בדרך כלל אוגנדה מוכרת לנו בתור מיקומה המיועד של מדינת ישראל על פי הרצל לפני כמאה שנים, ובשל מבצע אנטבה המפורסם בשנת 1976.

היום אוגנדה היא מיקומה המפתיע של קהילה שומרת מצוות המונה כמה מאות אנשים, שעדיין לא התגיירו, אך נאחזים בדבקות באמונתם מזה כ-100 שנים. בשונה מקבוצות אחרות שטוענות שהן מצאצאי עשרת השבטים האבודים, תושבי אוגנדה אלה בחרו ביהדות בפשטות ובלב שלם. למרות שהם מבודדים ונרדפים, שומרים בני האַבַּיוּדַאיָה – המילה הלוגנדית עבור "אנשי יהודה" – על מצוות היהדות במלואן, וכמהים להפוך להיות חלק מעם ישראל.

לראשונה שמעתי על הקהילה הזאת לפני מספר שנים ממייל שנשלח אליי. התופעה הקסימה אותי, והתחלתי להתכתב במייל עם המנהיג שלהם, אנוש קֶכּי מאינה. הוא שיתף אותי בהיסטוריה ובמנהגים שלהם ואף שלח לי תמונות.

קהילת אביודאיה נוסדה בשנת 1917 על ידי סמיי קאקונגולו, לוחם ומושל מכובד של אחת הפרובינציות המזרחיות של אוגנדה. אחרי לימוד מעמיק בתורה, הוא פיתח צורת חיים שכללה תערובת של יהדות ונצרות. מאוחר יותר הוא סילק מדרכו את הרכיבים הנוצריים, אחרי שהוא למד את פסוקים א-ח בישעיהו נ"ו, שמבטיחים ברכה מיוחדת לגרים ששומרים את המצוות בנאמנות.

בשנת 1919, קאקונגולו הקים כת בשם קיבינה קיָה בַּאיוּדאיה אַבּסֶסיגה קַטוֹנְדה ("קהילת היהודים הבוטחים בא-לוהים"). בנאמנות רבה לאמונתם החדשה, מלו את עצמם קאקונגולו וחסידיו – דבר זר במיוחד לתרבותם. קאקונגולו חיבר גם ספר הלכות בן 90 עמודים המבוסס על התורה – כולל שמירת שבת והלכות טהרת המשפחה שהקהילה הייתה צריכה לשמור. זמן קצר אחר כך, בשנת 1920, הגיע אליהם יהודי אירופי בשם יוסף, ובששת חודשי שהותו שם לימד אותם על חגי ישראל וכשרות.

בהשראת הוראותיו של יוסף, הבין סֶמי קאקונגולו את הצורך בהקמת בית ספר תורני, כדי לחזק ולהעביר את המסורת היהודית. לרוע המזל, בשנת 1928, כשהחלו חלומותיו לקרום עור וגידים חלה קאקונגולו ונפטר. למרות שרבות מתוכניותיו מתו יחד עמו, הוא כבר הניח את היסודות לקהילה בהכשרת מנהיגים עתידיים.

אחד מחסידיו הנאמנים של קאקונגולו, רֶבּ סמסון, תפש את מקומו וקבע חוק שהבטיח את המשכיות קיומה של הקהילה הקטנה והאמיצה לדורות הבאים. החל בבנותיו, רב סמסון קבע שבני שבט אביודאיה יתחתנו אך ורק עם בני זוג מתוך השבט. אלמלא חרם זה על נישואי תערובת, קהילת אביודאיה ודאי לא הייתה ממשיכה להתקיים היום. מעבר לכך, רב סמסון הכשיר מורים לנהל בתי כנסת נוספים באוגנדה, מפתח נוסף לשמירה על המשכיות.

אידי אמין החרים את מנהגי הדת של אביודאיה: כל בתי הכנסת נסגרו וספרי היהדות נאסרו על פי חוק

בשנות השישים, רב סמסון יצר קשר עם שגרירות ישראל בקמפלה, בירת אוגנדה. הוא קיווה שחלק מבני אביודאיה יקבלו אשרות עלייה לישראל, כדי ללמוד תורה, להתגייר ולעבור הכשרה לרבנות. בכל אופן, בטרם הצליחו תוכניותיו לצאת אל הפועל, השתלט הדיקטאטור אידי אמין על אוגנדה בהפיכה צבאית. שלטון אלים זה נמשך בין השנים 1971-1979 והיה בעל מדיניות קשה במיוחד. אידי אמין החרים את מנהגי הדת של אביודאיה: כל בתי הכנסת נסגרו וספרי היהדות נאסרו על פי חוק. כוונתו הייתה להקשות כל כך על חייהם של בני הקהילה, עד שהם יקבלו על עצמם את האיסלם או הנצרות.

התוצאה העצובה, ש-95% מבני האביודאיה אכן התאסלמו או התנצרו, שמה קץ לתקוותיו של רב סמסון וכמעט חיסלה את הקהילה. אלה ששמרו על נאמנותם הסתתרו בין שיחים, בתוך מערות ובמטעי הבננות שלהם, ועסקו ב"תפילות לא חוקיות" בשעות לילה מאוחרות.

משיא של 3,000 חברים, רק 150 דבקו באמונתם. בשלב זה, אמצה לעצמה הקבוצה את השם 'קהל קדוש שארית ישראל'.

