לחבוש כיפה או לא לחבוש כיפה?

הדיון בקהילה היהודית בצרפת סער לפני כמה שבועות. לאחר התקפות מחרידות על יהודים חובשי כיפה, היו אנשי ציבור שהזהירו תושבים יהודים שלא לחבוש את הכיפות שלהם בגלוי.

זו היתה עמדתו של צבי עמר, נשיא סניף מרסיי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת. עצתו היא: "על היהודים להסיר את הכיפה בימים טרופים אלה, כיוון ששימור החיים הוא ערך עליון".

אנשי ציבור אחרים – כגון מישל טבול, ראש סניף מרסיי של ארגון CRIF, ארגון המטריה של הארגונים היהודים-צרפתים – תמך בפשרה, והמליץ ש"גברים יהודים יחבשו כובע מעל הכיפה שלהם, בהתאם למצב".

הרב הראשי של צרפת, הרב חיים קורסיה, לא הסכים ועודד את יהודי צרפת להמשיך לחבוש כיפות. "פירוש הדבר שאנו משליכים חלק מהאחריות על הקורבן", הוא אמר לסוכנות הידיעות האמריקאית. "איפה עובר הגבול?... מישהו הולך ברחוב בשבת בבוקר בדרכו לבית הכנסת, הרי הוא יהודי בבירור, לא? זה לא ייגמר בזה. מה יהיה השלב הבא? חלק מהאנשים לא יורשו לענוד צלב ברחוב, לענוד סמל דתי כזה או אחר?" שאל. "בנקודה מסוימת, עלינו להגן על מודל החברה שלנו וזוהי חברה חילונית שיש בה את חופש האמונה הדתית".

בהינתן האירועים האחרונים, אין זה מוגזם להתייחס לפעולה של חבישת כיפה כאל פעולה שמאיימת על החיים בצרפת ומעבר לה. ב- 11 בינואר 2016, בנימין אמסלם, יהודי צרפתי, נפצע מנער שתקף אותו בסכין, בניסיון להרוג יהודים שיצאו מבית כנסת במרסיי בצרפת לאחר תפילת הבוקר. הנער אמר למשטרה שהוא פעל "בשם דאע"ש".

ההתקפה הפחידה עוד יותר את הקהילה היהודית במרסיי, שהייתה גם כך מתוחה לאחר ניסיון הרצח הקודם בנובמבר 2015, בו שלושה גברים דקרו מורה חובש כיפה מחוץ לבית ספר יהודי.

ב- 2015, העיתונאי השוודי פטר ליונגרן חבש כיפה וצילם את עצמו הולך ברחובות מלמו, עיר שוודית שיש בה אחוזים גבוהים של תקריות אנטישמיות. תוך שעה, הוא הפך מטרה לעלבונות, הוזהר לעזוב למען ביטחונו, וזכה למטר ביצים שהושלכו עליו. בסופו של דבר הוא ברח וסיורו לא הושלם. "סיורי כיפה" דומים שערכו עיתונאים במנצ'סטר, רומא, קופנהגן, פריז ומילאנו, הביאו לתוצאות דומות: עלבונות, איומים ואפילו התקפות של ממש.

לא רק בערים אירופאיות חבישת כיפה חושפת אתכם לסכנה. בני חזר הביתה מביקור בפארק שעשועים באזור שיקגו, שם היה עם חבריו – כולם חובשי כיפות – והוא היה מזועזע: שתי קבוצות של עוברי אורח בפארק הטיחו בו ובחבריו עלבונות אנטישמיים. קבוצה של בני עשרה התגודדו סביבם ושאלו מדוע בני וחבריו אינם במחנות ריכוז.

זמן קצר לאחר מכן, בני הצעיר זכה לחוויה מפחידה כשהלכנו ביחד ברחובות שיקגו לפני שנה, חובש כיפה. אישה חסרת בית החלה לצרוח שהיא שונאת אותו. בני החוויר והחל לרעוד מפחד. משכתי אותו משם, כשצרחות העלבון האיומות של האישה מהדהדות ברחובות. שנה לאחר מכן, בני עדיין מוטרד מהתקרית.

כשיהודים נחשפים לסכנה רק מעצם ביטוי הזהות היהודית שלהם, פירוש הדבר שבפני כל יהודי עומדת בחירה. אפשרות אחת היא לסגת – להסתיר את סממני הזהות היהודית. האפשרות השנייה היא הפוכה: לחגוג את המורשת שלנו דווקא כשהיא מאוימת ביותר, לאמץ לחיקנו יותר מתמיד את מה שאנשים אחרים היו רוצים שננטוש.

יש פתגם ביידיש: סיז שוור צו זאיין א ייד – קשה להיות יהודי. היה זה ביטוי נפוץ ביותר ובימים אפלים אלה ייתכן שצץ הדחף לומר זאת שוב. עם זאת, התשובה הטובה ביותר לביטוי "קשה להיות יהודי" הגיעה מהחכם הדגול של המאה ה- 20, הרב משה פיינשטיין.

"אם ברצונכם לגדל ילדים בעלי זהות חזקה, שאוהבים להיות יהודים, אמר הרב פיינשטיין, "לעולם אל תאמרו להם שקשה להיות יהודי. הדגישו כמה משמח זה להיות יהודי. הראו להם כמה זה מלא משמעות ומתגמל להיות יהודי. חגגו את היהדות. שמחו בה. רק על-ידי הערכת היופי והשמחה שמביאה עמה היהדות, נוכל להתפתח ביהדות שלנו ולגדל דור עתידי שמעריך את היותו יהודי". ובאותה גאווה אנו יכולים לעמוד לנוכח האיומים והפחד, ולחבוש את הכיפות שלנו בגאווה ברחובות.

סופי טייב, יהודיה צרפתיה, וחברתה הלא יהודיה, קרימה מנדז, הגו רעיון מבריק: #TousAvecUneKippa (כולנו חובשי הכיפה). כמפגן סולידריות ותמיכה, הן עודדו את כל העם הצרפתי ועמים נוספים ברחבי העולם, לחבוש כיפה ביום שישי לפני שבועות אחדים. "אם כולם יחבשו כיפה", הסבירה טייב ל- BBC, "אף אחד לא יהווה מטרה יותר".

קושי יכול להחליש, אך הוא יכול גם לחשל. לכל אחד מאיתנו יש את הבחירה כיצד להגיב.

אמנם ייתכנו זמנים בהם הביטחון חייב להכתיב את פעולותינו, אולם לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לשלוט בצורת החשיבה שלו. היהדות שלנו איננה עול – היא זכות.