"אנו סבורים", כתבו האבות המייסדים של ארצות הברית במגילת העצמאות של הדמוקרטיה הראשונה בעולם, "שאמיתות אלה ברורות מאליהן: כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר."

מאז זרמו מים רבים במיסיסיפי, וחלק גדול מהעולם אימץ, מי בהתלהבות ומי בעל כורחו, את האמיתות המובנות מאליהן של מייסדי ארצות הברית. אבל בעוד הטיעונים בעד שוויון וחירות הם אבני פינה של כל שלטון דמוקרטי, כמה ממשלות או אפילו ספרי אזרחות מדברים על החתירה אחר האושר?

אפשר שנתיניהן של אותן המדינות משלימים את החסר. דומה שמעולם לא היה דור מרוכז כל כך בשאלת האושר: ממומחי עזרה-עצמית שהופכים לכוכבי טלוויזיה ועד מדריכים שמפרטים 150 דרכים להעלות את רמת האושר שלך ("חבק כל יום חמישה אנשים" "בלה חצי שעה באמבטיה מלאת קצף" "חייך גם כשלא מתחשק לך"). אוכלוסיית העולם מראה שהיא, לפחות, מעריכה את הזכות השלישית 'הברורה מאליה' של האבות המייסדים. אבל לא כולם מרוצים מהגישה החובבנית הזו לשאלת האושר: כמה כלכלנים בולטים שוקדים היום על מציאת דרכים שיהפכו את האושר לחלק אינטגרלי מהמדיניות הציבורית. אלן קרוגר, למשל, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, מסביר שהוא שוקד על נוסחה "שתמדוד אושר כמו שאפשר למדוד תוצר גולמי לנפש". 'כלכלת אושר' הפכה להיות דיסציפלינה בפני עצמה, שחותרת להפוך את 'מדד האושר' ולא 'מדד המחירים לצרכן' לאינדקס שלפיו יישפט מצב המשק והאומה.

אושר ועושר

גורם אחד עומד בעוכריהם של אותם חוקרים: כבר שנים רבות שמחקרים מוכיחים מתאם נמוך ביותר בין רמת חיים כלכלית ורמת אושר אישית. מחקר מפורסם מ-1974 גילה שלמרות 30 שנה של צמיחה כלכלית אסטרונומית, האמריקנים לא היו מאושרים יותר משהיו בסוף מלחמת העולם השנייה. מחקר עדכני יותר בסין גילה שבין 1994 ו-2007 רמת הסיפוק של הסינים מחייהם ירדה משמעותית, על אף שערך ההכנסה הריאלי שם עלה בממוצע ב-250%!

האופוריה החדשה התפוגגה מהר מאד – ברגע שהם התרגלו לנסיבות המשופרות

לכאורה, צריך להיות היגיון בניסיון למצוא מדד לאושר. אחרי הכל, אושר הוא דבר ממשי מאד: אנשים מאושרים נוטים לסבול הרבה פחות מלחץ דם גבוה, והם אפילו מצטננים פחות. אם התוצאות של האושר מדידות, למה לא הגורמים?

התשובה נעוצה כנראה בכך שלא הכלכלנים צריכים לחפש את הנוסחה המנצחת. כפי שמוכיחים המחקרים לעיל, אתה יכול להגדיל את המשכורת של האזרחים במאות אחוזים, ועדיין הם יהיו מדוכדכים מתמיד. יותר מזה, אפילו במקרים שבהם אנשים דיווחו על עליה בסיפוק מהחיים כתוצאה מהעלאה במשכורת, ירושה או זכייה בלוטו, האופוריה החדשה התפוגגה מהר מאד – למעשה, ברגע שהם התרגלו לנסיבות המשופרות.

הממצאים האלו מביכים לא רק עבור כלכלנים, שהיו רוצים למדוד הכל במסגרת בטוחה של מספרים ואחוזים. אמא אולי שיננה לנו ש'אושר אי אפשר לקנות', אבל כל סיפורי האגדות מסתיימים ב: "והם חיו באושר ובעושר" כאילו מדובר במילים נרדפות, וכולנו, לו נשאלנו, נענה בלא היסוס שהכפלת המשכורת שלנו ללא ספק תתרום לאושר שלנו בחיים.

והיא תתרום – לשלושה שבועות, בערך.

פסיכולוגיה חיובית

אם לכלכלה אין תשובות, פסיכולוגים מנסים את מזלם. לפני עשר שנים, כתבי עת מדעיים הקדישו 100 מאמרים לתופעת העצבות. הפסיכולוגיה עסקה כמעט באובססיביות במקומו של הדיכאון בחיים המודרניים: הייאוש, העצבות, מצב הרוח הירוד. הדיכאון כמחלת הדור נחקר מכל זווית. אבל לקראת סוף המילניום, נדמה שפסיכולוגים רבים הרגישו שמישהו מטלטל את כתפיהם: "בסדר, בסדר, תיארתם יפה מאד כמה רע לי ואיך רע לעוד הרבה אנשים אחרים, וכן, דיכאון הוא שחור ואפל ונפוץ בדיוק כמו שכתבתם, ואני יודע כבר הכל על הפרוזאק – עכשיו דברו קצת על האושר!"

אחרי הכל, גם בעידן מוכה הדיכאון שלנו, האושר טרם נכחד. אנחנו עדיין חווים לפעמים תחושת אושר, אנחנו עדיין מכירים אנשים שמעבירים את חייהם בסיפוק פנימי קורן שהיינו רוצים לחקות. והפסיכולוגיה הבינה לבסוף שהגיע הזמן להתמקד גם בצד השני של המטבע.

תנועת 'הפסיכולוגיה החיובית' שמתמקדת בנקודות החוזק האנושיות במקום בחולשות, היא עדיין בחיתוליה, יחסית. אבל בעוד הכלכלנים יושבים על מדוכת הנוסחה לאושר (אפשר להנפיק אותו בבורסה?) הפסיכולוגים כבר נמצאים לפחות במחצית הדרך אל הפיתרון.

סיפוק החיים עולה ככל ששקועים יותר בפעילויות שמוציאות אותנו מהתרכזות בעצמנו

"האנשים המאושרים ביותר בעולם," אומר פרופסור מרטין זליגמן בספרו 'אושר אותנטי' "חותרים ליצור קשרים חברתיים משמעותיים ולהשיג צמיחה אישית. והם שופטים את עצמם לפי הסטנדרטים שלהם, לא של אחרים." תגלית חשובה אחרת במחקרים שלו ושל עמיתיו הייתה שרמת סיפוק החיים עולה, ככל שאנשים שקועים יותר בפעילויות שמעניינות אותם ומוציאות אותם מההתרכזות בעצמם.

ומה לא עוזר לקידום האושר? "חומרניות," קובע הפסיכולוג אד דיגנר מאוניברסיטת אילינוי, "היא הרעל לאושר. אנשים חומרניים ועשירים מאד מאושרים פחות מאלו שלא כל כך אכפת להם מכסף."

במילים אחרות, אם אתה האדם שמאמין בדבקות שיותר כסף הוא מה שעומד בינך לבין האושר, זו בדיוק הסיבה שהכנסה מוגדלת תהפוך מהר מאד לעוד רעש רקע בחיי העצב שלך.

אז האם אושר הוא דבר חמקמק? כן לפי הכלכלנים, לא לפי הפסיכולוגים החדשים שחוקרים אותו. שינוי כלכלי לטובה לא משפר את הרמת הסיפוק בחיים לאורך זמן, אבל מחקרים מגלים שהשינוי כן מחזיק מעמד אם מקורו ברשת תמיכה חברתית חזקה יותר, ביותר זמן למשפחה או בפעילות פנאי חדשה ומספקת.

אולי, אחרי הכל, הממשלות לא שגו כשנמנעו מלדבר על האושר. אולי מדינאים ידעו תמיד את מה שהכלכלנים מתקשים ללמוד. הממשלה אינה יכולה להכריח אנשים לרקום קשרים חברתיים עמוקים או להתעסק בפעילות משמעותית בשעות הפנאי שלהם, ולפיכך בדיוק היא אינה יכולה לקחת תחת חסותה את האחריות ל'חתירה אחר האושר'. כמו שאמר רוברט קנדי עוד ב-1968: "התל"ג של אומה מודד הכל חוץ מאשר את הדברים שנותנים ערך לחיים."
 

***

מאמר בנושא קרוב:

מה הבעיה? קחו פרוזאק
העובדה שבבריטניה לבדה מונפקים 31 מיליוני מרשמים לפרוזאק בשנה, היא כמו הידיעה שמפעל לייצור קביים הכפיל את הכנסותיו. אתה שמח שעוזרים לכל האנשים הללו ללכת, אבל אתה גם תוהה מה גרם להם להיפצע...