כפר הנוער

לבסוף, לאחר שמונה שנות אימה בהן נרצחו באכזריות 300,000 מתושבי אוגנדה, נפל אידי אמין ובמקומו עלה לשלטון מוּסֶווֶנִי. הנשיא החדש הצהיר מייד על חופש דת באוגנדה, שעורר את צעירי אביודאיה להקים מחדש את קהילתם.

כפר נוער חקלאי, המחקה קיבוץ, הוקם בגבעת נאבּוּגוֹיֶה, וההורים שלחו לשם את ילדיהם. במשך היום למדו הילדים לימודי חול בבית ספר כללי שנמצא במרחק ששה קילומטרים משם. ובלילות הם למדו יהדות ועברית לאור הירח. כפר הנוער שגשג; הם בנו את בית הכנסת 'משה' וייסדו חווה חקלאית לקיום עצמי.

למרות האופטימיות, הכפר היווה יעד להתקפות אנטישמיות. בחג הסוכות בשנת 1989, ארבו 11 חמושים לנערים של אביודאיה שהלכו לישון בסוכה. החמושים חקרו והחרידו את הצעירים, הרביצו להם והאשימו אותם בהסתרת אסיר בורח. לאחר מספר שעות אימה בשבי, הנערים שוחררו.

גם אספקת המזון העצמית אוימה על ידי פקידים מקומיים שגנבו לעתים קרובות את הירקות והפירות, כשהם מכוונים את זמן פשיטותיהם לשעות של תפילות השבת. כתוצאה מכך, הכפר נאלץ לרכוש מזון ממקורות אחרים, מה שהעלה בסופו של דבר את עלות קיומו של הכפר עד לסגירתו מחוסר משאבים. בשנת 1991 נטשו רוב ילדי אביודאיה את גבעת נאבוגויה, ואת תקוותם לכפר נוער.

מסורת התורה

היום, הקהילה הגדולה של אביודאיה מונה 150 איש ושוכנת בכפר פוטי במחוז פאליסה. כמה מאות בני קהילה אחרים פזורים בארבעה מקומות נוספים. הם עוסקים בחקלאות לפרנסתם וכן ביצירת לבנים ואספקת מוצרי יודאיקה בסיסיים כמו כיפות וכיסויים לחלות. בתיהם קטנים, בקתות מכוסות בגגות עשבים. ובכל זאת, דבר אחד מבדיל בין הבתים האפריקנים הרגילים לבקתותיהם – מזוזות הקבועות בפתחיהם, אשר נתרמו על ידי אדם בשם סימון דן הולנדר שביקר שם פעם.

האביודאיה מתפללים שלוש פעמים ביום, והגברים מתעטפים בטלית ומניחים תפילין מדי בוקר. הילדים לומדים לומר מודה אני ושמע ישראל. נשים נשואות טובלות במקווה. הם מדליקים נרות שבת, מקדשים על היין ונמנעים מכל פעולה אסורה בשבת כמו נסיעה והבערת אש.

האביודאיה שומרים על כשרות המזון, והם לא אכלו בשר עד ששני שוחטים מישראל שביקרו אצלם לימדו אותם הלכות שחיטה. בני הקהילה חולצים את נעליהם לפני כניסתם לבית הכנסת, מנהג שנשמר בעבר גם על ידי יהודים. גם אירועי מחזור החיים מתאימים למסורת היהודית: בנים זכרים נימולים, ו'חברה קדישא' אחראית על טקסי הקבורה.

בני אביודאיה זוכים לשבחים על המוזיקה האותנטית שלהם, שמשלבת מקצבים אפריקניים אופייניים עם קטעי תהילים ותפילות בעברית. האלבום המוסיקלי בעל האופי הדתי שלהם, היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2005.

האלבום המוסיקלי בעל האופי הדתי שלהם היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2005

קהילת המאמינים הקטנה הזאת, כמו קהילות רבות באפריקה, חיה בעוני משווע שאינו נתפס בעיני העולם המערבי. הם יודעים שחינוך הוא המפתח לעתיד, והם פונים לעולם בבקשה לספרי לימוד ותקליטורים חינוכיים, כמו גם לספרי לימוד באנגלית בכל התחומים.

למרות שהם עדיין לא יהודיים, חלומם הגדול ביותר של האביודאיה הוא לעבור גיור על פי ההלכה, ולהפוך ל"בני השבט" באמת. ביקורם של נציגים מבני השבט בדרום אפריקה, עורר את אחד הרבנים שם לכתוב:

"התרשמתי מאוד מסיפורם ויותר מכך מכנותם. הם בהחלט אינם צאצאים של יהודים ואינם טוענים להיות כאלה. סידרתי להם פגישה עם בית הדין, אולם זאת הייתה רק פגישה מוקדמת ולא נפתח בה כל הליך רשמי לגיור. אני מקווה שהם ימצאו אוזן הלכתית אוהדת, מכיוון שלא פגשתי עוד אנשים עם כזאת נאמנות ליהדות."

מנהיגם הרוחני, אנוש קֶכּי מאינה, סיפר לי על תפילתו הנלהבת: "אנחנו כמהים ללכת לארץ ישראל – ביתו של העם היהודי. אלוקים יפדה אותנו מהרה ויאסוף את כל נידחינו מארבע כנפות תבל."

למידע נוסף, ניתן ליצור קשר:

Enosh Keki Mainah, c/o Kahal Kadosh She’erit Yisrael
POB 53, Mbale, Uganda
Email: ribbi.enoshkm@gmail.com