לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"ושללם לבוז"? זה לא חייב לקרות

נכסי נדל"ן רבים שהשתייכו ליהודים לפני השואה לא הוחזרו לרשותם מעולם. שלמה טאוב יסד חברה מיוחדת שמטפלת בהשבת הנכסים לידיים יהודיות.

מאת

השאלה התנ"כית הנוקבת 'הרצחת גם ירשת'? מסכמת בצורה הטובה ביותר את סיפורם העגום של הנכסים היהודים באירופה שלאחר השואה. אחרי שהגרמנים, בסיועם הנלהב של מרבית עמי אירופה, רצחו שישה מיליון יהודים, מרכז הכובד של יהדות העולם עבר לארצות הברית ולישראל. אבל נכסי נדל"ן רבים נותרו מאחור, בידיהם של גויים מקומיים או בידי הממשלה.

נכסי הנדל"ן הם נושא נשכח כשמדברים על הרכוש היהודי שאבד בשואה. סיפור חשבונות הכסף השוויצריים ידוע ומוכר ויצר סערה גדולה בשנות התשעים. סיפורן של יצירות אמנות רבות שנלקחו מבעלות פרטית אל מוזיאונים וגלריות, זכה גם הוא לחשיפה מעטה. אבל לא רבים זוכרים את הבתים והבניינים. יהודים נטו תמיד להשקיע בנכסי נדל"ן, אבל אחרי השואה היו אלו הנכסים הנשכחים ביותר. נראה כי בעשרות השנים שחלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה נוח היה לכולם להתעלם מהעובדה, שחלק לא-מבוטל מהרכוש שהיה ליהודים ערב המלחמה היה בעצם אותם נכסי נדל"ן. שהרי גם אם לסבא וסבתא מקראקוב לא היה חשבון בנק שופע, סביר להניח שהיתה להם קורת גג לראשם, ואשר תחתיה מתגוררים כבר עשרות שנים אנשים אחרים, שאינם מצאצאיהם של בעלי הבית המקוריים.

על פי ההערכות, שווי הנכסים היהודים השדודים מגיע ל-145 מיליארד דולר.

יש סיבות רבות להתעלמות הזו. מדינות מזרח אירופה נמנו במשך שנים ארוכות על הגוש הקומוניסטי שהלאים את הנכסים היהודיים. גם אחרי התפוררות הגוש, לא רצתה מדינת ישראל לסכן את יחסיה עם המדינות הללו והעדיפה להתעסק עם הכסף הגזול ולא עם נכסים המאוכלסים כבר שנים בדיירים מקומיים. ניצולי השואה בדרך כלל לא השתוקקו לחזור אל הארצות שרצחו את בני משפחותיהן כדי לתבוע דירה או חנות. בני הדור השני והשלישי סברו ברובם שאיתור הנכס ותביעתו יהיו כרוכים בהוצאות גדולות יותר משווי הנכס, גם אם יזכו בו לבסוף.

אבל ההתעוררות הגיעה לבסוף. באפריל 2005 הונח סוף-סוף בפני הממשלה 'הדו"ח הגלובלי הראשון על השבת רכוש יהודי מתקופת השואה', שמצטט את סטיוארט אייזנשטט, שליחו של הנשיא האמריקני ביל קלינטון לנושא, שהעריך בסוף 1998 כי שווי הנכסים היהודים השדודים מגיע ל-145 מיליארד דולר. על-פי ההערכות, בפולין לבדה מגיע היקף הנדל"ן שהיה בידי בעלים יהודים לכ-50 מיליארד דולר. גם למחברי הדו"ח היה ברור, שכעת הבשילה השעה לדבר על שואה גם במונחים של אובדן רכוש, מבלי שמישהו יעלה בדעתו שהדבר יפגע בזיכרון של אובדן הנפשות.

בניין בפולין שהושב לידיים יהודיות

כאן נכנס לתמונה שלמה טאוב, שהפך את החזרת הרכוש היהודי לבעליו למפעל חייו. הוא הקים את חברת לגאסי שפועלת להחזרת הרכוש היהודי לבעליו, בפולין ובמדינות נוספות. לפי תפיסתו, תביעת הרכוש הגזול היא לא רק זכות אלא חובה קדושה. "זו קודם כל סגירת מעגל," הוא אומר, "הזדמנות לאנשים לחזור למקום שבו בישלו ואכלו סבא וסבתא שלהם, שבו הם שיחקו וחיו, ושעכשיו הגיעה העת לבוא ולדרוש אותו בחזרה. לסבא ולסבתא כנראה לא היו כוחות הנפש לעשות זאת, אבל לנו אין זכות לוותר. חייבים להתעשת מהר, ולו בגלל שהשארת הנושא פתוח תהיה משום תבוסה בקרב, שתיתן לנאצים שוב להשיג את מבוקשם."

טאוב הוא לא רק נאה דורש, מקור היכרותו עם הנושא מתחיל בהיסטוריה המשפחתית שלו. הוריו, צבי וסופיה, עלו לארץ בשנת 1951 מקראקוב שבפולין, והשאירו אחריהם לא מעט נדל"ן. במשך כל השנים שעברו מאז, הם נהגו לדבר עם ילדיהם על הבתים שהותירו מאחור, וידעו להסביר היכן בדיוק הם נמצאים, אבל סרבו בתוקף לשוב אל הארץ ממנה נמלטו. רק בשנת 1997, יותר מ-10 שנים אחרי פטירת האב, הופיעו טאוב ואחותו בפני בית-משפט פולני, וקיבלו את הבעלות על 2 בנייני דירות. הצלחתו האישית שכנעה את טאוב לעזוב את עבודתו כמנהל רכש בתדיראן, ולהקדיש את חייו להשבת הנכסים ליהודי אירופה.

הצלחתו האישית שכנעה את טאוב לעזוב את עבודתו כמנהל רכש בתדיראן, ולהקדיש את חייו להשבת הנכסים ליהודי אירופה.

לא כל התביעות מצליחות. יש צורך להוכיח שהנכס היה שייך ליהודי, ולאחר מכן גם להוכיח שהתובע קשור תורשתית לבעל נכס מלפני המלחמה. אבל מקרי ההצלחה מדרבנים להמשיך ולעבוד. לטאוב סיפורים רבים, חלקם מדהימים. "לפני מספר שבועות", מספר טאוב, "הטסנו גברת בת 92 לפולין, לעיירה ליד לודז'. היא באה לתבוע את הנכס של בעלה, שהיה רופא הכפר. רצה הגורל, ועל הבניין מופיע עד היום שם המשפחה של הבעל. מדובר על בית עם שטח של 10 דונם ואסם ענק. נכס ששווה בסביבות רבע מיליון דולר".

המקרה שזכה להד התקשורתי הרב ביותר התרחש דווקא בגרמניה. עורך דין יהודי אמריקני צעיר טייל בגרמניה זמן קצר לאחר נפילת החומות, והבחין במרכז קניות ענק עם שם שמצלצל לו מוכר. הסתבר שהבניין, הכלבו הגדול ביותר בברלין, היה שייך לפני המלחמה למשפחתו, משפחת ורטהיים. לפני כשנה זכתה משפחת ורטהיים בתביעה מול ממשלת גרמניה, על סכום של חצי מיליארד יורו.

למרות הסיפור הזה, עיקר הפוטנציאל להחזרת רכוש הוא בערי גליציה שבדרום פולין, אומר טאוב. גם בצ'כיה ניתן להוכיח בקלות יחסית בעלות על נכסי יהודים. בהונגריה המצב מסובך יותר. עם מדינות חבר העמים בכלל לא ניתן לנהל משא ומתן, שכן הן מתקיימות עדיין כחלק מהעולם השלישי. מומלץ למשפחות שנהגו להחזיק רכוש שם לשמור את ההוכחות והמסמכים: יתכן שיום יבוא ויהיה להם ערך.

הזמן פועל לרעת היורשים. ניצולי השואה, המקור המהימן יותר לעדות בתביעות ובעלות, לא יהיו עימנו לנצח. שלמה טאוב חושב שזה הזמן עבור יוצאי אירופה שיודעים בביטחון על נכסי נדל"ן של המשפחה לנסות ולתבוע אותם. "מי שמרים ידיים, לדעתי זו התבוסה במלוא עוצמתה. לבוא ולהגיד: 'בסדר, איבדנו שם את החיים, אז נשאיר להם גם את הנכסים', זה איום ונורא. לפחות את הנכסים צריך לקחת להם,וכך לסגור מעגל."

