הם נעצו בי מבט מאשים מידי בוקר ובוקר. החפתים.
באמת אין בהם שום דבר מיוחד. הם לא עשויים מזהב 24 קראט, גם לא מפלטינה, והם בהחלט חסרי כל ערך סנטימנטאלי. קניתי אותם במבצע לפני 15 שנים, ונראה לי ששילמתי עליהם משהו כמו 50 שקל.
הם היו עשויים ממתכת מוזהבת ובקצהו של כל אחד מהם היה ריקוע של מגן דוד שחור. ויודעים מה? הם מצאו חן בעיני. הם פשוט שכבו בארון שלי, ליד הגרביים, בקופסא מלבנית מהוהה אותה כינו "בית". בין שכניהם לדירה נמצאו מגוון תומכי צווארון פלסטיים, זוג מטבעות קנאדיים, שני פרקרים ישנים, נטולי קפיץ ולא כותבים, ושני זוגות אחרים של חפתים זולים – קרובי משפחה ככל הנראה.
אחד מהם היה שבור. החלק הרקוע נפרד מהבסיס. אני לא זוכר מתי בדיוק זה קרה, אבל זה היה בהחלט לפני יותר מעשר שנים. וכך, בכל בוקר, במשך עשר שנים ויותר, בכל פעם שבחרתי גרביים או שלפתי איזשהו תומך לצווארון, דיבר אלי החפת השבור.
"מתי תתקן אותי?"
"למה אתה לא מתקן אותי?"
"אני כבר לא מוצא חן בעיניך?"
השאלות היו במקומן. ולי, לא היו תשובות. עדיין חיבבתי את חפתי המגן-דוד שלי בדיוק כמו ביום שקניתי אותם. ודווקא רציתי שהם יהיו שמישים. באמת. אבל נראה שפשוט אף פעם לא מצאתי את הזמן או את הדבק המהיר כדי לתקן אותם באופן מעשי. וזה לא שאני עונד חפתים כל יום, תירצתי לעצמי, רק מידי פעם. אז הם נשארו ברשימת "הנכים" שלי.
אתגר אנַכי
כל החלונות בקומה הראשונה שלנו היו לבושים בתריסי רפפה אנכיים. אני אומר לבושים ולא מכוסים, כי המלה מכוסים עלולה להיות לא בדיוק מדויקת. אתם מבינים, פעם החלונות היו מכוסים בתריסי רפפה אנכיים, אבל עם השנים, כשהסלון, חדר האוכל והמטבח שלנו הוסבו על ידי הילדים והנכדים למשטח החלקה משולב, שדרת קרבות ואצטדיון מרכזי, הרווחים בין השלבים הפכו להיות... אהם... משמעותיים.
אלה דברים מהסוג ששמים אליו לב ביום הראשון והשני, אבל די מהר מתרגלים עד כדי כך שהוא כבר לא נראה מוזר בעיניך.
מכיוון שאשתי ואני בעלי בית אחראיים, הצהרנו לעתים קרובות על החלטתנו הנחושה לשקם יום אחד את מצב החלונות. אפילו הרחקנו לכת עד כדי שמירה על השלבים שנפלו... כמעט תמיד. כמה מהם נדחקו לתוך ארון הבגדים, אחרים נערמו על אדני החלונות הסדוקים, ושניים אחרים עמדו נטויים במקום הראוי להם – כאילו שאף אחד לא שם לב שהם כבר מנותקים מהמסילה וניצבים מספר סנטימטרים ניכר מתחת לידידיהם השלבים האחרים. כמו שאתם יודעים, אלה דברים מהסוג ששמים אליו לב ביום הראשון והשני, אבל די מהר מתרגלים עד כדי כך שהם כבר לא נראים מוזרים בעיניך.
יום אחד, הראה לי ידיד המצאה קטנה וחשובה. ייצרו חתיכת פלסטיק קטנה שמולבשת על קצוות השלבים, ומחליפה את הזיז השבור באחר תקין.
"כמה הם עולים?" ביררתי.
"בערך 5 שקלים", הוא ענה. "ואפשר להשיג אותם כמעט בכל מקום".
ובכן, זה נשמע כמו פיתרון אדיר לבעיה הקטנה שלנו, אז רשמתי בזיכרוני לקנות כמה כאלה בהזדמנות הראשונה. בינתיים, התריסים נשארו פגומים וברשימת "הנכים".
הרמקולים שלי
במקרה, אני באמת חובב מוסיקה מושבע. אילו רק היה לי יותר זמן, ודאי שהייתי יושב ובאמת מקשיב יותר למוסיקה. אבל אני מוגבל למנות הזעומות שאני מקבל בזמן הנסיעה במכונית ובנעימות הרקע הנשמעות בבית כשאני מעסיק את עצמי בעניינים חשובים אחרים.
אין לי מערכת שמע משוכללת עתירת טכנולוגיה גבוהה עם מתמר אלקטרו אקוסטי, 20,000 ואט, עם סאב ווּפר. יש לי מערכת AIWA רגילה. היא עלתה כמה מאות שקלים, יש לה כמה אפשרויות כוונון שונות, היא נראית נוצצת והעיקר - היא עובדת... בערך.
בשלב כלשהו, שמתי לב שמשהו לא נשמע כל כך טוב. המוסיקה נשמעה רפה ומתכתית. אם הגבהתי מספיק את עוצמת הצליל, זה הועיל במידת מה. וזה הפריע לי בכל פעם שהכנסתי לתוכה דיסק.
יום אחד אפילו עליתי על כיסא וגיליתי שהמוסיקה נשמעת רק מתוך שני רמקולים קטנים משניים, ולא משני הראשיים.
זה קרה בערך לפני ארבע שנים.
לפני כמה שבועות צעדתי לתומי לאורך הרחוב הראשי, ובמקרה מצאתי את עצמי עומד מול חנות לוילונות ותריסי הצללה. פתאום, ממש משום מקום, עלה בדמיוני מראם של תריסי הרפפה החבולים בבית. נכנסתי.
"יש לכם מין כאלה חתיכות פלסטיק שמרכיבים על קצה ה...?"
"הן משהו משהו. כמה אתה צריך?" הוא קטע אותי באמצע, וניגש לתיבה גדולה מלאה בהן.
"שתים עשרה יספיקו", עניתי מייד.
בחיים שלי לא מיהרתי כל כך הביתה. פרצתי פנימה כאילו שזכיתי בלוטו. כל המשפחה התאספה סביבי.
"תראו!" קרקרתי בהתלהבות, ושלפתי את חתיכות הפלסטיק מהשקית. "אני יכול לתקן עכשיו את התריסים!"
נראה לי שהם די התאכזבו.
גררתי את הסולם ויצאתי לעבודה. פחות מחמש דקות אחר כך, השתנה מראה החלונות לגמרי. הם הפכו מאומללים למושלמים, יצאו מרשימת הנכים ונכנסו לנבחרת הכוכבים. הסתובבתי בבית, קורן כולי. הגאווה והסיפוק שחשתי באותו רגע היו לא פחות מ... ובכן... מגוחכים. אבל הרגשתי כמו אדם שהגיע להישג בל ישוער.
משולהב מתחושה מגוחכת של הגשמה, נכנסתי לפעולה מכוח החיות החדש בו זכיתי. כמו גלדיאטור שקפץ והגיע מימי הגאלים, דהרתי לפינת האוכל וניצבתי פנים אל פנים מול המשימה שלפני – המזנון הכבד שאכלס את ה- AIWAהפגועה שלי. אין בעיות. כמה נשימות עמוקות ושריר מתוח אחד שהתגלה אחר כך, איתרתי את החוטים המנותקים, חיברתי אותם מחדש, החזרתי את המכשיר למקומו הקבוע ותחבתי פנימה דיסק חביב ומוכר. הוא לא היה יכול להישמע טוב יותר. זמן השקעה כולל? בערך שתי דקות.
אבל המסע עדיין לא הסתיים. עוד נותרה לפני התחייבות אחרונה – החפתים השבורים. לא אשאיר אתכם במתח. הדבק המהיר נח בשלווה בארגז הכלים שלי. סחטתי בערך ארבע טיפות מהבקבוקון המלא על מגן הדוד הסובל זמן כה רב, וכמה שניות אחר כך - הוקוס פוקוס! והיו לבשר אחד!
היה זה מפנה מפתיע, ובעיני אף מונומנטאלי, של העובדות.
קשה לתאר במילים את ההקלה, ההנאה הצרופה ותחושת המימוש שחשתי מתיקונם של המטרדים השוליים, חסרי המשמעות והטריוויאליים האלה. מעבר לכך, השפעותיה של התקפת האחריות הזאת עדיין לא תמו, למרות שכבר חלפו כמה שבועות מאז המהפך. עכשיו, כל דיסק שאני שומע נותן לי הרגשה כאילו אני נמצא בהופעה חיה, ובמקרה אני לובש לעתים קרובות במיוחד את החולצות האלה שזקוקות לחפתים.
האם אנחנו לא יכולים למצוא לכל הפחות שנייה אחת כדי להגיד 'בוקר טוב' לשכן שלנו?
אבל מידי פעם אני נוחת במציאות ומבין כמה מגוחך היה כל העסק. בזה אני מתגאה? כל שלושת המבצעים גם יחד לקחו לי פחות מעשר דקות! לא יכולתי למצוא עשר דקות עלובות במשך עשר שנים כדי לתקן את הדברים האלה?
ההשלכות ברורות להכאיב.
האם אנחנו לא יכולים למצוא שתי דקות מיותרות כדי להתקשר לסבא ולדודה חנה ודוד שמואל שבקצה הרחוב, מה שבטוח "יעשה להם את היום"?
האם אנחנו לא יכולים "לעשות" זמן כדי לשרבט מידי פעם בפעם על פתק: "אני אוהב אותך", ולהשאיר אותו לבני הזוג שלנו או לילדים? כמה זמן זה דורש?
וכמה זמן אני צריך כדי לשלוח אימייל לחבר בודד, או למורה כדי להודות על תשומת הלב המיוחדת שהיא מעניקה לשרה, או לפיצרייה כדי להגיד שהפיצה שלהם הייתה משהו מיוחד?
ואם אנחנו עסוקים מידי בשביל זה, האם אנחנו לא יכולים למצוא לכל הפחות שנייה אחת כדי להגיד 'בוקר טוב' לשכן שלנו, או לדוור, או לאיש התברואה?
כמעט כולנו דוחים דברים לאחר כך. וכשאנחנו עושים את זה, אנחנו לא רק מונעים טובה מאחרים, אלא מונעים גם מעצמנו כמויות אדירות של הנאה וסיפוק. איזה בזבוז!
אתם מכירים מצוין את רשימת הדברים הקטנים שלכם שיכולה לעשות שינוי גדול.
למה אתם מחכים?
רק פתחו את האוזניים.
אולי גם החפתים שלכם מדברים אליכם.
(22) אריה, 13/3/2014 12:21
מאמר יפה, שמדבר לכולם (כמעט)
הבעיה אובחנה, האובייקט שוכב בחדר הניתוחים, ואף אחד לא יודע מי המנתח ולמה הוא לא בא. למה לא להביא ניתוח לבעיה ואמצעי פתרון?
(21) נדב, 5/3/2014 12:19
תודה על התזכורת
תודה גדולה על העלאת הנושא לסדר היום... אלו הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין להדחיק ולשרוד, לבין לסיים, לעשות, לסגור, לעמוד במילה שלנו - ולחיות בלי חטטורות מיותרות. אהבתי גם את סגנון הכתיבה הנקי והקולח, שמחבר לתמונה שהצגת. בהצלחה בהמשך . אלוהים נמצא בפרטים הקטנים...
(20) מגיבה בכנות, 12/11/2012 04:08
אצלי חלק מהתיקון של דרכיי הוא בדיוק הפוך- להפסיק לדאוג לדברים האלה ולהתרכז במה שחשוב
בעשר השנים האלה אתה נהלת חיי משפחה, התפללת שלוש תפילות, הכנת שבתות וחגים, וקבעת עתים לתורה. אותי הקב"ה מלמד בסבלנות להפסיק להתרכז בדברים האלה, וללמוד להזניח אותם. שיותר חשוב ללמוד הלכות שבת כמו שצריך ולשלוט בהם כבר מאשר לרוץ לתקן כל תקלה שולית בחומרה של המחשב. יותר חשוב להתחיל כבר לקחת את חיפוש השידוך ברצינות מאשר לבלות זמן חסד עם השכנה המבוגרת, או במעשי חסד אחרים שנקרים על דרכי. גשקראתי את דבריך חשבתי לעצמי: בעשר השנים האלה שהחפתים חיכו הוא גידל ילדים ונכדים, עבד ולמד תורה, ככה זה צריך להיות. קח בחשבון שמה שאתה מבקר עשוי להיות המצב הבריא. קודם יש להכניס את האבנים הגדולות, אחר כך את השטויות. כשאבדתי את האוזניות לאייפון החלטתי שזהו. אני לא רצה לקנות. זה סמן להתרכז- גם לא לבזבז עכשיו זמן בחיפוש אוזניות אחרות, וגם לא לבזבז דעת על המוזיקה. להתרכז. לנצל את הזמן של האימון או נקיון הבית לחשוב, ולהיות מרוכזת במה שאני עושה וצריכה לעשות ובמה שאני צריכה להבין ולזכור מהלימוד. עכשיו יש בבית מחבתות שאין להם מכסה, בגדים שצריכים תופרת, וכו' ואני מכניסה מה שאני יכולה בזמן קצוב אחת לכמה זמן שאני מוכנה להקציב לכל אלה בין סידורים בעיר. יותר חשוב המטרות האמיתיות.
יוסי, 19/5/2014 21:22
אני חושב שלא הבנת את המאמר
הוא הביא את הדברים כדוגמא
וחוץ מזה אם לא נתיחס לדברים הקטנים והכאילו לא חשובים בודאי שבסוף גם לא נתיחס לדברים הגדולים והחשובים כי מהדברים הקטנים מתחילים לאמן את עצמנו לעשות שינוי בדברים הגדולים
(19) אנונימי, 28/12/2007 15:44
תודה שבכ"ז השארת חרך להציץ
נהניתי לקרוא
וממהרת להשקות עציץ ;)
(18) אור, 25/12/2007 04:39
אעשה זאת מחר
מאמר יפה מאוד,אהבתי...יישר כח.
(17) איציק גנון, 21/12/2007 06:48
ניהול זמן
את כל המאמר הזה ניתן לדחוס לשתי מילים. ניהול זמן. אם נרצה להרחיב נאמר שניתן לתעל את הזמן הניתן לנו ולנצלו לצורך יעילות וניצול של זמן נתון, על ידי תכנון מראש, הצבת יעדים ומטרות, ובדיקה אם הכן עמדנו בציפיות. זה אפשרי ובר ביצוע.
אורח, 30/4/2013 15:06
אם היית כותה ניהול זמן זה לא היה מביא שום תועלת, כך במאמר יש סיכוי לכך
דריי, 5/3/2014 22:22
אתה יכול לדחוס את כל הקיום האנושי ל-2 מילים. עולם משעמם!
אם אינך מפרט ואינך נותן דוגמאות לעולם לא תתחבר לשומע.
מורה טוב צריך לפרט, להדגים ולהיות קצת עסיסי ולא יבש.
(16) ליטל16, 19/12/2007 15:14
כל כך צודק!
וואי אתה ממש צודק!
אני ממש מצדיעה לך!זה כל כך נכון! אני גם משתדלת לומר תודה לעשות את הכרת הטוב=]
להודות למישהו שאני יודעת ומרגישה שהוא עשה בשבילי או התאמץ בשביל מישהו אחר..
יש אנשים שיעשו משהו רק בשביל שתאמר להם איזו מילה חמה... תשומת לב..
אנשים תדעו להודות למי שעושה טוב לומר מילה חמה גם לאנשים הכי קרובים לנו..
לומר אני אוהב/ת אתכם גם אם הם לא עשו לכם משהו מיוחד זה יכול לעשות להם את היום=]
וכשהם יחזירו לכם, גם היום שלכן יהיה מושלם!..
(15) מי שהיא שצוחקת, 19/12/2007 14:25
כמה זה נכון
כמה זה נכון, לח\אחר קריאת הכתבה אני צוחקת, כי כ"כ נכון וגם עצוב למראה הדחיינות , כן החלטתי לכתוב תגובה ולא לדחות.
(14) לאה, 19/12/2007 10:56
אז הנה....
חיוך אחד בשבילך- כי יש לי דקה לעשות את זה.
=] [=
ותודה רבה. היה מאלף.
נ.ב- ד"ש לחפתים.
(13) אנונימי, 18/12/2007 13:46
כמה שזה נכון
שלום , גם אני הייתי פעם מהמזניחים , עד שבא לי רעיון מבריק : למדןד את הזמן שלוקח לעשות משהו שלא מתחשק לי . כאשר נוכחתי לדעת שלפעמים זה עניין של שניות אפילו לא דקות הבנתי ... מאז כאשר אני צריכה לעשות משהו שלא ממש בא לי , אני אומרת לעצמי כמה זמן בסך הכל זה יקח ואז אני משתערת על העבודה והיא נגמרת יותר מהר ממה שחשבתי וכמובן ההרגשה ןהסיפוק הם פיצוי גדול לפחות במקרה שלי .
(12) געצאלע, 18/12/2007 05:06
עכבר או מלכודת עכברים
העכבר שלי התקלקל לפני חודשים רבים, הייתי צריך כבר מזמן להחליפו, אך אני מתעצל לקנות עכבר חדש, אני אפילו פיתחתי מיומנות מיוחדת להשתמש בו: על כפתור העכבר צריך ללחוץ בזווית מסוימת ובלחץ מסוים, אחרת האצבע יכולה להתפס בפנים...
לפני כמה ימים היה אצלי חבר שהשתמש במחשב, הוא לא הצליח ללחוץ על העכבר, לאחר נסיונות חוזרים ונשנים האצבע שלו נלכדה בפנים, הוא אמר שזה לא עכבר אלא מלכודת עכברים...
אבל אני לא מסוגל ללכת ולקנות עכבר חדש, בדיוק כמו בכתבה הזו!... בזכות הכתבה החשובה הזו החלטתי: זהו! הגיע הזמן! אני אעשה זאת!
אני עכשיו לוחץ על "שליחת תגובה" באמצעות "מלכודת העכברים", אני מקווה שזה יהיה השימוש האחרון בו...
(11) מישהיא, 18/12/2007 01:56
פשוט יפה!
(10) עפרה, 17/12/2007 13:47
תודה רבה רבה!
וכדי לעשות משהו טוב, אני מייד שולחת קישור למאמר הזה לכמה חברות טובות.
(9) חוה, 17/12/2007 05:12
צרת רבים נחמת שוטים...
עושה לי כ"כ טוב שיש עוד אנשים שמזדהים כ"כ עם הנאמר... כמה שזה טפשי, אבל לדעת שאני לא היחידה שמתמודדת עם ארגון זמן, ולא תמיד בהצלחה יתרה, מקל עלי.
בכל אופן, שיהיה לנו (לכל המזדהים
)הצלחה בענין, ואם גם לכם הצטברו המוני "קטנטנים"כאלו שצריכים טיפול, אוליגם לכם המאמר הזה גרם להעלות אותם על פיסת נייר ולהתרכז מידי פעם רק במשימה אחת. כך יש סיכוי שזה יגמר פעם.
ואגב, בתחום הרוחני זה לא פחות נכון. נקודה למחשבה.
(8) רותי, 16/12/2007 21:23
תודה רבה על המאמר
יהי רצון שנצליח במשימת חיינו-קיום ייעודינו. שזה כולל דברים קטנים . יישר כח לכל המגיבים שגורמים לנאמר להיות מציאות. בהצלחה ולא להתייאש. שוב ושוב לנסות עד להצלחה!!!!!!!!!!!
תודה רבה!!!!!!!!!
איזה טוב ה'!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(7) צילה, 16/12/2007 14:12
מאמר מקסים!! חובה ליישם!!!
אני גם דוחה דברים ויש לי דברים לתקן.
מאמר זה גרם לי להכין רשימה של כל הדברים הדרושים תיקון ואפילו תיקון הקל שבהם. ופשוט לעשות ולא לדחות.
באשר לפרגון. אני אחת שמפרגנת וגם נהנית מזה. אז הנה אני מפרגנת לכותב המאמר.
מאמר מקסים!!! חובה לאמץ, ליזום ולעשות!!
(6) חיים, 16/12/2007 12:35
מאלף ומרתק
הזדהיתי כל כך...
(5) רוני, 16/12/2007 11:46
איזה יופי! כל הכבוד!
תעבירו הלאה...
(4) מרים שטיין, 16/12/2007 07:41
היה מהנה לקרא ומאיר עיניים!!!!
(3) אנונימי, 16/12/2007 07:21
נהנתי
סיימתי את הקריאה בחיוך ואמרתי לעצמי כמה שזה נכון. כתוב אמתי וכנה .כמה אמיץ לשתף. ואיך משכנעים את המתקן בבית לא לסחוב את הדברים :-) . ואז במקום למשיך בעיסוקיי אמרתי לעצמי ,תשקיעי דקה כדי להגיד שנהנית שגם הכותב ידע.
נהנתי לקרוא
(2) גלית, 16/12/2007 07:21
תענוג
פשוט כיף לקרוא את המאמר הזה
מזדהה עם כל משפט
כמה טוב להזכיר מידי פעם את טעם החיים.
(1) אסיף, 16/12/2007 07:04
נראה כאילו כתבו את המאמר הזה עלי...
ואני כל פעם נופל מחדש לתוך הבור הזה, ואז מבטיח לעצמי שמעכשיו הכל ישתנה.