"באמת מעורר השראה להיות פה. אנה הייתה נערה נפלאה. אולי היא הייתה יכולה להיות מעריצה שלי"

בשלב זה, כל העולם כבר שמע על מה שכתב ג'סטין ביבר בספר האורחים של בית אנה פרנק. במסע ההופעות העמוס שלו לאירופה, ניתן לביבר יום חופשי או "יום הירגעות" כפי שהוא הגדיר זאת – ובחלק מזמנו החופשי הוא סייר במוזיאון לזכר אנה פרנק, נערה יהודייה שהסתתרה עם שבעה יהודים נוספים בעליית גג של בניין משרדים באמסטרדם.

אנה נכנסה לחדרים הסודיים בעליית הגג בשנת 1942, כשהיא רק בת 13, והסתתרה שם עם בני משפחתה ואנשים נוספים במשך שנתיים, תוך שמירה על דממה מוחלטת, בלי אפשרות לצאת החוצה ומתוך פחד מתמיד שמא הם יתגלו – רגע שאכן הגיע בסופו של דבר בבוקר קיץ בשנת 1944, כשגרמנים פשטו על תוספת המבנה הסודית. אנה תיעדה את חייה במחבוא ביומן, אשר התפרסם לאחר מותה בברגן בלזן בגיל 15, תחת השם "יומנה של נערה", נמכר ב-30,000,000 עותקים והפך לאחד מהטקסטים המזוהים ביותר עם השואה.

לאחר ביקורו, פרסם המוזיאון בפייסבוק את השורה שכתב ביבר בספר המבקרים. והתגובות – בפרט לחלק שאולי אנה פרנק הייתה יכולה להיות מעריצה שלו – לא אחרו להגיע. התגובה הנפוצה ביותר על הפרסום של המוזיאון בפייסבוק נותנת את התחושה על הטון הכללי: "חבל על הבחור. אחרי שהוא כל כך התאמץ לבקר שם, הוא לא היה מספיק בוגר כדי לצאת מהעיסוק סביב עצמו, וכתב הערה כזאת." תוך זמן קצר צמח קונצנזוס ב'בלוגוספירה' ובכיסוי התקשורתי ברחבי העולם: ביבר לא קלט את המסר של המוזיאון. הוא נהג בגסות. הוא חשב רק על עצמו. הוא היה ריקני ושטחי.

ובכל זאת, בתוך כל הביקורת, ישנו תיאור נוסף שמתאים לזמר הצעיר: מעורר השראה.

למעשה, מעשיו של ביבר מעידים על אדם שצומח. כיצד?

למעשה, מנקודת מבט יהודית, מעשיו של ביבר באותו יום אינם מעידים על בחור חסר בשלות ואגוצנטרי, אלא דווקא להיפך. הם מעידים על אדם שצומח, ומתקדם בכיוון הנכון. כיצד?

היהדות מעודדת אותנו לאתגר את עצמנו. לא משנה היכן אנחנו עומדים, תמיד ישנם שיאים גבוהים יותר אליהם אנחנו יכולים לשאוף: רמות גבוהות יותר של מודעות ותכונות חיוביות שאנחנו יכולים להתאמץ ולרכוש לעצמנו.

באחת התפילות שאנחנו נוהגים לומר מדי בוקר, אנחנו מבקשים מאלוקים לעזור לנו להתגבר על הפיתויים שיעמדו בפנינו באותו היום: להצליח לשלוט ביצר הרע שלנו. התפילה מכירה בכך שבפני כל אחד מאתנו עומדות אפשרויות בחירה רבות מדי יום. בכל יום, ולא משנה היכן אנחנו עומדים בחיינו, מהי השכלתנו או מה סגנון החיים שלנו, כל אחד מאתנו מאותגר בנסיונות בהם אנחנו יכולים לבחור בדרך הקלה, או להתאמץ ולצמוח.

התהליך הזה לא תמיד חלק. הוא יכול להיות קשה, הוא יכול להיות מבולבל. יתכן שיכאב לנו להודות שאנחנו לא יודעים משהו או לחפש אחר המילים שחסרות לנו כדי להבין מושגים חדשים. יתכן שיהיה לנו קשה לשאול שאלות פשוטות או אפילו לא לדעת אילו שאלות לשאול. אבל, כמו שמורים אומרים לפעמים לתלמידיהם ביום הראשון ללימודים, אין כזה דבר שנקרא שאלה טיפשית. משום שבלי שאלות פשוטות, לעולם לא נוכל להתחיל ללמוד שום דבר חדש.

אז איך כל זה קשור לג'סטין ביבר ולהערה המפורסמת שלו?

היינו מקבלים זאת בהבנה, ואפילו בטבעיות, אילו הזמר המפורסם היה בוחר לבלות את "יום ההירגעות" היקר שלו, בסוויטה המפוארת שלו במלון או בהנאה מכל אטרקציה תובענית פחות ברחבי אמסטרדם. הבחירה לבקר במוזיאון אנה פרנק מעידה שביבר התאמץ: התאמץ להרחיב את אופקיו, ללמוד משהו, לחוות משהו חדש במקום לבלות סתם כך את זמנו; ושהוא לא בחר בדרך הקלה.

כן, הערתו בספר האורחים של המוזיאון הייתה לא במקום. אבל היא לפחות נכתבה בידי גבר שבאותו יום אתגר את עצמו לחוות משהו חדש, גבר שעימת את עצמו, במשך למעלה משעה, מול משהו מאימי השואה.

ביקורו של ביבר בבית אנה פרנק לא רק אתגר וחינך אותו; הוא עזר גם לפתוח דיאלוג, ולחנך רבים ממעריציו. בתוך כל הכיסוי התקשורתי על הערתו של ביבר, חלק מאוהדיו כתבו שהם לא ידעו עד כה מי הייתה אנה פרנק. מחקר מפורסם גילה ששליש מהאמריקאים פתוחים לרעיון שהשואה לא התרחשה מעולם, ובכך שביבר הסב את תשומת הלב לאנה פרנק ולסיפורה האישי, הניסיון שלו לחנך את עצמו השפיע גם על אחרים, ועורר חלק מאוהדיו ללמוד קצת יותר על השואה. כמה כוכבי פופ אחרים מנצלים את זמנם הפנוי כדי ללמוד על השואה?

מחשבת ישראל מסבירה לנו שאלוקים ידון אותנו כפי שאנחנו דנים אחרים. אם אנחנו קפדנים במיוחד ביחסנו לאחרים, אז גם אלוקים ידון אותנו בסטנדרטים מחמירים. ואם אנחנו נותנים לאחרים ליהנות מן הספק – אם אנחנו מרשים לעצמנו להניח שהיו להם כוונות טובות ושהם מנסים לצמוח – אז אלוקים יניח את אותה הנחה גם לגבינו.

יתכן שכשג'סטין ביבר סייר במוזיאון אנה פרנק הוא נתקל בציטוט המפורסם מדבריה של אנה פרנק ב'יומנה של נערה': "אני עדיין מאמינה, למרות הכל, כי בני האדם הם טובי לב". ואת ההנחה הזאת אנו יכולים להחיל גם על אדון ביבר.