רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

ידעתם ששְרֶק יהודי...?

א׳ בתמוז ה׳תשס״ד א׳ בתמוז ה׳תשס״ד 20/06/2004 | מאת הרב שרגא סימונס

הלהיט הקייצי מתובל במסרים מן היהדות, הודות לאחד התסריטאים והסאגה היהודית הפרועה שלו.

דיוויד וייס הוא תסריטאי זוכה פרס ה"אמי", שפרי עבודתו, "שרק 2", היה הסרט הפופולרי ביותר בארה"ב. הסיפור עוקב אחר הרפתקאותיה של מפלצת שוכנת ביצות (שְרֶק) שמתחתנת עם נסיכה יפהפייה (פיונה) ולאורך הדרך, מגלה את המשמעות העמוקה של נישואין, זהות עצמית ומסירות לאחרים.

סיפורו האישי של וייס מהווה בעצמו עלילה רבת-תהפוכות, הכוללת ילדות במשפחה יהודית מתבוללת, תפקיד של כומר העובד עם בני נוער ובסופו של דבר, הפיכה ליהודי שומר מצוות. בגיל 44, נשוי ואב לשני ילדים, שוחח דיוויד וייס עם Aish.co.il מביתו שבלוס אנג'לס.

 

***

 

Aish.co.il: "שְרֶק 2" הפך ללהיט ענק ושבר אפילו את השיא של "פארק היורה". נראה שהסרט עומד להיות סרט האנימציה הרווחי ביותר בכל הזמנים. זה משהו שציפית לו?

וייס: תמיד ידעתי שהסרט ימשוך קהל רב, בהתבסס על הצלחת הסרט הראשון. למעשה, סיימתי לכתוב את "שְרֶק 2" לפני קרוב לשנתיים. באותו שלב, הפרוייקט עדיין לא היה כה מגובש ומאוחד. עליכם להבין שהמון תלוי באנימציה עצמה. לפעמים אפשר לראות את אמני האנימציה עומדים בתא שלהם, משחקים חלק מהסצינות על ידי כך שהם עושים פרצופים מטורפים מול המראה. זה מה שמעניק לתסריט חלק גדול מקסמו. כך שקיווינו שהכל ישתלב היטב בסופו של דבר, אבל לעולם אי אפשר להיות בטוחים עד שהציבור לא רואה את הסרט ומגיב.

Aish.co.il: אמנם ילדים אוהבים את "שְרֶק 2", אבל ברור שקיימים בסרט מסרים עמוקים יותר שמושכים גם מבוגרים. האם כללתם מסרים כלשהם שהם ספציפיים ליהדות?

המסר מרכזי מבוסס על משהו ששמעתי מהרב שלמה גולדברג (ששמע אותו מהרב נח אורלובק). זוהי הגדרה של אהבה: מה שחשוב לך, חשוב לי.

וייס: למען האמת, מסר מרכזי מבוסס על משהו ששמעתי מהרב שלמה גולדברג (ששמע אותו מהרב נח אורלובק). זוהי הגדרה של אהבה: מה שחשוב לך, חשוב לי. בסרט, אחרי ששְרֶק מתחתן עם הנסיכה פיונה, הוא מניח שהוא ימשיך להיות מפלצת ולגור בביצה. אבל האבא של פיונה (המלך) זומם להחזיר את בתו לארמון. המלך פורט על מיתרי ההערכה העצמית של שְרֶק וגורם לו להרגיש כאילו הוא הרס את חייה של פיונה המסכנה. יש מספיק עדויות לכך שגורמות לשְרֶק, ואפילו לקהל, לשאול את עצמו אם זה נכון.

בהתחלה שְרֶק מרגיש מאוד אגואיסטי ופשוט רוצה שפיונה תישאר אתו בביצה. אבל אז הוא מתחיל לחשוב: אולי פיונה הייתה מאושרת יותר בתור נסיכה, במקום בתור אשתו של המפלצת. וכיוון ששְרֶק אוהב אותה כל כך, הוא רוצה לתת לה שיקוי נוסח "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" ולתת לה לחזור לחיי המלכות שמגיעים לה. לא כיוון שזהו הדבר הטוב ביותר עבור שְרֶק, אלא כיוון שהוא רוצה זאת למען פיונה עצמה.

בפגישה עם מנהלי האולפנים (שרבים מהם יהודים), מדי פעם נהגתי להזכיר את העובדה שזהו אידיאל יהודי מסורתי. למעשה, זהו נושא בסיסי בסרט ואני גאה בכך שעזרתי לכוון את הדברים בכיוון זה. כך שדרך שְרֶק, קצת חוכמה יהודית מגיעה למיליוני אמריקנים.

Aish.co.il: מה הייתה האוריינטציה היהודית שלך כשגדלת?

וייס: גדלתי כרפורמי, ופירוש הדבר בשבילי היה בעיקר הציורים של מרק שאגאל, השואה והעצים של קק"ל בארץ ישראל. במילים אחרות, לא ממש הבנתי מהי היהדות. אבל, מאוד התעניינתי ברוחניות. שמעתי את הסיפור על אברהם אבינו, שהבין מגיל צעיר שחייב להיות משהו 'גדול' יותר מאלילים, 'גדול' יותר מהשמש והירח והכוכבים. הסיפור הזה ממש הדהד בתוכי. אני זוכר שבגיל 6 התעוררתי באמצע הלילה, תוהה מה קורה כשמתים, ותוהה אם בעצם אין בחיים ובעולם משהו שהוא מעבר לכך. זה נראה לי מפחיד נורא, אם החיים פשוט נגמרים כשמתים.

Aish.co.il: אז התחלת להתעניין יותר ביהדות?

וייס: לא, בגלל שהיה לי הרושם שאמונה בא-לוהים ובגן עדן הם אידיאלים נוצרים. זה היה כאילו, אנחנו לא מאמינים במה שהם מאמינים. אבל הייתי במסע נחוש למצוא את א-לוהים.

Aish.co.il: וכיצד באת על סיפוקך?

קרוב לוודאי שאם היה בסביבה יהודי שישכנע אותי לגבי א-לוהים, הייתי הופך ליהודי שומר מצוות.

וייס: כשהייתי בתיכון בוונטורה (קליפורניה), מתוך 2,800 תלמידים רק 7 היו יהודים, וגם זה בקושי. כל חבריי הקרובים הלכו לכנסייה. ולילה אחד הייתה לי שיחה עם כומר צעיר, שהוביל אותי על ידי טיעון לוגי לאמונה בא-ל. זה שכנע אותי להפוך לנוצרי. קרוב לוודאי שאם היה בסביבה יהודי שישכנע אותי לגבי א-לוהים, הייתי הופך ליהודי שומר מצוות.

Aish.co.il: זו חתיכת קפיצה – מבר מצווה לאכילת לחם הקודש.

וייס: האמת שישו היה החלק המעצבן בכל העסק. לא אהבתי את השם "ישו" ולא יכולתי לומר אותו במשך שנה לפחות. היו חלקים בנצרות שלא בדיוק עבדו עבורי ומהם פשוט התעלמתי. אבל כאמור, הייתי במסע חיפוש נלהב אחר א-לוהים וזו הייתה הדרך היחידה שהוצעה לי. אז הוטבלתי וביליתי את 17 השנים הבאות בתור כומר שעובד עם בני נוער והפקתי הפקות מורכבות של תיאטרון וסרטים עבור צעירים.

Aish.co.il: למרות זאת, בסופו של דבר משהו גרם לך לחזור ליהדות.

וייס: ב-1989 הייתי באירלנד לרגל הפקת סרט, ובזמני הפנוי שימשתי ככומר שעובד עם בני נוער בכנסייה המקומית. היה שם יהודי אורתודוקסי צעיר שעבד באולפן הסרטים, בשם דיוויד סטיינברג (כיום הוא מפיק בחברת דיסני וכותב ספרי ילדים). זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי יהודי שומר מצוות. הוא היה נחמד וכייפי וכל האנשים באולפן העריצו אותו.

בכוונה תחילה השתדלנו שלא להיתקל זה בזה, במשך כשנה. ואז, בשלב מסוים לימדתי את הקבוצה בכנסייה על חגים יהודיים ולא יכולתי להבין כלום בתוך כל הבלגן. אז ביקשתי מדיוויד לבוא וללמד כמה שיעורים. הוא הסכים והוא פשוט היה נהדר.

באותו שלב הוא הבין שאני לא מנסה לגרום לו להמיר את דתו והתחלנו לשוחח. אני זוכר ששאלתי אותו. "לי יש את ישו בתור הקורבן שלי. אבל לך אין מקדש ולכן, אין לך קורבנות. מה אתה עושה לצורך כפרה?"

הוא ענה על השאלה בצורה מקסימה, והסביר לי שא-לוהים אומר: "אני רוצה את הקורבן של שפתותיכם. אני רוצה את שירות לבבכם. תפילה. עבורי, זה טוב יותר מאשר קורבנות המנחה".

הבנתי שהיהודים היו נאמנים לא-לוהים במשך אלפי שנים, ללא בית מקדש וללא קורבנות. הדבר הותיר אותי המום, כיוון שזה לא מה שמלמדים בכנסייה. מלמדים אותך שדמו של מישהו חייב להישפך בגלל חטאינו. בלי דם, אין מחילה.

הדיון הזה ערער אותי. הרגיז אותי שקבוצת אנשים מסתדרת כל כך טוב בלי ישו. במיוחד כיוון שהנוצרים טוענים שכל העולם זקוק לו.

אז זה הוציא לי קצת רוח מהמפרשים. והתחלתי להתעייף מהנצרות בכל מקרה, כיוון שהיא לא באמת הייתה הבית שלי ובעצם, תמיד הרגשתי קצת זר בתוכה.

אז התחלתי לבדוק את האמונות שלי ותהיתי, אם אני לא אמור להיות יותר כמו דיוויד סטרנברג.

Aish.co.il: מה הייתה נקודת המפנה?

וייס: סוף שבוע אחד נסעתי להרים בחוף הצפון מערבי של אירלנד. עמדתי שם, מביט מטה מגובה 5,500 מטר, בשעה שהאוקיינוס האטלנטי מסתער על חומת סלעים אדירה והרוח המגיעה מהים יורה פרצי מים במעלה סלעים אלה.

זה היה כל כך פראי ורב עוצמה. הסתכלתי על הים, מבלה זמן "עם עצמי", כפי שעושים נוצרים אדוקים מדי בוקר. הסתכלתי על המראה המדהים הזה וחשבתי: ברור שזוהי ידו של א-לוהים. "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהילים י"ט).

הייתי נסער מאוד, כיוון שלא ידעתי למי להתפלל. חשבתי שאם אתפלל לישו, אני עלול לבגוד בא-ל האחד האמיתי. ואם אתפלל ישירות לא-לוהים, אבגוד בדתי ב-15 השנים האחרונות.

ההרגשה הייתה דומה למה שהרגשתי בגיל 14, כשהוריי התגרשו. ערב אחד רציתי ללכת לאמי. חשבתי שאם אראה אותה, זה ירגיע את החרדה שהרגשתי. כשיצאתי מהדלת, אבא שאל אותי, "לאן אתה הולך?" ואמרתי שאני סתם הולך לטיול. לא רציתי שהוא יידע לאן אני הולך, כיוון שלא רציתי שהוא יחשוב שהוא לא מספיק עבורי.

כשהגעתי לדירה של אמא שלי, פרצתי בבכי. הרגשתי כאילו בגדתי באבי. זו הייתה הרגשה איומה.

כך הרגשתי כשהתבוננתי על הצוקים, בלי לדעת למי להתפלל.

Aish.co.il: אם כך, איך עשית את המעבר בסופו של דבר?

וייס: פגשתי את מבקר הסרטים מייל מדווד. מכתיבתו חשבתי שהוא נוצרי, גם כיוון שראיתי שדבריו צוטטו בכתבי עת נוצריים. פגשתי אותו בפסטיבל סרטים והוא חבש כיפה. הוא הזמין אותי לביתו לארוחת צהריים בשבת. זה היה פשוט נהדר, עם בית הכנסת והמשפחות והילדים. פגשתי את אשתי באותו יום והתחלנו ללכת לשיעורי יהדות למתחילים.

במשך תקופה מסוימת הלכתי לבית כנסת בשבת ולכנסייה ביום ראשון.

אבל המשכתי ללכת לכנסייה, מתוך מחשבה שאוכל לשלב את היהדות לתוך היותי נוצרי. במשך תקופה מסוימת הלכתי לבית כנסת בשבת ולכנסייה ביום ראשון.

אבל אז הבנתי שעליי לוותר על משהו מסוים והיהדות הפכה להיות הרבה יותר משמעותית. מלבד זאת, בכנסייה די כעסו עליי, כיוון שהתחלתי למצוא חורים בתיאולוגיה ולהתנגד לפסקאות שנראו לי אנטישמיות בברית החדשה.

אז סוף הסיפור הוא שהלכתי למקווה וויתרתי על הנצרות. ואשתי הלכה למקווה והפכה ליהודיה. עכשיו, תודה לא-ל, יש לנו שני ילדים יהודים יפים, שלומדים בבית ספר יהודי, אנחנו שומרים שבת ושומרים כשרות. ועדיין יש לנו המון לאן להתקדם.

Aish.co.il: מה הצעד הבא בצמיחה הרוחנית שלך?

וייס: להגיע לישראל היה צעד גדול עבורנו. בשנה שעברה הגענו לבלות בישראל את סוכות. זה היה הביקור הראשון שלנו בישראל ופחדנו לבוא. אבל השפעת הביקור הייתה כל כך חזקה, שאחרי חצי שנה באנו שוב ונתתי הרצאה בבית הספר לקולנוע בירושלים. עכשיו אשתי רוצה לבלות שם יותר זמן ומנסה לברר איך לקנות מטע זיתים או משהו כזה. עלייה היא צעד גדול מדי עבורנו כרגע, אבל אנחנו מרגישים שבסופו של דבר, לשם אנחנו שייכים.

Aish.co.il: אנו מתארים לעצמנו שהסרט הנוכחי שינה קצת את המצב התעסוקתי שלך.

וייס: תודה לא-ל, המצב התעסוקתי שלי היה טוב למדי בשנים האחרונות, כך שזה פשוט משפר את אריכות הימים שלנו. אני משווה את הוליווד לטיסה במטוס מעל הים. אתה רוצה לטוס הכי גבוה שאתה יכול, כך שאם המנועים יפסיקו לפעול, השאיפה היא שיהיה לך מספיק זמן לתמרן ולנווט אל החוף. כך ש"שְרֶק 2" בעצם ממלא לנו את מיכל הדלק ונותן לנו הרבה יותר גובה.

Aish.co.il: אתה כותב את כל התסריטים שלך לקולנוע ולטלוויזיה עם שותף. כיצד זה שונה מכתיבה לבד?

וייס: מרגישים פחות בדידות. זה כאילו יש לך נישואין שניים. כל אותם הנושאים שמתעוררים בנישואין, מתעוררים גם בשותפות לכתיבה. שתי מערכות היחסים תורמות לי רבות, כיוון שאם אני מתנהג בחוסר זהירות ופוגע בשותפי לכתיבה, קרוב לוודאי שאשים לכך לב ואחסוך מאשתי את ה"תענוג". ולצערה הרב של אשתי, כשאני מבין משהו שאינני מתנהג בו כשורה בנישואין שלנו, אז אני חוסך אותו משותפי לכתיבה (לצערה, בגלל שאני מבין זאת "על חשבונה").

למעשה, אני מרגיש כאילו כל אחד מהם מצליח להוציא ממני רק חצי מהטיפשות שהייתה יוצאת ממני אחרת.

למעשה, אני מרגיש כאילו כל אחד מהם מצליח להוציא ממני רק חצי מהטיפשות שהייתה יוצאת ממני אחרת. כך שזה יותר קל לשניהם.

Aish.co.il: כיצד מסתדר סגנון החיים שלך כיהודי שומר מצוות עם סגנון החיים ההוליוודי?

וייס: אני עדיין בחור הוליוודי, אבל לא במובן זה שאני הולך למסיבות כל הזמן. למען האמת, יש קבוצה גדולה של כותבי תסריטים שהם יהודים אורתודוקסים. מפתיע עד כמה קל לשמור מצוות בהוליווד, בלי הרבה בעיות מבחינת לוחות זמנים וכו'. כשנסענו לפסטיבל קאן להצגת הבכורה של "שְרֶק 2", היו כמה אירועים בשבת, אבל זה קורה לעתים נדירות.

Aish.co.il: במונחים של השפעה על אנשים, נראה שסרטים כמו "הפסיון של ישו" מאוד מצליחים בכך. האם חשבת לעשות סרט יהודי בעל השפעה דומה?

וייס: אני לא חושב ש"הפסיון של ישו" שינה מישהו. הסרט פשוט הרגיז אנשים בגלל הדברים שהם כבר מאמינים בהם עד כדי כך, שאומרים שהיהודים והנוצרים ראו שני סרטים שונים לחלוטין. אני יודע איך הייתי מרגיש אם הייתי צופה בסרט לפני 15 שנה – הייתי בוכה וחווה חוויה דתית חזקה. אבל עכשיו אני אפילו לא רוצה לראות את הסרט. הקיבה שלי פשוט לא תעמוד בשעתיים של אלימות.

Aish.co.il: לאחר שחווית את שני הצדדים, כיצד היית מגדיר את ההבדלים בין היהדות לנצרות?

וייס: היהדות מדברת על כך שאנו חוקקים את מילות התורה על ליבותינו, כיוון שליבותינו הם כמו סלעים ואיננו יכולים לשים את מילות התורה בתוכם. אבל, אם מערימים את כל מילות התורה זו על גבי זו, ויום אחד עוברת עליך חוויה רוחנית מדהימה והלב שלך נפתח – אז כל מילות התורה שיושבות שם בחוץ, פשוט נכנסות פנימה.

אבל אם עוברות עליך חוויות מדהימות והתורה לא חקוקה על לוח לבך, לא קורה כלום. אתה מרגיש נפלא ואז זה נגמר ואתה שוכח מזה. כלומר, שני המרכיבים חייבים להיות. הכוח האמיתי של היהדות הוא התורה והמצוות, שמהוות בסיס מוצק שמחזיק את התשוקה.

Aish.co.il: ביהדות קיימת התבוללות כה רבה, כיצד אתה חושב שניתן לשנות את המצב ולהגיע לאנשים?

וייס: אני יכול לדבר רק על מה שעבד עבורי, שזה: להרגיש שמחבקים אותי, שמחים לקראתי ואוהבים אותי. אבל הרבה אנשים, מסיבה כלשהי, פשוט לא מעוניינים. הם לא מדברים עם רב, הם לא רוצים לבוא לארוחת ערב בשבת. כך שאני לא יודע מה אפשר לעשות בנדון.

אבל אני כן חושב, במובן מיסטי, שכשאנחנו שומרים מצוות, לומדים תורה ומשתנים, יש לזה השפעה על העולם ובסופו של דבר, אני חושב שזה ישפיע במידה מסוימת על ההתבוללות. ובצורה ישירה יותר, בזמן שאנחנו הולכים ברחוב, אנחנו יכולים לעצור לרגע ולפטפט עם השכנים. לדוגמה, איש אחד היה השכן שלי במשך 4 שנים וכל הזמן הזה רק אמרנו שלום כמה פעמים. אבל בשבוע שעבר דיברנו במשך חצי שעה. הוא רצה לשמוע את הסיפור שלי ולדעת איך הגעתי למקום בו אני נמצא היום. ועכשיו הוא רוצה לבוא לביקור עם משפחתו בשבת.

להתחבר לדת זהו דבר מאוד אישי ופרטי. בסופו של דבר, אני חושב שהדרך להגיע להמונים היא בדרך של אחד-על-אחד. כלומר, ליצור קשר חזק ואינטנסיבי עם אדם אחר, נשמה אחרת. לא קיים שיקוי קסם שיפעל על כולם.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן