רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

כשקורבנות הטרור אינם יהודים

י״ב בתמוז ה׳תשע״ו י״ב בתמוז ה׳תשע״ו 18/07/2016 | מאת הרב בנימין בלך

הטרור בניס וזעמו הסלקטיבי של העולם.

עד כה נודעה ניס כעיר בירתה המפורסמת של הריביירה הצרפתית. ניס, שהוקמה לפני שנים רבות על-ידי היוונים, הפכה לעיר נופש עבור האליטה – אנשי התרבות, האמנות והתחכום, הליברלים והאינטלקטואלים - שהיללו את מעמדה הסמלי כדוגמה לגן עדן של המאה ה- 21.

השבוע הצטרפה ניס לרשימה העולמית של הערים נפגעות הטרור. שמות הערים מהווים תזכורת חשובה לאיום האוניברסלי על החברה התרבותית. אין מדובר יותר רק בירושלים או תל אביב. מדובר בפריז, בריסל, סן ברנרדינו, אורלנדו, איסטנבול ודאקה.

וכך חזרנו לנקודת ההתחלה.

במשך שנים עמדה אירופה בראש אלו שהצדיקו את מעשי הטרור של הפלשתינאים: רצח חפים מפשע, טבח יהודים בשעת תפילה וילדים הישנים בשלווה במיטותיהם, טבח אימהות לנגד עיני ילדיהם – כל אלה הוערכו כלגיטימיים מתוך היגיון מעוות הטוען כי אנשים שמאמינים שאין להם ברירה אחרת, יש להם רשות מוסרית לנהוג באלימות ברוטלית ואכזרית.

האם רצח המונים נסבל רק כיוון שהרוצחים משוכנעים שמטרתם הסופית היא נאצלת?

אולם ללא ספק, כעת חייב העולם לשאול את השאלה: מתי חדל הטרור להיות טרור? האם רצח המונים יכול אי פעם להיות נסבל, רק כיוון שהרוצחים משוכנעים שמטרתם הסופית היא נאצלת? האם יש הצדקה כלשהי להסעת משאית לתוך קהל של חוגגים ביום הבסטיליה, לכאורה כדי לחלק גלידה חינם לחוגגים, ולמעשה כדי לרצוח ולפצוע באכזריות ילדים קטנים ומאות אחרים?

אני שואל כיוון שהתגובה לאסון בניס הייתה ראויה לציון בגלל המילים שנאמרו - מילים שדובריהן הבהירו פעמים כה רבות בעבר שהם אינם מאמינים בהן.

הקשיבו לאנשי דת מוסלמים מובילים שהתאחדו בגינוי ההתקפה וקראו למאבק משותף נגד הטרור, מתוך טענה צדקנית לפיה הם מתנגדים לקיצוניות בכל צורה שהיא.

שר החוץ של איחוד האמירויות, עבדאללה בן זייד אל-נחיין, אמר: "פשע טרור מחריד זה מחייב את כולם לפעול בהחלטיות וללא היסוס כנגד הטרור על כל צורותיו וביטויו".

אל אזהר, האקדמיה המוסלמית המובילה של האיסלאם הסוני, טענה כי "התקפת הטרור הנתעבת" מנוגדת לאיסלאם ודרבנה את העולם לאחד כוחות "כדי להביס את הטרור ולפטור את העולם מעונשו".

איראן הצטרפה גם כן לגינוי "תקרית הטרור הפושעת" בניס. "כפי שחזרנו ואמרנו בעבר, הטרור הוא תופעה מרושעת שתושמד רק על-ידי איחוד ושיתוף פעולה בין לאומי", אמר דובר שר החוץ, בכרם גאסמי.

המופתי של מצרים, שאוקי עלאם, גינה את התוקפים כ"קיצוניים". "אנשים שמבצעים פשעים כה מכוערים הם מושחתי הארץ והולכים בעקבות השטן... הם מקוללים בחיים אלה ובעולם הבא".

ממשרדו של הנשיא המצרי, עבדל פתח אל סיסי נמסרה "הוקעה תקיפה של התקפת הטרור המתועבת".

ראש הליגה הערבית, אחמד עבדול גייט, גינה את "התקפת הטרור הפחדנית", מסר דוברו.

מה שקרה בניס זכה לגינוי כיוון שהייתה זו אלימות שבה הקורבנות לא היו יהודים ולא ישראלים. אולם כשמדובר בשוק בתל אביב או בחדר שינה בקריית ארבע, נדמה כי הטרור מאבד את צחנתו הדוחה מבחינת כל אותם דוברים צבועים, שהיו רוצים שנאמין שהם מתנגדים בעיקרון לרצח על רקע פנאטי המכוון כלפי קרבנות חפים מפשע.

זה מוזר ומזעזע כאחת שבה בעת, העולם יכול לגנות בלהט את הפנאטיות של הטרור נגד אומות מסוימות, בעודו ממשיך להצדיק את אותם פשעים בדיוק כנגד אלה לו הוא רוחש שנאה ואיבה משותפת. ובדיוק בגלל צביעות זו – האמונה המרומזת ש"הטרור שלי אינו הטרור שלך" – החברה והתרבות כולה הן בסכנה גדולה.

כמה זמן ימשיך העולם לשבח טרוריסטים במקום אחד בעולם מתוך הנחה שלא יהפוך לקורבנם בכל מקום אחר?

לוח השנה היהודי הזהיר אותנו כבר לפני זמן רב לגבי הסכנה בגישה זו. היום הטראגי ביותר בשנה עבור היהודים הוא תשעה באב. היה זה היום המדויק בו נהרסו שני בתי המקדש. זהו יום צום ואבל, שנועד להבטיח שלעולם לא נשכח את האירועים הטראגיים שהוא מנציח, כמו גם את כל כישלונותינו הרוחניים שתרמו לאירועים הנוראיים של אותו יום. אולם מה שראוי לציון הוא ששלושה שבועות לפני תשעה באב, ביום ראשון הבא, שוב חל יום של צום ואבל. זהו צום י"ז בתמוז. באותו יום בית המקדש עדיין לא נהרס. ועדיין, אנו מצווים לזכור אותו באותה מידה, כיוון שזהו היום בו נפלו חומות ירושלים. הייתה זו התחלת הסוף – והתחלת הנפילה שלנו צריכה להיזכר בדיוק כמו יום הטרגדיה הסופית.

זהו מסר בעל רלוונטיות עכשווית עצומה. היום בו נפלו החומות – מה שאפשר לכל השאר להתחולל בעקבותיו - היה היום בו העולם כשל בתגובתו לטרור, למרות שלא היה זה הבית שלהם שבער ולא ילדיהם הם אלה שנפצעו, כשהייתה זו תל אביב ולא פריז, כשהייתה זו ירושלים ולא איסטנבול, כשהיה מדובר רק ביהודים שחוגגים את ליל הסדר במלון על חוף הים בנתניה ולא אזרחים צרפתיים גאים בבירתה היפה של הריביירה הצרפתית.

הטרור לא נדמה כאיום כה מבעית כאשר חומת ההתנהגות התרבותית והאנושית נפלה לראשונה. אולם אין שום ספק בכך שלאחר י"ז בתמוז מגיע תשעה באב. הרוע שחלף מבלי משים וללא התייחסות ניצח במערכה הראשונה.

כמה זמן עוד ימשיך העולם לא להבין זאת? כמה זמן ימשיך העולם לשבח טרוריסטים במקום אחד בעולם ויניח בעיוורון שלא יהפוך לקורבנם בכל מקום אחר?

התשובה הנכונה לשאלות אלה היא זו שתקבע את גורלנו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן