ג'ויס וג'ון ג'יל, בילו את שנות זקנתם בנוחות יחסית. אחרי הכל, ברשותם הייתה חווה בשווי של כמעט שניים וחצי מיליון פאונד, ובתם היחידה כריסטין, מרצה באוניברסיטה, התגוררה עם משפחתה בסמוך, ניהלה את החווה וטיפלה בהוריה, שמצבם הלך והדרדר עם הגיל. אבל כשבני הזוג הלכו לעולמם בשיבה טובה, הסתבר שעם כל הכבוד למסירותה של בתם, להורים היו אידיאלים חשובים יותר בחייהם. הם הותירו את כל רכושם לחברת צער בעלי חיים הבריטית.
באופן סביר, ובהתחשב בכך שהאזור כולו הכיר את המשפחה וידע על הקרבתה של כריסטין וטיפולה המתמשך בהוריה, קמו עוררין על הצוואה. כריסטין ג'יל ניסתה לפנות להגיונה של חברת צער בעלי חיים ולהסביר שהיא ובעלה עבדו בחווה שנים ארוכות בלי תשלום, אבל, כפי שכתב הטלגרף הבריטי, "מכיוון שכריסטין ג'יל איננה חיה, חברת צער בלי חיים לא גילתה כלפיה נדיבות."
הצוואה נידונה כעת בבית משפט, אבל הסיפור כולו היווה עילה מצוינת לכלי התקשורת לפשוט בחדווה על הארכיונים ולשלוף סיפורים דומים. מילא אנשים שמותירים את רכושם לארגון המטפל בחיות: יש כאלו שהופכים את חית המחמד שלהם ליורשת הבלעדית או העיקרית שלהם. המיליארדרית ליאונה הלמסלי, למשל, הותירה נתח גדול מרכושה העצום לפודל שלה (לא שלא היו לה ילדים ונכדים) כשהמיליונרית פטרישיה אוניל תלך לבית עולמה, השימפנזה שלה, קאלו, יירש את כל רכושה בן ה-40 מיליון פאונד. בהשוואה לזה, החתול טינקר ממש מרושש – כשבעליו מתו בשנת 2002 הם יותירו לו בסך הכל בית עם שלושה חדרי שינה וקרן נאמנות של 100,000 פאונד.
בארצות הברית, למעלה ממיליון צוואות מיטיבות עם חיות מחמד. את המורשת התחיל ג'ונתן ג'קסון מאוהיו, שבסוף המאה ה-19 הוריש את כל כספו לחתולים שלו, והורה למבצעי הצוואה לבנות עבור החתולים בית מלון מרווח, עם חדרי שינה נוחים, חדר אוכל, ספריה ואולם קונצרטים. מאז נהיה המנהג כל כך פופולארי, שארצות הברית הדמוקרטית ראתה לנכון להעביר חוק שאוסר על הורשת רכוש לחיות מחמד. החוק, עם זאת, הוכח בלתי-יעיל לחלוטין. בעזרתם של עורכי דין פיקחים, אפשר לעקוף את החוק בהורשת הרכוש לארגון צדקה שמטרתו היחידה היא טיפול במיצי או בלאסי.
לא עם בעלי חיים יש לי בעיה, אלא עם אנשים שאוהבים בעלי חיים יותר משהם אוהבים אנשים אחרים
פעם, סיפורים כאלו היו אייטמים מעוררי-חיוך על אנשים אקסצנטריים במיוחד. אבל, כפי שביירוני גורדון מהטלגרף ציינה, זה מתחיל להיות רציני כשמתפרסמים נתונים על התרומות לארגוני צדקה ועמותות שונים. כך מתברר שבאזורים מסוימים באנגליה יש יותר בתי מחסה לחמורים מזדקנים מאשר מעונות לנשים מוכות (על אף שמספר הנשים המוכות לא מועט ממספר החמורים הנזקקים) ושארגונים הדואגים לרווחתם של חיות, מקבלים יותר תרומות מאשר ארגונים הדואגים לרווחתם של נכים, קשישים או הומלסים, שלרוע מזלם משתייכים למין האנושי. אגודת הצדקה של צער בעלי חיים, שירשה את נכסיהם של בני הזוג ג'יל, היא ארגון הצדקה העשיר ביותר בבריטניה – עשיר דיו כדי לממן משכורות של מאות אלפי פאונד לבכירים שלו.
למה זה קורה? תהתה ביירוני גורדון בטור שלה. חיבה לחיות מחמד היא דבר מובן לחלוטין. אם אנשים נקשרים לא פעם לפרחי הגרניום שלהם, על אחת כמה וכמה ליצור חי, נושם ומגיב. גם דאגה כללית לרווחתם של בעלי חיים היא דבר ראוי לשבח. אבל איך ייתכן שבסדר העדיפויות בעלי החיים תופסים את המקום הראשון?
לאהוב חיות יותר מבני אדם
אנשים שמגדירים את עצמם כאוהבי חיות ואשר מסוגלים להבין סדר עדיפות של צדקה לחיות לפני בני אדם והורשת רכוש לחיות מחמד, מצדיקים את עצמם באמירות מסוג: "בעלי חיים יותר נחמדים מבני אדם"; "בעלי חיים לא מנדנדים לך אם אתה מעשן או שותה"; "לבעלי חיים אין יותר מידי ציפיות ממך"; "בעלי חיים אוהבים אותך בלי תנאים"; "בעלי חיים הם חסרי ישע ותלויים בך לחלוטין, לא כמו בני אדם שיכולים לדאוג לעצמם."
בסיפור של ירושת בני הזוג ג'יל, אלו היו התגובות משני צידי המתרס: בצד אחד התרעמות על הצוואה המוזרה ונישול הבת, כמו גם על כך שאגודת צער בעלי חיים לא מבינה בעצמה שאינה זכאית לכסף, בצד השני – האמירות על עליונותם וזכויותיהם של בעלי חיים.
האמת היא שמערכת הקשרים של בני אדם עם בעלי חיים מאופיינת בהרמוניה מזהירה של ציפיות נמוכות. לבעלי חיים אין הרבה ציפיות מאיתנו, כל עוד אנחנו מספקים אוכל, מחסה, וליטוף אקראי. תמורת זה, הם לפעמים אף הופכים אותנו לאליליהם ומפגינים תלות נוגעת ללב. בני אדם, מה לעשות, הרבה יותר מסובכים.
מן הצד השני, גם לנו אין ציפיות מוסריות מיוחדות מחיות. כנראה שלכן אנחנו נוטים לרחם עליהם ביותר קלות. כפי שציין אחד המגיבים לטור של גורדון, כשאתה רואה קבצן אוסף נדבות ולידו כלב עם עיניים עצובות, על מי חמלתך הספונטאנית תופנה? קרוב לוודאי שלכלב. על הקבצן, קשה להימנע מהרהורים כמו 'עצלן', 'אוכל חינם', 'איך הוא דרדר את עצמו עד שהגיע למצב כזה?' וכשאנו נותנים עצם לכלב הזה, טפיחת השכם העצמית גדולה יותר ממתן המטבע לקבצן, שאולי בכלל מגיע לו לחיות בחוסר כל.
לאינטראקציה עם חיות יש את יתרונות הנוחות שלה, אבל חשוב לזכור שאהבה לחיות היא תמיד שטחית יותר מאהבה אנושית. היא מציבה פחות דרישות, אבל גם אינה יכולה להשיג אותם גבהים. מעיין הרגשות האנושי אמנם יכול לנבוע לכל הכיוונים, גם לכיוונה של חית מחמד חביבה. אבל שכל הרגש יתנקז רק בכיוון הזה? האנשים שכותבים בהתרסה: "הכלב שלי הוא החבר הכי טוב שלי." או "החיות מביאות לנו הכי הרבה אהבה ואושר בחיינו." מחמיצים משהו חשוב מאד בחיים. מקומה של חיבה לחיות הוא לצד חיבה לבני אדם – לא במקומה. מדובר בשני סוגי קשרים שונים לחלוטין. בדיוק כמו שהסנטימנטים של מישהו לספה הישנה שלו שונים מאהבתו לגינה שהוא מטפח, כך אין מקום להשוואה בין אהבה לבעל חיים לאהבה לבן אדם. לשניהם יש מקום: הבעיה היא כשהאחד מתיימר להחליף את השני, ואף לעלות עליו.
לאהוב חיות? למה לא. לתת לאהבה הזו לתפוס את המקום הראשון? זאת, כנראה, הדרך הבטוחה לסיים עם צוואה שתעלה לכותרות.
(19) מלכה, 14/8/2012 11:29
יש להפריד בין הנושאים
אהבה,כל אהבה,היא רגש חזק,טוב וחיובי.לדעתי יש להפריד בין התופעה של "איבוד כיוון"בו האדם מוריש את כל רכושו לבע"ח,לבין תופעת האהבה הטבעית של אדם המגדל עוד נשמה עדינה בביתו בדמות חיית מחמד. (מלבד בני המשפחה).מחקרים הוכיחו שנוכחותו של בע"ח בחיי האדם משפרת מאוד את איכותם,ואף משפיעה על הרוגע והורדת לחץ דם לדוגמא.קיים היום מקצוע חשוב,"טיפול בעזרת בע"ח" הנלמד בסמינרים מכובדים. בנוסף,אין לראות באנשים אלו סתם "תמהונים".כיצד הגיעו למצב בו החיה חשובה יותר מהבת? מה בדיוק אירע שם ובמקרים אחרים? האם עד כדי כך נפגעו ואו התאכזבו מחברת בני אדם? יש לכבד את בני האדם וגם את חברת בעלי החיים.אין להתנשא עליהם,להציק או להתעלל חס וחלילה כפי שקורה במקומותינו.כמובן צריך למצוא את האיזון הנכון,אך לא על חשבון החיות,יש להם מקום חשוב ביותר בעולם!
(18) אילוש, 18/8/2011 16:00
אני מודה שאני אוהבת חיות יותר מבני אדם .
הכלבה שלי במצב לא טוב ואני בוכה עליה כמו שלא בכיתי על סבאשלי שהייתי קשורה אליו שנפטר.בעזרת השם הכלבה שלי תבריא אמן. ואני מודה שאני אוהבת אותו כמו את עצמי וכמו אח שלי ואחותי . אז זה ממש לא נכון . עם ישלך בעיות עם זה יש לך בעיות באמת בשכל אבל.
(17) אנונימי, 15/8/2011 12:20
עצוב
מכירה אישה,בעלת משפחה,ילדים וחברים המגדירה כ"אהבת חייה" את כלבתה, אני רואה בזה אייטם פשוט עצוב,מעורר רחמים. ו...אולי כי החיה מראה לה חיבה ברורה וקשר אמיתי(.....)? לעניות דעתי מצבים כאלו נוצרים כתוצאה מיחסים שאינם מספיק טובים,חברה אנושית המעוררת ניכור ולא יחס באמת מתעניין ואמפתי.
(16) אנונימי, 14/8/2011 14:52
אהבה לבעלי חיים לא יכולה להחליף אהבה לבני אדם
לי ולמשפחתי יש חיית מחמד מאוד אהובה, אנחנו כולנו משוגעים עליו ודואגים לו והוא ממש בר מזל, היתה לנו גם עוד חיית מחמד מתוקה שנפטרה, ותמיד השקענו בה הרבה, אלפי שקלים לוטרינרים והכל.... אבל למרות הכל צריך לדעת לשים גבולות בין בני אדם לחיות. כבני אדם חובה עלינו לדאוג לחיות שלנו שלא יהיו רעבות שלא יהיו חולות ושלא יגרם להם צער, אבל אסור להזניח גם את בני האדם בחיינו. מי שבאמת יודע לאהוב בני אדם יאהב גם בעלי חיים, אך לא להיפך. אדם יכול להיות נחמד לחיות אך אכזר לבני אדם- ואז מה זה שווה?
(15) בת חנה, 14/8/2011 13:02
אהבה כזאת היא הסחפות אמוציונאלית ולא אהבת אמת.
כתבתך הזכירה לי את החורבן בגוש קטיף שאנחנו מונים לו כעת שש שנים בדיוק. בסוף התהליך ארעה תופעה מרשימה ומבהילה: אותם אנשים ששמחו לאיד בעקירת אנשי גוש קטיף מבתיהם, או לפחות הסירו את עיניהם מראות כדי לא להתמודד עם אי הנעימות, מלאו לפתע רגשות עצומים עד לבלי הכיל: מה יקרה כעת לחתולי הרחוב?מניין יאכלו כאשר מכולות האשפה תהיינה ריקות בהעדר התושבים? ויש שכעסו עד השמים: בושה כזאת! המגורשים הפקירו את חיות המחמד שלהם! אין להם רגשות ולא מוסר למתנחלים הללו! ואז הארגונים הדואגים לבעלי החיים ביקשו (וקיבלו) מצה"ל רשות להכנס ולאסוף את בעלי החיים שנשארו בגוש. אני בטוחה שהם הרגישו מאד טובים ומוסריים. אך למעשה יש כאן אהבה עצמית בולענית בתוספת רגשנות חסרת גבולות, שגורמת לאדם להסחף אחרי מה שנראה טוב ומעורר רחמים קיטשיים במקום להתמודד עם בעיות החיים. כי נגד כלבים וחתולים אין שטיפות מוח המלמדות גזענות ושנאה ודעות קדומות. אפשר להיות נדיבים נטו, ולהרגיש נפלא, בלי לשלם מחירים. הנרקיסיזם המוסרי הזה כמעט תמיד נלווה לניכור כלפי מי שבאמת זקוק לאותם אנשים וכפיות טובה כלפי מי שראוי שיתנו לו, כי הנתינה להם לא מתגמלת באותה מידה. כפי שאנחנו יודעים מיהדותנו, העדר גבולות הוא אחד משורשי החטא, החל מנדב ואביהו ועד ימינו.
(14) אביב, 14/8/2011 11:19
יש אהבה לחיות ,לבני אדם ולעצמך.
מבלי להכנס לעובי הקורה.אני יכול לומר כשהאהבות האלה לא מתקיימות בצורה לא מאוזנת ולא מידתית. כפי שאנו רואים במיקרים רבים אצל אלה שמוקפים בעשרות חתולים או חיות מחמד מסוגים שונים ובכמויות בלתי מתקבלות על הדעת.תמיד אבל תמיד אם תבדוק לעומק,תגלה :בן אדם שלא אוהב את עצמו בלשון המעטה.הוא יכול להסתיר מתחת לחזות הנורמטיבית והאדיבה:אישיות מאד אכזרית.וחסרת רגשות אפילו לבני המשפחה הקרובים ביותר.עם הפרעה נפשית כלשהי שברגע אחד יהפכו אדם קרוב "אהוב" (שבעצם אף פעם לא היה באמת כזה אלא הכל היה הצגה ולמראית עין) הופך לגדול שבשנואיו ואכן השנאה מנהלת להם את החיים כמו בסיפור הצוואה המוזכרת בכתבה.אין אצלם מצבי ביניים כמו אפור,הכל שחור או לבן.אלו לא אנשים שיודעים או יכולים להעניק חום לילדיהם קשה להם לווסת רגשות.למרבה הצער במיקרים או שהם ננטשים בזוגיות או שהם מצליחים ללכוד בן זוג שבמשך השנים נמחק ומאבד צלם אנוש כי ברוב הזמן הוא התבלבל בין רגש הרחמים לאהבה(ולפעמים סיבות אוביקטיביות כמו נכות או מחלה).והרי ידוע לרבים שהיכן שיש רחמים אין ולא יכולה להיות אהבה.איני מכליל כמובן אך כל אחד צריך להיות מודע לכך שעליו לדעת לעמוד על זכויותיו בזמן אמת כדי לא לעמוד בפני שוקת שבורה.יש לציין שלא בכל מדינה צוואות כאלה קבילות והן לא עומדות במבחן המשפטי.כמו שלא בכל מדינה יש את הזכות לעשות כרצונו ברכושו כמו שנעשה בישראל.אלא רק לאחר שדאג לצאצאיו ובעיקר לאלה שיכולים להוכיח את תרומתם והשקעתם למוריש יותר מבני המשפחה האחרים שלא נקפו אצבע ולמרבה הפלא "מוחקים" ומנשלים אותם מהצוואה בהינף יד ובמחי קולמוס. על כל אחד מצווה בזמן ולאורך השנים לבדוק שאינו מצוי בסכנה שכזו.אחד מאותות האזהרה הוא כשאתה רואה שיש לך עסק עם אנשים שדוחים החלטות חשובות ולא מתכננים לעתיד כאילו חיי נצח מחכים להם .
גילה, 29/6/2014 20:13
ה' ישמור מאנשים כמוך, אביב
ודי לחכימא ברמיזה
(13) אנונימי, 10/1/2011 10:38
לא מסכים!
אפשר ללמוד כל כך הרבה רק מלאהוב בע"ח ורק דברים טובים לעומת האהבה בבני אדם שמותירה בכולנו צלקות עמוקות והופכת אותנו צינים ומרירים ללא כל סיבה טובה. אהבת חיות היא שיטחית?????? תלמד קצת על בע"ח לפני שאתה מדבר!!
(12) אנונימי, 9/1/2011 12:40
האשה השניה ו אי קיום הצוואה של האב
צוואות מה הן שוות ? אחרי שנים רבות לבד, לאחר גרושין מאושרים , מצאתי את שאהבה נפשי ממש ה"בשיירת", שלי. אושר גדול, חתונה , אהבה גדולה העתיד סוף סוף נראה ורוד . אבל , לריבונו של עולם חשבונות משלו, כשלושה חדשים אחרי החתונה התברר שבעלי ,חולה במחלה קשה , משום שמערכת הקשרים שלו עם חלק מילדיו לא היתה טובה, נאסר עלי לספר על כך לאף אחד. כמעט שנה עברה , בדיקות טיפולים , לבסוף לא היה מנוס מנתוח מסובך, וכך יצא העניין החוצה. לא אתאר את הסאגה הנוראה כשרואים בן אדם אהוב סובל, ומדחיקים את העובדה שעומדים לאבד אותו אחרי תקופה כל כך קצרה. הוא נפטר השבר היה גדול, ממש נדמה היה שאין בשביל מה לחיות . הייתה צוואה , הוא ברוב אהבתו , השאיר גם לי משהו, עכשיו אני נאשמת בגניבה ומרמה ומה לא רק כדי שלא יצטרכו לקיים את הצוואה, וכך לאחר כל הסבל שעברתי הצוואה לא ממלאה את תפקידה וילדיו מסרבים לקיימה כמו שלא כבדו את אביהם בחייו אינם מכבדים אותו במותו, לכן יש אנשים שמעדיפים להשאיר הכל למי שכלל אינו קשור רק כדי למנוע סכסוכים בין מקורבים, או פשוט לתת מסר ליורשים, לא הייתם בסדר בחיי לא תקבלו דבר במותי
(11) אנונימי, 11/7/2010 11:10
המוריש לכלב דומה לו
המוריש לכלב דומה לו. יתכן שהוא לא רק כלב, אלא אפילו חמור...
(10) אוריא, 12/8/2008 14:07
אהבה לאחד לא באה על חשבון האחר
יש אנשים שאוהבים חיות ולא אוהבים אנשים, ואנשים שאוהבים אנשים ולא אוהבים חיות, אבל בכולנו יש מקום לאהוב קומץ חיות, וקומץ אנשים...
הכי חשוב שנבין - אין קשר בין הדברים
אדם שפועל למען זכויות בעלי חיים, לא מפקיר את זכויות הגמלאים (לדוגמא) ואדם שדואג לזכויות הנכים לא מפקיר את האמהות החד-הוריות.
וככל שהוא עוזר, האהבה שלו, רק גודלת עם הזמן.
(9) דוד, 11/8/2008 04:40
ושוב פעם: הידד לתורה!
הבנתי היטב מה רב הפיתוי לתת הכל לידידי
הלקקן. הוא באמת תורם המון לחיי. אינני
צדיק גדול, אך זו אחת הפעמים שברור לי שהתורה מיטיבה להכיר אותנו ולכן לא משאירה מקום לשיקול דעת בחוקי הירושה.
(8) אנונימי, 31/7/2008 10:44
לא זכיתי למצוא את ה"פוינט".
