רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

אמא! זה מה שאני

א׳ בטבת ה׳תשס״ו א׳ בטבת ה׳תשס״ו 01/01/2006 | מאת לאה קפלן

את הכבוד אפשר למצוא בחדרי ישיבות, בבתי המשפט ואפילו בחדרי ההלבשה של השחקנים, אבל לא בחדר המשחקים של הילדים שלי.

"ומה את עושה?"

השאלה הממה אותי, ולא רק משום שחשבתי ששתי התשובות הקטנות שלי עושות מספיק רעש כדי שיבחינו בהן – את התינוק הלא רגוע שלי, החזקתי ביד ימין, ובו בזמן השתדלתי למנוע מבת השלוש שלי להימלט מאחיזת ידי השמאלית. הקטנה ניצלה את הבלבול שנחת עלי פתאום, כדי לנסות לחלץ את כל כדורי הים מארגז הרשת שלהם, ולמקם אותם בעגלת הקניות שלנו.

המקום? הסופרמרקט השכונתי. השואלת? אשת עסקים מצליחה שהכרתי מהתיכון. הזמן? ארבע שנים מאוחר מכדי שאוכל לתת תשובה מספקת על השאלה הזאת.

"מה את עושה?" למה שלוש המלים הקטנות האלה עדיין גורמות לכמה מאיתנו לחוש מתוחות, לעבור לעמדת הגנה, ולהרגיש במידת מה שלא בנוח, בכל פעם שאנחנו שומעות אותן? העולם מייחס מעט תהילה לגידול בני אדם קטנים. את הכבוד אפשר למצוא בחדרי ישיבות, בחדרי בית המשפט, בחדרי מחשבים ואפילו בחדרי ההלבשה של השחקנים, אבל לא בחדר המשחקים של ילדי. האם אין שום כבוד באמהות? אני באמת שמחה שבחרתי להישאר בבית עם הילדים, אבל איכשהו התשובה: "אני אמא במשרה מלאה", זוכה תמיד לתגובה: "אה... יופי..."

לעתים קרובות מאוד אנחנו שואלים: "מה אתה עושה?" ומתכוונים ל: "מי אתה", ו"עד כמה אני צריך להעריך אותך?"

הבעיה היא לא בתשובה, אלא בשאלה. לעתים קרובות מאוד אנחנו שואלים: "מה אתה עושה?" ומתכוונים ל: "מי אתה?", ו"עד כמה אני צריך להעריך אותך?" מה שאדם עושה מבחינה מקצועית הוא אחד הדברים הראשונים שאנשים רוצים לדעת; ובכל זאת, באופן אירוני, הוא אחד מהדברים הכי פחות חשובים, כשעוסקים בערכו האמיתי של האדם.

אם אני עונה: "אני אמא", זה כאילו שאמרתי "אני לא עושה כלום באמת", כשבמציאות אני עושה הכול – לא במובן שאני מכבסת, מנהלת את החשבונות או מגדלת שני ילדים מקסימים, אלא במובן שאני עסוקה במשרה מלאה ב"להפוך להיות אני". זה מה שאני עושה – אני נהיית אני.

האם לא זה מה שכולנו בעצם עושים? הופכים למי שאנחנו אמורים להיות. מימוש הפוטנציאל העצמי שלנו, הוא העבודה האמיתית בעולם הזה. חלקנו עושים זאת ותוך כדי כך מרוויחים את פרנסתנו כדוקטורים, חוקרים, מהנדסי מערכות או כלכלנים. וכמה מאתנו עושות זאת, בזמן שהן נשארות בבית ומגדלות את הילדים. אין שום הבדל.

תשואות ומחיאות כפיים

בסדר, אז הנה ההבדל – את זוכה לכבוד ומחיאות כפיים מהחברה, רק לפי "מה שאת עושה" ולא לפי "מי את". לכן, אף אחד לא צובא על דלתות ביתי כדי לחבר עלי כתבה לעיתון, או לקרוא לילדים שלהם בשמי, רק משום שלמדתי להתגבר על עצמי, כשבעלי מציע לעזור לי עם הכביסה, ושוכח להעביר את הגיגית מהמכונה למייבש.

אבל אלו הם הרגעים. כשאנחנו נדיבות ויותר סלחניות ממה שחשבנו שנוכל להיות. כשאנחנו מתוסכלות מהדברים הקטנים, אבל מתנהגות בנדיבות. כשאנחנו מכבסות שוב ושוב בגדים, מבלי להזכיר זאת לבני הזוג שלנו, וכשאנו מצליחות להוקיר אותם על כך שהם בכלל רצו לעזור... אלו הם הרגעים, שבהם אנחנו אמורות להרגיש את הסיפוק הרב ביותר ואת הערך המהותי שלנו. אנחנו באמת בתהליך של "להפוך להיות אנחנו".

אנחנו לא יכולים להעריך מהי רמת הקושי שכל אחד צריך לעבור, כדי להיות עצמו האמיתי.

ומי את? מישהו עלול לשאול (שאלה הרבה יותר מוצלחת). אני, יחד עם כל בני האדם, נבראתי בצלם א-לוהים. זהו המקור שממנו מגיעים הערכים שלנו. התגברות על תאוותינו בעולם הזה כדי להגשים את רצונו של א-לוהים ולהידמות לו, זו הדרך בה אנו מגלים את הערך האמיתי שלנו – אבל רק בפניו. אין אדם שיוכל לאמוד את ערכו של זולתו. אנחנו לא יכולים להעריך מהי רמת הקושי שכל אחד צריך לעבור, כדי להיות עצמו האמיתי. לכמה מאיתנו, עוד מכונה מלאה בכביסה עלולה להיות מעט יותר ממה שהן מסוגלות לסבול, בה בשעה שאחרות אפילו לא ישימו לכך לב.

אז בפעם הבאה ששואלים אותי: "מה את עושה", אני אענה שאני בבית עם הילדים ולא אשכח, שהשואלת מנסה כנראה לפתוח בשיחה קלילה. ואז אני אזכיר לעצמי את הפוטנציאל לצמיחה העצמית, שמגיע עם העבודה שלי. זה לא מה שאת עושה, אלא איך את עושה את זה. ואני אמשיך לעבוד בעסק של "להפוך להיות אני".

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן