במסגרת עבודתי בתעשיית התיירות, נסעתי למדינות רבות בכל רחבי העולם, אולם אף מדינה לא הותירה בי חותם כה משמעותי כמו גואטמלה. מנהיגיה ואזרחיה שופעים אהבה לישראל ולעם היהודי כפי שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם.

בוועידת אייפק ראיתי מצגת של ישראייד, ארגון הסיוע הבלתי ממשלתי, ששולח מומחים מתחומים שונים כדי לתמוך במאמצי סיוע בכל רחבי העולם. אחרי ששמעתי על ההשפעה שלהם, למרות התקציב המצומצם, שאלתי אם אוכל להתרשם מעבודתם ממקור ראשון. הם הציעו לי להצטרף לביקור בגואטמלה, שם צוות של ישראייד סייע לתושבי המדינה בעקבות התפרצות הר געש קטלנית שאירעה ב- 2018. נעניתי בשמחה, ארזתי את חפציי וטסתי ממיאמי לגואטמלה סיטי, שם פגש אותי נציג של ישראייד.

התפרצות הר הגעש פואגו

הר הגעש פואגו התפרץ ב- 23 במאי 2018 ושלח נהרות של לבה רותחת אל העמקים והשטחים הפתוחים שתחתיו, מה שהביא להרס כפרים שלמים ולמותם של 250 בני אדם. מחוז אסקווינטלה ספג את עיקר ההרס, עם כ- 12,800 בני אדם שפונו, שאלפים מהם נותרו ללא קורות גג ושוכנו במגורים חלופיים זמניים.

התפרצות הר הגעש פואגו, 3 במאי 2018

הצוות של ישראייד היה אחד הצוותים הבינלאומיים הראשונים שהגיעו למקום, יומיים לאחר ההתפרצות. הם חילקו מאות ערכות היגיינה לשעת חירום למשפחות. עם אלפי כפריים הסובלים מהלם בעקבות האובדן הקשה של חיי אדם, קורת גג ופרנסה, צוות של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש העביר הכשרה מיוחדת בטיפול בטראומה ושכול ל- 300 פסיכולוגים, אחיות, עובדי סיוע ומתנדבים. המודל של ישראייד הוא ייחודי, כיוון שהם לא רק מספקים סיוע מיידי בעקבות אסון, בדומה לארגונים אחרים, אלא הם גם מביאים עמם מומחים ישראליים לטיפול בטראומה על היבטיה השונים, כדי להכשיר את המקומיים באזור, כך שקורבנות האסון יזכו לתמיכה לטווח ארוך. כיום, שנה וחצי אחרי, כשרוב התמיכה החיצונית כבר עזבה, הצוות הישראלי עדיין היה שם. הם עשו רוטציה בצוות, אך מאז האסון הם המשיכו לשמור על נוכחות במקום.

אחרי סיוע החירום הראשוני, העבודה של ישראייד בגואטמלה שינתה פוקוס ועברה לתכנון לטווח ארוך. ראיתי למעלה מ- 18 בתי ספר, שם עבדו הצוותים עם משרד החינוך הלאומי של גואטמלה, וסייעו לבתי הספר במועדוניות אחר הצהריים ובשירותי ייעוץ.

בוב דינר עומד על מה שהיה פעם הסלון בבית משפחה גואטמלית

אישה אחת, שהתקשתה להכיל את רגשותיה, הראתה לנו את ביתה, שנהרס לחלוטין. היא הראתה לנו היכן ישנה בתה והיכן הם אכלו את הארוחות שלהם. ראינו כפר שלהם שנהרס על-ידי ההתפרצות. הלכנו לראות את צריפי העץ הזמניים שם שוכנו בני משפחתה ומשפחות אחרות מאותו כפר. בקרבת מקום שוכן מרכז קהילתי שנבנה על-ידי ישראייד, לשם הולכים הילדים ובני הנוער לקבלת תמיכה רגשית וליהנות מתוכניות של חינוך בלתי פורמלי. המקומיים הביעו הערכה רבה לתמיכה זו. הם הבינו כי אם ילד מפסיד שנות לימודים או אינו מקבל תמיכה פסיכולוגית לטראומה של אובדן ביתו ובני משפחתו, אפקט הפגיעה עלול להימשך עשרות שנים.

