איש אינו יודע בוודאות מתי הגיעו היהודים הראשונים לתימן. האגדה המקומית מספרת שהם נשלחו כסוחרים על-ידי המלך שלמה. בכל מקרה, יהודים חיו בתימן במשך מאות שנים. באותה מדינה מוכת-עוני, היהודים היו העניים והנחותים ביותר מבין האזרחים. הם ספגו קיתונות של בוז וסבלו בתור דִ'ימִי (נתינים לא מוסלמים במדינה מוסלמית). עם זאת, בבתי הכנסת ובבתי הספר שלהם, הם לימדו את ילדיהם עברית. הם מעולם לא שכחו את אמונתם, שמרו שבת והעבירו את מסורת התורה והתלמוד מדור לדור.

עבור היהודים, החיים בתימן הפכו בלתי נסבלים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשתימן הפכה להיות עצמאית, החיים באותה מדינה מוסלמית הפכו בלתי נסבלים עבור היהודים. חוקים אנטישמיים קמו לתחיה, יהודים לא הורשו ללכת על המדרכות, בבתי המשפט עדותם של יהודים כנגד מוסלמים לא התקבלה, יתומים יהודים היו חייבים להמיר את דתם לאיסלם ועוד. חלק מהיהודים הצליחו לברוח לפלשתינה, אבל רובם היו לכודים בתימן.

מייאוש לכעס

ב- 1947, לאחר הצבעת האו"ם על חלוקת פלשתינה, מצבם של יהודי תימן החמיר והפך ממצב גרוע למצב של סכנה פיזית. פורעים ערבים בנמל הסמוך עָדן, שהיה אז מושבה בריטית וכיום הוא חלק מתימן, הרגו 82 יהודים והציתו את הרובע היהודי. הקמתה של מדינת ישראל ב- 14 במאי 1948 ומלחמת העצמאות של ישראל סיכנו במידה גוברת והולכת את יהודי תימן כפי שסיכנו את כל היהודים שחיו במדינות ערב. עם זאת, רק במאי 1949, כשהאימאם של תימן הסכים באופן בלתי צפוי להרשות לכל היהודים לעזוב את ארצו, הם הצליחו להימלט. הייתה בהם כמיהה לחזור לציון, אם רק יהיו בידיהם האמצעים לכך. באותה תקופה, קצת יותר מ- 49,000 יהודים חיו בתימן.

כשמלחמת העצמאות הסתיימה בשנת 1949, היה על ישראל להתחיל לאסוף את השברים ולשקם את ההריסות, כשהיא במצב של כמעט פשיטת רגל. אף על פי כן, דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, בניגוד להיגיון ולעצת יועציו הכלכליים, הורה על "קיבוץ גלויות" מהיר ומיידי. מהיכן תגייס ישראל את הכסף? "לכו ליהודים בתפוצות ובקשו מהם את הכסף", השיב בן גוריון לספקנים.

דרושים מטוסים

מצרים סגרה את תעלת סואץ בפני יהודי תימן, כך שהיה עליהם להגיע לישראל דרך האוויר. ארגון ג'וינט, ארגון הסיוע היהודי ההומניטארי הבינלאומי, הסכים לממן את יציאת מצרים התימנית וארגן את הכל, אך הם נזקקו למטוסים.

בתמונה: אל טיילור/התמונה באדיבות ארגון ג'וינט

חברת התעופה אלסקה איירליינס נוסדה ב- 1932, כשמאק מקגי רכש שלושה מטוסי נוסעים משומשים ופתח עסק של טיסות שכר באלסקה. עם הגעתו של ג'יימס ווטן כנשיא ב- 1947, חברת התעופה החלה לקנות מטוסים עודפים מממשלת ארה"ב ותוך שנה הפכה לחברת טיסות השכר הגדולה בעולם.

היה צורך בכ- 50,000$ לפחות כדי לארגן את הטיסה, כסף שלא היה לחברת התעופה.

נציגי הג'וינט ניגשו לווטן ושאלו אותו אם "אלסקה איירליינס" תסכים להטיס את הרכבת האווירית מתימן. ווטן רצה שחברת התעופה "אלסקה אייר" תיקח על עצמה את משימת החסד, אבל ריי מרשאל, יושב ראש מועצת המנהלים, חש שהעסקה תהיה בזבוז זמן וכסף מבחינת חברת התעופה. יידרשו לפחות 50,000$ כדי לארגן את הטיסה, כסף שלא היה לחברת התעופה. מרשאל התעקש שווטן יגייס את המימון בעצמו.

ווטן גייס את 50,000$ ע"י הלוואה שלקח מסוכנות נסיעות שהייתה קשורה לג'וינט. החוזה נחתם ומבצע "על כנפי נשרים", הידוע גם בכינויו הפופולרי "מבצע מרבד הקסמים", יצא לדרך.

על כנפי נשרים

כיוון שתימן לא הרשתה לפליטים יהודים לטוס מחוץ לגבולותיה, בריטניה הסכימה להקמת מחנה מעבר במושבה הבריטית הסמוכה עָדן, משם תתחיל הרכבת האווירית. אלסקה איירליינס הקימה את בסיסה באסמרה, אריתריאה, עם צוות קרקע, טייסים ומטוסים מסוג DC-4 ו- C-46. הסידור היה כזה שהמטוסים יטוסו מאסמרה אל עָדן מדי בוקר, יאספו את הנוסעים בעָדן ויתדלקו. משם הם יטוסו לים האדום ולמפרץ עקבה אל נמל התעופה בישראל, יורידו את הפליטים, יטוסו לקפריסין למנוחת לילה ויחזרו לאסמרה עם שחר, להתחיל הכל מחדש. הטיסה חזרה אמורה הייתה להימשך בערך 20 שעות.

יהודים תימנים עולים לארץ כחלק ממבצע מרבד הקסמים ב- 1949

המטוס לא היה יכול מתאים לנשיאת יותר מ-50 נוסעים. לכן, מבנה המטוסים שונה ובמקום המושבים הרגילים הוכנסו שורות של ספסלים ומיכלי דלק נוספים לאורך מרכב המטוס, בין הספסלים. כעת, המטוס יכול היה לשאת 120 ודלק שיספיק לשעה אחת נוספת של טיסה.

בינתיים, מחנה המעבר בעָדן, שנקרא "מחנה גאולה", אורגן על-ידי הג'וינט והיו בו רופאים ישראלים ועובדים סוציאליים תחת הנהגתו של מקס לפידס, יהודי אמריקאי. בנוסף הוצבו שליחים שהיו אחראיים לתשלום "מס הגולגולת" לראשי שבטים תימנים, כדי שירשו לפליטים היהודים לעבור בשטחם.

בדומה ליציאת מצרים התנ"כית, הם יצאו מעבדות לחירות.

כשהגיעו החדשות על הפינוי ליהודי תימן, הם עזבו את חפציהם המועטים מאחור (מלבד ספרי התפילה והתורה שלהם) וממש כמו בסיפור יציאת מצרים התנ"כי, יצאו לדרך מעבדות לחירות. הם הלכו בקבוצות, לעתים מאות קילומטרים, ברוחות ובסופות חול, פגיעים לשודדים ולעוינות האוכלוסיה המקומית, עד הגיעם, מורעבים למחצה ומותשים, לגבול עם עָדן – שם פגשו אותם עובדי סיוע ישראליים והעבירו אותם למחנה המעבר. שם הם פגשו לראשונה בחייהם: חשמל, תרופות, מים זורמים, שירותים והיגיינה אישית. במהלך המבצע כולו, יהודי תימן הגיעו ל"מחנה גאולה" בשטף עקבי, וקבוצה חדשה של יהודים הגיעה בכל פעם שהמטוס המריא הלאה לדרכו עם הקבוצה הקודמת.

התמונה באדיבות ארגון ג'וינט

הוצאת יהודי תימן מעָדן לא הייתה קלה, אבל העלאתם על המטוס היוותה בעיה עוד יותר רצינית. לאור היותם נוודים שמעולם לא ראו מטוס בעבר ולא חיו בבתים רגילים אלא במבנים ארעיים דמויי אוהלים, רבים מהמהגרים היו מפוחדים וסירבו לעלות על המטוס. כשהזכירו להם שהעלאתם לישראל דרך האוויר היתה נבואה בספר ישעיהו, "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", וכאשר ראו כי על דלתות הכניסה של המטוסים היו מצוירים נשרים פרושי כנפיים, הם הסכימו לעלות על המטוסים. ברגע שנכנסו פנימה, רבים העדיפו לשבת על הרצפה מאשר על מושבים רכים ולא מוכרים.

לא היה פשוט למנוע מהם להדליק אש במהלך הטיסה כדי לבשל את מזונם. מחציתם סבלו מבחילה והקיאו על מיכלי הדלק הרזרביים שבתוך המטוס. אף על פי כן, עם נחיתת המטוס בישראל פצחו יהודי תימן בתפילות ובשירה.

משה רבנו האירי

כדי לפתוח במבצע מרבד הקסמים, אלסקה איירליינס שלחה את בוב מגווייר, טייס בעל ניסיון בניהול, למזרח התיכון. מגווייר טס בין 270-300 שעות בחודש. בארה"ב, הגבול לפי חוקי התעופה הוא 90 שעות. בן גוריון קרא למגווייר משה רבנו האירי. לימים, עבודה זו עלתה למגווייר בקריירה שלו: הוא נדבק בטפיל שגרמה נזק ללבו וכך נפסל רישיון הטיסה המסחרי שלו בתחילת שנות ה- 50. טייס נוסף היה וורן מאצגר, יליד לת'ברידג', שמצא זמן בין הטיסות להתחתן עם דיילת שהכיר בטיסות שלו. לפחות טייס אחד, סטנלי אפשטיין, היה יהודי.

. העבודה הייתה מסוכנת. מטוסים רבים נאלצו לחמוק מניסיונות יירוט

הרכבת האווירית שהחלה ביוני 1948 לא הייתה קלה לטייסים, שטסו 16 שעות ביממה, וגם לא הייתה קלה למטוסים, שטסו הרבה מעבר לסיבולת הרגילה שלהם. היה קשה להשיג דלק, חולות המדבר פגעו במנועים והטיסה נערכה ללא ניווט, מבוססת בעיקר על חישובים מקורבים ומראה עיניים.

העבודה הייתה מסוכנת. מטוסים רבים נאלצו לחמוק מניסיונות יירוט. טייס אחד, שהתקרב מדי לשטח מדינות ערב בדרכו לישראל, ראה פגזים נותבים מתקרבים למטוסו. למטוס אחר התפוצץ גלגל במהלך מתקפת פצצות על תל אביב. באחת הטיסות, מגווייר נאלץ להנחית את מטוסו במצרים כשאזל הדלק. הישראלים הזהירו את כל הטייסים שאם יהיה עליהם לנחות בשטח מדינות ערב, יש סכנה שהפליטים היהודים ואולי אפילו הצוות עצמו ייהרג. מגווייר זריז המחשבה אמר לפקחי שדה התעופה שהוא זקוק לאמבולנסים כדי לקחת את נוסעיו לבית החולים. כשהם שאלו מדוע, הוא ענה שנוסעיו חולים באבעבועות שחורות. המצרים המפוחדים רצו להיפטר ממנו תיכף ומיד. מגווייר קיבל את הדלק שלו וטס הלאה לתל אביב.

באמצע המבצע, מועצת האווירונאוטיקה האזרחית של ארה"ב כפתה על אלסקה איירליינס לסגור את קו הטיסות הבינלאומיות שלה. חברה בשם "ניר איסט אייר טרנספורט", שנשיאה היה ג'יימס ווטן ושטייסיה ומטוסיה היו אלה של אלסקה איירליינס, השלימו את הרכבת האווירית של מבצע מרבד הקסמים. "ניר איסט אייר טרנספורט" הייתה למעשה אלסקה איירליינס, שפעלה תחת שם אחר.

עם תום מבצע מרבד הקסמים בספטמבר 1950, 28 טייסים של אלסקה איירליינס טסו 380 טיסות והטיסו 48,818 פליטים – כמעט כל האוכלוסיה היהודית של תימן – לישראל. בדרך נס, לא אירעו כלל מיתות או פציעות.

מבצע מרבד הקסמים נשמר בסוד מסיבות בטחוניות וכדי למנוע חבלה. רק חודשים רבים לאחר מכן נודע לציבור ולעיתונות על המבצע יוצא הדופן.

כיום, אלסקה איירליינס היא חברת תעופה בינלאומית שטסה ל- 60 ערים ול- 3 מדינות. הנוסעים שטסים באלסקה איירליינס אינם מודעים לכך שהם טסים עם חברת התעופה שהצילה את יהודי תימן.