בקיץ האחרון החלטתי להיות יפה. אור השמש הביא לקיצם את כל התירוצים שלי להתחמקות מפעילות גופנית. סוף סוף הגיע הזמן לקחת אחריות על הגוף שלי ולעצב אותו לשביעות רצוני.

ואז פגשתי נערה צעירה שהחליטה גם היא להפוך הקיץ ליפה, מטרה שאחריה היא רדפה בצייתנות, עד שידיה החלו לרעוד ושערה התחיל לנשור.

לא הכנתי את עצמי להתמודדות עם הפרעת אכילה של מישהי אחרת. הכרתי את התיאוריות וקראתי את כל המאמרים בנושא. הוכשרתי לאתר את התסמינים, וניהלתי שיחות עם נערות בנושא הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלהן, כמעט באותה התדירות שבנים משוחחים על דייטים. אך כשנכנסתי לתמונה, לאחר מרתון ארוך ושקט, הבעיה שפגשתי מולי, עם עיניים גדולות ורציניות ועצמות לחיים בולטות, הייתה הרבה מעבר ליכולתי לפתור.

כשהתייחסתי להפרעות האכילה ההרסניות שלה, מצאתי את עצמי הופכת לבעלת מודעות יתירה לכל מה שאני מכניסה לפה. בזמן שבחנתי את עיסוק היתר שלה במראה חיצוני, מצאתי את עצמי מביטה בראי לעיתים מעט קרובות מדי. התחלתי לבדוק את הופעתי החיצונית, בקריטריונים קצת קפדניים מדי.

הייתי מוטרדת לגלות שהמאבק שלה היה גם המאבק שלי. גיליתי שלמעשה, מעולם לא דחיתי מעליי את מיתוס היופי – השקר שקובע כי שינוי המראה החיצוני, למידות שנקבעו כאידיאליות וספציפיות מאוד, הוא המפתח האמיתי לאושר בחיים.

התחלתי לשים לב לתחושת חוסר הנוחות הגופנית שאפשרתי לעצמי להרגיש מחדש בכל קיץ. ההתחמקות שלי מנקיטת פעולה מעשית כנגד תבנית החשיבה המוטעית שלי, הביאה למצב בו הפכתי באופן קבוע לחסרת בטחון ובעלת דימוי עצמי נמוך. לא סבלתי מהפרעת אכילה, אך כן זיהיתי בעצמי הפרעת חשיבה, מהסוג שתורם לאווירה שגורמת להפרעות אכילה.

זיהיתי בעצמי הפרעת חשיבה, מהסוג שתורם לאווירה שגורמת להפרעות אכילה

כל עוד אנחנו נכנעים למיתוס היופי, לא נוכל לצפות מבנותינו (או מכל אישה צעירה שעבורה אנו מהווים מודל לחיקוי) לנהוג אחרת מאיתנו. לא נוכל להנחיל לאחרים בטחון ושביעות רצון עצמית כל עוד אנו בעצמנו לוקים בכך.

העולם שלנו מוכר תחושת חוסר תמידית – חוסר שלמות, חוסר נעורים ויופי. בשביל להילחם בזה, בשביל סוף סוף לפרק את תעתוע היופי שהשתלט על חיינו יותר משאנו מוכנים להודות, עלינו לדחות על הסף את הרגשת חוסר השלמות. כל עוד נראה את עצמנו כאשמים – אשמים במשקל יתר, באכילת יתר, בעובדה שאיננו יפים מספיק – נישאר נתונים לחסדיהם של רגשות האשמה שלנו.

הגיע הזמן להכריז על יופיינו. הגיע הזמן להחליט שאנו מרגישים יפים, ולהתחיל גם להאמין בזה. הגיע הזמן להגדיר את מושגי היופי על פי קריטריונים משלנו, ולא לפי ההגדרות הלא-מציאותיות והבלתי אפשריות שמובילות אותנו למרדף האומלל, חסר האונים וחסר התועלת הזה.

יופייה של אישה מוגדר, לא במובנים של המראה החיצוני שלה, אלא במושגים של התנהגותה ונשמתה. "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה', היא תתהלל", כך אנו שרים בכל ליל שבת, סביב שולחן השבת, בשיר "אשת חיל", שיר שמהלל את האישה בביתה. כפי שכתב דוד המלך בתהילים, "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מ"ה, י"ד) – כבודה של בת מלך מגיע ממקום פנימי בתוכה, ולא מההגדרות המעוותות שהתקשורת מתארת כיופי עילאי.

התחייבתי בתחילת הקיץ להפוך ליפה. בתחילתה של השנה החדשה, הבטחתי לעצמי דבר חדש: לחיות בשלום עם גופי, ולא להילחם בו.

המאבק הזה הוא לטובתי, ולטובת משפחתי העתידית. וזוהי הדרך היחידה שלי להילחם למען נערה אחת, נערה צעירה ומותשת ממלחמתה.