דרושה ועדת חקירה. ועדה שתשב לילות כימים ותחקור ותמצה את הנושא עד תום. לא, אני לא מתכוון לאסון מירון, זה סיפור אחר ויש חכמים וטובים ממני שעוסקים בנושא. אני מתכוון למה שהתגלה כתוצאה מהאסון הנורא. התגלית המרעישה שאנחנו עם אחד!

אני מדבר על ההשתתפות האמיתית והכנה. ישבתי בשבעה על אחיין שלי, ולא הייתי שם כל הזמן, אך בפעמים שהייתי פגשתי את המגוון של העם שלנו, את הפנים היפות של אומה נהדרת. אנשים ונשים מכל רחבי הארץ ומכל גווני האוכלוסיה שבאו רק לשבת ולהזדהות, לחוש את הכאב ולשדר שאנחנו ביחד. לראות את הבן של האדמו"ר מגור יושב לצד בחור שעומד לקראת סיום קורס טיס. לפגוש את הזוג המבוגר מהדרום שהגיעו במאמץ רב עם ילדם המיוחד, וההירתמות של מי שבסביבה להרים את כיסא הגלגלים לקומה מינוס אחד.

וזה לא נגמר בשבעה. מספר שבועות לאחר מכן קמו מספר אנשים בעלי יוזמה והרימו את הכפפה. הם ארגנו קבוצות מכל חלקי האוכלוסיה כדי לפגוש משפחות חרדיות בביתם. אני השתתפתי במפגש כזה בבית אחי וגיסתי שביתם השקט והפרטי בימים כתיקונם הפך למקום ציבורי שבו כולם הרגישו שייכים וקשורים אחד לשני. היה ממש מיוחד ומרגש. דתיים וחילונים, יושבים במעגל ופשוט מדברים. מנסים להבין ולהכיר, לפעמים בהצלחה גדולה יותר ופעמים פחות. אבל מה שחשוב הוא המכנה המשותף, ויש לנו מכנה משותף. אכפת לנו מהעם שלנו, אנחנו רוצים לחיות בארץ הזו חיים ערכיים ובעלי משמעות. מנקודת מוצא כזו אפשר רק להתרומם.

בתחילת המפגש הושמע שיר שכתבו, הלחינו, ניגנו ושרו חברים של אחיין שלי חיים ראק שנהרג באסון מירון. הכח של המוזיקה לחבר ו"הגילוי המרעיש" שבחורי ישיבה מהמיינסטרים החרדי יוצרים מוזיקה איכותית שמדברת ללב של כל אחד ואחת מאיתנו, העניקו השראה ופתיחות שהובילו למפגש גלוי מלב אל לב. בלי הצטעצעות ובלי תוקפנות, סתם לדבר, לנסות להבין ולהרגיש.

על זה אני רוצה שיקימו ועדת חקירה! איך לא ידענו על זה עד עכשיו?! למה סיפרו לנו רק על הקיטוב, הפילוג והשיסוי? איפה הייתה המדינה? איפה היו הפוליטיקאים, העסקנים וכו'? יש תחושה כאילו העם מהתקשורת והעם מהמציאות הם שני עמים שלא קשורים זה לזה ומעולם לא נפגשו, אפילו לא בטעות. אני הייתי רוצה לראות ועדה שתבדוק לעומק איפה היינו ומה אפשר לעשות כדי שהמצב הזה, המחדל החברתי הגדול ביותר בתולדות ישראל לא ימשיך. זו הזדמנות פז לעצור ולשנות כיוון, לנסות להיכנס לנעליים של השני, לנסות להתאחד סביב המשותף לנו. סביב למעלה מ-3,000 שנה של דרך משותפת ולא להתמקד בשבעים פלוס שנים של מחלוקות ואינטרסים מנוגדים. לא צריך להתעלם מבעיות ואתגרים ולטאטא אותם מתחת לשטיח, אבל אפשר לדון בהם בהקשר נכון ובאוירה חיובית ובונה.

בסוף אותו מפגש, הנקודה שעלתה על ידי מספר משתתפים הייתה – מה הלאה? לאן ממשיכים מכאן? היה מפגש מעולה, תחושה של חשמל באויר, הרגשה של קירבה ושל נכונות לפעול, אבל מהו השלב הבא?

אני לא חושב שיש תשובה אחת נכונה, אבל מה שבטוח הוא שהנושא הזה דורש מחשבה רצינית ואכפתיות מכל אחד ואחת מאיתנו.

מה הרעיון שלך ליצור אחדות ושותפות בעם ישראל?

 

לשיר שנכתב על חיים ראק לחץ כאן.