רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

האם יש מקום לבּוּשה?

י״ג בתמוז ה׳תשס״ו י״ג בתמוז ה׳תשס״ו 09/07/2006 | מאת רנית אברמוביץ

רק לתכונה אחת לא מצאתי שימוש, אמרה המרצה – לַבּושה. האם יש מקום בעידן של סדנאות לאסרטיביות, למי שלא עובר את מבחן הרושם הראשון?

 

"שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (יבמות עט)

 

ראיתם פעם 'צללית נאה'? אולי כן, סביר מאוד שלא. רוב הסיכויים שדרכתם עליה ברגל כבדה, בלי להבחין בכלל שהיא שם. פרח לבן-ורדרד, זעיר ויפה, הנחבא בין הצללים.

היא לא היחידה. הטבע מלא ביצורים מדהימים ובישנים. בעוד השרקרקים למשל, חוצים במהירות את השמים בלהקות ענק מרהיבות ורעשניות, וצובעים לרגע את האופק בגווני כחול, זהוב וחום מתכתיים, מעדיף העפרוני את שולי הישוב, מתרחק בבושה, ורק חד אוזן ועין יוכל לקשר את השירה המדהימה לאותו יצור לא בולט.

עכבישים אפרוריים וקטנים, מותירים אחריהם רשתות מדהימות המנצנצות בטל של שחרית. צדפות מקסימות נבנות במעמקי הים סביב גופו של יצור שרירי חסר צורה, ומתגלות לעינינו רק לאחר שיוצרן (המוכשר ו)האלמוני מת, והן, שלד חסר חיות, נסחפות אל החוף.

חכמים אומרים שאחת מתכונות היסוד שבה ניכרים היהודים היא ביישנות. ובכל זאת, נראה שהיום מאוד 'אִין' להתגבר על התכונה הטבעית הזאת.

כפעילה בארגון קהילתי מסוים, השתתפתי בקורס שהיה אמור לעסוק ב"שפת הגוף", מסתבר שלא רק. "הפעילות שלכם", כך טענה המרצה, "חשובה לציבור. חשוב שהוא יהיה מודע לקיומכם", ולכן, "אתם צריכים לשווק את עצמכם".

עד כאן, קיבלתי.

מכאן ואילך עסק הדיון בשיווק עצמי, רושם ראשוני, וכמובן שידור ביטחון עצמי בכל דרך אפשרית - כן, גם בשפת הגוף.

"מעסיק פוטנציאלי פוגש במרואיין לזמן קצר מאוד", המשיכה המרצה בדבריה, "הרושם הראשוני הוא זה שבדרך כלל יקבע את קבלתו/אי-קבלתו לעבודה. אבל, גם בחיים זה ככה. לרושם הראשוני יש עוצמה מדהימה. קשה מאוד לשנות דעה קדומה שנקבעת על-פי ההתרשמות הראשונית הזאת. אנשים נמשכים לאדם שמשדר פתיחות וביטחון עצמי, לפעמים הנסיבות דורשות רושם שקול, רציני ואחראי, לפעמים שידור של קלילות וחוש הומור, אבל רק לתכונה אחת לא מצאתי שימוש – לַבּוּשה".

ככה. בלי בושה.

את הניצחון שלי חגגתי בשקט, בלי להוסיף מלה, מי שהבין – הבין.

החלטתי לבדוק את רצינות הרעיון. מעל למאה איש נכחו באולם. המרצה שאלה משהו, ולי הייתה, או לא הייתה, תשובה. עשרות ידיים הונפו אל על בכוח. יד אחת, הורמה מעט, בביישנות הססנית לכאורה, מצביעה ולא מצביעה.

מכל הידיים בחרה המרצה דווקא בביישנית. היא פנתה אלי בעדינות רכה, כל כך שונה מדרך הדיבור שלה עד כה. התנצלה שהיא עומדת להשמיע דברים לא נעימים, והדגישה עד כמה הביישנות לא יוצרת רושם טוב וחסרת תועלת, ולאחר מכן, היא וכל יתר הקהל האזינו לתשובה השקטה, שהשמעתי בביטחון (מפתיע), מתוך דממה מוחלטת וכבוד לַבּושה.

את הניצחון שלי חגגתי בשקט, בלי להוסיף מלה, מי שהבין – הבין.

חכמינו שוב צודקים. "דברי חכמים בנחת, נשמעים" – ועוד איך נשמעים. גם אם החכם ישב בשקט, בביישנות ובצניעות, לפעמים דווקא ההתנהגות החריגה הזאת, היא זו שתעורר אותנו לשאול אותו משהו, או להתייעץ דווקא בו. ואם תשובתו תהיה חכמה, השאלות הבאות לא יאחרו להגיע. והחכם, גם אם ידבר בנחת, בצניעות ובענווה, בכל זאת יכרו הסובבים את אוזניהם, ויתאמצו להקשיב לכל מילה מדבריו. לאדם שכזה, הבושה היא רק הילת חן.

נכון, אולי בושה לא הכי מתאימה בחלק מראיונות העבודה, ובסוג מסוים של מערכות יחסים אקראיות וקצרצרות, אבל יש לה בהחלט תפקיד ומקום של כבוד – גם בחיי החברה.

אמת. פעמים רבות אנחנו נמשכים לקולות ולברקים. במשתלות נמכרים בהון רב פרחי סחלב ענקיים. בכלובים מפזזים תוכים צבעוניים שמחירם עולה ביחס ישיר לססגוניותם/גודלם. אולם, בעיני, עדיפים שירת העפרוני ומראהו העדין והמושך של פרח צללית נאה זעיר, המציץ ועולה מבין הקוצים.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן