לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ילדות נשכחת

ילדות נשכחת

מי היא החברה החולה הזאת שבקרבה נמצאות מאות רבות של ילדות שלהבנתן, דוגמנות זו השאיפה הכי נעלה?

מאת

אברי גלעד פירסם לפני כשבועיים טקסט אישי נוקב. הוא סיפר על סרטון חמוד מהקייטנה של בנותיו, שבו כל הבנות שרות יחד את שירו של עומר אדם: "ואת היית יפה כמו פרח שאסור היה לקטוף, רציתי רק לקטוף אותך, רציתי לקטוף".

הילדות החמודות בנות ארבע, ההורים התמוגגו, ואברי התחלחל: "את לא צמח שקוטפים. לקטוף זה אקט אלים. לקטוף זה לא להכיר אותך, להתחבב עלייך, לחבב אותך, לנהוג בך בעדינות ובכבוד, להקשיב, להכיר באנושיות שלך. זה שטקסטים כאלה עדיין מתקיימים בעידן ה־MeToo זה עניין מפליא ביותר. כל נגיעה של גבר באישה מחרבת עולמות ופותחת מהדורות, אבל טקסט מגונה שכזה חי לו בשלום במרחב הציבורי בישראל, ואין פוצה פה ומצפצפ/ת. כל עוד השיח הזה לא משתנה, כל המהפכה הפמיניסטית לא שווה כלום. ילדים וילדות גדלים על המסרים המחפיצים האלה, והם יגדלו מקולקלים. במקום לשמוע שירים תמימים על קיץ וים וכלב שהלך לאיבוד, הם מתרגלים פגיעה מינית בגיל שש".

ואכן, לא ברור איך מחליטים ממה להזדעזע אצלנו, מה עולה לראש סדר היום, ועל מה אפשר לעבור בשתיקה. הנה, במקרה כזה שדולת הנשים לא מוחה, אף חבר כנסת לא מוציא ציוץ זועם, ואף תחקירן לא מצלצל לכותב המילים. אין שום שיימינג נגד זמר שמוציא שיר כזה, אפילו להפך.

כמה ימים אחר כך התפוצצה פרשת הפדופיליה בהרצליה.

על פי החשד, מאמן הכדוריד בנו ריינהורן פגע ב־140 בנות (והמספר הזה ממשיך לעלות לצערנו, כי עדויות חדשות מגיעות למשטרה). הוא הציג את עצמו כסוכן דוגמניות, והן התלהבו. העבירו את המספר מאחת לשנייה, נענו לחיזורים, שלחו תמונות אינטימיות, התכתבו לתוך הלילה. בחלקן לכאורה הוא גם פגע פיזית. בסיקור הפרשה נשאלו לכאורה כל השאלות הרלוונטיות על המקרה הספציפי, אבל שאלות העומק לא עלו. ניסיתי לדבר על כך עם חלק מההוריםההמומים. אחד מהם הודה בכנות שלצד אשמתו של ריינהורן, הוא חש כישלון שהבנות נסחפו כך.

ואז קיבלתי מייל מריבי בן־נון, מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה ירושלים, ששמעה את החדשות וניסחה לדעתי את התחושות של הורים רבים: "צריך לקרוא לילד בשמו, כלומר לילדה בשמה. זה לא נקודתי, זו תרבות. מי היא החברה החולה הזאת שבקרבה נמצאות מאות רבות של ילדות שבהבנה שלהן, דוגמנות זו השאיפה הכי נעלה?

ילדות שמבינות שהדרך אל המטרה הנשגבת הזו עוברת בחשיפה, בוויתור על פרטיותן? מי החברה שמעוותת ככה לילדותיה את המוסר, את החיים? איני מצפה מהן לשיקול דעת. הן ילדות תמימות. ואיני מדברת כרגע על הפוגע.

אני לא רוצה להפחית כהוא זה מאשמתו. אני רק שואלת מאיפה הן קלטו את המסר הזה. הרי לא הפוגע שכנע אותן שחשיפה אינטימית כזאת היא טובה ומכובדת. הן כבר חשבו כך קודם. הן כבר קלטו זאת מהתרבות הסובבת.

מהפרסומות, מהריאליטי, מהשירים, מהאווירה, מכל הכוכבים והסלבריטאים, מערוץ ה'ילדים', מאיתנו. מי לוקח אחריות על התוצאה התרבותית המבישה הזו?"

ואז, ביום שלישי השבוע פורסם מצעד השירים המושמעים ביותר. כן, כן, אותו פרח שרוצים לקטוף נמצא במקום הראשון. השיר הזה, "שני משוגעים", של עומר אדם הושמע הכי הרבה השנה. בשנה שעברה זה היה "זהב" של סטטיק ובן־אל, עם הקביעות "אין מצב אני יוצא מפה לבד", "את מוזמנת לקפה אבל אפשר גם בלי" או "עוד כוס עליי, עוד שתיים אולי".

בשנה שבה העולם לא הפסיק לדבר על כבוד ועל גבולות, להוקיע מטרידנים, לדבר על שינוי כללי המשחק - פס הקול המוזיקלי המשיך להחפיץ, להטריד, להעליב.

והרי התרבות והבידור הם־הם משרד החינוך האמיתי. עוד מעט מתחילה תשע"ט. מה יהיה שיר השנה שלה? זה תלוי בנו. 

26/8/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) מירי, 27/8/2018 14:46

כל כך נכון, וכל כך חשוב לדבר על זה

אולי ככה, עוד נצליח לחולל שינוי תודעתי אצלינו

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub