רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

תל אביב ואורלנדו: ההבדל הגדול

י״ד בסיון ה׳תשע״ו י״ד בסיון ה׳תשע״ו 20/06/2016 | מאת הרב בנימין בלך

תארו לעצמכם, שפארקים, מוסדות ואירועי ספורט ייקראו על שמו של עומאר מאטין.

על פני השטח, הסיפורים נשמעים דומים. הפיגוע בתל אביב במתחם סרונה והטבח במועדון הלילה באורלנדו הם שתי דוגמאות מזעזעות, בתוך של שבועיים בלבד, לטבח של חפים מפשע שנעשה בשם אידיאולוגיית הרשע.

"אתה רואה, אדוני הרב", אמר לי מישהו, "זה לא קורה רק בישראל. זה אותו הדבר גם באמריקה. כולנו חיים את אותו טרור".

עם זאת, ישנו הבדל עצום אחד. חבר ישראלי ניסח זאת בצורה הטובה ביותר כשהוא הסביר:

אמריקה בכתה והתאבלה אחרי שעומאר מאטין טבח 49 אנשים בשם מטרה שגויה ומרושעת לה נשבע אמונים. אנו שותפים לכאבם. אולם תודה לאל, מהאמריקאים נחסכת השפלה אחת שבאופן בלתי נמנע מתרחשת בעקבות פיגועים שנערכים נגד הישראלים. הם לא חייבים לשאת את ההאדרה והתהילה שמעניקה החברה מסביב לרוצחים.

אנחנו, לעומת זאת, אמר חברי הישראלי, עומדים בפני הירצחם של יקירינו ואז אנו שומעים ללא הרף על שמחתם המושחתת של שכנינו בעודם מכתירים את רוצחינו כגיבורים.

תאר לעצמך שרגע אחרי הטרגדיה באורלנדו, יקראו לפארקים, מוסדות ואירועי ספורט על שמו של עומאר מאטין. תאר לעצמך שאשתו תקבל מתנות ופרסים כספיים בשווי של עשרות אלפי דולרים. תאר לעצמך תמונות של עומאר שיפורסמו בפומבי כדי לעורר השראה בצעירים שילכו בעקבותיו. זו פשוט מחשבה בלתי נתפסת.

ועדיין – מחבלים בישראל – גם אלה שנשארו בחיים וגם אלה שמתו – הופכים מיד לקדושים בעיני עמם ולגיבורים הנערצים על הקרבתם העצמית ברחובות מזרח ירושלים ובערים אחרות במדינת ישראל.

שני המחבלים שהיו מעורבים בהקזת הדם בתל אביב – אחד מהם נתפס בחיים, השני מת מפצעיו. הרשות הפלשתינאית מיד לקחה על עצמה לשלם לאלו המשתתפים ב"מעשי התנגדות מפוארים".

הרשות הפלשתינאית משלמת ביד רחבה למחבלים ולמשפחותיהם. מחבל יכול לצאת ולרצוח, מתוך ביטחון גמור שאם ייתפס, יקבל שכר חודשי. אם ייהרג, משפחתו תקבל קצבה מדי חודש. אם ביתה של משפחתו ייהרס, משפחתו תקבל פיצוי נדיב ביותר כדי לבנות מחדש את ביתם.

במקום להירתע מהתגובות החמורות של ישראל לפיגועים, הפושעים זוכים לעידוד ולתמריצים מצד ההנהגה הפלשתינית. לפי מחקר אחד שפורסם על-ידי מכון גייטסטון, "מחבלים שנמצאים בכלא מקבלים שכר ממוצע גבוה יותר מפקידי ממשל ומאנשי צבא של הרשות הפלשתינאית".

רק בחודש שעבר התעורר סכסוך בין אירן לרשות הפלשתינאית. כתמריץ מיוחד, אירן הבטיחה לשלם 7,000$ במזומן למשפחתו של כל מחבל שנהרג על-ידי ישראל ועוד 30,000$ נוספים אם ישראל תהרוס את ביתו. בכך אירן יצרה למעשה סוג של פוליסת ביטוח חיים למחבלים. מאז הסרת הסנקציות, נראה שיש לאירן אמצעים כספיים נכבדים כדי לממן את תכניותיה הזדוניות. אולם באש"ף זעמו. לא כיוון שהייתה להם בעיה עם המוסריות של נתינת כספים כדי לתמוך בטרור, אלא כיוון שנשללה מהם הזדמנות נפלאה לשחיתות ולגניבת כספים (הם לא קיבלו את הכסף ולא יכלו לחלקו בעצמם).

רק כשזה מגיע ליהודים יכולים רוצחים מושחתים להפוך לדמויות לחיקוי - סמל ומופת לגבורה ולאומץ.

הקדושים המעונים הפלשתינאים, לא משנה כמה מחרידים פשעיהם, יכולים לצפות לתהילה מעבר לכל חלומותיו הפרועים של בן אנוש עלי אדמות.

עבד אל-בסט עודה, רוצחם של 30 אנשים בטבח בליל הסדר בנתניה, זכה לכך שטורניר כדורגל לבני 14 ייקרא על שמו. אחיו זכה לכבוד של חלוקת הגביעים למנצחים.

דלאל מוגרבי, המחבלת שחטפה את האוטובוס והובילה את פיגוע הטרור הרצחני ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל ב- 1978, כשהיא ומחבלים נוספים רצחו 37 אזרחים, 12 מהם ילדים – על שמה נקראים מחנות קיץ, בתי ספר, טקסי סיום ואירועי ספורט. בנוסף, תוכניות תיעודיות רבות מוקרנות בטלוויזיה לזכרה. העיתונים הפלשתינאים גם הם משבחים אותה תכופות כגיבורה לאומית ומציגים את סיפורה כ"דף המהולל ביותר של גבורה בספר ההיסטוריה של המאבק הפלשתינאי".

תאאר חמאד, צלף בודד שרצח 10 ישראלים ב- 2002, זכה להערצה בעיתון היומי של הרשות הפלשתינאית כ"גיבור האינתיפאדה".

במאי השנה נערך טורניר שחמט שנקרא על שמו של מחבל שאחראי לפיגועים רבים, כולל מותה של תינוקת רכה – אולם המחבלים שזוכים לכבוד הרב ביותר בחברה הפלשתינאית הם אלה שהרגו את המספר הגבוה ביותר של "כופרים".

כשמדינת ישראל, מתוך חמלה, מחזירה את גופותיהם של המחבלים למשפחותיהם כדי שיביאו אותם לקבורה, התוצאה הבלתי נמנעת היא חגיגה של האספסוף בלוויה, שהופכת לחתונה בין הנפטר לבין בתולותיו החדשות, ואת כל זה מלוות קריאות לנוכחים להמשיך את דרכיו המהוללות של המובא לקבורה.

באורלנדו, האמריקאים ראו ממבט ראשון את התוצאות המחרידות של פנטיות דתית שאת ביטוייה נגד יהודים בישראל אנו חווים לעתים כה קרובות. תגובותיהם היו זעם קהילתי, גינוי מכל הכיוונים והוקעה בינלאומית.

באמריקה, כולם מסכימים שמחבלים אינם גיבורים ועומאר מאטין אינו יכול להפוך למודל לחיקוי של אף אחד. האתגר שעומד בפני ישראל הוא קשה הרבה יותר. כיוון שאיכשהו, כשזה מגיע ליהודים, אין צורך לגנות את המחבלים אלא יש להבינם. רק כשזה מגיע ליהודים יכולים רוצחים מושחתים להפוך לדמויות לחיקוי - סמל ומופת לגבורה ולאומץ.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן