לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אין דף העומד בפני הרצון

אין דף העומד בפני הרצון

כמה סיפורים על הדף היומי.

מאת

נתחיל בתאריך ההיסטורי.

בג' אלול מלאו 95 שנים ליום ההשקה של רעיון הדף היומי.

מצ"ב דפים מתוך הספר 'ניצוצי אור המאיר', שמכיל את הנאום של רבי מאיר שפירא מלובלין שבו 'שיווק' את הדף היומי. להלן ניצוצות מתורתו של מייסד הדף היומי וראש ישיבת חכמי לובלין.

תוך רגע נזרקתי 95 שנים אחורה: "ג' אלול תרפ"ג. אולמו המקושט של התיאטרון הממלכתי בווינה זהר באור יקרות. כאן כנסייה לשם שמיים. על בימת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל ניצב גאון תמיר ומחשמל את האווירה. הוא ממריא שחק ונישא על כנפי רוח, עיניו מתיזות רשפים: 'אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום אותו דף גמרא, כלום יש לנו ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העילאי והנצחי שבין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?', כה שואל רבי מאיר שפירא ופורס את יריעת הדף היומי בציוריות נפלאה, בתיאור כה מרתק, קולע ומלבב, ועיקר העיקרים – נושם חיים.

'מה נפלא הדבר! נוסע לו יהודי באנייה ותחת בית שחיו מסכת ברכות. נוסע הוא לשבועיים ימים מארץ ישראל לאמריקה. כל יום, עם דמדומי חמה, הריהו פותח את הגמרא ולומד את ה'דף'. ובבואו לאמריקה הריהו נכנס לבית המדרש בניו-יורק ומוצא להפתעתו עוד יהודים עוסקים באותו דף שבו הגה היום, ומצטרף ללומדים בחדווה, מתפלפל עמהם והם משיבים לו. נמצא שם שמיים מתאדר, מתגדל ומתקדש. ויהודי מארצות הברית שעקר לבראזיל שבדרום או ליפאן שבאסיה, הריהו סר בראש וראשונה לבית המדרש ומוצא כולם עסוקים בדף שהוא עומד בו היום – וכי יש לנו איחוד לבבות גדול מזה? זאת ולא רק זאת: עד הנה נשארו מסכתות שלא למדום ציבור גדול והיו כ'יתומים' שרק יחידי סגולה חמלו עליהם, נו, וה'דף' יתקן את הכול. ועוד משהו: הנוער שלנו, העתיד של עמנו, הוא שמחויב להתחיל במצווה זאת של 'תורה בסיטונות'".

האולם הגיב במחיאות כפיים סוערות. ההצעה התקבלה בהתרגשות. אגב, לא בכדי הפאנץ' של הנאום של רבי מאיר שפירא עסק בנוער. במקור, כך הופתעתי לגלות בספר, הוא ייעד את רעיון הדף היומי לצעירים. הוא לא חלם שהרעיון יתקבל גם על ידי תלמידי חכמים, זקני הדור. אבל פחות מחודש אחר כך, ביום שנקבע להתחלת לימוד הדף היומי, ראש השנה תרפ"ד, קיבל הסטארט-אפ של רבי מאיר שפירא תפנית שנתנה דחיפה גדולה לכל המיזם, והגדילה הן את המספר והן את הגיל של מצטרפיו. זה קרה בבית מדרשו של האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור. אחרי תפילת ערבית של ראש השנה אמר הרבי למקורביו: "אני נכנס ללמוד את הדף היומי". רגע אחר כך, כל החסידים התחילו לחפש מסכת ברכות, ומשאזלו הגמרות נעמדו קבוצות של לומדים מתחת לפנסי רחוב, כשבמרכז עומד אחד מהם עם גמרא אחת, מקריא ומסביר וכולם מקשיבים. כך נראו שיעורי הדף היומי ביומו הראשון.

לימים, סיפר רבי מאיר שפירא, כי אחרי אותו ראש השנה קיבל מכתב מאחותו היחידה שהתגוררה בכפר נידח בבוקובינה, ולא ידעה מכל הסיפור, ובו כתבה לו כך: "בליל ראש השנה חלמתי חלום. ראיתי אותך אחי היקר בשמיים, מוקף בהמון צדיקים בעלי צורה ומזהירים כזוהר הרקיע, ואתה אחי עומד בתווך ופניך זרחו כשמש בגבורתה, וכולם חייכו לעומתך והודו לך ושמחו בך מאוד מאוד... הודיעיני נא, אחי מחמדי, פשר החלום ושברו".

ומאלול תרפ"ג לאלול תשע"ח: בשבת האחרונה סיימו רבבות לומדי הדף היומי בעולם היהודי את 119 דפיה המאתגרים של מסכת זבחים, הראשונה בסדר קדשים.

למחרת, בבוקר יום ראשון, איחלתי בשידור ברדיו ברכות חמות למסיימים, וגם לאלה שמתחילים היום מסכת מנחות. ואז הוספתי בחיוך מריר: "בדרך כלל מסכת חדשה היא תחנת הצטרפות ללומדים חדשים, בטח כשמתחילים מסכת חדשה בדיוק בראש חודש אלול, אבל הפעם אני קצת סקפטי עם העניין של מצטרפים חדשים. צריך להיות ממש חובב אקסטרים בשביל לחבור ללימוד הדף היומי בדיוק בתחילת מסכת קשה כמו מנחות".

באותו ערב קיבלתי מכתב מהמאזין ינקי ארליך.

"רציתי לספר לך", הוא פתח, "על שיעור ייחודי של חברי ארגון 'החובש הר נוף' בירושלים. בחודש סיוון תשס"ג, בעת מפגש חברים, העלה אחד המתנדבים, פסח דייויס שמו, רעיון. היות שאנחנו נפגשים כל הזמן באירועים שאליהם אנחנו מוזעקים, וגם אחריהם מדברים, ועושים השתלמויות רבות, למה שלא נעשה ביחד משהו רוחני כמו דף יומי? חלק מהחברים אהבו את הרעיון. עשינו משאל האם יש לפחות חמישה שמתחייבים בלי נדר לבוא כל יום, ואחד החובשים, אהרון בירנצוויג, לקח על עצמו למסור את השיעור. ואז, אחרי שהתקבלה ההחלטה העקרונית על עצם קיומו של השיעור, התחלנו לדון על העיתוי. האם לחכות לפרק הבא או למסכת הבאה - או להתחיל מיד. אחרי דיון קצר החלטנו להתחיל כבר למחרת בבוקר. להכות בברזל בעודו חם. חלפו מאז כ-15 שנה, אנחנו כבר במחזור שלישי של לימוד הדף היומי. אנחנו לומדים בבית כנסת 'תולדות יצחק' בשכונה. לא הפסדנו אפילו שיעור אחד. במשך הזמן היו שנאלצו לפרוש ונוספו אחרים, אבל הגרעין הקשה ממשיך לבוא במסירות כל בוקר מ- 50 :6  ועד סיום הדף. המירס תמיד פועל ברקע, וכשיש צורך יוצא חבר אחד או כמה חברים למקרי חירום, וכבר היו לנו לידות ולהבדיל החייאות במהלך השיעור. גם לפיגוע הנורא בקהילת בני תורה בהר נוף יצאנו משם (ארליך עצמו נפצע בפיגוע הזה בשעה שטיפל באחד הפצועים בגבורה תחת אש המחבלים- י.מ.). עם השנים הוספנו לשיעור בגמרא גם לימוד הלכה יומי. בהתחלה למדנו הלכות שמירת הלשון, או ענייני הלכה אקטואליים אחרים, למשל הלכות שמיטה לפני שנת השמיטה. בשנים האחרונות אנחנו לומדים לפי הסדר של 'מאורות ההלכה'. כשמישהו חולה חלילה או נמצא בחופש או בחו"ל – הוא משתדל להתקשר ולהשתתף בשיעור דרך הטלפון. במשך הזמן גם אנשים שלא מתחום הרפואה הצטרפו לשיעור, והמגוון הזה מאוד מפרה. כך למשל לומד איתנו מדריך טיולים שמוסיף אודות אתרים שמוזכרים בדף, סופר סת"ם שמאריך ומדגים בסוגיות הרלוונטיות, מוהל וכדומה. ישנם צעירים וגם מבוגרים, כמו ר' גרשון רובין, רופא בכיר ופנסיונר שלא מכבר חגגנו איתו במסגרת השיעור את יום הולדתו ה‐90."

נו, תמיד מרגש לשמוע על שיעור דף יומי. בטח של חבורה מיוחדת כזאת שמוצאת זמן גם ללימוד תורה וגם לחסד, אבל ארליך לא סתם כתב לי את המכתב. "אמרת הבוקר בתוכנית שספק אם יש מישהו שיצטרף למעגל הלומדים דווקא עכשיו, בסדר קדשים המסובך, אז אני רוצה לספר לך משהו: מתי התחלנו אנחנו את השיעור שלנו? כתבתי לך קודם על הדיון האם לחכות לפרק חדש או למסכת חדשה, ועל ההחלטה להתחיל מיד למחרת. ובכן, מה למדו למחרת בבוקר במחזור הדף היומי? מסכת זבחים דף י"ג. אז הצטרפנו וכך הכול התחיל.ללמדך שאין תאריך שלא מתאים להצטרף למעגל הזה".

זבחים י"ג. זה מטורף. לקום בוקר אחד ולפתוח את הגמרא באמצע אחת המסכתות הכי קשות בש"ס, עם עולם מושגים לא מוכר, עם עיסוק בנושאי הקורבנות. רוצים טעימה מהדף הזה? תחזיקו חזק: "הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והלך, וזרק שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן – פסולים". כן, עם זה הם התחילו. אין דף העומד בפני הרצון.

טוב, אז אני חוזר בי: ברכות לכל מי שסיים השבוע את מסכת זבחים, ואם המונולוג של רבי מאיר שפירא או של רבי ינקי ארליך עשו לכם חשק, פשוט תפתחו עכשיו גמרא, הדף היומי היום )שבת( הוא דף ח' במסכת מנחות, והנה, אתם בפנים. בהצלחה.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

19/8/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub