שנה אזרחית טובה! או אולי לא? עבור היהודים, ה- 1 בינואר עלול להציב בעיה: רובנו חיים לפי לוח השנה החילוני המודרני לפיו ה- 1 בינואר הוא היום הראשון של השנה החדשה. אולם לפי לוח השנה היהודי, ראש השנה הוא החג הפותח את השנה החדשה. כבר דורות רבים שיש מתיחות בקרב היהודים סביב חגיגות ה- 1 בינואר. להלן חמש עובדות לא מוכרות לגבי חג "השנה החדשה" של ה- 1 בינואר, והמשמעות שלו עבור היהודים.

המצאה של השנים האחרונות

אמנם אנו רגילים לחשוב שמאז ומעולם חגגו את השנה החדשה ב1 בינואר, אבל זהו חג יחסית חדש והוא עבר שינויים רבים במהלך השנים. לאורך רוב ההיסטוריה של אירופה, השנה החדשה החלה במרץ, כשפריחת האביב החלה והטבע החל להתעורר שוב לחיים.

לפי ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוס, היה זה המלך הרומי נומה פומפיליוס (715-673 לפני הספירה) שהכניס את לוח השנה בן 12 החודשים שבו ינואר היה החודש הראשון. (חודש ינואר נקרא על-שם האל הרומי יאנוס, שעל פי המיתולוגיה, היה בעל שתי פנים, דבר שהפך אותו מתאים לציין את תחילת השנה החדשה, כיוון שהחודש יכול להתבונן, באופן סמלי, הן אל העבר והן אל העתיד).

המלך הרומי נומה פומפיליוס

למרות העובדה שינואר היה החודש הראשון, השנה הרומית החדשה המשיכה לחול ב- 15 במרץ במשך מאות שנים. בשנת 153 לפני הספירה לערך, הועברה תחילתה ל- 1 בינואר. שנים לאחר מכן, בשנת 45 לפני הספירה, אימץ יוליוס קיסר – שהיה למעשה איש דת שהפך לשליט - לוח שנה מקיף יותר. לוח השנה ה"יוליאני" שמר על ה- 1 בינואר כעל מועד תחילת השנה החדשה, אולם החג לא נחגג בחלקים רבים של האימפריה הרומית. עם נפילת האימפריה הרומית, החלו עמי אירופה לשוב לימים שבהם חגגו בעבר את השנה החדשה. חלקם חגגו את השנה החדשה ב- 25 במרץ. עמים אחרים באירופה חגגו במקום זאת את ה- 25 בדצמבר בתור תחילת השנה החדשה.

במאה ה- 16 כבר היה ברור שללוח היוליאני יש כמה חסרונות רציניים: הייתה טעות בחישוב של שנים מעוברות וכתוצאה מכך, חגים נוצרים החליפו עונות ונדדו לאורך לוח השנה. בשנת 1582 הציג האפיפיור גרגורי ה- 13 לוח שנה חדש. לוח שנה גרגוריאני זה עדיין נמצא בשימוש בימינו. בין החידושים הרבים שהונהגו שם - הוא החזיר את ה- 1 בינואר להיות החג המסמל את תחילת השנה החדשה בארצות נוצריות.

לא כל מדינות אירופה עשו את המעבר. מדינות פרוטסטנטיות ומדינות שבהן שלטה הנצרות האורתודוקסית המזרחית היו איטיות בהטמעת השינוי. בבריטניה ובמושבות האמריקאיות, יום תחילת השנה החדשה המשיך להיות ב- 25 במרץ. רק ב- 1752 נחקק חוק בפרלמנט שקבע את ה- 1 בינואר כתחילת השנה החדשה וארצות דוברות אנגלית אימצו את ה- 1 בינואר כיום תחילת השנה החדשה.

למה דווקא ה- 1 בינואר?

לרומאים הייתה מערכת מספור ייחודית עבור ימי החודש. היום הראשון בכל חודש נקרא "קלנד" (וממנו התפתחה המילה הלועזית calendar – לוח שנה). היום השביעי בכל חודש נקרא "נונס" והיום ה- 15 בכל חודש היה ידוע בשם "אידס". ימים אחרים נספרו על סמך קרבתם לשלושה ימים חשובים אלה.

התלמוד מציין כי ימי ה"קלנד" נחגגו כחגי עבודת אלילים ברומא העתיקה ומזהיר יהודים שלא לעשות עסקים עם רומאים בימים אלה, כדי להימנע מלקחת חלק כלשהו בפעילויות שעלולות להתפרש כעבודת אלילים (משנה עבודה זרה, א, א-ה).

בימי קדם, ה"קלנד" של ה- 1 בינואר היה יום פרוע, שייצג את סיומו של פרק זמן בן שבועיים שהחל בחגיגות פסטיבל סטורנליה הרומי באמצע דצמבר. היה זה פרק זמן שבו חוקי ההתנהגות הנורמליים והמוסכמות הושמו בצד. עבד אף יכול היה להיבחר לעמדת מלך זמני והוא מלך לפרק זמן זה של פריקת עול ומסיבות פרועות. בתים קושטו בצמחייה ובאורות ומתנות הוענקו לילדים. ישנו תיעוד לפיו בסוף פסטיבל זה, העבד - שזכה לכינוי שר הטקסים - הוצא להורג. אלימות זו ופרק זמן זה של היעדר כל מוסר הובילו את היהודים להימנע מהשתתפות בחגים הרומיים של אמצע דצמבר ו- 1 בינואר.

חוגגים ברית מילה?

עם התפשטות והתפתחות הנצרות, חגיגות נוצריות שילבו בתוכן מנהגים מחגים מוקדמים יותר. ה"תנ"ך" הנוצרי איננו מציין את תאריך לידתו של ישו, ונדמה כי בשנים המוקדמות של הנצרות הוא לא נחגג בדצמבר, כפי שנהוג כיום. התיעוד הראשון של ה- 25 בדצמבר כחג לציון יום הולדתו של ישו מופיע בלוח שנה רומי משנת 336 לספירה. נראה כי חלק מהמנהגים של חג זה הושאלו מהחגים הרומיים של סטורנליה וקלנד.

ה- 1 בינואר – החג הרומי העתיק של קלנד – הפך להיות קשור ליום חג הנקרא חג מילת ישו בקרב מסורות דתיות שונות (כולל הנצרות האורתודוקסית המזרחית, הכנסייה הלותרנית והכנסייה האנגליקנית). אם תספרו את הימים, תגלו שה- 1 בינואר חל 8 ימים אחרי ה- 25 בדצמבר, היום בו אמור תינוק יהודי לעבור את ברית המילה שלו לפי ההלכה היהודית.

יום אפל בהיסטוריה היהודית

ב- 1 בינואר חלו גזרות רבות נגד היהודים. ב- 1 בינואר 1791, הכריזה יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיה, על "תחום המושב" – אזור בחלק המערבי של האימפריה שלה, שהפך להיות האזור היחיד באימפריה רחבת הידיים של רוסיה, שבו הורשו יהודים לחיות. התנאים בתחום המושב השתנו במהלך השנים: גבולותיו הותאמו והתווספו חוקים שהתירו ליהודים לחיות בחלקים אחרים של רוסיה במקרים מסוימים. עם זאת, תחום המושב, השפיע על חלק אדיר מיהודי העולם. בתקופת השיא שלו, ההערכה הייתה כי 40% מיהודי העולם (כ- 5 מיליון יהודים) חיו בתחום המושב. חוק זה נמשך עד המהפכה הרוסית ב- 1917, כשיהודי רוסיה הורשו סוף סוף להתגורר מחוץ לתחום המושב.

