האסירים היהודים הוכו והורעבו. חלקם היו כבולים לתאים שלהם. לפחות אסיר אחד נורה למוות על-ידי שומר בעקבות גחמה. היו אלה שנות ה- 40 של המאה הקודמת והשואה השתוללה בכל רחבי אירופה. חיילים אנטישמיים שנלחמו עם היטלר ניהלו מחנות ריכוז אכזריים בהם האלימות הייתה דבר שבשגרה – אולם לא היו אלה מחנות הריכוז המפורסמים של גרמניה ופולין.

אסירים יהודים רבים – כמו גם קרבנות לא-יהודים אחרים – הוחזקו במחנות ברחבי סקוטלנד, שנוהלו על-ידי פולנים שניתנה להם אוטונומיה לנהל את בתי הכלא האכזריים האלה כראות עיניהם. בין השנים 1940-1946, הרבה מאוד אסירים – רבים מהם יהודים – הוחזקו ברשת חשאית של מחנות ריכוז שהוקמו ברחבי סקוטלנד במהלך המלחמה. סיפוריהם של קורבנות שואה אלה כמעט ולא סופר.

חיילים פולנים בסקוטלנד

ב- 1939, כבשו כוחות גרמנים את פולין והביסו את צבא פולין תוך 35 יום בלבד. גנרל ולדיסלב סיקורסקי, ראש הממשלה הקודם של פולין, נסע לבריטניה והקים שם את ממשלת פולין הגולה. הייתה זו עבודה קריטית, וגנרל סיקורסקי יצר יחסים חמים עם מנהיגי בעלות הברית, כמו גם עם ראשי ממשלה גולים אחרים שאדמותיהם נכבשו על-ידי כוחות הנאצים ונשלטו על-ידי מנהיגי בובה.

ביוני 1940, בשעה שגרמניה הנאצית הייתה בשלבים האחרונים של ניצחון על צבא צרפת וכיבוש רוב אירופה המערבית, השלימה בריטניה את הפינוי הגדול ביותר של כוחות בהיסטוריה האנושית: 340,000 חיילים של בעלות הברית הובאו בבטחה לבריטניה מהעיר הצרפתית דנקירק.

Concentration%20Camps%20in%20Scotland_htm_791f31bb7920e01bמחנה המעצר סטובס ליד האוויק בגבול סקוטלנד, בו היו עצורים כ- 4,500 אזרחים ושבויי מלחמה

בין כוחות אלה היו למעלה מ- 20,000 חיילים פולנים. ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל וגנרל סיקורסקי הגיעו להסכמה לגבי השימוש באנשים אלה: הם יוצבו לאורך החוף המזרחי של סקוטלנד, שהיה נתון לאיומי פלישה מצד נורבגיה. משימתו של גנרל סיקורסקי הייתה גדולה וניתנה לו יד חופשית להשתמש בכוח האדם הפולני כראות עיניו. בסיסים פולנים בסקוטלנד זכו להתייחסות כאילו הם בעלי ריבונות פולנית. פשעים או בעיות היו עניין של הממשלה הפולנית הגולה. למשטרה הסקוטית לא הייתה אפילו סמכות שיפוט במקרה של אלימות או פעילות פלילית.

במהלך המלחמה, כמות גדולה זו של כוחות פולניים בסקוטלנד גדלה אף יותר. הייתה זו המדיניות של בריטניה למסור כל חייל פולני שנשבה באירופה לממשלה הגולה של פולין בסקוטלנד, במקום להשאירו במחנה שבויים יחד עם שבויי מלחמה ממדינות אחרות הנתונות תחת הכיבוש הנאצי. בסוף מלחמת העולם השנייה ב- 1945, רוב הכוחות הפולניים בסקוטלנד היו חיילים שנלחמו קודם לכן לצד הכוחות הגרמנים.

למרות הקשרים הנאצים שלהם, חיילים פולנים אלה זכו לרוב להערכה מצד האזרחים הסקוטים המקומיים. אולם רבים מהחיילים הפולנים טיפחו בתוכם אנטישמיות עמוקה. הדבר בא לידי ביטוי במנהיגות שלהם. כמה בריטים זכו להצצה עד כמה עמוקה האנטישמיות של הפולנים כאשר חבר פרלמנט בריטי, אוולין ווקדן, הציג שאלה בבית הנבחרים ב- 16 באפריל, 1944. "פיקוד הצבא הפולני הציב תנאי לפיו התאחדות השירות הלאומי לבידור לא תשלח שום משלחת של קונצרט שכוללת אמן יהודי לצבא הפולני, והפיקוד עומד על כך". מר ווקדן שאל, "האם תנאי זה נדחה או בוטל?" (לא התקבלה תשובה מספקת לשאלה).

מחנות ריכוז בסקוטלנד

בנוסף על התמודדות עם אנטישמיות קשה בקרב כוחותיו, גנרל סיקורסקי חשד גם בחבריו הפוליטיקאים הפולנים הגולים, בחשש שהם זוממים נגדו. בפגישה של המועצה הלאומית הפולנית שנערכה בלונדון ב- 18 ביולי, 1940, הכריז הגנרל הכרזה מצמררת על סוג הממשלה הפולנית הגולה שהוא בונה. "אין מערכת משפט פולנית", הוא הכריז. "כל הקושרים קשר יישלחו למחנה ריכוז".

הגנרל הקים מחנה ריכוז ברות'סיי, באי ביוט, ליד גלזגו, אליו יישלחו פולנים המגלים התנגדות וכל אדם אחר שהחליטה הממשלה הפולנית הגולה לכלוא. לא נערך שום הליך משפטי או בירור אחריות. המנהיג הפולני הצבאי המפורסם וההיסטוריון גנרל מריאן קוקייל זכה לתואר מפקד המחנות ויחידות הצבא הפולני בסקוטלנד. אחת ממשימותיו הייתה לכלוא בעלי אזרחות פולנית.

Concentration%20Camps%20in%20Scotland_htm_671fef06bb786322תמונה של מפרץ רות'סיי בביוט, צולמה ב- 1943

במהרה הסתבר לגנרלים סיקורסקי וקוקייל שמחנה ריכוז חשאי אחד בסקוטלנד אינו מספיק. הם בנו עוד אחד בכפר טינברואיך, ביבשת של סקוטלנד. בסופו של דבר הם בנו מחנות נוספים. העיירות קינגלדורז ואוכטררדר היו שתיים מבין המקומות הסקוטיים השקטים בהן הוקמו בתי כלא אכזריים.

בסופו של דבר ניהל הממשלה הפולנית הגולה כחצי תריסר מחנות ריכוז ברחבי סקוטלנד. רבים מהם היו בתי כלא אסורים, מוקפים במגדלי שמירה וגדרות תיל, עם סיורים של שומרים חמושים. אחד המחנות, באינברקייטינג, היה במרחק של 13 ק"מ בלבד מבירת סקוטלנד, אדינבורו. לתושבי המקום נאמר שבתי הכלא מאכלסים את תומכי הנאצים, כדי שהם לא ירחמו על האסירים. אף על פי כן, סיפורים על תנאים מחרידים החלו לדלוף החוצה ושימשו מושא להתלחשויות בקהילות הסקוטיות שבקרבת המחנות.

חלק מהפוליטיקאים הפולנים הגולים הבכירים ביותר נכלאו במחנות אלה, כולל גנרל לודומיל אנטוני רייסקי, מפקד חיל האוויר הפולני לשעבר וראש הממשלה הפולני לשעבר, מריאן זינדרם-קוצי'אלקובסקי. היו אזרחים פולנים שנכלאו על שכרות או סיבות אחרות. עם זאת, רבים מהאסירים היו יהודים. נדמה היה שגנרל סיקורסקי שמר את סלידתו במיוחד ליהודים והיה להוט לכלוא רבים ככל שיוכל ברשת המחנות האכזרית שהקים.

אסירים יהודים

למרבה הצער, שמותיהם של רבים מהיהודים שנכלאו במחנות הריכוז הפולנים בסקוטלנד אבדו בנבכי ההיסטוריה. נראה כי חלק מהאסירים רצו למחוק את זיכרון הסבל שעברו במלחמה.

