פנה אלי חבר בערב סוכות האחרון והציע לי להשתתף במפגש ייחודי, חרדים וחרדיות נפגשים עם בני ובנות מכינות קדם צבאיות ל"חברותא"- לימוד משותף.

אני שייך לצד החרדי.

הסכמתי. למה לא? נשמע מעניין! לפגוש מישהו מעולם אחר, להכיר, ללמוד ביחד.

וכך בחול המועד סוכות נפגשתי לראשונה עם רן.

עולם אחר זו לא מילה.

הדיון הראשון שלנו עסק בנושאים עמוקים כמו מטרת האדם בעולם (אם יש בכלל!), צמחונות ועוד. היה בסדר בסך הכל, אני למדתי וגם הוא למד.

המפגש השני בסביבות חנוכה כבר היה משהו אחר לגמרי- כבר לא היינו בשני צדדים של המתרס, הכרנו באמת, נהיינו חברים. דיברנו על הדברים הטריוויאליים ביותר לצד הדברים החשובים ביותר.

כך זה נמשך בטלפון מדי פעם, מפגש ועוד מפגש, ולי יש חבר חדש.

הארגון שאחראי על הפעילות הזאת הוא "קשר יהודי". הם קיבלו לאחרונה את פרס ירושלים לאחדות ישראל, ובצדק.

תחושת האחדות שקיימת כתוצאה מהמפגשים האלו והלימוד המשותף בחברותות היא אדירה. ואני לא מדבר רק בשמי, הפידבק הזה נשמע מכל עבר, משני הצדדים (ובעצם זה כבר לא שני צדדים!).

חשבתי לעצמי: מה הסוד? מהי הנקודה שבה מצליחה תכנית זו יותר מהרבה תוכניות טובות אחרות, שלעיתים קצת נתקעות בשלב ההמראה?

בשבועות נפל לי האסימון.

אנחנו עם אחד! אך מה מאחד אותנו? מה משותף לכולנו?

בשבועות קיבלנו את התורה. התנאי המקדים לכך היה שנהיה מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד". התורה היא לא סתם ספר היסטוריה או מקבץ חוקים. התורה היא דרך חיים. היא נייר עמדה של המטרה המשותפת של עם שרוצה בטובתו ובטובת האנושות כולה!

וזה מה שמקשר אותנו זה לזה. סביב זה אנחנו מגלים את היופי באדם שממול, היופי בעם שלנו. לימוד התורה יחד זהו ה"קשר היהודי" החזק מכל!