החל מה- 1 בינואר 1798, חלה צנזורה על הספרים בשפה העברית ברוסיה. עשור לאחר מכן, ב- 1 בינואר 1808, חוקק הצאר אלכסנדר מגוון רחב של חוקים חדשים ביחס ליהודים – מה מותר להם לעשות, איזו השכלה הם יכולים לרכוש וכיצד יוכלו להתפרנס. החוקים הדרקוניים החדשים הציבו מגבלות על יכולתם של היהודים לקנות רכוש והגבילו את המקצועות שאליהם יכלו יהודים להשתייך. החוקים גם אסרו על ילדים יהודים לדבר יידיש בבתי ספר. יהודים לא הורשו להחזיק בתפקיד בכיר ואף נאסר עליהם לעבוד כרבנים או לשמש בתפקידים ציבוריים אחרים בקהילה אם יידיש הייתה שפתם היחידה.

בגרמניה הנאצית, ה- 1 בינואר הביא עמו תנאים קשים אף יותר. ב- 1 בינואר 1939 חויבו כל היהודים להוסיף את השם שרה (לנשים) וישראל (לגברים) לשמם. היה עליהם גם להתחיל לשאת עמם תעודות זהות בכל עת. (עדיין יש ברשותי את הדרכון של סבתא-רבא שלי ליציאה מגרמניה בהמשך אותה שנה. למרות ששמה היה קמילה, בדרכון שמה מופיע כשרה). באותו יום נכנסה לתוקף גזרה הסוגרת את כל העסקים בבעלות יהודית. בשנה שלאחר מכן, ב- 1 בינואר 1940, נאסר על יהודים להתכנס לתפילה, בין אם בבתי כנסת ובין אם בבתים פרטיים, בשטחים שבשליטת הנאצים.

חגיגות השנה החדשה

לחלק מהמנהגים בחגיגות השנה החדשה יש שורשים יהודיים מפתיעים. בחלקים הדרומיים של ארה"ב נהוג לאכול לוביה בשנה החדשה, כסימן למזל טוב. מנהג זה מזכיר את המסורת של יהודי ספרד לאכול שעועית בראש השנה, כסימן למזל טוב. יש היסטוריונים ששיערו כי המנהג הובא לארה"ב על-ידי יהודים ספרדים.

מדי שנה, מיליוני אנשים ברחבי העולם צופים בירידת הכדור בטיימס סקוור בניו יורק, המסמל את תחילת השנה החדשה. מעטים יודעים כי פעלול שנתי זה היה פרי מוחו של איש עסקים יהודי מהמאה ה- 19. אדולף ס. אוקס היה בנם של מהגרים יהודים מגרמניה. הוא נכנס לעסקי העיתונאות כשהיה בן 11 ועבד כנער שליחויות עבור העיתון נוקסוויל כרוניקל. ב- 1896 הוא קנה את הניו יורק טיימס והודיע על תוכנית שאפתנית להפוך את העיתון לעיתון בעל איכות גבוהה. כדי להגדיל את הפרסום של העיתון, אוקס החל לערוך מופע זיקוקים ליד משרדי העיתון בערב השנה החדשה, ב- 31 בדצמבר.

הכדור הראשון שהורד בטיימס סקוור ב- 1907. ספריית הקונגרס.

ב- 1907 סירבה העיר ניו יורק להעניק לו היתר למופע הזיקוקים ובמקום זאת הזמין אוקס כדור ענק מכוסה בנורות שיירד בחצות. (היה זה נהוג באותה תקופה שסוחרים ימיים יציינו את השעה על-ידי הורדת כדור ענק שניתן היה לראותו למרחקים בים. הכדור של אוקס היה פשוט וריאציה גדולה וחגיגית יותר של מסורת ימית זו). המסורת של אוקס נמשכה. הכדור הנמצא בשימוש היום, שוקל קרוב ל- 5.4 טון וקוטרו גדול מ- 3.5 מטרים.