יהודי מפורסם אחד שידוע כי שהה במחנות היה הסופר והמשורר המפורסם אייזיק דויטשר. הוא הגיע לבריטניה מפולין ב- 1939 כדי לעבוד בעיתון ומשימה זו הצילה את חייו. דויטשר נשאר בבריטניה אחרי שגרמניה פלשה לפולין. כשבריטניה החלה לגייס כוחות למלחמה בהיטלר, הוא החליט לנסוע לסקוטלנד ולהתנדב לצד הצבא הפולני הגולה שהוצב שם. דויטשר הצליח להתגייס אולם במהרה נאסר ונכלא במחנה הריכוז ברות'סיי.

ב- 10 ביוני, 1945, פרסם הניו יורק טיימס כי ד"ר יאן יגודזינסקי, העורך היהודי של Polpress, סוכנות הידיעות של הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, "נאסר" בלונדון על-ידי "קצינים" בבגדים אזרחיים. לא היו אלה קציני משטרה בריטים: הם היו קצינים מטעם עצמם של הממשלה הפולנית הגולה והם חטפו את ד"ר יגודזינסקי. הם לקחו אותו צפונה, לסקוטלנד, שם הם כלאו אותו במחנה ריכוז שניהלו בעיירה הסקוטית הקטנה, אינברקייטינג.

במקום להפגין זעם על חטיפה זו, פקיד במשרד החוץ הבריטי פטר את החטיפה כ"תקלה בהליך המשטרתי" והתייחס לכליאתו של ד"ר יגודזינסקי בתור "מצערת".

לפחות שני יהודים אחרים שידוע כי נחטפו מלונדון על-ידי כוחות פולנים היו בנימין וז'ק אייזנברג – שני אחים ש"נאסרו" ע"י סוכנים פולנים בלונדון – בעזרת המשטרה הבריטית – ונכלאו בסקוטלנד. גורלם נודע בציבור רק בפברואר 1941, כשחבר פרלמנט בריטי, סמואל סילברמן, שאל עליהם במהלך דיון בבית הנבחרים.

עינויים ומוות

למרות שלא ידוע בוודאות כמה יהודים ואחרים נכלאו, עונו ונהרגו באותם מחנות, היו כמה דיווחים שיצאו החוצה. ב- 29 באוקטובר, 1940, במחנה באזור הכפרי של סקוטלנד בקינגלדורז, נורה האסיר היהודי אדוארד יעקובובסקי למוות על-ידי שומר שהצדיק את מעשיו בטענה כי מר יעקובובסקי "התחצף". המשטרה הסקוטית לא קיבלה דיווח על המקרה בזמנו.

Concentration%20Camps%20in%20Scotland_htm_ded866ed543bf3beכיצד דיווחו העיתונים על התנאים במחנות

עיתונאים הצליחו לדבר עם אסירים במחנה באינברקייטינג רק ב- 1945. יהודי בן 23 בשם יוזף דובוסייביץ סיפר לכתבים שהוא לחם בעבר בצבא קנדה. הוא הוחזק באינברקייטינג למעלה מחודשיים וראה אסירים כבולים לתאיהם. אסיר אחר סיפר לכתבים שהוא הוחזק בעבר במחנה שבויים גרמני והתנאים שם היו טובים יותר מהתנאים במחנה הפולני בסקוטלנד. הכתבים גילו גם כי רק שבועיים קודם לכן נורה אסיר בשעה שניסה לברוח ומת מפצעיו (סיפור זה נדון בספר British Concentration Camps: A Brief History from 1900-1975  מאת סיימון ווב. הוצאת Pen and Sword History: 2016).

חברי פרלמנט בריטים מעוררים שאלות

ב- 19 בפברואר 1941, שאל חבר הפרלמנט הבריטי סמואל סילברמן שאלה רשמית: האם מזכיר המדינה לשעת מלחמה "מודע לכך שבנימין אייזנברג ואחיו ז'ק נאסרו על-ידי שני חיילים פולנים המלווים בקצין משטרה בריטי, עוכבו ללילה בבית מעצר בלונדון, נשלחו תחת ליווי לכלא אחר בסקוטלנד ושהו שם במשך ששה שבועות ללא משפט? לאחר מכן הם עוכבו 10 ימים נוספים ללא משפט במחנה צבאי פולני ולבסוף שוחררו. האם אלה הם אזרחים חסרי מדינה? ותחת איזו סמכות נשללת מהם חירותם?"

שאלה זו תיארה את גורלם של יהודים פולנים רבים נוספים בבריטניה, אולם היא נותרה ללא מענה – אז ושנים רבות לאחר מכן.

מלבד מר סילברמן, כמה חברי פרלמנט בריטים נוספים הביעו דאגה לגבי הטקטיקות האכזריות של הכוחות הפולנים בבריטניה. ב- 1942, חבר הפרלמנט מסקוטלנד, אדם מקינלי, הציג שאלה רשמית לגבי המתרחש מאחורי כתלי בית הכלא באי ביוט. בתקווה להימנע ממתח עם בעלי בריתם, הבריטים לא הציעו שום מידע. חוק בעלות הברית הבטיח שאין לממשלת בריטניה שום זכות לפקח על המתרחש בבתי כלא המנוהלים ע"י פולנים או בבסיסיהם הצבאיים.

בתום המלחמה, אחרי שגרמניה הנאצית כבר נכנעה, חבר פרלמנט נוסף מסקוטלנד, רוברט מקינטייר, שאל בבית הנבחרים: "האם תקדיש הממשלה משאבים לחקירה מטעם נציגי המחוזות השונים בסקוטלנד, של כל מוסדות הענישה, מחנות הריכוז, מחנות המעצר, בתי הכלא וכו' בשטחם, בין אם מוסדות אלה נתונים תחת שליטה בריטית, אמריקאית, צרפתית או פולנית או כל סמכות אחרת, לצורך הגשת דו"ח ציבורי ע"י אותם נציגים?"

באותו יום הכריזה תחנת רדיו במוסקבה, "מערכת מחנות הריכוז הפשיסטית הפולנית... נשמרה כשהפולנים ברחו מפולין. הם מצאו מקלט חמים באינברקייטינג (בסקוטלנד), שם, תחת החוקים והמנהגים הבריטיים, מוקפת בגדרות תיל, נמצאת פיסה מפולין הפשיסטית. פטריוטים המסרבים לשרת תחת הקליקה בראשות תומש ארצ'יסווסקי (מנהיג הממשלה הפולנית הגולה באותה עת), פולנים דמוקרטיים וחברי מפלגת הפועלים הפולנית זוכים ליחס מחפיר או נהרגים בניסיון לברוח". דיווח זה, שתוכנן באופן ברור כתעמולה קומוניסטית, היה נכון ברובו.

עדיין פעילים ב- 1946

מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב- 1945, אך שנה לאחר מכן מחנות הריכוז הפולנים בסקוטלנד היו עדיין פעילים. ב- 16 באפריל, 1946, הציג חבר הפרלמנט מסקוטלנד, ויליאם גולכר, את השאלות הבאות בבית הנבחרים:

"האם הוא (מזכיר המדינה לשעת מלחמה, פרדריק בלנג'ר) מודע לכך ששני חיילים יהודים ממוצא פולני, דוד גליסנשטיין ושמעון גטרויטהנדלר, נשפטו למאסר ע"י בית משפט צבאי פולני? אם הוא יחקור מקרים אלה, המייצגים את הפיכתם של שני חיילים יהודים לקורבן – חיילים שהיו בין אלה שעזבו את הצבא הפולני כתוצאה מהאנטישמיות הרווחת ב- 1944... ואם הוא יגרום לביטול תוקפם של גזרי דין אלה, חיילים יהודים אלה ממוצא פולני יוכלו לחזור לארצם, כפי שהם מקווים לעשות".

לא ידוע מה עלה בגורם של מר גלינסנשטיין ומר גטרויטהנדלר, אולם בתי הכלא המנוהלים ע"י הפולנים החלו סוף סוף להיסגר.

אחרי מלחמת העולם השנייה, ראש הממשלה הבריטי החדש, קלמנט אטלי, לחץ על רשויות פולין לסגור את מחנות הריכוז. בסוף 1946 הם כבר לא פעלו.

במשך שנים, סיפורם של מחנות הריכוז הפולנים בסקוטלנד לא היה מוכר. ראוי לזכור כתם מביש זה על ההיסטוריה של בריטניה ופולין מתקופת המלחמה. אל לנו לשכוח את הקורבנות היהודים שנכלאו, עונו ונרצחו במחנות הריכוז האכזריים בסקוטלנד.