החיילים האמריקאים היהודים שנלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה עמדו בפני סכנות גדולות אף יותר מאלה שעמדו בפני חבריהם הלא-יהודים. אם הם נפלו בשבי, גרמניה לא התייחסה אליהם כשבויי מלחמה רגילים בעלי זכויות המוגדרות באמנת ז'נבה. במקום זאת, שבויי מלחמה יהודים זכו ליחס אליו זכו כל היהודים: הם נשלחו למחנות השמדה או עבודה, וסיכוייהם לשרוד היו קטנים. הצבא האמריקני אפילו יעץ לחייליו היהודים להשמיד את הדסקיות שלהם ואת מסמכי הזיהוי שלהם, אם יפלו בשבי הנאצים.

קבוצה של למעלה מאלף חיילים אמריקאים נפלה בשבי בסוף שנת 1944 ותחילת שנת 1945 בקרב על הבליטה ונשלחה למחנה השבויים IX-A ליד זיגנהיים, גרמניה. אחת הפקודות הראשונות שלהם הייתה להפריד את החיילים היהודים משאר הקבוצה ולהביאם לשוביהם הגרמנים.

מפקד המחנה הגרמני, רב-סרן זיגמן, מסר את הפקודה באנגלית לחייל האמריקאי בעל הדרגה הגבוהה ביותר במחנה. היה זה רב-סמל ראשון רודי אדמונדס, צעיר חסון בן 24, מנוקסוויל, טנסי. חבריו החיילים זכרו אותו מהטירונות כחייל עדין וצנוע וסביר להניח שרב-סמל אדמונדס לא היה נראה כמועמד מתאים למעשה הגבורה שהוא עמד להפגין.

לדברי בנו, הכומר כריס אדמונדס, שבילה שנים בשיחות עם עדי ראייה וצירף פיסות מידע לגבי מה שהתרחש באותו יום ב- 27 בינואר, 1945, במקום לפקוד על החיילים היהודים לצעוד קדימה ולהתאסף, הוא פנה לאנשיו ואמר, "אנחנו לא עושים את זה. כולנו נלך יחד".

בכך שפקד על כל האמריקאים במחנה השבויים לצעוד קדימה ולהתייצב מול שוביהם, הציב רב-סמל אדמונדס את עצמו בחזית. לסטר טאנר, חייל יהודי ששירת עם רב-סמל אדמונדס, נזכר במאורעות: "אני מעריך שעמדו שם למעלה מ- 1,000 אמריקאים, כשרב-סמל ראשון רודי אדמונדס ניצב בחזית מול רב-הסרן זיגמן, עם כמה מש"קים בכירים לצידו, ואני ביניהם".

רב-סמל אדמונדס אמר: "כולנו יהודים".

רב-סרן זיגמן התקדם לעבר רב-סמל אדמונדס. "לא ייתכן שכולם יהודים!"

רב-סמל אדמונדס אמר שוב: "כולנו יהודים".

זיגמן רתח ושלף את אקדחו, מאיים לירות ברב-סמל אדמונדס. למרות האיום במוות מיידי, אדמונדס סירב לסגת ולהסגיר את היהודים שתחת פיקודו.

"לפי אמנת ז'נבה, אנחנו מחויבים למסור רק את שמנו, דרגתנו והמספר האישי שלנו", השיב רב-סמל אדמונדס. "ואם תירה בי, תצטרך לירות בכולנו ואחרי המלחמה תעמוד לדין על פשעי מלחמה".

פול שטרן, שבוי מלחמה יהודי שעמד בקרבת מקום, זוכר את אותן מילים מרגשות שהצילו את חייו. "למרות שחלפו 70 שנה, אני עדיין יכול לשמוע את המילים שאמר (רב-סמל אדמונדס) למפקד המחנה הגרמני".

כעבור רגע, הסתובב מפקד המחנה והלך.

בנו של רב-סמל אדמונדס מעריך כי מעשיו של אביו הצילו את חייהם של למעלה מ- 200 חיילים אמריקאים במחנה השבויים הגרמני.

רב-סמל ראשון רודי אדמונדס, מגדוד 422 של חיל הרגלים האמריקאי

אחרי המלחמה, רודי אדמונדס מעולם לא הזכיר את הגבורה שלו באותו יום וגם לא את גבורתו בהמשך המלחמה, כאשר לדברי בנו, הוא שוב ציווה על שבויי מלחמה אמריקאים לסרב לפקודות הגרמנים ולא לצאת לצעדת המוות בזמן שכוחות הברית התקרבו. רק לאחר מותו ב- 1985, בגיל 64, החלו ילדיו לגלות אט אט את מעשיו יוצאי הדופן של אביהם בזמן המלחמה.

כשהחליטה בתו של רודי אדמונדס לצלם סרט על חייו של אביה המנוח לרגל פרוייקט בקולג', אמה הראתה לה יומנים שהוא כתב במחנה השבויים IX-A. היומנים הכילו הרהורים לגבי חיי היומיום במחנה השבויים, אך בעיקר הכילו את השמות והכתובות של החיילים שתחת פיקודו, אותם תיעד אדמונדס בחריצות.

בנו של אדמונדס, כריס, מספר שנשאר ער כל הלילה בחיפוש אחר השמות באינטרנט. המאמר הראשון שהוא קרא סיפק לו את הרמז הראשון לכך שאביו היה גיבור מלחמה. החיפוש אחר לסטר טאנר, החייל שעמד לצידו של אדמונדס מול רב-סרן זיגמן, הניב מאמר ישן לגבי טאנר, שהיה כעת עו"ד חשוב בניו יורק ומכר את ביתו בניו יורק לריצ'רד ניקסון. המאמר הכיל אזכור אגבי מרתק: טאנר ציין שרב-סמל אמריקאי בשם רודי אדמונדס הציל את חייו ואת חייהם של חיילים יהודים אמריקאים נוספים במהלך מלחמת העולם השנייה.

כריס יצר קשר עם טאנר ועם כמה עדי ראייה אחרים ולאט לאט החל לצרף את פיסות הפאזל של סיפור הגבורה של אביו בזמן המלחמה. הודות לעבודתו, ב- 2 בדצמבר 2015, רב-סמל ראשון רודי אדמונדס זכה לתואר "חסיד אומות העולם" – החייל האמריקאי הראשון שזכה אי פעם לכבוד זה.

כריס אדמונדס התבדח שאביו "בוודאי החביא כובע של גיבור-על בארון", אולם נראה כי מסירותו של רודי אדמונדס לחבריו הייתה ערך עמוק ובסיסי.

אבנר שליו, יו"ר יד ושם, מציין כי רב-סמל אדמונדס "נראה כמו חייל אמריקאי רגיל, אבל היו לו חוש אחריות ומסירות יוצאים מגדר הרגיל לחבריו ולבני אדם". בנו מסכם: "לאבי תמיד הייתה תחושת חובה חזקה, תחושת אחריות לבני אדם, לא משנה מי הם היו... הוא היה אדם בעל אמונה דתית חזקה וקוד מוסרי בלתי מעורער, והוא היה מסור לחלוטין לערכיו".

הקוד המוסרי הזה העניק לרב-סמל אדמונדס את הכוח לעמוד מול המוות ולסכן את חייו כדי להציל אחרים. הוא נתן לו את האומץ בבוקר קר אחד לעמוד מול מפקד מחנה שבויים, שהחזיק בידיו את הכוח לדון אדם לחיים או למוות, ולהצהיר: "כולנו יהודים".