זה היום הראשון של החופשה של הילדים ואינני יודעת אם אוכל לעמוד בזה. חברתי ואני מתדיינות בשאלה אם הוגה חופשות בית הספר היה סדיסט, קומיקאי או קצת מכל אחד, אבל דבר אחד בטוח: הוא מעולם לא היה הורה עובד עם ילדים!
בדרך כלל אני נהנית להיות עם ילדיי. אני מעריכה את הזמן המיוחד שלנו ביחד – לפני בית ספר, אחרי בית ספר ובסופי שבוע. אבל עכשיו, מלבד האחריות שלי כהורה, יש לי גם עבודה במשרה מלאה. ובנקודה זו, מביאה אותי החופשה למבוי סתום. בין שיחות טלפון לבוס שלי מצד אחד ומעצבת גרפית מהצד השני, עם הילדים, פיצה וכלב צעצוע הנובח בקולי קולות ברקע, הרגשתי שאני מגיעה לקצה גבול היכולת. הגיע הזמן להזעיק עזרה.
נקודת האור היחידה שאני מסוגלת לראות היא, שהחופשה משותפת לכל ילדי בית הספר. פירוש הדבר הוא שיש ילדים גדולים יותר, בייבי-סיטרים פוטנציאליים, שיושבים באפס מעשה. התקשרתי בלהיטות לשכנה הקרובה ביותר שיש לה ילדים בגיל המתאים, בתקווה נואשת שאחד מהם יהיה מוכן להציל אותי.
"מיד אשלח אלייך מישהי", אמרה גברת מ' בעליזות, לאחר שהקשיבה בסבלנות לכל תלאותיי. נדמה לי ששמעתי באותו הרגע את שירת המלאכים.
"כמה עליי לשלם לה?" שאלתי. מכיוון שרזי השכר בתחום השמרטפות מעולם לא היו הצד החזק שלי, קל יותר פשוט לשאול.
"שלוש זה בסדר", אמרה גברת מ'.
הילדים צרחו, וגם מהצד שלה היו רעשים, כך שלא היה לי מושג מה היא אומרת. "סליחה?" שאלתי.
"שלוש זה בסדר", היא חזרה על דבריה.
"שלוש?" האם יש צורת מטבע שאני לא מכירה? שאלתי שאלה פשוטה: כמה עליי לשלם לבת שלך?
"כן," היא השיבה בסבלנות. "שלושה שקלים לשעה זה בסדר גמור. במשפחה שלנו אנחנו לא אוהבים לפתח ציפיות".
ניתקתי את הטלפון כשאני המומה, נקרעת בין תדהמה מוחלטת מכך שאוכל לשלם לבייבי-סיטר שלושה שקלים לשעה, לבין מבוכה מכך שאני בעצם מנצלת אותה. אבל הייתה מחשבה אחרת, חזקה יותר והיא הייתה: וו'או!
מגיל צעיר הייתי מעורבת בפרוייקטים שונים, עסקים קטנים ועבודות משונות. ושלא תהיה לכם טעות: עשיתי את זה בשביל הכסף
קשה לי בכלל להבין איך אפשר לעבוד תמורת שלושה שקלים לשעה. אני חושבת שנולדתי עם חוש עסקי מפותח למדי ומעולם לא איבדתי אותו. מגיל צעיר הייתי מעורבת בפרוייקטים שונים, עסקים קטנים ועבודות משונות, החל מהדרכה במחנות קיץ ועד לשירותי כתיבה תמה וכל רעיון אחר שאתם יכולים להעלות על הדעת. ושלא תהיה לכם טעות: עשיתי את זה בשביל הכסף.
אני יודעת שאני לא לבד מבחינת המוטיבציה הלא-כל-כך-סודית הזו. כסף הוא הכוח המניע מאחורי כל תשתית מודרנית בחברה של ימינו. אך מצד שני, עניין מוגזם בכסף עלול לדרדר את האדם. תגובתה של גברת מ' גרמה לי לחשוב: מה אני מלמדת את ילדיי לגבי כסף?
ללא ספק, מדובר באיזון עדין. מצד אחד, אנו שואפים להביא את ילדינו לעצמאות כלכלית, על ידי כך שאנו מלמדים אותם מוסר עבודה, מעודדים אותם לעסוק בקריירות רווחיות ומציבים דוגמה להוצאת כספים שקולה. מצד שני, איננו רוצים שחשיבותו של הכסף תעלה על החשיבות של כל מה שאינו כסף – כלומר, הדברים שבאמת חשובים בחיים!
ראיתי פעם אמרה נהדרת: אנו חיים ממה שאנו מקבלים, אבל המשמעות לחיים באה ממה שאנו נותנים. גברת מ', שמרגישה שהדבר הטוב ביותר עבור בתה הוא להרוויח שלושה שקלים לשעה, בהחלט הגיעה להבנה הזו. היא הצליחה להחדיר בבני ביתה את חשיבותם של ערכים, שעולה לעין ערוך על כל דבר שאפשר לקנות בכסף.
גברת מ' למעשה מלמדת את בתה שיש אישה (אני!) שמאוד זקוקה לעזרתה. רוב הסיכויים שאין לה הרבה כסף (נכון מאוד!), וגם אם היה לה, יש משהו שאפשר להרוויח כאן שהוא גדול יותר מערימת מזומנים.
מה יכול להיות גדול יותר מלהרוויח כסף? לעשות מעשה טוב, אולי. להרגיש תחושת ערך עצמי על עבודה שבוצעה היטב ואינה מתוגמלת היטב, זוהי אפשרות נוספת. היא לא שוללת מבתה את הכסף לחלוטין – אחרי הכל, שלושה שקלים זה לא כלום; אבל היא עושה לילדיה טובה בכך שהיא מרגילה אותם לתגמולים צנועים. בה בעת, היא בהחלט מחדירה בהם מוסר עבודה ואחריות, מה שיסייע להם בשלב מאוחר יותר בחייהם. כל זאת, תוך הפנמת המסר הסמוי: הכסף אינו הכל.
להשקפה של גברת מ' לגבי כסף יש השפעות מרחיקות לכת. קרוב לוודאי שילדיה רחוקים מלהיות מפונקים. כיצד הם יכולים להיות, כשהם שומרים על ציפיות חומריות נמוכות? סביר להניח שהם מאושרים יותר מהילד המודרני הממוצע, שזקוק לסיפוק חומרי מתמיד כדי להישאר שבע רצון. והעובדה שהבייבי-סיטר הציעה לבוא שוב ביום המחרת – כשהיא יודעת שהיא תקבל תמורה מועטה בלבד תמורת מאמציה – מובילה אותי להאמין שילדיה של גברת מ' לא מרגישים מקופחים, מנוצלים או מלאי חסכים.
ככל שילדיי גדלים, חשוב שאראה לנגד עיניי את הדרך שבה אני רוצה לעצב את יחסם לכסף – הכסף כאמצעי או כעניין שלילי, כמטרה עיקרית או משנית? אני יודעת שילדים חיים את מה שהם לומדים, לכן, האדם היחיד שאני באמת יכולה ללמד אותו הוא אני עצמי.
ערכיה של גברת מ', שהתגלו אקראית בשיחה רגילה לחלוטין, היו קריאת התעוררות גדולה מאוד עבורי – קריאה לבדוק את התפיסות הפנימיות שלי. אני מקווה שאהיה מסוגלת להעביר לילדיי את אותה תחושה עמוקה של מה שבאמת חשוב בחיים, ובכך להקנות להם את הפרופורציות המתאימות לגבי כל הדברים הכלכליים.
שילמתי לבייבי-סיטר שלי שלושה שקלים לשעה. היא עזבה את ביתי עם סכום כולל של שישה שקלים והותירה אחריה מִכרֵה זהב, של ערכים יקרים הרבה יותר מכל משכורת שבעולם.
(18) אנונימי, 5/5/2013 23:03
סיפור מעניין ותובנות מעניינות. אבל שלי- אחרות.
הצלחת להרשים אותי בתובנות שאכן יצרו עבורך מכרה זהב. הפתיע אותי שמצאתי את עצמי חוקרת וחוככת בדעתי בסוגיה הזו. אבל לבסוף לא שוכנעתי..... בשעת הבייביסיטר- ילדת השכנים עבדה, ואת עבדת. באותה מידה שאת קיבלת שכר הוגן על עבודתך, גם לה מגיע שכר הוגן על עבודתה. אלא אם כן, את באמת מגדירה את עצמך כנזקקת, או מתאימה לפרוייקט התנדבות.. ומעבר לכך, מצטערת, אבל קשה לי מאד שלא להרגיש תחושה של זלזול כלפי הילדה. איך זה שכלל לא שואלים "את פי הנערה" ? לא רק שאולי היו לה תכניות אחרות, אלא גם שכך יוצא שהחסד בעצם שמור לאמא. הבת רק מצייתת. לסיכום הנושא בכללותו, אומר רק שאפשר להפגין ערכים יפים- גם כשנותנים וגם כשמקבלים.
(17) אסנת, 1/5/2013 09:00
תגובה
אמיתי ונכון!
(16) אביבה, 30/4/2013 18:37
סיפור נחמד
לדעתי זה ממש ניצול. אולי לא צריך לשלם 20 ש"ח לשעה. אבל 3 ש"ח זה לדעתי ממש ניצול. לדעתי אם הילדה ששמרה היא בערך בת 12 אפשר לשלם 10 ש"ח לפחות ואם היא מעל גיל 15 צריך לשלם לפחות 15 ש"ח לשעה במיוחד שזה לא רק ילד אחד. מעשה חסד זה או הסתפקות במועט זה דבר אחד וניצול זה דבר אחר.
רחלי, 5/5/2013 10:07
מה הקשר ניצול?
למה לא לחנך את ילדינו לעזור לשני שלא על מנת לקבל פרס? לכתחילה הילדה הולכת לעזור לנצרכת, השכר שבצידו זה בשביל ההרגשה הטובה.
אנונימי, 14/12/2013 20:37
קשור מאוד ניצול!!
צריך היום כסף בחיים לכל דבר!! אז נכון, לא צריך לקחת סכום מופרז אבל 3 שקלים נראלי ממש משפיל!!
(15) רחלי, 30/4/2013 11:32
מחמם את הלב
נהניתי לקרוא את הכתבה, והופתעתי לשמוע שעדיין גם היום יש משפחות שמחנכות את ילדיהן על ערכים כמו שגדלתי אני. חשבתי שהיום החינוך להתנדבות פסה מן העולם...
(14) יוסי, 30/4/2013 10:36
לא עדיף לחנך את עצמך?
(13) דוד, 31/3/2008 14:06
אז למה לא בחינם?
או יותר טוב, למה שהילדה לא תשלם לך עבור שזיכית אותה לקיים מצוות גמילות חסד?
פרופורציות נכונות הן אחת ממטרות החינוך.
את הרי לא מעוניינת שביתך תשלם כפליים עבור מוצר רק כי המוכר נראה מסכן
חיה, 5/5/2013 08:16
קצת חסד, נתינה, לא תזיק!!! מותר חינם!
אני מסכימה איתך שצריך ללמד ילדים לא לקנות מתוך רחמים אם אפשר לקנות יותר בזול, כי זה לא חינוך, זה בזבוז. אבל אני חושבת שצריך ללמד ילדים עניין של נתינה לשם נתינה אם אנחנו רוצים שהם יהיו טובים בחיי נישואים, שיהיו יותר איכפתייים מהסביבה, חשיבה על האחר. אני במקום האמא של אותה בת שלקחה שלושה שקלים, הייתי מסבירה לבתי מה זה חסד ולאורך כל הדורות היו אנשים שעשו חסד, את מידת החסד אננחנו לומדים מאלוקים, והייתי מסבירה לה שאם היא הייתה צריכה עזרה בשיעורי בית וחברה שלה הייתה מבקשת על- כך תשלום מה היא הייתה מרגישה כשאין לה כסף לשלם לחברה, כך גם אותה שכנה צריכה עזרה ואין לה את האפשרות לשלם ואם היא מעוניינת לעזור לה ללא תמורת תשלום. אני חושבת שלאחר הסבר יעיל היא הייתה מסכימה. אני בהחלט חושבת שבדור שלנו נאבדה המילה "חינם" ללא תמורה, תמיד צריך לצ'פר ולתת, אם נגדל כך גם את ילדינו איזה דור יצמח? דור של תן וקח?!? דור שלא יודע מהי נתינה ללא תמורה, מה זה חסד
(12) יהודית נוימרק, 31/3/2008 05:48
לא מסכימה
מצטערת, זה ניצול ולא חינוך לערכים. היא יכלה לשלם 10-15 שק' לנערה, גם היא חייה בעולם הזה בדיוק כמו האמא העובדת.הנערה עבדה שעתיים עבור כיכר לחם!!!!!!!!!!
(11) דוד, 7/4/2006 00:21
כל מקרה לגופו
לחנך ילדים זה קודם כל דוגמה אישית.
כיום, בתור בוגר ותושב ניו יורק, אני יכול להעיד שחינוך זה של ילד זה סט ערכים של כל מה שהוא רואה בביתו. החל מ"והדרת פני זקן" - לפנות כסא למבוגר באוטובוס, מה שכל ילד ירושלמי עושה, ואני היחיד בכל מערך התחבורה הציבורית בניו יורק שקם לזקנים. וכלה ב פינוק הילדים בכל צעצוע אלקטרוני חדש. הכסף הוא רק חלק קטן מהמערכת. אם כל מה שתלמדי את בנייך זה לעשות טובות לאנשים, הם יגדלו להיות ללא מוסר תחרותיות חברתית - שזה מה שמקדם את החברה. כמו כל מקבלי הבטחת הכנסה, לתפארת מדינת ישראל.
(10) אלעד, 11/12/2005 10:50
לא יודע...
בעיני, התפיסה החינוכית של מוסר עבודה ורצון להרוויח לא קיימת כל כך במשפחות בארץ לדעתי. כאן, ישנם חלקים מאוד קטנים בעם שממש נותנים לכסף יחס אחר מאשר נטל וצורך הכרחי. רבים הם אלו הנוטים לזלזל בכסף או באנשים עשירים, וכך נוצר איבוד פרופורציות מהצד השני של המתרס. עם זאת, אני מסכים בהחלט עם המסר של המאמר. לפחות כלפי הקבוצות שהוא נוגע להן.
(9) שלומית, 10/12/2005 12:36
וואוו
ממש ככה!
הלוואי שאנו נוכל לחנך את עצמנו ואח"כ את ילדינו מה יותר חשוב ממה...
(8) דנה, 10/12/2005 12:19
הדברות
האם ניתן להגיע לסכום הוגן שיאפשר לבחורה לצאת עם הרגשה טובה... ומדוע לסגור את עינייני החסד של הילדה בין האמהות לא עדיף לשוחח עם הילדה?
(7) הדס, 8/12/2005 11:55
ממש נכון
בדיוק היום שמעתי אדם באוטובוס שלדעתו להביא יותר משני ילדים לעולם זה עוול כלכלי למדינה שלנו.
שמעתי והזדעזתי, הכסף יצא מכלל פרופורציה.....
(6) רויטל, 8/12/2005 03:07
וואו! יפה מאוד
(5) nissimlev, 8/12/2005 02:27
גם שמרה על הילדים וגם השאירה מיכרת זהב
גם שמרה על הילדים וגם השאירה מיכרת זהב
כל זה בשביל 6שקל .
ממש לא יפה תשלמי יותר
לפכות 20שקל ככה תוכלו להיתחלק בהערכים.
ותני לה להרגיש שגם את השארת אצלה משהו מהערכים
ומהכספים שלך ,
(4) נירית, 7/12/2005 11:42
כ"כ נכון, פגעת בבטן הרכה של החברה שלנו!
(3) יהודית, 5/12/2005 09:06
כתבה טובה מענינת וחינוכית
חבל שכתבה זו מתפרסמת רק פה.
(2) אנונימי, 5/12/2005 08:56
תודה !
תודה על כל מילה כתובה, תודה על הזמן שהשקעת בכתיבת המאמר המקסים הזה.
תודה על התובנה, על פתיחת העיניים ותודה הכי גדולה לבת של השכנה....
(1) יעל, 4/12/2005 13:48
סיפור מקסים!
מלמד, מחנך, וגורם לי לחשוב על נתיב נוסף בו מתאםשר לי להוליך את ילדיי.