון של ד"ר פלק נכתב בישראל וכותרתו הייתה: "משבר במדע: לקראת מדע חופשי ואנושי יותר".

ד"ר לודוויק פלק נפטר ב- 1961 והוא זכור כיום בעיקר בזכות עבודתו כפילוסוף מדעי, לא בזכות תגליתו פורצת-הדרך של תרכיב חיסון לטיפוס. באנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה מצוין כי ד"ר פלק היה אחד מפילוסופי המדע בעלי ההשפעה הרבה ביותר בעידן המודרני. תגליתו פורצת הדרך של תרכיב חיסון לטיפוס, והתעקשותו על כך שהתרכיב ישמש את חבריו היהודים האסירים, הכשירו את הקרקע לחיים של מחקר מדעי והרהור על תפקידן של האנושיות והמוסריות במדע.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן