זה הפך לריטואל קבוע, בכל תחילת שנה אזרחית הארגון ההומניטארי האמריקאי יוצא בקמפיין פרסומי שמעודד אתיאיזם ומזלזל בדת.

בעבר, הארגון פרסם את המודעות "אין א-לוהים? אין בעיות!" על מאות לוחות מודעות ואוטובוסים ביותר מתריסר ערים בארה"ב. לפני מספר שנים המוטיב היה: "למה להאמין בא-לוהים? עשו טוב למען הטוב".

הפעם, הארגון נקט בטון לוחמני יותר. הוא השקיע 200,000$ כדי "לקרוא תיגר על המוסר התנכי", בפרסומות שהופיעו בטלוויזיה ובאינטרנט, וכן בעיתונים, מגזינים ועל התחבורה הציבורית. הפרסומות מציבות פסוקים אלימים או מביכים מהתנ"ך (או הקוראן) ולעומתם ציטוטים "הומאניים" מאתיאיסטים ידועים. לדוגמא, נבואת זעם של הנביא הושע – "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּא-לֹהיהָ, בַּחֶרֶב יִפֹּלו, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" – מול אמירתו של אלבט איינשטיין שהוא "אינו מסוגל לדמיין א-לוהים שנותן שכר ומעניש את יצירי בריאתו".

מובן שכל אחד יכול לבחור ציטוטים כדי להוכיח טענה. ומובן שאכן, כפי שסובר רוי ספקהרדט, המנהל הביצועי של הקבוצה ההומניטארית, קיימים "טקסטים דתיים" ש"מעוררים פחד, חוסר סובלנות, שנאה ובערות". פעמים רבות השתמשו בדת למטרות שליליות או כדי להצדיק אכזריות מזעזעת; והדבר נכון לכל תחומי העשייה האנושית - מרפואה ועד לעיתונות, הגות או חוק.

אולם, כדי לאמת את המסר המרכזי של המסע הפרסומי הנ"ל, לא מספקים כמה פסוקי זעם שהוצאו מהקשרם, אלא צריכים להוכיח שא-לוהים והמסורת היהודית-נוצרית אינם נחוצים לשמירה על ערכים מוסריים, ושההיגיון האנושי הוא מדריך מוצלח יותר לעשיית טוב מאשר דת המבוססת על התנ"ך.

האם בני האדם יכולים להיות הגונים ומוסריים מבלי להאמין בא-לוהים שמצווה עלינו להיות טובים? ודאי. מאז ומתמיד היו אנשים טובים מוסריים. אבל כמה מהם הגיעו לטוב ליבם ולמוסריותם באמצעות ההיגיון, ובאיזו מידה הם פשוט משקפים את ציפיותיה המוסריות של החברה בה הם גדלו?

בתרבות שלנו, אפילו האתיאיסט הנלהב ביותר לא יכול שלא להיות מושפע מתפיסת העולם היהודית-נוצרית שעיצבה את התרבות המערבית

בתרבות שלנו, אפילו האתיאיסט הנלהב ביותר לא יכול שלא להיות מושפע מתפיסת העולם היהודית-נוצרית שעיצבה את התרבות המערבית. "אנחנו יודעים שאתם יכולים להיות טובים בלי א-לוהים", אמר ספקהרדט בטלוויזיה. אך הוא יכול להיות בטוח בזה, רק משום שהוא חי בחברה כל כך רוויה בערכים יהודים, עד שהוא מקבל את הערכים הללו כמובנים מאליהם. אבל חברה נטולת מסורת דתית היא חברה שאפילו הוא לא היה רוצה לחיות בה.

משם שבעולם ללא א-לוהים, אין הבדל ברור בין טוב לרע. אם אין בורא שאמר "לא תרצח", אין כל דרך להוכיח שאפילו רצח הוא מעשה שלילי. ודאי שאי אפשר להוכיח שזהו מעשה רע על פי ההיגיון לבדו. שהרי האדם עלול לקבוע על פי הגיונו – כפי שעשו לנין, סטאלין ומאו – שאין כל רע ברציחת בני אדם במיליוניהם, אם זה יקדם את השיטה המרקסיסטית. או שהוא יוכל להבין מתוך התבוננות בטבע, שמדרך העולם החזק טורף את החלש – ושהברירה הטבעית מעדיפה את הישרדותם של המתאימים ביותר בכל אמצעי אפשרי, כולל הריגתם של הפחות מתאימים.

בעינינו היום, מאמינים ולא מאמינים, מובן מאליו שחיי האדם יקרים ושהחלשים בינינו זכאים להגנה מיוחדת. אבל האם היינו חושבים כך גם ללא המסורת המוסרית שקיבלנו בהר סיני? בתרבות העתיקה היה מובן מאליו שצריכים להמית תינוקות חלשים. "אנחנו מטביעים אפילו ילדים שבלידתם הם חלשים או חריגים", כתב הפילוסוף הרומי סנקה, לפני 2,000 שנה, וקבע ש"לא כעס אלא היגיון" הוא שמצדיק את רציחתם של התינוקות המוגבלים.

לא, ההיגיון לבדו אינו מספיק כדי שבני האדם יהיו בני אדם. רק אם יש א-לוהים שאוסר רצח, הרצח הוא רע באופן מוחלט. שאם לא כן, הרע שבו אינו אלא עניין של דעה. מאו וסנקה הסכימו עם רצח, ואנחנו מתנגדים. מי אנחנו להחליט שהם טעו?

א-לוהים שברא אותנו, ברא אותנו להיות טובים. האתיאיסטים יכולים להאמין – ולהשקיע הון נכבד על פרסום – שכולנו יכולים להיות "טובים בלי א-לוהים". אך ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו סיפור שונה לגמרי.

*פורסם לראשונה ב- Boston Globe