איש לא יוכל אי פעם לשכוח את ה- 11 בספטמבר. זה קרה לפני 15 שנה אך אני זוכר בבהירות היכן עמדתי ומה חשבתי כששמעתי לראשונה שארצות הברית נתונה תחת מתקפה ושמרכז הסחר העולמי נופל.

קשה להאמין שישנם אנשים צעירים שעבורם האירועים של אותו יום מחריד אינם זיכרונות אישיים. אלה רגעים של היסטוריה מתועדת. ועדיין, ה- 11 בספטמבר לא היה רק יום טראומטי, אלא יום משנה חיים. הוא עורר תובנות חדשות לגבי האיומים על הישרדותנו. ה- 11 בספטמבר היה קריאת התעוררות עבורנו כחברה. להלן חמישה לקחים מרכזיים מאירוע זה, תוך התייחסות לאזהרתו הידועה של סנטיאנה, לפיה אלו שאינם למדים מן ההיסטוריה נידונים לחזור עליה.

1.      כולנו ישראלים

מיד אחרי ה- 11 בספטמבר, הביטוי "כולנו ישראלים" הופיע בכמה דיווחים. אולם ביטוי זה נשכח במהרה או אומץ על-ידי קבוצות אחרות למטרות אחרות. ועדיין, הוא ביטא אמת עמוקה. אויביה של ישראל התגלו כאותם אויבים שכוונתם להרוס את העולם המערבי ואת החברה התרבותית כפי שאנו מכירים אותה.

במשך שנים ארצות הברית, כמו גם מדינות דמוקרטיות אחרות, צפו מרחוק בטרור, באינתיפאדה ובטבח האכזרי של חפים מפשע, ולא הרגישו שזה קשור אליהן. עד שנחתה עליהן ההכרה שאין כבר מרחק ביניהם לבין הטרור. אירועי ה- 11 בספטמבר הבהירו שהאוקיינוס אינו מגן יותר על האמריקנים מפני התקפות וכי המלחמה נגד הג'יהאד אינה מוגבלת לירושלים.

2.      המחבלים צעקו "אללה הוא אכבר"

שום מילים יפות לא יכולות להסתיר את האמת. האנשים האחראים לרציחתם של למעלה מ- 3000 אמריקאים חפים מפשע היו מוסלמים שהכריזו על מעשיהם כמעשה מהולל המביא תהילה לאלוהיהם על מותם של כופרים הראויים לעונש.

כל מסגד, כל אימאם וכל פטווה חייבים להוקיע את הקנאים הקיצוניים של ה- 11 בספטמבר, ביום השנה לאירועים – אלה אירועים שצריכים לעורר בושה עמוקה בקרב כל אדם המאמין באל רחום וחנון.

הבה נסכים עם כל אותם אנשים המכריזים בקול כי האיסלאם היא דת של שלום – אולם נשתכנע בכנותם לפי נכונותם להעביר ביקורת גלויה על כל אלה הממשיכים להצדיק התנהגות אכזרית בשם דתם.

3.      בארצות הברית לא היו "התנחלויות"

הפלשיתנאים מוצאים לעצמם סיסמאות שיצדיקו את מעשיהם. זה בגלל "ההתנחלויות". זה בגלל "הכיבוש". בכל פעם יש "סיבה" מדוע מעשיהם לגיטימיים.

איש לא תהה מדוע אותם רגשי שנאה ותשוקה להרוס את ישראל אחרי שנת 1967 היו עזים בדיוק באותה מידה גם לפני שישראל יצאה למלחמה שלא חפצה בה, אך ניצחה בה כנגד כל הסיכויים.

לא היו התנחלויות ולא היה כיבוש כשהערבים טבחו ביהודי חברון במאורעות תרפ"ט ב- 1929, בדיוק כפי שתירוצים אלה לשנאת יהודים לא היו קיימים כשהאו"ם נתן את הסכמתו להקמת מדינה יהודית, ובעקבות החלטתו הכריזו שבע מדינות ערב המקיפות את ישראל על מלחמה ועל כוונתן להשמידה.

ההתקפה שאירעה ב- 11 בספטמבר נגד ארצות הברית הייתה, במילותיו של ברנרד לואיס, "התנגשות בין תרבויות". נכון, יש כאלה הרוצים לשים קץ לדמוקרטיה. נכון, יש כאלה החפצים לראות ח'ליפות עולמית הנשלטת על-ידי חוקי השריעה. ונכון, אירועי ה- 11 בספטמבר היו הדגמה לאמת הרחבה יותר – שקיימת בעולם תרבות של שנאה, המסתירה את אופייה האמיתי תחת מעטה של מחאה על עוול, שאין לו שום קשר למניעים האמיתיים של אותה תרבות.

4.      רוע אמיתי קיים בעולם הזה

 

רוע הוא רוע. "לא תרצח" תקף בכל הזמנים, בכל המקומות ועבור כל בני האדם

 קצת אחרי אירועי ה- 11 בספטמבר, מגזין ניוזוויק פרסם טור של תלמיד קולג' שביקש "נקודת מבט והבנה רחבה יותר". אחרי הכל, הדובר, שהיה בעד "רלטיביזם תרבותי" (מה שהתרבות מניחה כנכון מבחינה מוסרית, הוא מוסרי), שאל מי הקובע אם האנשים האחראים למעשה צריכים להישפט לפי אותם סטנדרטים של מוסריות כמו שלנו, במקום לפי הסטנדרטים של תרבותם הם, לפיה מתו מות גיבורים למען מטרה נעלה.

נראה שנקודת מבט זו עדיין נהנית ממידה מסוימת של לגיטימיות בחוגים האקדמיים של הסופר-ליברליזם. ישנם אנשים, כפי שניסח זאת ברטרנד ראסל, ששומרים על ראש כה פתוח, עד שהם מאפשרים למוחם לזלוג החוצה. קניבלים אולי מצאו הצדקה לאכילת בני אדם, אולם החיים בחברה תרבותית ללא ספק דורשים סטנדרט גבוה יותר לארוחה. חסכו ממני את טיעוני ההגנה הדומים על הנאצים שלקחו חלק בזוועות מחנות הריכוז מכיוון ש"בנסיבות התקופה" שליחת יהודים למשרפות נחשבה מקובלת.

רוע הוא רוע. "לא תרצח" תקף בכל הזמנים, בכל המקומות ועבור כל בני האדם.

העולם שאחרי ה- 11 בספטמבר צריך לזכור שחובתנו להוקיע רוע קיצוני, הרבה יותר מאשר לגלות הבנה כלפיו.

5.      משברים מזכירים לנו את הפוטנציאל שלנו לגדולה

ישנו מסר אחד אחרון לאירועי ה- 11 בספטמבר. זהו המסר בעל היכולת החזקה ביותר להפוך את הטרגדיה לתקווה, את הייאוש לאופטימיות.

אלה מאיתנו שחוו את הזוועה על בשרם זוכרים צד אחר בסיפור. מדובר בהשפעה המדהימה של הכאב המשותף, שיצר תחושה של אחווה שאין דומה לה. הקושי הבלתי נסבל העניק לנו סוג של קרבה שכמעט לעולם איננו חווים, אלא ברגעי משבר קשים. איכשהו ידענו והבנו שכולנו נמצאים בתוך הסיפור הזה ביחד. קריאת הסיפורים של אלו שנספו גרמה לנו להתייחס לחייו של כל אדם בדרך שמעולם לא חשבנו שהיא אפשרית, ואפשרה לנו להבין בצורה עמוקה הרבה יותר את קדושתו של כל רגע בקיומנו.

רבים מאיתנו הבינו שהיינו יכולים בקלות להיות בין הקורבנות והרגשנו תחושה עזה יותר של הכרת תודה על הדברים שאנו לרוב מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם.

אברהם עמד בעשרה ניסיונות. למילה ניסיון יש כפל משמעות. פירושה שהוא עמד במבחן, אולם באורח פלא, פירושה גם שהוא רכש ניסיון, הוא התרומם. לאחר שהוא עמד בקשיים, הוא הגיע לשיעור קומה גבוה אף יותר.

זה מה שחשוב שאירועי ה- 11 בספטמבר יגרמו גם לנו. ביום השנה ה- 15, הבה נקווה שהם יכולים לעשות זאת, אם רק נלמד את הלקחים המכריעים.

למאמר נוסף על אירועי ה- 11 בספטמבר בעברית.

למאמרים נוספים על אירועי ה- 11 בספטמבר באנגלית.