על אף ששם המאמר נשמע כמו סלוגן של משרד העבודה, הוא מתאר למעשה את גישתו של אחד מגדולי מנהיגיו של עם ישראל בהיסטוריה, הנביא יהושע. כמעט כולם יודעים שיהושע הפיל את חומות יריחו, אבל רק מעטים מודעים לפרטים אחרים על אישיותו או חייו.

אף אחד משני בניו של משה לא נבחר להיות ממשיך את דרכו בהנהגת העם, דבר שמוכיח בבירור ש'העדפת קרובים' אינה דרכה של היהדות. במקום זה, א-לוהים בחר את יהושע בן נון. אילו תכונות היו בו שהובילו לבחירתו?

ליהושע לא היה אכפת בכלל מכבודו האישי, אלא רק מכבודו של עם ישראל. זה מזכיר לי אמרה שכתבה לי חברה בספר הזיכרונות בסוף כיתה ח': "אין גבול למה שהאדם יכול להיות או להשיג, כל עוד לא אכפת לו מי יזכה בכבוד".

יהושע היה מסדר מידי בוקר את הכיסאות בבית המדרש ומחזירם למקומם בסוף היום. הוא היה מנקה את החדר כשהתלכלך (הוא בטח גם 'עשה את החלונות'!). רגש הכבוד שלו ללימוד התורה שלט בכל מעשיו, ולא התחושה האנוכית שפעולות מסוימות אינן ראויות לכבודו או שהן לא כלולות בתחום משרתו. הוא היה ראוי להתממשות המילים במשלי: "נוצר תאנה יאכל פריה".

יהושע לא חיפש אחר כבוד. הוא לא בדק את הסקרים האחרונים ושינה את דעותיו בהתאם.

כאשר נפטר משה, יהושע היה בערך בן 82. עד אז, כל חייו נעו סביב שירות ה' ומשה רבו. יהושע כמעט ולא סר מצידו של משה, להוציא העלייה להר סיני, שאז משה עלה בגפו לקבל את לוחות הברית ואילו הוא נשאר להמתין למטה לשובו. הוא היה נכון לגמרי לשעבד את צרכיו ואישיותו כדי "לשרת את החכם".

היכולת הזאת היא דבר ייחודי. אם נתבונן סביב בעולמנו, נמצא רק מעטים שמקדישים את חייהם לשירות האחרים ולא לשירות עצמם, אפילו בין אלה שעובדים בארגונים שלא למטרות רווח! זה בולט במיוחד במערב הסוגד לאינדיבידואל ומפנק ומטפח את האגו. מנהיגינו חסרי אישיות. קשה לקבל את הנהגתו של מישהו אם הכל נע סביבו, ואם בסופו של דבר הכל רק נרקיסיזם אנוכי.

יהושע לא חיפש כבוד. הוא לא בדק את הסקרים האחרונים ושינה את דעותיו בהתאם. הוא נשאר נאמן למה שהוא ידע שזאת האמת.

קיים בלבול מסוים לגבי משמעות המושג 'ענווה'. אנחנו נוטים לחשוב עליה בתור מילה נרדפת לפראייר, או לאדם כנוע ונגרר. ובכל זאת, זו המידה שמאפיינת דווקא את מנהיגינו הגדולים ביותר, ובייחוד את משה ויהושע. הם לא חששו להנהיג, להשמיע עמדות לא פופולאריות, להוכיח את העם, לקחת אחריות.

ענווה אמיתית היא היכולת והאומץ להקטין את עצמנו מול האמת. ההתחייבות לעשות תמיד את הנכון והראוי, התחייבות שגוברת על צרכינו ותאוותינו האישיים. רק מעטים מאיתנו מסוגלים להגיע לזה - להתעלות על האגו שלנו, או לכבוש אותו לחלוטין.

למרות שיהושע הנהיג את עם ישראל בקרבות רבים במהלך כיבוש ארץ ישראל, הקרב המוצלח ביותר בחייו היה מלחמתו נגד היצר הרע של עצמו.

מנהיג שהוא נואם מעולה ורב עוצמה יכול אולי לשכנע את תומכיו לבחור בו. אבל רק מנהיג שמסוגל להוציא את עצמו מהתמונה, מסוגל ליצור משהו נצחי. רק אדם ששולט באגו שלו, במקום להניח לו לשלוט בו, יכול לנהל מלחמה מוצלחת על ארץ הקודש ואז לחלק אותה לכל שבט כפי שנקבע מראש.

יהושע התפרסם בשל הפלת חומות יריחו, אבל דווקא הפלת חומות האגו שלו הייתה הצלחתו האמיתית, והלקח האמיתי לכולנו.