את אנשי העולם אפשר באופן כללי לחלק לשני סוגים. למעשה יש כל מיני חלוקות אפשריות, אך במאמר זה נתמקד באלה ש'יש להם' כסף, ואלה ש'אין להם'.

'יש להם' – היינו לא רק שהפרוטה מצויה בכיסם, אלא יותר מזה, הם זכו לברכת הממון בשפע. מה שנקרא בלשון פשוטה, עשירים. העלות של כל דבר שרוצים, אינה מטרידה אותם. כל מה שאפשר לרכוש בתשלום, הוא בר השגה.

רוב האנשים ה'רגילים', אינם בגדר זה. כאשר הם עורכים איזו שמחה לדוגמא, מברית ועד בר-מצווה, מנישואי הילדים ועד אירוע משמח אחר, הרי שההוצאות מחושבות היטב. גם בלאו הכי יש קושי לגמור את החודש, ואפילו ביחס להוצאות הרגילות. וכבר אמר מי שאמר בהלצה ש"תמיד נשאר יותר מדי חודש בסוף הכסף". וכאשר מגיעה הוצאה גדולה שהיא חריגה – צריך ליתן את הדעת מהיכן יבוא התקציב שיכסה את זה.

לא שמחמת זה אין עושים סעודה, חלילה, בודאי שראוי הוא לחגוג את המאורע המשמח ולתת לו את הכבוד הראוי לו. אבל – בהתחשבות, ברגישות. ההגזמה כאן אינה מטיבה עם אף אחד.

אבל לעומת זאת, האנשים ש'יש להם'... – אהההה, כאן כבר סיפור אחר. הם יכולים להרשות לעצמם לשלם כמה שצריך, והעיקר - שהשמחה תהיה מושלמת. זמרים? סעודה כיד המלך? צילומים, וידיאו, סידור פרחים? אין מקום לקמץ, לא כל יום מזדמן מאורע משמח שכזה. הפנקס פתוח, היד כותבת, וכל תוספת מתקבלת בברכה.

***

סיפר לי ידיד יקר אודות חתונה בה השתתף, שנעשתה על ידי מישהו ש'יש לו'. כל מנת אוכל עלתה 120$. אם אולי לא היה ברור, נפרט במילים: מאה ועשרים דולר ארה"ב, כל מנה ומנה.

הבדל משמעותי יש בין מנה יקרה שכזו, לבין האוכל הסטנדרטי שמגישים בכל חתונה רגילה. האוכל יותר משובח, ההגשה יותר אלגנטית, הצבעים של המנות השונות מחושבים בזהירות כדי להשביע לא רק את הבטן – אלא גם את העין.

אין מה לומר, כשמשקיעים – יש תוצאות. לא בחינם לומדים טבחים את מלאכת האומנות שלהם במשך כמה שנים.

תגובתו הסתכמה בשתי מילים, פשוטות ומשמעותיות כאחת: "אז מה?"

ועכשיו לעיקר הנקודה, שהתלבנה בשיחה שלי עם החבר הנ"ל לאחר החוויה שלו. תגובתו הסתכמה בשתי מילים, פשוטות ומשמעותיות כאחת:

"אז מה?"

זהו. נסביר ונפרט.

האוכל אמנם היה יקר עד להחריד, והוא הודה שאכן היה זה מרשים. עובדה, שהוא זכר את מנות האוכל של החתונה הזו הרבה יותר מאשר הסעודה בשאר חתונות.

ועדיין מהדהדת תגובתו במלוא העוצמה: "אז מה?"

וכי היה שם שמח יותר בגלל המנות היקרות? –חד משמעית, לא!!! בלמ"ד רבתי.

זו הנקודה, ואכן היא מעניינת. המטרה העיקרית אליה חותרים ושואפים מארגני השמחה היא שתהיה הסעודה הזו מלאה שמחה (לכן קוראים לאירועים שמחות...), והמנות הזולות או היקרות אינן משנות את השמחה במאומה.

אל תאמינו לי. נסו בעצמכם. אני משער שאתם מוזמנים מדי פעם לחתונה 'יקרה'. ושאתם גם מוזמנים הרבה יותר לחתונות מהסוג הזול יותר. את השמחה אי אפשר למדוד במדחום, אבל בכל אופן נסו למשש אם יש הבדל ביניהן. דומני שאין (ואם יש, זה דווקא לטובת המקומות הפחות מפוארים!)

ר' שלמה קרליבך ז"ל, סיפר על חתונה בה הוא היה מסדר הקידושין. לחתן לא היה כסף, לכלה לא היה כסף, והכל נעשה בצורה הזולה ביותר שניתן להעלות על הדעת – ואפילו בצורה מוגזמת. החתונה, לדוגמא, לא נערכה באולם, אלא על גג של בנין משרדים. התפריט לא היה מפואר במיוחד, שכן הגישו רק בקבוקי וודקה ודגי הערינג (צירוף מעניין לכשעצמו). אבל השמחה שם היתה מרוממת ואינטנסיבית, כולם באו לשמח במלוא כוחם את הזוג הנישא, ומאומה לא היה חסר בשום צורה שהיא.

אחרי החופה, מספר ר' שלמה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא דיווחה לו שהיא עצמה התחתנה לפני מספר חדשים, ובחתונה שלה – הפרחים בלבד עלו 30 אלף דולר, והשמחה שם, היא הוסיפה, לא הגיעה לקרסוליה של החופה שעכשיו היתה (ובצער רב היא הוסיפה עוד פרט, שעכשיו היא כבר גרושה. אבל זה כבר סיפור אחר ולא שייך לנושא, נכון?)

***

הלקח העולה מן הדברים הוא ברור וחד. כסף יכול לקנות חפצים - אבל לא שמחה. תענוגות - אבל לא אושר. אוכל יקר - אבל לא את המטרה העיקרית שרוצים להשיג על ידי האוכל הזה.

השמחה אינה נמצאת במישור כזה שכסף יכול לקנות אותה. השמחה מגיעה ממקום אחר לגמרי, מבפנים, מהמישור הרוחני. היא כולה ביטוי של הנשמה, ולא של הגוף.

לא נאריך בזה, כי דומני שהנקודה ברורה דיה. אבל נסו לזכור, כשתעשו את השמחה הבאה שלכם, לצרף לסעודה איזה בקבוק של וודקה...