בצהריו של יום אביב, נסענו בדרך השלום לכוון תל-אביב. אני מאחורי ההגה, וחברי מאיר במושב הנוסע, שומעים מוסיקה, מדברים על דא ועל הא ועל שום דבר מיוחד. לפנינו אט אט הלכו והתגלו מגדלי עזריאלי במלא תפארתם, מזדקרים אל-על בצורת משולש ועיגול.
אני מביט לעבר מאיר, הוא יושב שקט ורגוע מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית.
אני מחליט לחמם את האוירה. "אתה יודע שהציעו לאישתי, יעל, לנהל את כל הקומפלקס של עזריאלי"?
הוא מיד הזדקף במושב, מחודד אזניים. ידעתי שזה יתפוס אותו.
"לא. לא סיפרת לי – מתי הציעו? – זאת אומרת, למה אתה מתכוון בקומפלקס עזריאלי?"
"את כל הקומפלקס" אני עונה בנון-שלאנטיות ומצביע קדימה לעבר המגדלים שלפנינו. "הציעו לה להיות מנהלת ראשית של החטיבה שאחראית על הבניינים, הקניון, הבנייה של הבניין השלישי – בקיצור כל הקומפלקס".
עיניו של מאיר אורו. הלסת התחתונה שלו כמעט והגיעה לרצפה. בהינף מכחול של כמה מילים, יעל הפכה מעוד סתם מישהי, לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה. מאיר, חברי הטוב וה"וורקוהוליק" משכבר הימים, בוגר מצטיין של סיירת מטכ"ל / טיול בעולם / תואר-ראשון ושני במנהל עסקים, ובעל עתיד מבטיח בחברת ההיי-טק בה הוא עובד.
"אתה עובד עלי – באמת הציעו לה?" הוא מנסה את מזלו לפני שהוא מקטלג את יעל, אישתי, ברמת V.I.P, כיקירת האנושות, וכתפארת מדינת-ישראל.
"כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס.
"כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס.
"ומה היא אמרה?"
"היא סירבה. היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר בבית."
פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה. שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה. עסקים... כסף... ניהול... יעל... טיסות לחו"ל... קריירה... הצלחה... וול-סטריט...
"באמת הציעו לה...?" הוא ספק שאל ספק תהה בינו לבין עצמו.
"כן. באמת הציעו לה..." עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי. "זאת אומרת... אני הצעתי לה..." – הוא סובב את מבטו אלי, ואני המשכתי – "פעם נסענו בנתיבי-איילון וראינו את המגדלים בוהקים בלילה, ואז הצעתי לה לנהל את הקומפלקס והיא אמרה שהיא לא רוצה. לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל עזריאלי – אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה..."
מאיר התחיל לצחוק צחוק משַחְרר. נראה שהוקל לו.
"תודֶה שלא שיקרתי – רק אמרתי שהציעו לה..." צחקתי גם אני.
"אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל. "אני צוחק בעיקר על עצמי. אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על יעל בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים. היא פתאום הפכה עבורי למושא הערצה. התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו'לא-יוצלח' לעומתה"
"כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק...?" שאלתי וחייכתי אליו.
"אמרת... אמרת..." הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול.
קנה המידה להצלחה
שכאומרים על מישהו, "פלוני הוא אדם מאוד מצליח", למה מתכוונים?
בימינו התשובה היא אחת ויחידה , מתכוונים לכסף או לקריירה שלו. "הוא מאוד מצליח – הוא עשה מליונים בשנה שעברה / הוא מנהל ראשי בחברה גדולה / הוא קודם לדרגת מנכ"ל וכו'".
האם שמעתם אי-פעם מישהו אומר "הוא אדם מאוד מצליח – הוא אבא נהדר ובעל תומך." או אולי "היא אישה מאוד מצליחה – היא מגדלת משפחה לתפארת ויש לה ילדים מחונכים וטובי-לב". או אולי "הוא איש מאוד מצליח – בכל פעם שאני פוגש אותו אני מרגיש שהוא התפתח ורכש עוד חכמה ומידות טובות."
בוודאי שלא שמעתם!
בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו – אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב הכלכלי של האדם.
למה? מפני שקנה המידה החברתי שלנו להצלחה הוא מצב הקריירה או חשבון-הבנק של האדם הנידון. בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו – אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב התעסוקתי / כלכלי של האדם – אחרת מדוע האסוציאציה הראשונה שלנו להצלחה היא הארנק?
אך האם זהו באמת הדבר החשוב ביותר בחיים? האם אנחנו באמת מאמינים שהמצב הכלכלי של האדם הוא הערך הגדול ביותר בחייו?
בוודאי שלא. כל אדם בר-דעת יודה כי המשפחה שלו חשובה לו יותר מאשר הקריירה. כל אדם שפוי יתפטר מעבודתו בכדי לעזור לבן משפחה חולה.
אם כן, מדוע אנו נותנים את החשיבות העליונה לעבודה? מדוע חברי מאיר פתאום ראה באור חדש את יעל? האם כך הוא היה מתפעל ממנה אם הייתי מספר לו עד כמה אני חושב שהיא אמא טובה?
אז מה אתם עושים בחיים?
אנחנו צריכים לשנות את אופן החשיבה שלנו על החיים ועל הדרך בה אנו רואים ומגדירים את עצמנו. חכמינו מלמדים אותנו: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" – הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני.
אנחנו מורגלים, על-פי החשיבה החברתית שלנו, לזהות את עצמנו עם המקצוע שלנו, למרות שאנו יודעים שזה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו.
קחו לכם כמה דקות של שקט, וערכו רשימה של הדברים החשובים לכם ביותר בחיים, ואז קדמו את הדברים האלו לחזית הגדרתכם העצמית.
ואז... בפעם הבאה כששואלים אתכם מה אתם עושים בחיים, אל תשלפו מיד מתוך אינרציה את המקצוע שלכם. זהו עצמכם עם הדברים החשובים לכם באמת בחיים.
ובתור בעל ההצעה... אני מוכן להתחיל...
מי אני? קוראים לי נתן.
ומה אני עושה בחיים? ובכן... אני אדם נשוי ואבא לילדים. אני משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים, וזה לא תמיד מצליח לי... אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד... אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים – ואני גם מתכנת מחשבים שלפעמים כותב מאמרים ושולח לאתר של 'אש-התורה'...
ומה אתם עושים בחיים?
(57) שירה, 26/6/2017 11:04
מדהים!
כמה נכון! כמהה אמיתי! תודה התחזקתי
(56) שלומית, 3/1/2017 09:21
תודה רבה! תוכן מצויין כתוב ברהיטות ובשנינות
בעצתך, כבר שנים שאני עונה לשאלה :מה את עושה?" בתשובה "בעיקר מגדלת ילדים" מודה לך מעומק לבי
(55) אילנה חיון, 8/2/2010 09:56
לותר על משכורת שמנה
בס"ד אני אמא ל4-ילדים לפני 12 שנה עזבתי מקום עבודה ותפקיד טוב לטובת הילדים שלי שגידלתי אותם יותר בסבלנות ,אהבה, תצומת לב, והיום שהם גדלו בני 26.20.18.9 הם מודים לי כי בזכות החנוך שנתתי להם ועצבתי את האישיות שלהם והם הגיעו להצלחה ,לנתינה להבנה וכ"ו וזה היה שווה כל קריירה בחיים והיום אני עובדת כמזכירת ביה"ס והכי מאושרת בחיים ולא המשכורת יותר חשובה מילדים שלי (כמה ברכה יש במשכורת שמבאים הביתה)
(54) אנונימי, 8/2/2010 08:30
כתבה מאירת עיניים במיוחד בתרבות הישראלית
כל הכבוד!!!
(53) ענבל, 8/2/2010 06:58
כל כך נכון מה שכתבת
הדבר הכי חשוב בעולם זה קודם כל המשפחה. כל כך הרבה פעמים רציתי להתקדם בלימודים כדי שאוכל להתקדם בעבודה ובמשכורת. אך בעלי ובני הקט היו צריכים את תשומת ליבי. ואני שם איתם. אני כן חושבת שקרירה חשובה גם לאדם עצמו אך לא יותר מהמשפחה ואם זה אומר לוותר על הקריירה כדי שנזכה לגדל ילדים טובים יותר עם חינוך טוב יותר אז שווה!!!.
(52) אנונימי, 7/2/2010 16:16
לנהל את קומפלקס עזריאלי
איזה מאמר נהדר הלילה כעסתי עשיתי שיחות לגבי העבודה כשהבת שלי היתה אומללה ניסתה לתפוס את תשומת ליבי כי משהו הציק לה לא שמתי לב גערתי בה והיא בכתה אחר כך סיפרה שהיא מתגעגעת מאד לאחותה שבארצות הברית
(51) לאה, 7/2/2010 13:30
אילו מישהו האיר את עיני בזמן
אילו מישהו היה מאיר את עיני לנוכח המאמר הנ"ל מבעוד מועד משוכנעת אני שהייתי עוצרת את המרדף , כלומר, בימים של אבטלה הייתי עושה נפלאות בזמן שהתגלגל לידי, מטיילת ונהנית מכל רגע. אך תחת זאת תמיד הייתי עסוקה בלהתייאש ולרדוף אחרי העיסוק הבא. תבורכו, לעולם לא מאוחר.
(50) אלי קלר, 13/10/2009 16:17
נפלא
מאמר נפלא וחשוב במיוחד לעכשיו שהחשיבה התעוותה והחיצוניות תופסת כ"כ הרבה מקום הקרירה האמיתית של אשה זה בתוך הבית וזה בכלל לא פחות קשה מאשר להיות קריירסטית בחוץ אבל זה מביא בלי ספק להרבה יותר סיפוק אם יש זמן איכות להיות עם הבעל והילדים..
(49) ליאורה, 4/10/2009 06:28
מומלץ לקרוא מספר פעמים ולהפנים. מקסים , מדהים כמה שזה נכון. חבל שלא קראתי מאמר זה כמה שנים קודם., אבל לא נורא בהמשך לכתבה אציג עצמי כך : אני - נשואה ל... , אימא ל...(3 ילדים מקסים), תכלית חיי הם בני משפחתי ואושרם. אוהבת ללמוד ולהתחדש בידע בכל תחום. בנוסף עובדת בעבודה קריריסטית וחושבת על הסבה מקצועית.
(48) מירב, 24/5/2009 07:06
מה אני עושה בחיים?
גם אני אמא ואישה גאה שאת רוב מרצי ועיסוקי ליבי ונשמתי אני מקדישה לביקתה והאפונה הריחנית שבניתי במשך השנים עם בעלי וילדי שהם מהות החיים ובין היתר מנהלת בחברת הפקות , משתתפת בחוג דרמה ונהנהת לקרוא כתבות כדלקמן-כשיש אנשים שחושבים כמוך זה אומר שיש עוד הרבה אור ותיקווה קהלת אמר - "הבל הבלים" והכן כך....שבוע וחודש טוב
(47) xxx..., 26/3/2009 03:31
כשפגשתי את המחותנים שלי בפעם הראשונה.....
שניהם בעלי משרות בכירות ובעלי מעמד מכובד ב'ה ומיד בשלב לחיצת הידיים נשלפו התארים ואני. . .עקרת בית. . .לצערי ולבושתי הרבה אמרתי שאני עובדת פשוט כדי להרשים בחזרה. . .
(46) מוטי, 2/3/2009 08:25
מאמר מהפנט שמביא לך את כל האמת על רגל אחת. כל הכבוד
(45) שלמה, 4/4/2008 10:59
כבר קדמוך חז"ל
שלמה המלך כתב:חכמת המסכן בזויה
(44) סולי מרקוביץ', 5/10/2007 09:22
מדהים מדהים מדהים!!
הלוואי והאהבה והנתינה תשלוט בכל
אדם ואדם בארץ הזאת!!החיים יהיו יפים יותר!!
(43) אנונימי, 19/9/2007 04:55
אמת, אמת,אמת.
פשוט מדהים כמה שהאמת פשוטה ואמיתית ובלי שום פניות. זו חשיבה שצריכה לקבל גיבוי מכל אחד.
נ.ב. אתה צריך להוסיף לאשתך בכתובה על צורת החשיבה הבריאה שלה.
(42) ארתור, 28/6/2007 19:24
מדהים ! - מאוד מציאותי לצערי
וצריך להודות....גם אני :-)
(41) , 3/3/2007 13:17
Latvia, riga
good, interestig article, greeting from Latvia
(40) לימור, 5/2/2007 04:18
יישר כח
אהבתי. החמיא גם לי הגישה הזאת. הרבה כח ושכל ישר. תודה ויישר כח!
(39) יסמין.., 26/12/2006 10:19
שלום..
שלום,קוראים לי יסמין ואני עדיין רווקה..אני משתדלת כל יום לקרוא את המאמרים כדי לראות במה אוכל עוד להשתפר.. אני נותנת מעצמי הכל,אפילו עם זה כרוך בזה שאני אפסיד בסוף.. משתדלת לעזור לזולת ולכבדם..ולדבר אל כל אחד ברוגע ואדיבות.. אני מתנדבת בגמ'ח<חלוקת אוכל לנזקקים>.. ומשתדלת להיות אדם רגוע.. וחוץ מזה שעכשיו אני לומדת עבודה סוציאלית בשביל לעזור לילדים..
ואסיים במה שמחבר הקטע סיים..
ומה אתם עושים בחיים??
(38) חיים, 17/10/2006 10:01
מה שאמת אמת
נכון מאד וכך אכן צריך לחיות
(37) , 16/10/2006 14:10
כל הכבוד....
כששאלו את אחותי הקטנה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה
(בשלב מסויים, כמובן. כידוע- התשובה משתנית עם הזמן)
היא ענתה : "אמא, וסבתא, וגננת"
מדהים איך שגם בנושא הזה, כמו בהרבה נושאים אחרים, כמו התמימות והישירות-
שוב הילדים הקטנים מהווים את האידיאל שלנו....
מסקנה: תלמדו מהאחים הקטנים שלכם.....
וכל הכבוד על המאמר המעניין
(36) רותם, 26/9/2006 09:57
מקסים וחכם
יישר כח
(35) ורד, 6/8/2006 16:29
מאמר אדיר!!!
ללא ספק,פתח לי אפיקי חשיבה חדשים.
יישר כח!
(34) ליאת, 12/7/2006 05:35
מרגש ...
בהחלט מרגש לראות כי יש כמה אנשים שבאמת מסתכלים על הנושאים החשובים...ויודעים להעצים אותם בשוטף המטורף...
(33) עדי, 27/6/2006 16:47
קליפה חיצונית
כל כך נכון ומוצג באופן פשוט יפה וקולע
הלוואי שנצליח לעשות את השינוי
התואר הוא קליפה חיצונית ולרוב שולית
העוסקים במלאכה המשיגים את שאיפותיהם לטובת הכלל אינם זקוקים לתארים
הזקוקים לתארים אינם ראויים להם
(32) מרים, 19/6/2006 15:04
מאמר נהדר
מאוד נהנתי , מאמר כל כך חכם , שנון , ישיר וכל כך אמיתי .
כיף לקרא אתכם ואת מר נתן רוזנברג בפרט .
(31) , 19/6/2006 11:05
מדהים!!!
קראתי את המאמר, ופשוט התרגשתי מאופן ההבעה של הדברים הכ"כ נכונים האלה בכתב.
הלוואי וב"ה נזכה לקיים את הנאמר, לזהות אדם עפ"י אישיותו ולא לפי תפקידו או מקום עבותו. אמן.
(30) צבי אוד, 19/6/2006 05:34
כמה יפה
כמה יפה וחכם המאמר אני מייד מדפיס אותו ושולח לכל העובדים שלי
(29) , 4/6/2006 07:56
היום מה שקובע -כסף וקריירה-גם החכם באדם
אמר: הכסף יענה את הכל!
חז"ל אמרו עני חשוב כמת!
(28) איתי, 16/5/2006 07:16
מקסים
תשכתב את זה לקצת יותר ארוך ותפרסם את זה ברשת כסיפור..:)
(27) ננה, 10/5/2006 08:10
מוסרי ומדהים בתפיסת עולם
(26) שוש, 12/9/2005 03:18
גברים ונשים חושבים קצת אחרת
בדרך כלל גבר נשוי ואב לילדים,כאשר מבקשים ממנו שיציג את עצמו,הוא מתחיל בקריירה ועבודה ואחר כך במצב המשפחתי.
נשים נוהגות להציג את עצמן קודם כל במצב משפחתי ואחר כך בעיסוק.
(25) מוריס, 17/4/2005 10:01
ענק
זה ענק, רק שהיית צריך למתוח את זה הרבה יותר.
(24) אודיה, 10/10/2004 16:51
מדהים....
המאמר הזה מאוד מציאותי, קרה לי דבר שונה אך דומה....אמרו לי דברים לא טובים על בן אדם מקסים שהערכתי אותו מאוד ודברים אלו גרמו לי להסתכל עליו באור שונה מאודד ולא כל כך מלבב...אנשים רבים ואני צריכים לקחת את הנאמר במאמר ברצינות רבה....!!
(23) שימי, 4/10/2004 03:26
לדיקלה 21
לאחר 5 דקות של הירהורים בנוגע לניסוח תשובה לשאלה מי אני? הבנתי שאני מסתבך עם עצמי ואז החלטתי לראות את התגובות,את פשוט הצלת אותי כי רק עכשיו אני מבין שאת בעצם צודקת ונשאר לי מספיק זמן עד שאוכל להגשים את חזוני ואז גם אוכל להגדיר את עצמי טוב יותר זמן-המורה הכי טוב לחיים,לא?
(22) אריה, 6/8/2004 03:44
נשמע פשוט אבל.....
הדברים שנאמרו נשמעו לי מוכרים כאילו הם בנויים בתוכנו מקדמא דנא. אך הם מכוסים בהמון מוסכמות ודפוסים ועד כמה שנתן נשמע צודק הרי שזה קשה אם לא בלתי אפשרי לפנות את כל הפסולת
איך עושים זאת??
(21) דקלה, 1/8/2004 02:29
האם עוד חזון למועד?
נתן שלום!
קראתי את מאמרך ומאוד התרגשתי,
לדעתי זו דרך רומנטית להסתכל על החיים, אבל...אני כיום בת 25 רווקה ולא נראה לי שהעצה שלך תופסת לגביי ולאחרים בסטטוס ובגיל שלי, ואני אסביר...כששואלים אותי "מה את עושה בחיים?" אני מייד שולפת את הקריירה שלי ואני כן חושבת שהם משקפים את אישיותי (בתקופת החיים הזאת)אחרת לא הייתי בוחרת במקצוע שלי, ואם אחשוב בדרך שאתה מציע - לא אמקד את מירב האנרגיה למען השגת מטרותיי...אני בטוחה שמתישהו בעבר כשהיית סטודנט למחשבים או כשרק התחלת להתפתח בתחום, זו היתה גולת הכותרת שלך! מה שאני מנסה בעצם לומר שמועד הגות המאמר הנ"ל הינו בתקופת חיים שמאפשרת הסתכלות רומנטית שכזו ויום יגיע וגם אני אוכל לזאת...אבל רק אחרי שאגשים את עצמי !!!
תודה על רגע של התבוננות עצמית!
(20) אנונימי, 19/6/2004 15:00
כל הכבוד !
זה מזכיר את הסיפור על מרצה שמלמד "ניהול נכון של הזמן"
ומכניס למיכל זכוכית קודם את האבנים הגדולות ואח"כ בינוניות ואח"כ חול ואח"כ מיים ומראה כי עלינו להכניס למיכל החיים שלנו קודם את האבנים הגדולות ורק אח"כ את הבינוניות ואח"כ את החול והמיים כי אם נכניס קודם את הקטנות ואת החול, לא יהיה לנו מקום לאבנים הגדולות והתובנה היא : קודם לתת מקום מרכזי וחשוב לדברים החשובים לנו ביותר בחיים (כמו האבנים הגדולות) ואח"כ על פי סדר עדיפות.
שבוע טוב.
(19) יואב, 19/6/2004 13:10
יפה ביותר. אמיתי מהלב. נגעת בי נתן, תודה.
(18) יאיר ממן, 18/6/2004 06:38
יפה מאוד!!
אהבתי.
(17) מארק קנובלר, 17/6/2004 10:55
בזבוז זמן
נכנסתי לאתר הזה כי כול הזמן קופצים לי פסומות שלו בפרש.
האמת, כגודל הציפיות גודל האכזבה
וכול מילה וספת,מיותרת...
(16) "היהודי האמיתי", 17/6/2004 07:09
כל הכבוד!
כתבה נהדרת,רק חבל שהיא לא מפורסמת בבורסה בר"ג על איזה שלט או פלאייר ענק...
(15) מיכל, 16/6/2004 16:38
מקסים...תודה על שהערת את עייני
כתבתך מקסימה....תודה על שהערת את עייני ושטרחת להזכיר את הדברים. רק לפני ימים ספורים החלטתי לעזוב בחור מאד עשיר (וחתיך) משום שהרגשתי בתוככי תוכי, שלמרות "הכבוד" שאני רוכשת לכסף, יש דברים הרבה יותר חשובים ממנו, (בעיקר מי עומד מאחוריו), והללו לא היו שם....
(14) תומר, 16/6/2004 06:14
כתבה ממש מחכימה!
כל הכבוד , למדתי המון מכם!
(13) יוסי, 16/6/2004 03:28
מקסים!
(12) ניסן, 15/6/2004 04:56
מאמר נפלא.
ישר כוח.
(11) אנונימי, 15/6/2004 01:49
מאמר מקסים וכל כך מדהים בנכונותו. יישר כח, והלוואי שכולם יהיו כך, או לפחות ילמדו מזה. בחברה שלנו כולם נבחנים לפי עבודתם או מעמדם החברתי שנקבע לפי כמות הכסף שנכנס לבית כל חודש. בתור נשואה טריה (מאוד) הדבר בולט יותר בקרב הסביבה!
כל הכבוד!
(10) מירון, 15/6/2004 00:59
טוב, אם אתם מתעקשים תנו לי לנהל את עזריאלי
נכון שאדם נמדד בחברה של היום לפי הישגיו הכלכליים. הדבר אכן לקוי, משום שישנם מספיק אנשים שמילאו כיסיהם בכסף, אך שכחו להיות בני אדם, לתת כבוד לזולת, ולנהוג דרך ארץ. מצד שני, גם אם אנהג למופת בכל מעשי, היותי בחור טוב, נפלא ככל שאהיה, לא תשלם לי את החשבונות ולא בקופה בסופרמרקט. אז בואו ניקח דברים בפרופורציה, המאמר אמנם יפה, אבל נכתב בידי תכנת שמרויח מספיק בשביל להתקיים בכבוד.
לסיכום, מה שאני לוקח איתי מהמאמר הזה ומסכים איתו, הוא שהכסף צריך להיות אמצעי ולא מטרה. גם אני, שאיפתי בחיים היא להגיע לדירה (לא וילה או משהו בסגנון) שאוכל להנות ממנה, רצוי עם נוף יפה ומרפסת, לעבוד בעבודה שאהנה ממנה ולהרויח מספיק בשביל גם להנות, ולהקים משפחה לתפארת.
(9) שראל, 14/6/2004 14:54
לפעמים מתחפסים - זו הכותרת המתאימה למאמר (מבחינתי)
מתחפסים בצחוק, בפורים, ב-1 באפריל ו/או בגנבת הדעת בכווה תחילה. במסגרת המאמר הנ'ל נראה שזה בצחוק כמו ביתר הסיטואציות למעט האחרונה כשמתחזים כדי להשיג דבר במירמה.
יחד עם זאת לנהל את עזריאלי או את העיר או את המדינה או את ועד השכונה או ועד הבית, זו עבודה עם משמעות שונה מניהול/בעלות על משפחה...
(8) סיגלית, 14/6/2004 07:16
הלוואי ונתבונן בעינים רוחניות על האמת האמיתית
מאמר מקסים. הלוואי שזו תהיה ראיתנו התמידית על החיים. כי זו הראיה הכי אמיתית שיש. ישר כח!!
(7) שאול, 14/6/2004 06:59
נהדר
רוצים עוד טורים של נתן!
(6) אילת, 14/6/2004 06:03
מאמר נהדר!
(5) dildan, 14/6/2004 05:59
תקראו את זה...
יש ספר מצויין של בחור בשם בגבדה שנקרא "69.99" אם המאמר מצא חן בעיניכם תקראו פתאום תתחילו להסתכל על דברים אחרת
(4) יעל, 13/6/2004 08:53
בתור עקרת בית מתוך בחירה
אני יכלה להעיד שנשאלתי עשרות פעמים מה אני עושה. משעניתי , תמיד הוסיפו שאלות כגון: כיצד אני מעשירה את עצמי, האם לא משעמם לי. בתחילה עניתי בגמגום ונסחפתי אחר זרם הסוברים שלהיות עקרת בית אינו מימוש עצמי. אבל בתהליך הבנה חשוב הפסקתי לגמגם. לבנות ולעצב אישיות של כמה צאצאים להיות שם עבורם,לענות לשאלות הנפלאות שלהם וממש לחנך אותם נראה לי כאתגר וכמימוש עצמי גדול. ולעומת זאת השחיקה של הנשים בעבודות הסוחטות ממנה כל כח פיזי או מנטלי בעבור..קריירה נראית לי פספוס אמיתי. אין זו האמת ואין זה הנתיב הנכון.
ויעידו על כך עשרות הפסיכולוגים, פסיכיאטרים, דיינים ועורכי דין, ויעידו על כך המון בני נוער שאיבדו את השביל הנכון בשל סף גירוי נמוך. ותעיד ארץ הודו..
(3) חיים, 13/6/2004 07:00
אני בדיוק כמו מאיר
גם אני התחלתי להרגיש מבוזבז תוך כדי קריאת הדברים. גם אני התחלתי לצחוק על עצמי - והייתי חונק את מי שהיה עושה לי טריק כזה וככה עובד עלי...
אבל המסר כל כך נכון. הלוואי והיה או יהיה לי את האומץ לומר שאני נשוי ואב לילדים לפני שאני שולף את המקצוע ואת המותג-חברה בה אני עובד
(2) מאירה, 13/6/2004 06:55
איזה יופי של מאמר!
(1) יערה, 13/6/2004 01:23
גם אני חלמתי פעם לנהל את עזריאלי...
אח"כ זכיתי וגילו לי, שלנהל בית יהודי זה לא פחות יוקרתי והרבה יותר מאתגר. ברוך ה' שזכינו!