יש לי שלושה ילדים והרביעי בדרך. הזמן טס, הילדים גדלים ומתבגרים אבל, למרבה הצער, נראה כי יש כמה מבוגרים שמסרבים בכל תוקף ללכת בעקבותיהם. לשלושת ילדיי היקרים בגילאי 4-8 יש יותר טאקט ונימוסים מאשר לחלק מאותם מבוגרים שהיה לי ה"עונג" לשוחח איתם במשך הריוני. אין יום שעובר בלי שילדיי ינסו לגרום לי להרגיש טוב יותר, כשהם עוזרים לי לפרוק את הקניות מהמכולת, מנקים, מכינים לי הפתעות קטנות ואומרים לי: "אמא את נראית נפלא!".

לעומת זאת, חלק מהמבוגרים בהם אני נתקלת בדרכי, מותירים אותי מגרדת את ראשי בתמיהה, "מה לכל הרוחות עובר להם בראש?". אני לא אישה שמתעצבנת או נפגעת בקלות כשאני שומעת הערות כאלה. אני כבר ילדה גדולה, אני קשוחה, ולמדתי שרוב ההערות חסרות הרגישות אינן נובעות מהחסרונות שלי אלא מחוסר הטקט של מי שאומר אותן.

אני מרכזת את המדריך הזה למען הנשים ההרות או השואפות להרות, ומקווה שהוא יועיל. הכל בא מתוך ניסיון אישי.

אל תעשה!

1. אף פעם אל תשאלו אישה אם היא בהריון. זה דבר שצריכים להבין לבד. בבוא העת, כבר תדעו. התשובה האחרונה שהייתם רוצים לקבל היא: "לא, פשוט עליתי במשקל".

2. אל תעלו על פניכם חיוך נבוך ומבולבל, כשאישה עם חיוך גדול ומאושר אומרת שהיא בהריון. אין לכם מושג אילו תגובות אני קיבלתי ומקבלת: "מה? את רוצה עוד תינוק?" או: "חשבתי שסגרתם את הבסטה..."

3. אל תגידו "וואו! את ענקית!" אני בהיריון! למה אתם מצפים?

4. אל תגידו "התחילו לראות עלייך כל כך מוקדם!" זה יכול להיות משהו שאני לובשת, או משהו שאכלתי. בכל מקרה, כלום לא מזמין או מצדיק את ההערה.

5. אל תשאלו, "היית כל כך גדולה גם בהריונות הקודמים?" קודם כל, זה פשוט חסר רגישות, משום שאני בכל מקרה כבר מרגישה כמו פינגווין. שנית, גם בעלי וגם אני גבוהים. איזה מין תינוק אתם מצפים שאני אלד? ואפילו אם עליתי יותר מדי במשקל בגלל התאוות שלי לכל מיני דברים, זה לא התפקיד שלכם להעיר על זה.

6. אל תשאלו "מה יש לך?" אולי זה יפתיע אתכם אבל יש לי תינוק! וזה לא גור של קרוקודיל, ג'ירפה או גורילה. לא תאמינו אבל זה ממש תינוק אנושי! כן! די מהר תגלו אם זה בן או בת (הזמן נוטה לחלוף במהירות כשאתם מעסיקים את עצמכם בדברים יותר חשובים מהעניינים של האחרים).

7. אל תגידו לי שאני חושבת רק על עצמי, משום שילדתי את כל ילדיי בעזרת אפידורל, ואני מתכננת לעשות את זה גם עם הילד הזה. הורות היא הרבה מעבר לכמה שעות הלידה; היא שנים של הקרבה, מסירות, לילות חסרי שינה, ועבודה קשה.

8. אל תגידו לי לשמור על הגזרה או המשקל. עכשיו אין לי שום גזרה, והמשקל שלי לא נמצא בעדיפות ראשונה. השפיות שלי, מצד שני, דווקא כן!

9. אל תשאלו אותי איך אני מרגישה בכל פעם שאתם רואים אותי, אלא אם אתם באמת רוצים לשמוע על הבחילות, הפרעות השינה, התאוות, ההרגשה שאני ענקית, המוגבלות הגופנית, העייפות, המערבולת הרגשית וכו'. אני לא יכולה להגיד "בסדר" בגלל שאני לא כל כך בסדר – אבל כשאני מתחילה לדבר אתכם, אתם בורחים באמצע המשפט בעוד אני נשארת עם צורך לשתף מישהו אכפתי באומללות שלי. אז אם לא אכפת לכם באמת, תסתפקו ב"ברוך השם" ואל תבקשו פרטים נוספים.

10. אל תשאלו "כמה ילדים את רוצה או מתכננת להביא?" זה עניין שבין אלוקים, בעלי וביני. אם אזדקק לדעתכם לגבי איך וכמה, אני כבר אפנה אליכם (נא לא לפתח ציפיות גבוהות מדי).

11. אל תגעו לי בבטן. היא אינה רכוש ציבורי. ואני לא בודהא, כך שליטוף הבטן שלי לא יביא לכם מזל.

רשימת ה"עשה" הרבה יותר קצרה ופשוטה:

1. אמרו "מזל טוב!" "בשעה טובה!" "איזה יופי!" "כמה מרגש!" "אני כל כך שמח/ה בשבילך!" כשאתם מגלים את החדשות הגדולות.

2. הציעו עזרה (רק אל תכריחו).

3. החמיאו, אפילו אם המחמאות לא אמיתיות. כל טיפת עידוד נחשבת. כמה אנשים נחמדים אמרו לי, "את נראית כל כך נחמד", "ההיריון שלך כל כך יפה". "את נראית קורנת". דברים כמו אלה יעשו את היום לכל אישה הרה!

ברוח דבריו של הלל שאמר "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך", תרגמו זאת ל"חשבו לפני שאתם מדברים, איך הייתם מרגישים אילו ההערה שלכם הייתה מופנית אליכם?"