עם כל הכבוד לכותב הנכבד, יש כאן לטעמי הרבה מאד ניתוח (נכון ועמוק) של עובדות קיימות וקצת מאד - אם בכלל - תובנות או מחשבות לגביו.
וחבל.
(7) מ.ג, 30/7/2008 07:56
לא חכמה
הכי קל לגרום לבע"ח לאהוב אותך.. לתת לו קצת אוכל ויחס מידי פעם והוא "שלך"... נראה בן אדם גורם לבני אדם לאהוב אותו...
(6) אריה, 28/7/2008 06:56
תגובה גם לתגובות
הכתבה הבהירה באופן לא חד מדי את ההבדל בין יחס האדם לאדם לבין יחס האדם לבעה"ח.
אהבת בעלי חיים היא אהבה התלויה בדבר, אהבה אגוצנטרית לגמרי. בעל החיים עוזר לאדם לאהוב את עצמו בלי הערות.
מנגד, כאשר אוהבים אדם אחר, האהבה עומדת במבחן השפה המשותפת, הרגשות השונים, ובקיצור, אהבה שכאשר מתקיימת, עשויה לא להיות תלויה בדבר, אלא נטולת אגו ממשית.
אם כועסים על מישהו, זו לא סיבה לאהוב את עצמנו ועל ידי כך להרגיש "פיצוי" על פגיעת הזולת.
יש לכם בעיה להוריש כסף לבן שלכם? תורישו אותו למישהו אחר שלא עשה לכם רע, זו לא בעיה. אבל מכאן ועד להשלכת כסף לחיות שמטבע בריאתן מסוגלות לדאוג לעצמן - המרחק רב.
לא כל האנשים ברי מזל. עזרה לאנשים אלו עשויה להוביל אותם לדרך המלך, שם יוכלו הם להנהיג את ספינת חייהם באופן עצמאי ותקין.
כלב, או חתול, לו פחות קשה לחיות - לא יתרום דבר על ידי נינוחותו החדשה, לאנושות.
ואם כבר מדברים, כלבים לא הורגים כלבים כי אין להם תבונה. אין להם אגו.
בני אדם הורגים בני אדם כי יש להם אגו וחשיבות עצמית.
כשאדם אומר שכלבו הוא חברו הטוב כי הוא תמיד מבסוט לראות אותו חוזר הביתה, זו עבודה בעיניים.
כשאדם מרחם על כלב בגלל מבט עצוב שיש לו בעיניים.
אם האדם יכל לטפוח לעצמו על השכם בלי שזה יראה לו מוזר, הכלב היה כבר מצב מיותר לגמרי.
אם האדם יכל לרחם על עצמו בלי שזה יראה לו מוזר, כנ"ל.
אותו אדם שמעדיף לרחם על הכלב מאשר על הקבצן, רחמיו הינם גילוי רחמים עצמי גרידא.
אדם שמרחם על הזולת כי הוא משתתף ברגשותיו, חושב על הזולת, ומסוגל להעניק לזולת.
לאדם כזה אין צורך בטפיחת שכם עצמית מכלב.
אדם כזה לא יפגע בזולת - באדם בצלמו - כאשר כבודו העצמי יחוש מאוים על ידו. הוא יתקן את המצב.
אדם שרגשותיו מופנים לעצמו באמצעות חיות מחמד - אין לו כל הבנה בנתינה. רק בלקיחה.
(5) אילנה, 28/7/2008 04:41
"ורחמיו על כל מעשיו"
ראיתי מקרים בהם הורים בפירוש נותנים יותר יחס לבעל החיים שלהם מאשר לבניהם..
הקב"ה דואג לכל יצוריו,גם לחיות,ויש הלכות ברורות לגבי בעלי החיים ,כיצד לטפל בהם ולקחת אחריות לרווחתם...אבל מפה ועד להוריש מליונים???
הבעיה היא שלמשל "תנו לחיות לחיות" מקבלים יותר פרסום ואהדה מ"תנו לתינוק לחיות" ומכת ההפלות משתוללת..
המחלה הזו היא לא מקומית,היא חברתית...
גם הנאצים היו רוצחים מליונים,וחוזרים ומלטפים את כלבם באהבה רבה...תגידו מה שתגידו,אבל לדעתי יש פה בעיה מאוד קשה עם פרופורציות.
(4) נועם, 28/7/2008 00:23
תגובה ל-ויקי
אכן את צודקת,חיות מחמד יכולות למלא תפקיד חשוב במערכת האנושית,ובפירוש אפילו להציל חיים של אדם בודד.אדם גלמוד, שנפגע מאנשים,יכול אולי לנקז את אהבתו לכלב,וכך להימנע מפגיעות נוספות, אך בלי לשפוט,הוא צריך לדעת שהוא לא יכול להפוך את היוצרות.נראה לי שבמאמר הזה הכותב התייחס בעיקר למיקרא הספציפי הזה.וכן.באופן ברור עדיף שיתרמו את הכסף לעמותת "KKK"האנונימית..
(3) רחל, 27/7/2008 13:17
מותר האדם על חיית מחמד
בתגובה לכתבה, צר לי אך לפעמיים אנשים שעוברים חויות קשות מאוד עם בני אדם (שנקראים רק בני אדם) אנשים היורקים לכוס ששתו ממנו, כפויי טובה, נוכלים רודפי בצע ומה שמנחה אותם זה איך לסדר את העולם עד הכיס הם חברים???? לא מגיע להם שיחשבו ויורישו להם מאומה ולכן עדיף לאהוב חיות שכך שמם ולא אנשים כמו חיות בהתנהגותם למותר לציין שלי יש משפחה מקסימה ו-5 כלבים מקסימים שכולם אוהבים אותם מאוד ובטוחני שכולם גם ידאגו להם במקרה הצורך, על כן אל תתרגש כל כך שישנם אנשים המעדיפים חיות על בני אדם -אל לו לאדם לשפוט ולדון ולהכנס לנעליו של האחר, אתה תנהג כראות עיניך, יכול להיות שמעולם לא נפגעתה ע"י בני אדם, לכן הכל נראה לך כו וורוד תתפכח והפנם, ותמצא נושא אחר פחות רגיש לבקר.
(2) בלהה, 27/7/2008 09:14
צד אחר
בחברה האכזרית שלנו, כשאתה קורא חדשות לבקרים מעשי על התעללות בבעלי חיים, שזוכים להתיחסות שולית של המשטרה ובתי המשפט, יקומו אנשים שאכפת להם מיצורים שאין מי שיגן עליהם, שאין להם לובי, שהם נתונים לחסדים בלבד, אין להם אלת היכולות הכישורים והמעמד של בני אדם שמאפשרים להם לדאוג לעצמם או להישען על מערכות חברתיות הדואגות להם. אין להם את האופציה ללכת להתלונן על המתעללים בהם. חברה כזו לא פלא שמולידה את הקיצוניות השניה של אנשים שאכפת להם לעזור ליצורים חסרי ישע ולא לאנשים. אני מאמינה שבחברה בריאה היו המקרים שתיארת עוד יותר שוליים ונדירים.
ותחשוב עלזה.
(1) ויקי, 27/7/2008 07:34
זו דעתך וזה בסדר.
אני יכולה לכתוב כתבה שתתאר בדיוק את ההפך מדבריך. יש הרבה אנשים שנפגעו קשה מאנשים אחרים. מה עדיף? שיוותרו על האהבה לחלוטין(כפי שחלקם עושים) או שיאהבו כלב? הרבה אנשים מנודים יש בחברתנו ואולי אתה נגיש לכל אדם גלמוד ומארח לו חברה, אך האהבה הזו, שיש לאותם גלמודים לחית המחמד שלהם היא החיים שלהם. אתה יודע למה? כי למרות הציניות שלך, חוסר השפיטה של בעל החיים, לעיתים מצילה חיים. לגבי הצוואות- מדובר במקרים בודדים בהם מורישים הכל לחית המחמד. לפעמים טוב שכך. מה היית מעדיף, שיתרמו הכל ללאסי או ל"עמותת KKK"? בקיצור- כל מקרה לגופו. יש דברים יותר חשובים לכתוב עליהם, יום טוב.