השואה הייתה לא רק ניסיון למחוק את העם היהודי, אלא גם לא להותיר לו שם ושארית, לבוז את שללו, להשכיח שפעם התקיימו קהילות פורחות במקומות הישוב שהפכו יודנריין (הביטוי הנאצי ל"נקי מיהודים"). חוקי התיישנות צמצמו את האפשרות לתביעת בעלות על נכסים יהודיים. הרצון היה ונותר 'ושללם לבוז', גם אם 'להשמיד, להרוג ולאבד' לא זכה להצלחה מספקת. את מה שאפשר להציל מידי החומסים, אין סיבה להותיר ברשותם.

 

24/2/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) חדוה, 6/2/2009 03:02

מצטרפת להמלצות - גם אני שמעתי את ההרצאה הזו

מצטרפת להמלצות - גם אני שמעתי את ההרצאה הזו לפני מספר ימים בחוג בית פרטי אצל חברים - באנו מאד סקפטים, אני ובעלי, כי גם הנושא של השואה נראה לנו כבד לערב שישי עם חברים...המרצה מרתק, המצגת מדהימה והנושא מוגש בגובה העיניים וקולח - יצאנו נפעמים - הרצאה מרגשת ומעניינת מעין כמותה. בהחלט מצטרפת וממליצה גם לכל מי שטרם שמע את ההרצאה של מר אגוזי הנקראת : ' להציל את מיכאל אנג'לו '

(2) אלונה, 5/2/2009 02:04

אני דווקא שמעתי את ההרצאה הזו ב'אסכולות'

שלום רב, אני מצטרפת להמלצה הקודמת שנכתבה כאן לפני, אני דווקא שמעתי את ההרצאה "להציל את מיכאלאנגלו" במסגרת הקורס של 'אסכולות' (האוניברסיטה הפתוחה בתל-אביב) ששם מלמד מר יריב אגוזי ואכן ההרצאה הייתה מרגשת ומרתקת ישבנו פעורי עיניים ושמוטי לסת ממה שמר אגוזי חשף בפניינו על הפן הזה בשואה שלא דובר עליו כמעט כלל עד היום. הצילומים הרבים שהציג הדהימו אותי - קשה לתפוס את היקף הגזל של הרכוש היהודי ואת שוד האומנות שביצעו הנאצים במלחמת העולם השנייה - הרצאה מרתקת, מרצה מעלף, מאד מאד מומלץ לשמוע - ולא רק ביום השואה!

(1) אנונימי, 22/1/2009 05:20

ברצוני להמליץ על מומחה ליצירות אומנות שגנבו הנאצים

אני ואשתי הוזמנו לחוג בית בו התקיימה הרצאה מרתקת בשם: 'להציל את מיכאל אנג'לו' על ביזת האומנות בשואה, המרצה היה מומחה לאומנות ולעתיקות ובעל גלריה בתל אביב ששמו יריב אגוזי, שערך מחקר מקיף על הנושא הזה של שוד יצירות האומנות ואוצרות התרבות שנגזלו מיהודים בידי הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה בכל אירופה הכבושה.
פשוט הרצאה מרתקת ומעניינת מאד - השופכת אור על נושא שלא נחקר כמעט לחלוטין ורק בשנים האחרונות עולה לתודעה כאן בארץ.
קשה מאד להאמין איזה עושר תרבותי וחפצי היה ליהודים בבתים שלהם, אילו יצירות אומנות שדדו מהם הנאצים ואיזה אוצרות גנבו מאספנים וסוחרי אומנות יהודים במלחמה ואילו נסיונות נעשו כדי להחביא ולהסתיר ולהציל את היצירות הללו מציפורני הגרמנים- אני מאד ממליץ לכולם לשמוע את ההרצאה הזו של יריב אגוזי: 'להציל את מיכאל אנגלו' - למרצה יש אתר ובו כל מועדי ההרצאות בשנה הקרובה: www.egozigallery.com

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub