רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

גברים מימות החול, נשים משבת

ה׳ במרחשוון ה׳תשע״ז ה׳ במרחשוון ה׳תשע״ז 06/11/2016 | מאת מרים קוסמן

יהדות, שבת והמסתורין הנשי

 האם אישה בהריון היא אדם אחד או שניים? קשה לדעת. נכון, לבו של העובר פועם בתוך גופה, אולם האישה ההרה ממשיכה לחיות את חייה, לחשוב את מחשבותיה ולעסוק בענייניה. העובר מתהפך וזז בתוכה, אוהב או לא אוהב את המוסיקה שהיא שומעת ונשאר נפרד באופן ברור, גם אם הוא מוזן על-ידה מעצם הווייתו. האם והעובר נשארים שניים, גם בעודם אחד.

לאחר מכן מגיע השלב הבא, בו הלידה הופכת לשלב של הפרדה, רק כדי לשוב ולהתאחד מחדש זמן קצר לאחר מכן. לאחר הלידה, האם והתינוק מתחברים שוב ונכנסים לתקופה של "ביחד" קצר אך אינטנסיבי בזמן ההנקה.

ולמרות שלא יחלוף זמן רב לפני שהתינוק היונק ידדה לעבר עצמאות, יש אמהות שישמרו שינוי זה בזהותן – אותה הרחבה של גבולות ה"אני" שלהן שלעולם לא נעלמת. אם שנכנסת לחדר הלידה מגלה שזהו כרטיס לכיוון אחד.

מבחינה ביולוגית, אמהות מגלמות טשטוש גבולות בין שתי ישויות נפרדות. במקום ההבחנות ברורות בהן אני זה אני ואתה זה אתה, מבחינת הנשיות גבולות הם נזילים והיא נעה ביניהם בצורה גמישה וזורמת.

הגוף והנפש הם השתקפויות

מנקודת המבט של הקבלה, שתופסת את העולם הפיזי כמקביל לרוחני בצורה מדויקת להפליא, האישה מייצגת מטאפורה למערכת יחסים, קשר וחיבור. "אישה" – שנוצרה ההיפך מהגבר, כיוון ש"לא טוב היות האדם לבדו" – חווה את החיים כדיאלוג החל מהיום הראשון.

גבריות, מצד שני, שבה מערכות היחסים מוחצנות, מייצגת הפרדה ואינדיבידואליות. דחף זה לאוטונומיה ועצמאות יכול בקלות וברציפות להתמקד בתחרות, הישגיות והיררכיה, בניסיון נחוש לשמור על גבולות נוקשים בין אנשים.

למרות מטאפורה ביולוגית זו, כמובן שלא כל הנשים הן בעלות אוריינטציה של מערכות יחסים. נשים רבות מעולם לא ילדו או הניקו תינוק ואחרות, גם אם עשו זאת, לא מתחברות למושג של גבולות נזילים. שלא לדבר על כך שיש גברים רבים שחיים את חייהם כשהם ממוקדים במערכות  יחסים. כאן, מגדר משמש כדי לתאר שני מקצבים שונים, המאפיינים את הנשמה האנושית וברור כי שניהם יכולים לבוא לידי ביטוי הן על-ידי גברים והן על-ידי נשים.

מערכות יחסים עם אחרים, עם אלוקים ועם עצמנו הן המאפיין המגדיר את החיים כיהודים.

באופן מעניין, מבין שני המודלים, היהדות מזוהה בצורה חזקה יותר עם הנשיות. מערכות יחסים עם אחרים, עם אלוקים ועם עצמנו – גישור על הפערים המפרידים בינינו – הן המאפיין המגדיר את החיים כיהודים. הצלחה ביהדות נמדדת במערכות היחסים שלנו: הרווחה הרגשית, הרוחנית והמוסרית שלנו ושל האנשים שבקרבתנו.

קשה לזכור אמת זו בחיי היומיום כיוון שהפילוסופיה המערבית מאדירה את הגברי וכך רואה אנשים כאגואיסטים מטבעם. הטוב ביותר שאנו יכולים לקוות לו, טוענת הפילוסופיה המערבית, הוא לשכנע אנשים ביתרונות של חוזים חברתיים. לכן מומלץ לזכות בחברים ולהשפיע על אנשים, כיוון שלעולם אי אפשר לדעת מתי נזדקק לאותם אנשים במירוץ הקדחתני אחר הצלחה.

בהקשר זה, הקול הנשי, המבין שהמציאות היחידה אינה רק שאני זה אני ואתה זה אתה, אלא שגם אני זה אתה ואתה זה אני – קול זה נרמס, זוכה ללעג ומצוי בסכנת הכחדה.

 

אולם הקול הנשי (שיכול, כמובן, לבוא לידי ביטוי גם מצד הגברים), זוכה לחסד אחד משמעותי: יום שבת.

יום קשרים שמח!

יום שבת הוא יום מערכות היחסים – וזו הסיבה שבמקורות הקבליים מתייחסים אליו בלשון נקבה – חשבו על מלכת השבת וכלת השבת. יום שבת הוא היום בו אנו מכניסים בנחישות את רשימת המטלות שלנו למגירה, זונחים את השגרה ומרימים את עינינו משלל המסכים והאמצעים הטכנולוגיים המסיחים את דעתנו. בשבת אנו לוקחים נשימה עמוקה ומתבוננים במשפחה ובחברים שנדחקו הצידה כל השבוע, אנו מתבוננים באלוקים, שחיכה כל הזמן הזה שנשים לב אליו, ובנשמותינו, הסובלות מהזנחה ומתת-תזונה, וממתינות בציפייה נלהבת למעט תשומת-לב. 

מנותקים לחלוטין, ללא עבודה שאפשר לברוח אליה, אנו נכנסים לעולם מפחיד ולא מוכר, בו אנו עוברים ממצב של עשייה למצב של הוויה.

יום שבת הוא יום פגיע באופן מפתיע. ללא מפתחות האוטו בידינו, ללא ההמצאות הטכנולוגיות, ללא עבודה שאפשר לברוח אליה, אנו נכנסים לעולם מפחיד ולא מוכר בו אנו עוברים ממצב של עשייה למצב של הוויה. אנו עוברים לעולם שבו מה שחשוב אינו מה השגת, אלא מי אתה.

בעודנו מדליקים את הנרות שמאירים את דרכנו לתוך עולמה הקסום של השבת, משפחתנו וחברינו מחפשים אחר מדריך שיסייע להם לעבור את הסף ולהיכנס לאותו מקום מסתורי.

באופן מטאפורי, נשים מייצגות את המושג של מערכות יחסים ובחיי היום-יום הן לעיתים קרובות מופקדות על שמירה והזנה של קשרי המשפחה (יש סיבה לכך מדוע שיחת הטלפון ארוכה יותר כשאמא מתקשרת לעומת כשאבא מתקשר). בתור שכאלה, נשים מביאות עמן מתנה ייחודית לחוויית השבת. הרבה מעבר למרק עוף ואפילו לחלה טרייה שנאפתה, מתנתן היא יכולתן לדבר בשפת השבת.

חיים בעולם זה בגוף נשי אינם ערבות לכך שאותה אישה תשים את הדגש על מערכות יחסים במקום הראשון. אולם, כיוון שהגוף שלנו הוא האמצעי בו הנשמה שלנו מתקשרת עם העולם, אלוקים העניק לנשים דרך שמאפשרת להן נגישות מיידית ומסייעת להן לעזור למשפחותיהן ולחבריהן – כמו גם להן עצמן – לשיר את שיר השבת.

ביום שישי לפני כניסת השבת, נשים מדליקות שני נרות – שתי ישויות נפרדות – משואות זוהרות של אור שמובילות אותנו לעולמה של השבת. במוצאי שבת, אנו עורכים את טקס ההבדלה באמצעות נר אחד – שלפי ההלכה היהודית – חייב להיות בעל שני פתילים. אחרי סוף שבוע בעולם הנשי של השבת, שני הנרות הנפרדים שהדלקנו ביום שישי מתמזגים לנר אחד בעל שני פתילים – שניים שהם בעצם אחד, אחד שהוא בעצם שניים – ומאירים את אור הנשיות לתוך השבוע.

לחצו כאן כדי ללמוד על פרוייקט השבת המתקרב.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן