לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המסע הארוך מתוך האפר

המסע הארוך מתוך האפר

נמשיך לשגשג ולמלא את המשימה להביא אור ושלום לעולם הזה

מאת

לפני שעות אחדות, מאות אנשים עמדו ומחאו כפיים כשהרב ישראל גולדשטיין עלה לדבר, בהלווייתה של לורי גילברט קיי בבית חב"ד בקליפורניה. הרב גולדשטיין, ידו חבושה, עלה להספיד את הנרצחת בפיגוע, שאותה הכיר 25 שנים: "רבותיי, זוהי התגובה שלנו: בית כנסת מלא וגדוש! בשבת בבוקר התכוננו להקריא פה את ההפטרה של פסח, שבה הנביא ישעיהו מספר על ימים יפים וטובים יותר בעולם. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ. בשנות ה-50 הרבי מלובביץ' שלח אותנו למשימה: להתאושש מהימים האיומים של השואה, ולצמוח מתוך האפר. התחלנו מסע ארוך. בית חב"ד הזה נבנה רק כי לורי עזרה לנו להשיג את ההלוואות הנדרשות. זה בזכותה. אלפי צעירים ומבוגרים התפללו ולמדו כאן, אלפי מעשי חסד יצאו מכאן. זה בית שפתוח לכל מי שאהבה וחום מדברים אליו, ולורי היא מהמייסדים של המסר הזה. יצאנו יחד למסע, וזה היה מסע מדהים. לפרק הזה, הנוכחי, לא ציפינו במסע שלנו. כשיצאתי היום מהבית, אשתי דבורה, השותפה שלי לשליחות ב-30 השנים האחרונות, הראתה לי משהו. את זר הפרחים שלורי הביאה לביתנו בערב החג האחרון". הרב הרים פרח אחד, והמשיך: "היא איחלה לנו בפתק שבת נפלאה, וניחמה אותנו על פטירת אבי שנפטר לאחרונה. זה עדיין על השולחן שלנו. זו לורי. אבא שלי ז"ל, שהייתה לו מערכת יחסים קרובה עם לורי, היה שר שיר ילדים מפורסם: השם נמצא כאן, השם נמצא שם, השם נמצא בכל מקום. כשהוא שר הוא נהג להצביע באצבע שלו ולהראות: כאן, שם, בכל מקום. האצבע שנפצעה לי היא המצביעה על כל אחד שיושב כאן כעת. ואומרת: השם נמצא כאן, השם נמצא שם, השם נמצא באמת בכל מקום. השם בכה איתנו בשבת כשבכינו כאן, והוא מנחם אותנו כעת כשאנחנו משתקמים. השאלה היא לאן הולכים מכאן. ראיתי את החושך הגדול ביותר של האנושות, פנים אל פנים. אני מקווה לא לראות זאת שוב לעולם, ואני מקווה שאף אחד לא יראה זאת שוב לעולם. אבל באותו רגע, ראיתי את המאמצים ההרואיים של האנושות, לרוץ לקו האש, להציל חיים של אחרים. האירוע הזה לא הולך להפיל אותנו למטה, אלא להרים אותנו למעלה. בכל הראיונות שנתתי, שאלו אותי: הרב, מתי אתה מתכנן לחזור, מתי הבית ייפתח? אמרתי לכולם: מחר בבוקר! אנחנו לא סוגרים אפילו ליום אחד. ביהדות צעד אחד אחורה הוא תמיד כדי להתקדם עשרה צעדים קדימה. אנחנו ממשיכים את המסע המדהים הזה. נמשיך לשגשג ולמלא את המשימה להביא אור ושלום לעולם הזה, ולקיים את מילות ההפטרה של פסח". 

ושוב מאות אנשים נעמדו על רגליים, ומחאו כפיים.  

*   *   *

מהי מורשתו של הרבי מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב, שנפטר אתמול בגיל 96?
1. אנחנו מרבים לדבר על השואה והגבורה. הרבי מקאליב הזכיר שוב ושוב גם את הגבורה הרוחנית. לא רק את המרד הפיזי והצבאי צריך להנציח. גם את האמונה, את האופטימיות, את שמירת המסורת בתנאים קשים. לכך הקדיש את חייו כניצול אושוויץ. 

2. פעילות ההנצחה שלו הייתה פורצת דרך ולא מגזרית. הוא הרצה רבות בפני חילונים ודתיים-לאומיים, חיילים ובחורי ישיבות. לכולם התייחס בחביבות ובמאור פנים. הוא לא זכה לילדים משלו אבל דיבר לאורך השנים בפני ילדים רבים. הוא יזם הקמת מוזיאון, הוצאת אנציקלופדיה על השואה, הלחין שירים, והותיר גם יוזמה מרגשת אחת: באחד הרגעים הקשים בשואה הוא חשב שלא יזכה יותר לומר "שמע ישראל", והתפלל שאם ישרוד, ידאג לומר זאת גם בפני קהל רחב. מאז שניצל, אכן אמר שמע ישראל אלפי פעמים בפורומים רחבים ומגוונים. בסידור התפילה שהוציא הוסיף את הפסוק בסוף התפילה, לזכר נספי השואה.

3. ובנימה אישית: לפני כמה שבועות בעלי הציע שנלך לקבלת שבת אצל הרבי מקאליב. התעצלתי, אבל הוא התעקש, כי מי יודע כמה הזדמנויות יהיו לנו לראות אדמו"ר ניצול שואה, שעל מראה פניו אפשר לראות את הניסויים שד"ר מנגלה ערך בגופו, אבל בעיניו אפשר גם לראות את האמונה עמה יצא משם. הוא שכנע אותי, וכך צעדנו דקות ארוכות עם הילדים בגשם הירושלמי לבית הכנסת שלו. ראינו אותו שר לשבת המלכה, זכינו לקבל ברכה ולשמוע את קולו החלש אך הנחוש מכריז "שמע ישראל" בסוף התפילה. 
ערב יום השואה, אל תהיו עצלנים כמוני. צאו לראות בעיניים אנשים שהיו שם ועוד חיים בינינו.

לזכרו.

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/

30/4/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub