מה צריך לעשות כדי לגדל ילד שידקור ילד אחר למוות? כמה מוקדם בהתפתחות הייתם צריכים להתחיל? מה הייתם צריכים לומר? באיזו תדירות? האם הייתם צריכים תמיכה מבית הספר? או אולי לדאוג להכיר לו מודלים לחיקוי? האם הייתם מצליחים?

ומה אם לא מדובר בילד שהציק לו במשך שנים במגרש המשחקים, אלא סתם אחד שהוא מעולם לא פגש קודם... הייתם מצליחים?

בחודש שעבר, שני נערים ערבים, בני 13 ו-15, לקחו כמה סכינים מהבית ויצאו לחפש כמה יהודים בירושלים כדי להרוג. כל יהודי. הם ניסו לדקור כמה. ההצלחה הגדולה שלהם היתה עם ילד קטן בן 13... שעדיין נלחם על חייו בבית החולים. ילד שיצא מחנות ממתקים ועלה על אופניו לרכב הביתה.

זה רק אחד מתוך מאות פיגועי טרור נגד יהודים אקראיים, בערים אקראיות, שהתרחשו בכל רחבי הארץ רק בשבועות האחרונים. פיגועים שבוצעו בידי בני נוער, נשים, אבות וסטודנטים.

ילדים ערבים רודפים אחרי היהודי שהם דקרו, בידיהם סכינים נוטפות דם

מה זה אומר על חברה, שללא שמץ התראה מסוגלת לשלוף מהבוידעם מאות בני אדם מכל הסוגים והגילים המוכנים מיד לדקור, לסקול, לירות ולדרוס בדם קר אנשים נשים ותינוקות...

לחנך ילדים, בהמוניהם, לרצח, זו משימה ענקית ולא טבעית. לגדל דור שלם על ברכי שנאה עזה כל כך לעם אחר זהו אתגר שדורש מאמץ חינוכי מתואם, עקבי ומתמשך שחייב לערב כל אספקט של החברה בה הם גדלים: מקומות פולחן, בתי ספר, מחנות קיץ וקייטנות, שידורי טלוויזיה ורדיו, מוזיקה, אנשי רוח ומנהיגים.

ברוכים הבאים לרשות הפלסטינית. המקום בו קודחים את המסר החינוכי הזה בעקביות מזה עשורים אל תוך ראשיהם של הילדים. והתוצאה: דור של שנאה, שרבים רבים מבניו מסכימים, מוכנים ומחכים כבר להרוג. זו אולי לא אשמתם אך הם אלה שמנופפים היום בסכינים.

הנה מה שהנשיא ה"מתון" של הרשות הפלשתינית אמר לאחרונה (בערבית, כמובן) לטלוויזיה הפלסטינית הרשמית על הגל הנוכחי של עשרות פיגועים המבוצעים על ידי אזרחיו כנגד יהודים חפים מפשע: "אנו מברכים על כל טיפת דם שנשפך בירושלים. כל טיפה היא טיפת דם טהור, דם נקי, דם שנשפך בדרך לאללה. כל השהידים יגיעו לגן עדן, אינשאללה, וכל הפצועים יבואו על שכרם." (בהודעתו לתקשורת הבינלאומית, כמובן, הוא קרא לרגיעה).

תגובת נשיא הרשות הפלסטינית לטרוריסט בן ה-13? במסיבת עיתונאים הוא הראה תמונה של המחבל לאחר שנורה בעת שניסה לדקור שוטרים, והאשים את ישראל בהוצאת ילדים פלסטיניים להורג בדם קר (הוא התעלם מכך שהטרוריסט חי מאד ולמעשה קבל טיפול רפואי מסור בבית חולים ישראלי) הוא הצהיר שהם לא יכנעו להפעלת הכוח המופקרת ולתוקפנות של העם הישראלי ולא יאפשרו את "המתקפה האגרסיבית" של ישראל נגדם ונגד והמקומות הקדושים להם.

אם זה נראה כמו מקרה יחיד, הרי שהצהרות דומות נמסרו בשבועות האחרונים בידי דוברו של עבאס, המזכיר הראשי של הפת"ח וראש הממשלה של הרשות הפלשתינית, ובכולם מהוללים המחבלים שלהם כגיבורים.

התמיכה הציבורית בטרור באה לידי ביטוי בחגיגות רחוב ספונטניות בכל פעם שאזרח תמים נטבח. תמונות זוועה של קורבנות רצח משותפות בהתלהבות ברשתות החברתיות ובטלוויזיה של הרשות הפלשתינית, מלוות בהצהרות גאווה של בני משפחות המרצחים.

ובעצרת של 20,000 משתתפים באחת הערים הערביות הגדולות בישראל, היה זה חבר כנסת ישראל הערבי הבכיר, אחמד טיבי, שהוביל את ההמונים בקריאת המלחמה "בדם ואש נפדה את ירושלים".

החדרת סכין שוב ושוב אל תוך יצור חי היא אחת הדרכים האלימות ביותר להרוג. האם הייתם יכולים לעשות את זה לכלב נגוע בכלבת, כלב שהיה צריך להמית?

מה המטרה?

הרשות הפלסטינית יצרה דור שלם המכיל את השילוב הייחודי של שנאה עזה – כזו הגורמת להמונים לתמוך ו/או לבצע רצח של אנשים חפים מפשע - יחד עם ברוטליות אכזרית ואלימה שאינה נגעלת מהזוועה האנושית הטבעית של שיסוע בשר ודם.

ומהי המטרה?

המוסלמים בישראל טוענים שהם "מגנים על אל-אקצה", כשבכך הם מתייחסים למסגד והמצבה שהקימו המוסלמים 600 שנה לאחר חורבן בית המקדש היהודי, שעמד במקום במשך כמעט 1,000 שנים.

כבר כמה חודשים שמנהיגיהם יוצאים בקריאה לכל אזרח מוסלמי להשתתף בקריאת המלחמה ולצאת להגן על אל-אקצה.

אבל הגנה מפני מה? לדברי מנהיגים מוסלמים, ישראל מנסה "לשנות את הסטטוס קוו" של ההר, ובכך לחלל את האסלאם.

הבה נבחן את הטענה.

בשנת 1967, היה קיומה של ישראל מאוים על ידי חמישה צבאות ערבים שהכריזו נגדה מלחמה. ישראל, במהלך פעולות ההגנה מפני צבאות ערב, הצליחה לזכות מחדש בשליטה על כל ירושלים, כולל שליטה על האתר הקדוש ביותר ליהודים (השלישי בחשיבותו לאסלאם): הר הבית והכותל המערבי הסמוך.

במחווה של שלום, ישראל העניקה סמכות מלאה על מסגד אל-אקצה וגם על הר הבית לרשויות הדת המוסלמיות (הוואקף). התוצאה? למרות מחויבותה של ישראל לחופש דת בכל מקום אחר במדינה, שם, ורק שם, נוצרים ויהודים אינם מורשים להתפלל. למרות שבתי המשפט בישראל קבעו כי מדובר בהתנהלות מפלה ובלתי חוקית, חיילים ישראליים ממשיכים למנוע באופן קבוע מיהודים ונוצרים להתפלל במקום הקדוש להם.

דמיינו לרגע מה היה קורה בארצות הברית, אם היו מסרבים לאפשר לנוצרי להיכנס לבית כנסת?

זהו הסטטוס-קוו שהמוסלמים כל כך מחויבים לו ומתקוממים על כל ניסיון לשנות. הזעם הצדקני מבוסס על מחויבות עמוקה לעיקרון של אי חופש פולחן.

ובאשר למחויבותה של ישראל לשינוי הסטטוס קוו הזה? במילה אחת, אין. לא הונחה שום הצעת חוק, לא התקיים דיון בכנסת או בוועדות. יתכן שישנם כמה בודדים, יהודים ונוצרים, שבקרו וניסו להתפלל בהר הבית, וחלקם אף יצאו בקריאה לכנסת לשנות את הסטטוס קוו. אבל מדובר בקולות בודדים ומאוד רחוקים מהקונצנזוס הישראלי או מסדר היום הפוליטי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיגים רבים אחרים הצהירו וחזרו והצהירו עד לזרא כי ישראל אינה מתכננת כל שינוי בסטטוס קוו. לאחרונה אף אסר נתניהו על חברי כנסת ישראלים להציב רגל על הר הבית.

אנו מגרדים בראשינו ותוהים מה בדיוק קרה שהצית את גל הטרור הערבי הנוכחי, כי זה פשוט בכלל לא היה "אישיו". התשובה: הסתה מבוססת שקרים. למרות שמדובר במהומה רבה על לא מאומה, הקריאות הנמשכות של מנהיגים ואנשי דת "להגן על אל-אקצה" משכנעות את האנשים שישראל מבצעת תועבה נגד האסלאם ושזה משהו ששווה למות עבורו.

המוסלמים נלחמים כנגד מה שהם תופסים כ"מתקפה" על אל-אקצה, המאפשרת ליהודים ונוצרים להתפלל על הר הבית. גם אם זה היה נכון, הרי הטיעון הזה הוא גזעני ואנטי דמוקרטי בעליל.

אבל מאחר שהכל מבוסס על הפרחת בדותות, יש לנו כאן אידיאולוגיה גזענית מפוברקת בה משתמשים כדי לעורר את ההמונים הפלסטיניים לתזזית רצחנית. איך מגינים על אל-אקצה? על ידי הריגת כל יהודי שאתה יכול למצוא. כאשר באוויר יש רמת רעילות כל כך גבוהה של שנאה ואכזריות, לא צריך הרבה כדי לגרום לה להתפוצץ.

כהורה לילדים בירושלים, שכבר אינם יכולים ללכת בחופשיות לבית הספר, לנסוע באוטובוס או ללכת לפארק, מחשש שיידקרו למוות על ידי מחבלים המבקשים לשפוך את הדם היהודי הבא, אני לא יכול להבין את שתיקת העולם אל מול גל הטרור המזעזע הזה. לכל מי שהיה בספק, כעת כבר הוסרה המסכה והזעם הרצחני והברבריות של החברה הפלסטינית נותרים חשופים לכל.