"שלום, כותב לך החילוני היחיד בתמונה". כך נפתח המכתב של מיקי מלכה מכפר תבור. לפני שבועיים פורסמה פה תמונה של 140 האנשים שתרמו כליה בשנה החולפת. מיקי ביקש שאחפש בצילום את הבחור שבאמצע השורה השנייה, ליד הרב ישעיהו הבר מייסד ארגון "מתנת חיים". מצאתי. יש לו מסר חשוב להעביר.

"זה אני. 139 דוסים, ואני. ראיתי סביבי בשבת הזו כובעי שטריימל, תלמידי ישיבה בחליפה וחולצה לבנה, כיפות סרוגות ענקיות וסנדלי שורש. ראיתי נשים בפאות, בכובעים ובמטפחות. חסרונו של המגזר שלי בלט. הסתקרנתי למראה עוד אדם שלא חבש כיפה, וגיליתי כי זה פרופ' איתן מור, מומחה ההשתלות מבילינסון. התיידדנו. כשגילה הפרופסור שאני ברשימת ה-140 המכובדת נפלטה מפיו השאלה: אתה? מה עבר עליך? הרהרתי לא מעט בשאלתו, ולא מצאתי תשובה מוחצת. אצלי הכל התחיל לקראת החתונה של הבת שלי. חשבתי על מתנה הולמת ולא מצאתי, והחלטתי שהמתנה לזוג הצעיר תהיה לתרום כליה לאדם זר. הכליה נקלטה, והצלתי את חייה של מישהי מחולון. מאז חיי נחלקים לשניים: עד יום הניתוח, ואחריו. זכיתי בשמחה פנימית נצחית. אוסיף ואומר שרוב מכריע של מקבלי התרומה היו חולים שאינם דתיים. אלמלא התרומה הזו, היו נאלצים לרכוש כליה בחו"ל בסכומי עתק בתהליך מורכב, או לקבל תרומת כליה מן המת, אופציה עדיפה הרבה פחות מאשר לקבל כליה מן החי. רובם היו פשוט ממשיכים לחכות. אז למה הציבור הנפלא והמסור של חבריי תורם ומתנדב רבות, אך לא בשדה הזה? שוחחנו על כך בכנות במהלך השבת. לא רק על ארגון 'מתנת חיים'. גם על עזר מציון, חסדי נעמי, יד שרה, זק"א". 
מלכה לא תכנן לכתוב את המכתב הזה, ובכלל לא תכנן להיחשף. אבל בשבת ההיא הוא הבין שלא מדובר בו, אלא בהזדמנות למהפכה חברתית חוצה מגזרים: "אישית, אחרי התרומה חשבתי להישאר באנונימיות, אבל השבת הזאת הפכה אותי לגמרי. הבנתי שעליי להיות שגריר. אז אנא פרסמי את דבריי עם קריאה גדולה: חבריי החילונים, אלף חולי כליה מחכים לכם. אני מבטיח לכם סיפוק ערכי ומצפוני גדול מכל מה שחוויתם בחייכם. בתמונת המחזור המשותפת הרגשתי עוף מוזר, אבל לקחתי על עצמי משימה: שעוד אנשים שנראים כמוני יהיו בתמונה של השנה הבאה".

מתנת חיים - השתלות כליה

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews