זה לא עובד. פרשת השבוע שעבר, פרשת נח, ממשיכה לתאר את כישלונה של האנושות. בני האדם חוטאים, גונבים ובוגדים, ואלוקים מתחיל מחדש. רק נח ומשפחתו נכנסים לתיבה בגלל המבול, כדי להינצל. חכמינו לאורך הדורות מביעים אכזבה. מדוע נח לא פעל כדי להציל את כל בני דורו? איך דאג רק לעצמו ולא התפלל והתחנן לאלוקים, ולא קרא לאנשים לתקן את מעשיהם? 

מייד אחר כך מופיע סיפור מגדל בבל. כל האנושות מתאגדת כדי להקים מגדל שחצני וחומרני, שראשו יגיע לשמיים. הם רוצים לשלוט, לכבוש, לעשות את עצמם לאלוקים. הם סוגדים לטכנולוגיה, להתעצמות האדם, ולא מותירים כלל מקום לבורא.

מה הפתרון? התשובה תופיע בפרשה הבאה – אברהם אבינו. הוא מתקן את החטא של נח, ומגלה אכפתיות רבה. כשאלוקים רוצה להרוס את סדום הוא לא שותק, אלא מתקומם ומתווכח, כי כך מתנהג מאמין אמיתי. כשבני דורו חוטאים הוא לא מתעלם ודואג רק לעצמו, אלא מחנך אותם באהבה ובסבלנות. 

ובמקום לבנות מגדל בבל, הוא בונה אוהל צנוע, פתוח לכל אורח, בית שכולו חסד והכנסת אורחים. מגדל בבל קרס, אבל האוהל של אברהם קיים עד ימינו, אצל בני בניו. בוני המגדל ניסו לעשות שם לעצמם, ושמם נמחק, ואברהם נצחי דווקא כי לא פיאר את עצמו, אלא את אמונתו.

 

שבת שלום. 

מתוך החלק היומי של סיון רהב מאיר.