בילדותי לקח אותי סבי לארוחת ערב של ארגון הבונדס. אני זוכר שהקשבתי לראש הממשלה דוד בן גוריון שתיאר את החזון שלו למדינת ישראל כמדינה מוסרית וחברתית, שכל העולם כולו יישא אליה את עיניו. כשראיתי את היועצים הישראליים ואת המנהיגים הצעירים, הנמצאים אלפי קילומטרים מביתם, תומכים בילדים גואטמלים יתומים – הדבר המחיש את נבואתו של ישעיה, שישראל תשמש אור לגויים.

אשת צוות ישראייד עם ילדים בגואטמלה

למדתי שצוותים של ישראייד עושים עבודת הצלת נפשות דומה בכל רחבי העולם, למשל במאמצי הסיוע בקריביים בעקבות ההוריקן דוריאן, במוזמביק, בעקבות סופת הציקלון ההרסנית ובסיוע לניצולי רעידת האדמה האחרונה באינדונזיה, שהותירה אלפים ללא קורת גג.

שופעי אהבה לישראל

האהבה השופעת וההערכה הרבה כלפי ישראל הייתה מעל ומעבר למה שראיתי אי פעם. הילדים נופפו בדגלי ישראל ולבשו חולצות עם דגל ישראל. זו לא הייתה הצגה - הרשויות קראו לדרכים שנבנו מחדש על שם ישראל. אפילו ביקרנו בקהילה אחת ששינתה את שמה ל"קהילת ישראל". זו הייתה חוויה הזויה. הנה אני כאן, במרכז יבשת אמריקה, ואני מוקף באנשים עם חולצות שעליהן דגל ישראל.

דגלי ישראל וגואטמלה שציירו ילדים

לאחר שהשתתפתי בפגישות בכל רחבי העולם, מצאתי את עצמי קצת זהיר, מקפיד על כל מילה, בלי לדעת מהי עמדתם של אחרים כלפי ישראל. גואטמלה היא אחד המקומות היחידים בהם הייתי, שבו מצאתי שאני יכול לבטא את אהבתי כלפי ישראל מבלי לדאוג מה תהיה התגובה. הגואטמלים נתנו לי את ההרגשה שאני נמצא בין חברים.

התופעה סקרנה אותי והסתבר לי שאהדת המקומיים לא החלה כתוצאה מעבודת ארגון ישראייד. אולי אירועי השנה שעברה חיזקו אותם, אולם ככל ששוחחתי יותר עם אנשים, כך גיליתי מדינה ששורשי התמיכה והחברות שהיא רוחשת לישראל הם עמוקים וקיימים למעלה מ- 70 שנה.

חלקים רבים באוכלוסיה, בהיותם נוצרים אוונגליסטים, תומכים בישראל. במאי 1948, אחרי ארה"ב, גואטמלה הייתה המדינה השנייה שהכירה במדינת ישראל לאחר שזו הכריזה על עצמאותה. השגריר של גואטמלה לאו"ם באותה תקופה, ד"ר חורחה גרסיה גרנדוס, ארגון לובי של מדינות מדרום אמריקה שיתמכו בתוכנית החלוקה של נובמבר 1947, ושימש דוגמא ל 14 מדינות נוספות שהלכו בעקבות גואטמלה באותה הצבעה גורלית. גרנדוס הפך בהמשך השגריר הראשון של ארצו בישראל.

חלוקת אספקה מיד אחרי ההתפרצות.

היחס כלפי הקהילה היהודית בגואטמלה חיובי מאוד, ומקרי אנטישמיות הם נדירים ביותר. בבתי הספר בגואטמלה תוכנית הלימודים היא כזו שמדי שנה מוקדש שבוע ללימוד נושא השואה. ובניגוד למצב במדינות כה רבות, השגריר הישראלי מתניה כהן הוא סוג של סלבריטאי כאן ומוזמן כאורח כבוד למסיבות ואירועים מרכזיים. הוא סיפר לנו, "רוב השגרירים צריכים להתמודד עם שנאה, איומים במוות והתקפות פוליטיות ודיפלומטיות. בגואטמלה המצב לא יכול היה להיות שונה יותר".

פגישה עם סגן הנשיא של גואטמלה

גואטמלה הייתה השגרירות הראשונה אחרי ארצות הברית שהתיקה את השגרירות שלה לירושלים בשנה שעברה. הייתי סקרן לשמוע כיצד זה קרה ונפגשתי עם איש עסקים פרו-ישראלי בגואטמלה סיטי, שסייע רבות לגיוס תמיכה בהתקת השגרירות. הוא ארגן פגישה עם סגן הנשיא, ג'אפס קבררה פרנקו וראש המטה שלו. 

נשיא גואטמלה ג'ימי מורלס קבררה חותך את הסרט בשגרירות בירושלים.

בתוך הארמון הלאומי המרשים, לוויתי למשרדו של סגן הנשיא וזכיתי לקבלת פנים כנה בחמימותה. הודיתי לסגן הנשיא על התקת השגרירות לירושלים וסיפרתי לו שאני מבקר בגואטמלה עם ישראייד, שממלאים את המשימה המרכזית של העם היהודי ומדינת ישראל – להיות תיקון עולם ואור לגויים. הוא סיפר לי שארצו מלאת הערכה על הסיוע שמספק ישראייד וכי הוא גאה להדהים בהחלטתם להתיק את השגרירות. הוא סיפר, "כשראש ממשלת ישראל קרא לקהילה הבינלאומית להכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל, למרות שזה היה מסובך, אינסטינקטיבית רצינו לעשות זאת. השאלה הייתה אולי יותר, איך אפשר שלא לעשות זאת?!"

הוא סיפר לי שלכבוד התקת השגרירות, שמם של 14 רחובות בכל רחבי המדינה שונה ל'רחוב ירושלים בירת ישראל' וכי רחובות רבים צפויים לעבור שינוי דומה. נותרתי ללא מילים.

לגבור על איומים

התנ"ך מהווה ספר חשוב בגואטמלה, שבה למעלה מ- 70% מהאוכלוסיה הם נוצרים. הברכה שניתנה לאברהם בספר בראשית (יב, ג), שאלו המברכים את העם היהודי יבורכו בעצמם, ידועה היטב, ומבחינת מנהיגי גואטמלה, היא סימן מוחשי למזל טוב מבחינתם.

נאמר לי כי מדינות ערביות רבות איימו להפסיק את היבוא שלהם של תבלין ההל מגואטמלה, המהווה את בסיס הכלכלה הלאומית של המדינה. 60% מהתבלין ברחבי העולם מיוצרים בגואטמלה. למרות שיש מדינות שאכן הפסיקו לקנות הל מגואטמלה בעקבות הודעת השגרירות, מדינות אחרות חטפו בזריזות את הכמות שהתפנתה ורכשו אף יותר.

עבורי זו היתה השראה לראות מדינה שכל כך רחוקה מישראל מבחינה גיאוגרפית, מבססת עמה קשרים כה עמוקים. אמנם אני תמיד המום מכך שמדינה שמשימתה עלי אדמות היא לעזור לעולם מצטיירת בעיני מדינות רבות כמרושעת, אולם אחרי הביקור שלי בגואטמלה, אני חש שיש תקווה לשינוי. אני כבר לא מרגיש בודד בתור אמריקני שמדינתו תומכת בישראל. אני מקווה שמדינות נוספות תצטרפנה לארצות הברית ולגואטמלה בביטוי תמיכתן בישראל ובערכים הנפלאים שהיא מייצגת: זכויות אדם, דמוקרטיה, חופש דת, חופש דיבור, שלטון החוק ותיקון עולם.